חמאס וישראל החליפו תפקידים. הפעם היה זה חמאס שהפתיע את ישראל במהלך הפתיחה, וקצר את ההישג. מבחינתו אפשר לעצור, כאן ועכשיו. כל מה שינחת עליו אחר כך מהשמיים, מהקרקע ומהים, הוא מבחינתו רעש רקע. במאבק הפנים-פלסטיני הוא קיבע את מקומו בלבבות הפלסטינים – ולא רק אצלם – כמגן אל אקצא, כבעל תעוזה מול ישראל וכבלתי צפוי.
בישראל עוד האמינו אתמול (שני) בבוקר שחמאס מכיל את האירועים בהר הבית ומשחק במסגרת ההבנות שאף צד לא רוצה ללכת להסלמה. אולם האולטימטום של השעה שש בערב לא השאיר מקום לספק: חמאס מוכן ונחוש לשנות את כללי המשחק, גם במחיר של עשרות הרוגים וסבב לחימה אינטנסיבי.
הכדור נמצא עכשיו בצד הישראלי. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ – העוקצניים אחד לשני בימי שגרה – יצטרכו להסכים על גובה הלהבות של התגובה הישראלית בכדי להחזיר את ההרתעה השחוקה.
עצם העובדה שישראל נגררה לסבב הזה ולא יזמה אותו, משאירה בידיה מרחב פעולה צר, שכולל בעיקר מטרות תשתית של חמאס והג'יהאד האסלאמי, בהם מפעלי ייצור ומנהרות בתוך הרצועה. אלא אם מישהו מהבכירים הפלסטינים יעשה טעות ויעלה מעל האדמה. הסיכוי לכך קלוש, ולכן נראה שישראל תסתפק הפעם בכמות ולא באיכות.
עצם העובדה שישראל נגררה לסבב הזה ולא יזמה אותו, משאירה בידיה מרחב פעולה צר, שכולל בעיקר מטרות תשתית של חמאס והג'יהאד האסלאמי, בהם מפעלי ייצור ומנהרות בתוך הרצועה
לאחר הפסקת האש שתושג בתיווך מצרים או קטאר או האמירויות או סעודיה – חלקן או כולן יחד – ישראל תהיה חייבת לשאול את עצמה שתי שאלות נוקבות:
- איך היא לא הצליחה לעצור את חמאס לפני שזה פתח בסבב הנוכחי? זאת, למרות סימנים מקדימים ברורים כמו ירי הרקטות לפני שבועיים, האיומים של מוחמד דף מהבונקר וחידוש הפגנות הגדר ובלוני התבערה.
- האם המשוואה שחמאס ביקש לעצב – משבר באל אקצא = טילים – שרירה וקיימת מעתה ואילך? התשובה לכך תלויה הרבה מאד בצעדים בהם תנקוט ישראל, אחרי שיסתיים הסבב הנוכחי. לא מן הנמנע שהיא תגבה מחיר בצורת חיסול איכותי, אפילו אם הוא יגרור סבב לחימה נוסף. הרתעה במזרח התיכון מושגת דרך כוונות הרובה ולא בכוונות טובות.
נקודה מעניינת בהקשר הסיכול הממוקד האיכותי הוא את מי ישראל תופסת כמטרה. בעניין הזה צריך לשים לב למי מדבר ומי שותק. לכל אורך משבר אל אקצא הנוכחי לא נשמע קולו של יחיא סנוואר, אולי המנהיג הפרגמטי ביותר בתולדות חמאס. בדיוק כמו נתניהו, גם סנוואר זהיר בהפעלת כוח בהשוואה לאחרים בהנהגה. בהרבה מובנים, סנוואר הוא כתובת של ישראל ולא יעד לחיסול.
לכל אורך משבר אל אקצא לא נשמע קולו של יחיא סנוואר, אולי המנהיג הפרגמטי ביותר בתולדות חמאס. בדיוק כמו נתניהו, גם סנוואר זהיר בהפעלת כוח בהשוואה לאחרים בהנהגה
לא בכדי שלח חמאס את מוחמד דף למערכה. דף, ראש הזרוע הצבאית שרמת התפקוד שלו לא ברורה בשל סדרת ניסיונות חיסול ישראלים, מנהיג את הקו הניצי בארגון. יחד עם מרואן עיסא, סגן ראש הזרוע הצבאית של חמאס, חולקים השניים לא אחת על החלטות סנוואר.
מה גרם לסנוואר לקח צעד אחורה בשבועיים האחרונים? לא ברור. בכל מקרה, הדומיננטיות של הצמד דף-עיסא במהלך הנוכחי בהחלט מעלה אותם גבוה בפנקס ההתחשבנות הישראלי.
ועכשיו נשאלת השאלה מה תהיה ההקרנה של סבב הלחימה הקרוב ברצועת עזה על יהודה ושומרון. עד כה ההקרנה התרחשה בכיוון ההפוך – הר הבית על עזה.
סביר להניח שחמאס יבקש לסיים את הלחימה מהר ככל האפשר ולהתפנות להמשך התססת האווירה ביהודה ושומרון וערעור שלטונם של אבו מאזן והרשות הפלסטינית.
מבחינת חמאס, את ההישג שנגזל ממנו בביטול הבחירות לפרלמנט הפלסטיני הוא השיג בדרך אחרת, עם רקטות שהכשירו לבבות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם