הכרעה - מי ניצח ומי אחראי

ברז'נייב (משמאל) וקיסינג'ר
ברז'נייב (משמאל) וקיסינג'ר

שיח הסופרים המרתק של ההסטוריון ד"ר עמירם אזוב וד"ר יגאל קיפניס על ספרו החדש של אזוב, "הכרעה", התקיים במסגרת שיחות סופרים של עמותת המרכז למלחמת יום הכיפורים.

אזוב פירסם ספרים קודמים על מלחמת יום הכיפורים, "צליחה", ועל מלחמת העצמאות, "משמר העמק לא תיפול". בספרו החדש, "הכרעה", אזוב עוסק בשאלה מי ניצח במלחמת יום-הכיפורים בחזית הדרום, ומספר על ימי המלחמה האחרונים.

שיח סופרים, ד"ר עמירם אזוב וד"ר יגאל קיפניס, צילום מסך מיוטיוב
שיח סופרים, ד"ר עמירם אזוב וד"ר יגאל קיפניס, צילום מסך מיוטיוב

מי נתן את ההוראה לכבוש את העיר סואץ בסיום המלחמה?

אזוב כותב, שעל פי מחקרו, דיין לא היה האיש שנתן את ההוראה לכבוש את העיר סואץ. זה קצת מזכיר את הטענה שנתניהו לא פועל לעצור את משפטו. יחד עם זאת אזוב מצטט את דיין אומר: "לו נכבשה העיר, היה הדבר מביא לכניעתה של הארמיה השלישית, למרות הערבות האמריקאית".

אזוב כותב, שעפ"י מחקרו, לא דיין הוא שנתן את ההוראה לכיבוש סואץ. זה קצת מזכיר את הטענה שנתניהו לא פועל לעצירת משפטו. יחד עם זאת אזוב מצטט את דיין: "לו נכבשה העיר, היה הדבר מביא לכניעת הארמיה השלישית…"

אזוב כותב שההערה הזו מחברת שלושה מרכיבים בחשיבה של דיין:

  1. הפוטנציאל הגלום בהכנעת העיר.
  2. ביסוס הכרעה צבאית במלחמה.
  3. התמודדות עם הלחץ האמריקאי על המהלכים של ימי המלחמה האחרונים.

דיין חשב שיהיה בכך ביסוס ותמונת ניצחון קבל עם ועולם. האלוף ברן אמר לאחר המלחמה:

"כיום אני מצטער על כך שהמשימה הוטלה ועל שלא התנגדתי לקבלה. מוטב היה שלא לנסות לכבוש את העיר. בעיקר שלא היה בכך לשנות את המצב האסטרטגי".

כלומר כיבוש העיר לא היה יוזמה של ברן.

אזוב כותב שדיין ביקר בחזית הדרום יום קודם, ב-23 באוקטובר. עם שרון דיין דיבר על תוכניתו לכיבוש העיר איסמעאליה. שרון רצה לכבוש את העיר ודיין תמך בתוכניתו. רוח המפקד של שר הבטחון היתה ברורה ונחושה להכריע את המלחמה צבאית וסימלית עם כיבוש הערים המצריות סואץ ואיסמעאיליה.

המטכ"ל לא אישר את התוכנית של שרון לכיבוש איסמעאליה והיא ירדה מהפרק. כשבוע קודם לכן, בביקורו בחזית ברמת הגולן, דיין אמר לרפול שהוא יכול להכנס לדמשק. רפול סירב וביקש הוראה ישירה מהרמטכ"ל.

ההוראה לכבוש את העיר סואץ התקבלה מפיקוד דרום והועברה לברן על ידי סגנו של גונן תת אלוף אורי בן ארי. בן ארי לא ידע להגיד אחרי המלחמה אם ההוראה התקבלה אלחוטית ואם נעשתה קבוצת פקודות מסודרת. ההוראה היתה לטהר את העיר סואץ בתנאי שזה לא יהפוך לקרב סטלניגרד.

שרון רצה לכבוש את איסמעאיליה ודיין תמך בתוכניתו. רוח המפקד היתה ברורה: הכרעת המלחמה צבאית וסמלית עם כיבוש הערים המצריות סואץ ואיסמעאיליה. כשבוע קודם דיין אמר לרפול שהוא יכול להכנס לדמשק

אזוב כותב שראיית האוגדה את קרב סואץ היתה מוטעית מיסודה, בנויה על הנחות שגויות, על בסיס מידע לא  מדוייק ועל תכנון ונוהל קרב שלא הלמו את הנסיבות. התוצאה היתה הרת אסון, כ-80 הרוגים ישראלים ועשרות פצועים ביומה האחרון של המלחמה.

אזוב מצטט הערה משמעותית מאוד של דיין:

"קיסינג'ר אמר שאם היינו מתחילים במלחמה לא היינו מקבלים מסמר אחד מוושינגטון. גם עכשיו קיים לחץ של מדינות הנפט. גם עכשיו קשה להוציא משהו מהפנטגון. יש שם פרו-ערביות שזה לא יאומן".

בתחילת המלחמה דיין רצה לייצר אליבי לישראל שלא אנחנו פתחנו במלחמה למרות הקשיים הצפויים, כדי שנקבל סיוע אמריקאי בהמשך. דיין האמין לקיסינג'ר שהפנטגון עויין את ישראל ושהוא הטוב בידידי ישראל בוושינגטון. דיין אמר שקיסינג'ר הוא "יהודי טוב" אבל הפנטגון פרו-ערבי. דיין כמו גולדה מאיר, רבין, דיניץ ואחרים נפלו בפח הדו-פרצופי של קיסינג'ר.

ב-2 בנובמבר, 73 יום לאחר העימות המריר עם גולדה מאיר הזועמת בוושינגטון, קיסינג'ר ביקש מבכירי הממשל האמריקאי, חברי הועדה לניהול משברים שהוא היה יושב הראש שלה, ה-WSAG, להציג עמדה ברוטלית וקשוחה יותר ממנו לראש הממשלה גולדה מאיר, כדי שהוא יוכל לשחק את האיש הטוב. דיין טעה ביחסו לקיסינג'ר, כמו שטעה בהערכת הכוחות בתחילת המלחמה.

קיסינג'ר וברז'נייב מנעו מישראל הכרעה

אזוב כותב שפועלו ודמותו של קיסינג'ר היו ונשארו שנויים במחלוקת, ושואל האם היה מושיע או נוכל? בעיני הצמרת הישראלית דאז הוא נראה כמושיע, תומך ומגן, אבל אזוב מציין שלא נעלם מעיני הישראלים גם המקל שהחזיק בידו השניה.

התלות של ישראל בארה"ב היתה ברורה. אזוב כותב, שבדיעבד נחשף המשחק המורכב ואולי הכפול שמילא קיסינג'ר. קיסינג'ר נחפז לטוס למוסקבה כבר ב-20 באוקטובר, כשהבין שישראל מתקדמת במערב התעלה ושצבא מצרים בסכנת התמוטטות.

לסגנו סקוקרופט אמר ב-18 באוקטובר שמעמדו של סאדאת בסכנה והמצרים עלולים לתלות אותו. קיסינג'ר וברז'נייב סיכמו במוסקבה ב-21 באוקטובר את תנאי הפסקת האש שתכנס לתוקפה למחרת ב-22 באוקטובר ב-7 בערב. ההחלטה הועברה במועצת הבטחון של האו"ם ללא התייעצות עם ישראל.

קיסינג'ר דרש מגולדה מאיר לאשר את הסכם כפי שהוא ולא איפשר לשנות מילה. בסיום פגישתו עם גולדה מאיר בארץ ב-22 באוקטובר, קיסינג'ר נתן אור ירוק לישראל לשפר עמדות, בזמן שהוא נמצא בטיסת לילה לוושינגטון. קיסינג'ר לא חשב שישראל תכתר את הארמיה השלישית למחרת בפעולה צבאית מהירה שהדהימה אותו, את הרוסים ואת המצרים, לאחר שהפסקת האש במקום הוסכמה.

ההפרה הישראלית שנעשתה באישורו הלא פורמלי של קיסינג'ר הביאה לאיום של ברז'נייב בהתערבות של רוסיה בקרב, ובתגובה אמריקאית לכוננות גרעינית עולמית DEFCON III שעליה הכריז קיסינג'ר ללא ידיעת הנשיא ניקסון. האיום הגרעיני היה בלוף שנבע מהאיום הרוסי שגם הוא לא היה אמיתי. קיסינג'ר וברז'נייב מנעו הכרעה.

דיין אחראי

מי ניצח במלחמת יום הכיפורים? אזוב כותב שלא הושגה הכרעה. צה"ל היה יכול למוטט את הצבא המצרי ולהכניע את הארמיה השלישית, אך מי שמנע זאת היה קיסינג'ר. דיין רצה להשיג הכרעה צבאית למרות הלחץ המסיבי של קיסינג'ר ורצה להמשיך במלחמה מספר ימים נוספים כדי להכניע את הארמיה השלישית.

ההפרה הישראלית הולידה איום בהתערבות רוסית בקרב, ובהכרזת קיסינג'ר על כוננות גרעינית אמריקאית ללא ידיעת ניקסון. האיום הגרעיני היה בלוף שנבע מהאיום הרוסי שגם הוא היה שקרי. קיסינג'ר וברז'נייב מנעו הכרעה

ההרפתקנות הצבאית של דיין היתה בשיאה, ומי שעצר את דיין בצד הישראלי בסיום המלחמה היו רפול בצפון וישראל טל בדרום. הספר "הכרעה" מרתק ומתאר גם את הפן המדיני של המהלכים בסיום המלחמה, אך נראה שעדיין חסר במחקר המלחמה דיון כולל בחלקם ובאחריותם של קיסינג'ר ושל דיין לתוצאות הקשות של מלחמת יום-הכיפורים. קיסינג'ר משך בחוטים מאחורי הקלעים מתחילת המלחמה ועד סופה.

רונן ברגמן שאל את קיסינג'ר בראיון מצולם של עמותת המרכז למלחמת יום כיפור מי ניצח במלחמה? (דקה 52:05). קיסינג'ר ענה שאף צד בעצם לא רצה במלחמה. ברגמן המשיך: אולי אתה ניצחת במלחמה? קיסינג'ר הניד בראשו ואמר שזה היה ניצחון של המדיניות שלו.

דיין אחראי לטעויות הקשות בהערכת הכוחות בתחילת המלחמה, לאי גיוס המילואים ופריסת הכוחות, ולקרב המיותר בסואץ בסיום המלחמה. בכמה פרשיות צבאיות בהן לא ידוע מי נתן את ההוראה, כמו בפרשת "עסק הביש" בשנות החמישים, כמו בהוראה לא לגייס מילואים ולא להזיז כוחות בפתיחת מלחמת יום הכיפורים, וכמו בהוראה לכבוש את העיר סואץ.

התשובה החמקמקה היא שכנראה היו אלה הוראות של דיין.

ועדת אגרנט שהיתה ועדה פוליטית לכל דבר וענין כפי שאמר יאנוש בן-גל גנזה את העדויות שגבתה בעצה אחת עם גולדה מאיר, אבל הפרוטוקולים שנחשפו כ-40 שנים לאחר המלחמה מדברים בעד עצמם. בעיקר הוידוי של דיין בקבינט המלחמה ב-7 באוקטובר ועדות דיין בועדת אגרנט.

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,047 מילים
סגירה