תחת ערפל הקרב, ואל מול הודעותיו של דובר צה"ל בדבר "הישגים משמעותיים" של כוחות צה"ל במערכה מול חמאס, חשוב לזכור כי ביחס לאויבים האחרים שיש למדינת ישראל, תנאי הפתיחה של מערכה זו הינם אופטימליים וספק אם יחזרו מול אויבים עתידיים.

מול הודעות דו"צ בדבר "הישגים משמעותיים" של צה"ל במערכה מול חמאס, חשוב לזכור כי ביחס לאויבים האחרים שיש למדינת ישראל, תנאי הפתיחה של מערכה זו אופטימליים וספק אם יחזרו מול אויבים עתידיים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הלכה למעשה, צבא ההגנה לישראל מנהל אל מול חמאס "מלחמת לוקסוס", שמתבססת על פעילות אווירית בלבד, מול אויב קטן ממדים שלא שמאיים על העליונות האווירית הישראלית, וללא כניסה קרקעית. מזג האוויר הנוח ששורר בימים האחרונים והעובדה שמדינת ישראל שולטת הלכה למעשה על הרצועה מכל כיוון, הופכים את הפעילות המודיעינית והאופרטיבית לקלה באופן יחסי. זאת ועוד, גם "כיפת ברזל" צריכה להתמודד מול מטחים בודדים באופן יחסי, ללא טילים "כבדים" או "טילי שיוט" באופן שמבליט את יתרונותיה של מערכת זו.

ועדיין אל מול תנאי פתיחה מצוינים אלו, בולטות מספר סוגיות משמעותיות ומדאיגות ביותר שצריכות להדליק יותר מנורה אדומה אחת, לקראת אפשרות של מערכה עתידית אל מול אויב רציני בהרבה מחמאס, כדוגמת חיזבאללה:

מגבלות הכוח האווירי

המערכה בעזה ממחישה לנו, שגם במקרה שבו ישנה לישראל שליטה אווירית מוחלטת, ישנם יעדים צבאיים שלא ניתן להשיגם באמצעות הכוח האווירי בלבד. לאור זאת, ההישגים הצפויים של מערכה שמתבססת על כוח אווירי בלבד צריכים להיות מוגבלים ביותר, אלא אם ישנה כוונה לשלב גם כוח קרקעי.

חוסר היכולת לעצור את הירי הרקטי

חמאס והג'האד האסלאמי השכילו לייצר מערך רקטי ייחודי ומתקדם אשר ישראל מתקשה מאוד בשיתוקו. עובדה זו הינה מטרידה ביותר, שכן לעומת חמאס והג'האד, ארגונים כמו חזבאללה מחזיקים בארסנל רחב וממוגן הרבה יותר. ולכן, אם במערכה שכזו צה"ל מתקשה לבלום את הירי, במערכה בזירה הצפונית סביר שנהיה עדים לקצב אש יוצא דופן שישראל לא תוכל לבלום אותו ואפילו לא לצמצמו.

חמאס והג'האד ייצרו מערך רקטי שישראל מתקשה לשתק. חזבאללה מחזיקים בארסנל רחב וממוגן יותר. אם כאן צה"ל מתקשה לבלום את הירי, במערכה בזירה הצפונית סביר שניתקל בקצב אש שלא נוכל לבלום

מגבלותיה של "כיפת ברזל"

מערכת "כיפת ברזל" אמנם מספקת הגנה כמעט הרמטית במבצע "שומר החומות" לאוכלוסיה במדינת ישראל, אך במבצע זה מתבררים הקשיים של המערכת בהתמודדות עם מטחים משולבים.

יתרה מזאת, בקצב אש של חמאס והג'האד "לפספוסים" של המערכת אין השלכה אסטרטגית, אבל במערכה מול אויב שיש לו מאות אלפי רקטות, כל פספוס עלול להיות משמעותי. בתרחיש עימות ב"זירה הצפונית", גם אם המערכת תהיה אפקטיבית ב-90%, המשמעות היא מאות רבות של רקטות שיפלו בשטחי מדינת ישראל.

מגבלות המודיעין

במבצע "שומר החומות" המודיעין משחק תפקיד מרכזי, ולראיה הסיכולים השונים (כמו מח"ט עזה – באסם עיסא), הזיהוי וההתמודדות מול המערך התת קרקעי של חמאס ("מטרו עזה") וכדומה, ועדיין, דווקא אל מול תנאי הפתיחה ברצועה, בולט הפער המודיעיני במספר סוגיות קרדינליות הקשורות למערכה זו.

חוסר היכולת לפגוע "בסמלי השלטון" של חמאס ובמבוקשים הבכירים של התנועה, חוסר היכולת לשבש את הפיקוד והשליטה של הארגונים ובעיקר הקושי בלזהות את מיקומו של ארסנל הטילים שמאיים על מדינת ישראל, ממחישים את מגבלותיו של המודיעין הישראלי.

זאת ועוד, לצד המודיעין הטקטי "ובנק המטרות" שנבנה, בולט הקושי בזיהוי המגמות של חמאס טרם העימות ("מודיעין אסטרטגי"), וייתכן שזיהוי של מגמות אלו היה חוסך מאיתנו כניסה לסבב זה.

חוסר היכולת לפגוע "בסמלי השלטון" של חמאס ובמבוקשים הבכירים ולשבש את הפיקוד והשליטה בארגונים, ובעיקר הקושי בזיהוי מיקום ארסנל הטילים שמאיים על ישראל, ממחישים את מגבלות המודיעין

"זירות משולבות"

העובדה שלצד העימות ברצועה, צה"ל צריך להתעסק במתרחש גם בגבול הצפוני, המזרחי ובגדה המערבית, מעידה שאין מלחמות שניתן "לבודד אותן". בתרחיש מלחמה בחזית הצפונית, סביר שאיראן, עיראק, אולי תימן ואפילו הפלסטינים יהיו מעורבים ברמה כזו או אחרת בצורה שתמתח את היכולות של צה"ל לשיא.

"מנגנון סיום"

הקושי למצוא מתווכים נייטרליים אשר יפעלו לטובת סיום המערכה בצורה מהירה ואשר יש להם יכולות השפעה ושכנוע על שני הצדדים בולט גם בעימות ברצועה. למצרים, אשר מהווה מסורתית את המתווך המועדף, יש אינטרס ברור שהמערכה בעזה תמשך כדי שחמאס (שמאיים פנימית על מצרים באמצעות קשריו עם האחים המוסלמים במדינה) יפגע באופן משמעותי. גם בעימות בזירה הצפונית קשה לבודד גורם אחד אמין על הצדדים שיכול לסיים במהירות על עימות, ועובדה זו עלולה / עתידה להוביל להתמשכותם של האירועים.

התעצמות וההתמכרות לשקט

האירועים ברצועה מחדדים את העובדה, שההתעלמות הישראלית מתהליך ההתעצמות בחמאס והג'האד האסלאמי הובילה לכך שהיכולת הצבאית של הארגונים הללו התקדמה משמעותית. הנכונות הישראלית "לקבל" התעצמות זו, לאור הרצון לשמור על השקט ברצועה ולא להתחיל "מערכות מיותרות" מובנת אבל ישראל משלמת על כך מחיר כבד.

במעבר חד לזירה הצפונית, החשש של ישראל לפעול בלבנון הוביל לכך שחזבאללה הפך להיות "מפלצת" צבאית עם יכולות שלא מביישות צבא בינוני במזרח התיכון. המערכה בעזה מעלה סימן שאלה של ממש ביחס למדיניות זו, ובעיקר משקפת את היכולות הצבאיות עימן נצטרך להתמודד בזירה הצפונית בכל מערכה עתידית.

יוזמה

ההפתעה של חמאס (הירי הרקטי לירושלים וקצב האש לתל אביב) מעידה שכל עוד אתה בצד המותקף / המופתע, היכולת שלך להביא הישגים משמעותיים בשדה המערכה הינה מאותגרת, ובמקום להוביל את המערכה אתה נגרר אחרי היריב שלך. ללא נכונות לקחת יוזמה (וגם סיכון) אתה עתיד להתדרדר בסוף למערכה שאתה לא רוצה בתנאי פתיחה מאוד בעיתיים

בשורה התחתונה

אל מול דיווחים על "הישגים משמעותיים" מצד צה"ל במערכה בעזה, חשוב לזכור כי מדובר במערכה קלה מבחינה צבאית. האתגרים המשמעותיים שצה"ל נתקל בהם אל מול אויב קטן באופן יחסי, מעידים כי לקראת מערכה עתידית, בוודאי אם היא בזירה הצפונית, צה"ל צריך לחשב מסלול מחדש.

מול דיווחי "ההישגים המשמעותיים" בעזה, יש לזכור כי מדובר במערכה קלה מבחינה צבאית. האתגרים שצה"ל נתקל בהם מול אויב קטן יחסית, מעידים כי לקראת מערכה עתידית, בוודאי בזירה הצפונית, צה"ל צריך לחשב מסלול מחדש

המשך ההישענות כל כוח אווירי בלבד, יכולותיה של כיפת ברזל, ההתמכרות למודיעין ("כפותר כל הבעיות") ובעיקר למודיעין הטקטי, המדיניות שמעדיפה שקט בכל מחיר שמובילה לפסיביות והגררות לתוך מערכה בתנאים לא רצוים, כל אלו עלולים לפגוע בצורה משמעותית ביכולת של צה"ל לנצח את המערכה הבאה.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).