"במקום להיכנס למקלט, נכנסים להלם"

כ-100 אלף בדואים חיים בנגב ביישובים לא מוכרים, ואם הם מרגישים שקופים בשגרה - אז בעתות מלחמה יותר מתמיד ● במפות פיקוד העורף היישובים סומנו בעבר כ"שטחים פתוחים", אך גם אחרי שנים של דיונים משפטיים בכפרים אין מקלטים, מרחבים מוגנים או אזעקות ● אחרי פגיעות של רקטות בסבב הנוכחי, ארגונים פנו למערכת הביטחון בדרישה להפעיל שם את כיפת ברזל

יישוב בדואי לא מוכר ליד רמת חובב בנגב, 28 בדצמבר 2017 (צילום: יניב נדב, פלאש 90)
יניב נדב, פלאש 90
יישוב בדואי לא מוכר ליד רמת חובב בנגב, 28 בדצמבר 2017

"לפני כמה ימים נחת טיל ליד הבית של השכנים", מספר סלימאן אל-הואשלה, שמתגורר ביישוב הבדואי אבו קרינאת שבנגב.

"החלונות שלהם נשברו, רק בנס אף אחד לא נפגע", הוא אומר לזמן ישראל. "כשיש כאן נפילה, לאנשים אין לאן ללכת. חלק מהבתים עשויים מפח או מעץ. אין מקלטים, אין שום דרך להתגונן, חשופים לגמרי. במקום להיכנס למקלט, נכנסים להלם. לשמחתי, שני הילדים שלי קטנים מכדי להבין ולעכל".

מקום הנפילה באבו קרינאת במהלך מבצע "שומר החומות" (צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות היוצרים)
מקום הנפילה באבו קרינאת במהלך מבצע "שומר החומות" (צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות היוצרים)

המצב הזה, של חוסר אונים מוחלט מול סכנת חיים וצורך להגן על ילדים בידיים ריקות, לא חדש לבדואים שחיים בנגב ביישובים שמכונים "לא מוכרים". למשמע הצירוף הזה, חלק מהישראלים מדמיינים קומץ אוהלים אי שם במדבר, אבל בכ-35 הכפרים הלא מוכרים חיים קרוב ל-100 אלף אזרחים ישראלים שמרגישים שקופים בכל ימות השנה – ובעת מלחמה יותר מתמיד.

המאבק על זכותם של הבדואים לקבל מיגון ראוי התחיל כבר לפני כעשור, כשסבבי ההפגזות בין ישראל לרצועת עזה הפכו לשגרה תקופתית והתפשטו מעבר לטווח העוטף.

הסוגיה תפסה תאוצה בצוק איתן, כששתי ילדות מהכפר עג'ואן – עתיל (13) ומראם (11) אלוואקילי – נפצעו כתוצאה מנפילת רקטה. מראם, הצעירה יותר, נפצעה קשה והובהלה לטיפול נמרץ בסורוקה. התברר שבמפות של פיקוד העורף אז, האזורים הנרחבים בהם מתגוררים הבדואים סומנו כ"שטחים פתוחים" – ועל שטחים פתוחים, כידוע, אין צורך להגן באמצעות סוללות כיפת ברזל. בצה"ל טוענים כי כיום האזורים כבר מסומנים במפותיהם כשטחי התרעה.

במפות של פיקוד העורף אז, האזורים הנרחבים בהם מתגוררים הבדואים סומנו כ"שטחים פתוחים" – ועל שטחים פתוחים, כידוע, אין צורך להגן באמצעות סוללות כיפת ברזל

בעקבות האירוע הקשה הגישו בקיץ 2014 האגודה לזכויות האזרח יחד עם שורה של ארגונים ועומאר אלוואקילי, דודן של הילדות הפצועות, עתירה לבג"ץ בדרישה מפיקוד העורף ומשרד הביטחון להציב סוללות כיפת ברזל שיגנו על הבדואים בנגב. "הכתובת הייתה על הקיר", אמרה אז עו"ד נסרין עליאן מהאגודה לזכויות האזרח. ובכן, נראה שהכתובת עדיין שם.

שר החינוך שי פירון מבקר את מראם אלוואקילי בבית החולים סורוקה, 17 ביולי 2014 (צילום: דוברות משרד החינוך)
שר החינוך שי פירון מבקר את מראם אלוואקילי בבית החולים סורוקה, 17 ביולי 2014 (צילום: דוברות משרד החינוך)

בינתיים צוק איתן הסתיים, כמה סבבים קצרים יותר התרחשו, ואחרי שלוש שנים – בשנת 2017 – נגמר גם הדיון המשפטי. פיקוד העורף הציג לבית המשפט שורה של מהלכים שנועדו לשדרג את המיגון של האוכלוסייה: שיפור אמצעי ההתרעה בטלפונים הניידים, הכשרות להעלאת המודעות וחלוקת פליירים. כמו כן, הוצבו מספר מיגוניות ביישובים הבדואים המוכרים.

"אני אשמח אם יסבירו לי איך אפשר להתגונן מטיל עם פליירים", אומר אל-הואשלה.

בעיה נוספת היא שברבים מהיישובים הבדואים כלל אין אזעקה. רגע אחד שורר ביישוב שקט ושלווה, וברגע שאחריו – קול נפץ אדיר. "אנחנו מקבלים את האזעקות דרך הטלפונים הניידים", אומר אל-הואשלה, "אבל לא לכולם יש ולא כולם יודעים להשתמש בהם".

ברבים מהיישובים הבדואים כלל אין אזעקה. רגע אחד שורר ביישוב שקט ושלווה, וברגע שאחריו – קול נפץ אדיר. "אנחנו מקבלים את האזעקות דרך הטלפונים הניידים, אבל לא לכולם יש ולא כולם יודעים להשתמש בהם"

גורמים במערכת טוענים בתגובה שבכפרים הלא מוכרים לא ניתן להציב צופרי אזעקה בגלל שאין חיבור רשמי ומאושר לחשמל.

כפר בדואי בנגב, 21 בינואר 2017 (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
כפר בדואי בנגב, 21 בינואר 2017 (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

הדיון בבג"ץ נחתם לפני 4 שנים בכך שפיקוד העורף הבטיח לבית המשפט ש"במידת הצורך תישקל אפשרות הצבתה של מערכת כיפת ברזל באופן שיגן על יישובי הפזורה". שעת הצורך היא עכשיו, אבל לפי התרשמות התושבים כיפת ברזל לא נמצאת בסביבה.

חשוב לציין שהמיקום של סוללות כיפת ברזל הוא חסוי, אבל כשאין יירוטים ויש נפילות, טבעי שהתושבים חשים מופקרים לגורלם.

לפי הדיווחים, חוץ מאבו קרינאת נחתו בסבב הנוכחי רקטות גם בוואדי אלנעם (ליד סניף קופת חולים), קסר א-סיר, עג'ואן (הכפר בו נפצעו הילדות בצוק איתן) ויישוב נוסף.

שניים מקורבנות הסבב הנוכחי הם חליל עוואד ובתו נדין בת ה-16 מהכפר הלא מוכר דהמש הסמוך ללוד, שביתם ספג פגיעת רקטה ישירה. גם שם כיפת ברזל לא עשתה את העבודה, או כלל לא ניסתה.

אתמול (שלישי) פנו חמישה ארגוני זכויות אדם וארגונים שפועלים למען הבדואים בנגב בדחיפות לראשי מערכת הביטחון בדרישה להציב סוללות כיפת ברזל שיגנו על היישובים הבדואים. בהיעדר מקלטים ציבוריים, הם גם דורשים להציב מיגוניות ומקלטים זמניים ביישובים שסובלים ממחסור חמור באמצעי מיגון.

הכפר הבדואי קסר א-סיר, מצפון מערב לדימונה, ב-2019 (צילום: ויקיפדיה)
הכפר הבדואי קסר א-סיר, מצפון מערב לדימונה, ב-2019 (צילום: ויקיפדיה)

"בהתחשב בהיקף הסכנה לחייהם ולרכושם של תושבי הכפרים הלא מוכרים", כותבת עו"ד עביר ג'ובראן דכוור מהאגודה לזכויות האזרח, "קיימת חשיבות רבה שתנקטו בצעדים משמעותיים ומיידיים לצורך הגנה על התושבים". העובדה שזה לא קורה, היא מציינת, "פוגעת בזכות לשוויון ובזכות לחיים".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה״ל מגן על כלל תושבי ואזרחי ישראל, ומשקיע את מיטב המאמצים על מנת להגן על ישובים ישראלים, בין היתר, באמצעות התראה ותרגול מקדים.

"סוללות כיפת ברזל מוצבות בהתאם להערכת מצב מתעדכנת ומשתנה בהתאם לאיומים, ולא ניתן לפרט על מיקומן המדויק מטעמי ביטחון מידע. פיקוד העורף איננו הגוף האחראי למימון ולבניית מרחבים מוגנים אלא גוף המוסמך לייעוץ ולהנחיית הגופים הרלוונטיים בנושא.

"יישובי המגזר הבדואי בנגב מקבלים מענה ממחוז הדרום של פיקוד העורף בהתאם לאתגרי האיום שניצב מולם ולפי מה שניתן לספק במגבלות החוק. על אף המגבלות, המחוז מפעיל יחידות קישור לרשויות השונות המפעילות כלים שונים".

עוד 722 מילים
סגירה