רינה מצליח, יונית לוי, גיא פלג ודנה ויס (צילום: פלאש90, עיבוד מחשב)
איילה פנייבסקי חוקרת את האופן שבו עיתונאים מתמודדים עם התקפות עליהם

"לא צריך לרצוח עיתונאי כדי לחסל את חופש העיתונות. מספיק שאנשים מפחדים"

ראיון

איילה פנייבסקי, לשעבר עיתונאית, ראיינה 40 עיתונאים ישראלים בכירים לטובת הדוקטורט שלה בתקשורת פוליטית בקיימברידג' ● במאמר שפרסמה החודש בכתב העת של האוניברסיטה, היא מדגימה כיצד ההתקפות השיטתיות על התקשורת מצד נתניהו ותומכיו הן למעשה מנגנון מתוחכם של צנזורה ● וזו צנזורה שכמו בג'ודו, רותמת את הכוח של התקשורת עצמה כדי לפרק אותה

היחסים המסובכים תמיד בין התקשורת הישראלית לרחוב הישראלי ספגו השבוע מכה ישירה. התקפות ברית הבריונים על כתבי שטח של ערוצי הטלוויזיה השונים, האיומים על חייהם של כוכבי ערוץ 12 – שהובילו להצמדת מאבטחים ליונית לוי, גיא פלג, רינה מצליח ודנה ויס – פתחו פרק חדש, ארסי מקודמיו, בתולדות התקשורת המקומית.

איילה פנייבסקי עקבה אחרי השתלשלות האירועים המהירה והמסחררת הזו מקרוב, מהמקלט של בית אמה בתל אביב. היא הגיעה לביקור מולדת מלונדון ונתקעה כאן כשהטיסות היוצאות בוטלו לרגל המצב. כשתחזור לאנגליה, היא מתכוונת להשלים את עבודת הדוקטורט שלה בתקשורת פוליטית באוניברסיטת קיימברידג', שעוסקת באופן שבו עיתונאים מתמודדים עם התקפות על התקשורת.

שבוע לפני שהמזרח התיכון החל לבעור, היא פרסמה בכתב העת הבינלאומי לתקשורת של קיימברידג' מאמר שכותרתו "כיסוי ביקורת פופוליסטית על התקשורת: כשהנורמות המקצועיות של עיתונאים פונות נגדם". נפגשנו לדבר על מסקנות המחקר שלה יום אחד לפני פתיחת מבצע "שומר החומות". ואז המציאות התפוצצה לנו בפרצוף.

איילה פנייבסקי (צילום: באדיבות המצולמת)
איילה פנייבסקי (צילום: באדיבות המצולמת)

די לכיבוש

נקודת המבט של פנייבסקי על ההתרחשות התקשורתית בישראל מיוחדת. מצד אחד היא מכירה אותה היכרות אינטימית, מבפנים ומקרוב – היא הייתה עיתונאית ב"הארץ", הגישה פינות בטלוויזיה הישראלית והייתה חוקרת במכון "מולד"; אבל בשנים האחרונות היא מתבוננת עליה בעיקר מבחוץ ומרחוק – כחוקרת באקדמיה.

המאמר שפרסמה בכתב העת של קיימברידג' מבוסס על ראיונות שערכה עם 40 עיתונאים ישראלים בכירים, באמצעותם ביקשה לברר איך אנשי תקשורת ישראלים מתמודדים עם התקפות בוטות על התקשורת עצמה –  בעיקר מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ותומכיו – ואיך ההתקפות האלה מחלחלות מטה ומשנות לבסוף את הסיקור התקשורתי. כלומר: כובשות את היעד.

המסקנה של פנייבסקי מפתיעה, אפילו מפחידה. היא קובעת שאנחנו חייבים להתחיל להתייחס לגלי ההתקפות על התקשורת לא רק כאל צורה אגרסיבית ולא מנומסת של ביקורת, אלא לשים לב שמדובר במנגנון מתוחכם של צנזורה, לא פחות. צנזורה שכמו בג'ודו, רותמת את הכוח של התקשורת עצמה, כדי לפרק אותה.

בואי נעשה סדר: יאיר נתניהו משתולל בטוויטר, הצל מאיים בפייסבוק, ראש הממשלה שולח תגובה אגרסיבית למהדורת הערב וברחוב מקללים ויורקים על עיתונאים – ברור שזה לא נעים. אבל איך זה צנזורה?
"כשהבנתי את הנקודה הזו, היא מאוד הפתיעה גם אותי. הרי כל עיתונאי יגיד לך שצנזורה עצמית היא האויב הכי גדול של עיתונות. לכן חשבתי שגם אם עיתונאים מצנזרים את עצמם, הם לא יגידו לי שהם עושים את זה.

"אבל העיתונאים שדיברתי איתם – שהם האנשים הכי חזקים בתחום, עם מעמד, משרה, שם, לא עלים נידפים ברוח – בכל זאת סיפרו לי על סיפורים שהם העדיפו לוותר עליהם. זה גם לא חייב להיות סיפור. זו יכולה להיות פרשנות. איזה מילים אתה אומר ואיזה מילים אתה לא אומר.

"אתה לא תאמין כמה עיתונאים בכירים אמרו לי, 'אני לא משתמש יותר במילה כיבוש'. וזה במנותק מהשאלה אם הם חושבים שזו המילה הנכונה לתאר את הסיטואציה, או לא. זה ממש הדהים אותי.

"אתה לא תאמין כמה עיתונאים בכירים אמרו לי, 'אני לא משתמש יותר במילה כיבוש'. וזה במנותק מהשאלה אם הם חושבים שזו המילה הנכונה לתאר את הסיטואציה, או לא. זה ממש הדהים אותי"

"מצד שני, לא הייתה שום מילה שעליה יגידו לי 'את זה אני בחיים לא אגיד, כי זה נשמע ימני מדי'. אין דבר כזה. הם אומרים לי 'אני לא אומר את המילה' אבל כשאני מסתכלת בחדשות, אני יודעת להגיד שהם גם לא מספרים את הסיפור.

"כמה חדשות אתה רואה מעזה או מהשטחים בשנים האחרונות? אפילו העיתונאים שעשו את זה במשך שנים כבר כמעט לא עושים את זה יותר. קח למשל את הסיפור של החיסונים – העובדה שישראל חיסנה רק את האזרחים שלה והתעלמה לחלוטין מהפלסטינים הייתה סיפור ענק בחו"ל. פה זו הייתה הערת אגב איפשהו".

היעלמות הדיון על הכיבוש בלטה מאוד בסיקור האירועים השבוע.
"ממש. אתה פותח שידורים – בכל זאת, התלקחות במזרח התיכון, שייח ג'ראח, עזה – הייתי אומרת שהכיבוש הוא נושא די רלבנטי לסיפור הזה. לא שמעתי את המילה הזו נאמרת. בכלל. כי מה קורה – בהתחלה אתה אומר 'טוב, אני לא אגיד את המילה, כי היא מקפיצה אנשים'. ולאט-לאט, בלי לשים לב, אתה גם לא מדבר יותר על המהות של הדבר.

"וצריך להגיד גם את זה: ברמה המאוד מיידית, זו פגיעה במה שאנחנו יודעים ובמה שאנחנו מקבלים כצופים וכחברה. נפגעת הזכות שלנו לדעת דברים. והיא נפגעת ברמה הכי מיידית, וזה עוד בלי לדבר על הנזק האישי הכבד שמשלמים עיתונאים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם, לא משנה באיזו מידה של הצלחה.

"ברמה המאוד מיידית, זו פגיעה במה שאנחנו יודעים ובמה שאנחנו מקבלים כצופים וכחברה. נפגעת הזכות שלנו לדעת דברים. זה עוד בלי לדבר על הנזק האישי הכבד שמשלמים עיתונאים שרק מנסים לעשות את עבודתם"

"אלה שינויים דרמטיים. הם מעצבים את התודעה של דור שלם של אזרחים ושל דור שלם של עיתונאים צעירים, שנכנסים בלי ניסיון למערכות ומשתלבים באווירה הזו. איך אמר לי עיתונאי אחד? 'אם יש סמטה שאני לא חייב להיכנס אליה, אני לא אכנס אליה'. היום קיבלת בראש. מחר אתה רוצה גם לקבל בראש? לא. לא כל יום אתה רוצה".

העיתונאים שדיברת איתם התראיינו אחרי שהבטחת להם שלא תחשפי את שמם?
"זה מעניין. ערכתי בעצם שני סבבים של ראיונות. הסבב הראשון היה ב-2016-2017, הסבב השני היה ב-2019-2020. בסבב הראשון הופתעתי מאוד מההיענות. כמעט כולם היו מוכנים לדבר בשמם, און דה רקורד. מעט מאוד סירבו ומעט מאוד ביקשו שלא אספר שהם דיברו איתי.

"בסבב השני זה כבר לא היה ככה. אנשים פחדו לדבר. כמעט אף אחד לא הסכים לדבר בשמו. הרגשת את החשש. את קמפיין ההפחדה. את הלחצים. לדוגמה, בסבב האחרון של הראיונות פניתי למישהו, ולמחרת שמעתי מאנשים שעבדו איתי בעבר שהוא התקשר לבדוק איתם אם אני בסדר ואם אפשר לסמוך עלי. זה מעיד על חשדנות מאוד גדולה. חשש שיכול להגיע עכשיו מישהו שאולי מנסה לאסוף מידע, מלשינון כזה.

"ומצד שני, יש רצון לדבר על הנושא הזה. אחרת למה בכלל לבדוק אם אני בסדר? מה הבעיה להגיד 'לא' לאיזה סטודנטית שעורכת מחקר לאוניברסיטה זרה, שאפילו לא גרה פה?"

עם מי דיברת בסבב הראשון, הגלוי?
"כיוון שבשנים שעברו מאז, תחושת האיום והסטרס של האנשים גדלה, אני משתדלת לא לחשוף את השמות של האנשים שכן הסכימו, כי אני מרגישה חובה להגן עליהם. אולי היום הם כבר לא היו רוצים להיחשף. אבל אתה יכול לנחש לבד: אלה היו אנשים הכי חזקים ובתפקידים הכי מרכזיים. אילנה דיין, רביב דרוקר, וכולי".

כשהנושא המרכזי הוא בעצם, איך הם מתמודדים עם גלי מתקפות של פוליטיקאים ובראשם ראש הממשלה, על עצם הלגיטימציה שלהם כעיתונאים?
"כן. כל הפרויקט נולד מתוך תחושה שלי, שקורה כאן דבר דרמטי בחיבור שבין פוליטיקה, תקשורת והציבור. והמסקנה שלי היא שעיתונאים לא עושים עבודה מספיק טובה בהתמודדות עם העניין הזה".

רביב דרוקר (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)
רביב דרוקר (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

כי הם מרגישים ממולכדים? כי הם מתקשים לסקר נושא שהם עצמם עומדים במרכזו?
"גם. יש כמה סיבות. צריך לומר להגנתם של העיתונאים הישראלים, שאנחנו רואים תופעות דומות בכל העולם. זה לא שלעיתונאים בארצות הברית או באירופה היה פשוט להתמודד עם האתגר הזה.

"תעשיית החדשות נכנסת לעימות הזה במצב מאוד לא טוב. המצב הכלכלי על הפנים. הרשתות החברתיות עושות שמות. מדברים הרבה על המחיר הכלכלי שהרשתות החברתיות גובות מעיתונאים, אבל זה לא רק המחיר הכלכלי. זה גם יוצר הרבה תמריצים והסחות דעת, שנכנסים לתוך מערך ההחלטות שהם מקבלים. זה גוזל מהם המון זמן.

"הרשתות החברתיות עושות כל מיני דברים לעיתונאים. ובישראל המצב עוד יותר קשה, כי יש גם את הריכוזיות של התקשורת וגם את הרצון לפנות כל הזמן לכל הקהלים. שהוא ניסיון חשוב, אבל בהקשר של המתקפות האלה הוא ממלכד אותך".

והמלכוד הזה הוא מה שמוביל לרגע שבו אילנה דיין מקריאה מגילה ארוכה של מתקפות עליה ועל התוכנית שלה, שהיא יודעת שהן שקריות, ומסכמת במילים "מה אומרים? לא אומרים".
"נכון. זה היה מקרה מאוד קיצוני למשהו שבעצם קורה כל הזמן. רוב הישראלים שמעו את הדברים הכי איומים שהם אי פעם שמעו על התקשורת ועל עיתונאים – בתקשורת ומעיתונאים. כי כשעיתונאים מותקפים באופן הזה, הם מרגישים אי נוחות להגיב.

"מה תגיד? אני לא שונא את חיילי צה"ל? אני לא ממומן על ידי גורמים זרים? איזה הגנה יש לך מול הדברים האלה, שנעים מדברים שבכלל לא אמורים להיות עלבונות כמו 'את שמאלנית' – גם לשמאלנים מותר לעסוק בעיתונות – ועד תיאוריות קונספירציה של ממש. מה תגיד? שאין דבר כזה דיפ סטייט? איך אתה בכלל מתחיל להתמודד עם הדבר הזה? ולכן יש שם בעיה אמיתית.

איזה הגנה יש לך מול הדברים האלה, שנעים מדברים שבכלל לא אמורים להיות עלבונות כמו 'את שמאלנית' – גם לשמאלנים מותר לעסוק בעיתונות – ועד תיאוריות קונספירציה של ממש. מה תגיד? שאין דבר כזה דיפ סטייט?

"בתחושה שלי, למרות שהמצב האובייקטיבי כל כך מסובך, ולמרות שהתנאים פועלים נגד העיתונאים, ולמרות הכלים שהרשתות החברתיות נתנו לפוליטיקאים, בהחלטות שעיתונאים כן יכולים לקבל, הם עשו בחירות לא טובות.

"אני חושבת שרוב האנשים שנמצאים היום במקצוע של עיתונאות פוליטית, שיכולה להיות לי גם הרבה ביקורת עליהם, בכל זאת לוקחים את העבודה שלהם ברצינות. הם מאמינים שעיתונות זה חשוב. הם מנסים לעשות את הדבר הנכון.

"אבל מה שהמחקר שלי מראה זה, שאפילו כשהם מנסים לעשות את הדבר הנכון – שזה מבחינתם להיות אובייקטיבים, להישאר ניטרליים, להביא את שני הצדדים, לא לענות כשתוקפים אותם אישית – יוצא שהם משרתים את המתקפות עליהם".

כרזת בחירות של הליכוד המציגה את העיתונאים רביב דרוקר, גיא פלג, אמנון אברמוביץ ובן כספית, עם הכיתוב: "הם לא יחליטו, אתם תחליט" (צילום: טוויטר)
כרזת בחירות של הליכוד המציגה את העיתונאים רביב דרוקר, גיא פלג, אמנון אברמוביץ ובן כספית, עם הכיתוב: "הם לא יחליטו, אתם תחליט" (צילום: טוויטר)

איך זה קורה? מה המנגנון?
"הם עובדים נורא קשה כדי להוכיח שמה שביבי אומר הוא לא נכון וככה הם בעצם מחזקים את מה שהוא אומר, כי הם אלה שמפיצים את הטענות שלו נגדם, כדי להראות שהם 'לא סותמים לו את הפה'. וככה הם הופכים להיות בעצם כלי נשק במאבק שלו נגדם".

אם אתה עיתונאי שכל השנים מותח ביקורת על אחרים ועכשיו מותחים ביקורת עליך, תהיה ילד גדול ותתמודד.
"עיתונאים צריכים לדעת לספוג ביקורת. זה נכון. אבל בסוף כולנו אנשים. ואם במשך שנים אתה יודע שכל מילה שאתה תגיד בכיוון מסוים הולכת לעלות לך במטח של מתקפות ארסיות – אנשים מקבלים לטלפון שלהם, לפייסבוק שלהם, נהרות של מאות תגובות. אני כבר לא מדברת על יריקות ברחוב ועל קללות. כשזה היום-יום שלך, אז אתה תחשוב פעמיים.

"ברור שאם יש לך סיפור שהוא סקופ עולמי, שתקבל עליו הערכה גדולה, אז אתה אומר 'יאללה, נתמודד'. אבל אם אתה לא חייב, אז אולי עדיף שלא. ואולי לא נחזור לטפל באייטם ההוא גם היום. יש המון פרקטיקות קטנות של צנזורה לא מודעת, שעיתונאים לא יקראו לה בכלל צנזורה".

"ברור שאם יש לך סיפור שהוא סקופ עולמי אז אתה אומר 'יאללה, נתמודד'. אבל אם אתה לא חייב, אז אולי עדיף שלא. יש המון פרקטיקות קטנות של צנזורה לא מודעת, שעיתונאים לא יקראו לה בכלל צנזורה"

זה לא אותו דבר

יום לפני תחילת המהומות, האזעקות והאש – בדרכנו לבית הקפה ליד כיכר דיזנגוף, שם קבענו להיפגש לראיון – נתקלנו במכר משותף, איש תקשורת ותיק ומוערך. הוא השתתף פעם לצד פנייבסקי בפאנל קבוע של תוכנית טלוויזיה שכבר ירדה מזמן, לא ראה אותה מאז עברה לאנגליה, ושמח להתעדכן.

פנייבסקי סיפרה לו בקיצור נמרץ על המחקר שלה ועל הפידבקים המעולים שהיא כבר מקבלת מחוקרים באוניברסיטאות אחרות בעולם, שמגלים בנושא הזה עניין רב, כי הוא מוכר להם מהבית.

"לדעתי אין פה בכלל אידיאולוגיה", אמר המכר, "אני בטוח שכל השופרות האלה של ביבי, שתוקפים עכשיו את העיתונאים, עושים את זה בציניות. הכול אינטרסים. ומסתובב שם גם מלא כסף שאנחנו לא יודעים עליו בכלל".

"למה אתה אומר את זה?" הסתקרנה פנייבסקי.

והמכר סיפר על מפגש מקרי עם אחד מתומכי נתניהו, שנמצא בשפיץ הקולני של ההתקפות על התקשורת. באוויר ריחפה עדיין האפשרות של הקמת ממשלת שינוי בהובלת יאיר לפיד ונפתלי בנט, והמכר המשותף הקניט את הביביסט בצחוק ואמר לו: בואנ'ה, ביבי הולך לרדת. זהו, אתה גמור. לא תהיה לך פרנסה. תגיד, מה תעשה מעכשיו בלי ביבי?

"אתם יודעים מה הוא ענה לי?", אמר המכר, "הוא אמר לי: יא דפוק, סידרתי לעצמי שלוש דירות בזכות ביבי. אני כבר מסודר. כמה דירות יצאו לך מהעבודה בתקשורת?"

שמעון ריקלין, בנימין נתניהו, ינון מגל ואראל סג"ל בסרטון השיר ״שבחי ירושלים״ (צילום: צילום מסך)
שמעון ריקלין, בנימין נתניהו, ינון מגל ואראל סג"ל בסרטון השיר ״שבחי ירושלים״ (צילום: צילום מסך)

אני לא מזכיר את שמו של המכר המשותף, כי לא ביקשתי את רשותו לפרסם את הסיפור הזה. אני גם לא מפרסם את שמו של איש התקשורת הימני – כי אין לי מושג כמה דירות יש לו או אין לו. זו גם לא השמצה שמופנית כלפי ציבור שלם – אני יוצא מנקודת הנחה שסיפור הדירות היה תגובה הומוריסטית להקנטה הומוריסטית. חלק ממחול העקיצות העירוני. גם לביביסטים יש הומור. לפעמים.

אבל גם אם אין ולא היו לו דירות כאלה, שקיבל בזכות תמיכתו העקבית בראש הממשלה, הסיפור הזה מעיד על הלך רוח, שאותו אנחנו מכירים היטב. בעולם הישן, שכבר הוחרב עד היסוד, עיתונאי שמכבד את עצמו ואת המקצוע שלו לא היה אומר על עצמו דבר כזה, אפילו בתור בדיחה.

מה קורה כשהתקשורת מפיצה שוב ושוב טענות נגד עצמה?
"בארצות הברית יש תפיסה רווחת שהתקשורת הליברלית – שזו המקבילה האמריקאית ל'תקשורת השמאלנית' אצלנו – התחזקה לאורך השנים. יש מחקר שבדק האם הטענה הזו נכונה. חוקרים ערכו ניתוח האם התקשורת האמריקאית אכן נעשתה יותר ליברלית לאורך השנים. והתשובה היא לא. היא לא נעשתה יותר ליברלית. אז למה יותר ויותר אנשים לאורך עשרות שנים מאמינים בזה?

"חוקרים ערכו ניתוח האם התקשורת האמריקאית אכן נעשתה יותר ליברלית לאורך השנים. והתשובה היא לא. היא לא נעשתה יותר ליברלית. אז למה יותר ויותר אנשים לאורך עשרות שנים מאמינים בזה?"

"החוקרים מראים שמספר הפעמים שהטענה שהתקשורת ליברלית סוקרה בתקשורת גבוה פי עשרים ממספר הפעמים שבהם דובר על כך שהתקשורת נעשתה קונסרבטיבית יותר. זאת אומרת – התהודה שניתנת לטענות האלה בתקשורת עצמה, גורמת לזה שהנרטיב הזה תופס בסוף".

יונית לוי ועמית סגל (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
יונית לוי ועמית סגל (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

אחת הסיבות לתופעה הזו היא שאלה שתוקפים את התקשורת לא סופרים את התקשורת שתומכת בהם. "ישראל היום" יכול להיות העיתון הכי נפוץ בישראל אבל לנתניהו ולתומכיו עדיין הרבה יותר חשוב מה כותבים ב"הארץ".
"נכון. כי גם הם יודעים שלא באמת מדובר בעיתונות. מה שאותי מחרפן זו בכלל נקודת המוצא הזו, לשים את 'ישראל היום' מול 'הארץ'. והאנשים שהכי אוהבים לעשות את זה הם עיתונאים ב'הארץ'. אין קשר בין 'ישראל היום' לבין 'הארץ.' המחויבות שלהם למקצוע העיתונות שונה לגמרי. ואתה רואה את זה היום אפילו באקדמיה. מחקרים שמשווים בין פוקס ל-MSNBC כאילו מדובר בשני צדדים של המדיה, בזמן שזה פשוט לא אותו דבר".

וככה הגענו לתגובת המחץ "זה לא אותו דבר", שהפכה למין טיעון מלגלג מנצח כזה. כאילו אין בעולם דברים שהם לא אותו דבר כמו דברים אחרים.
"העולם איננו סימטרי. ובוודאי לא הפוליטיקה הישראלית כרגע".

בדיוק.
"זה בלב העניין. גם לחוקרים, כמו לעיתונאים, יש אתוס של אובייקטיביות שהם מחויבים אליו. המאמר שלי מתבסס על הראיונות שערכתי, שבהם היה חשוב לי לברר איך העיתונאים הישראלים מתמודדים עם השאלות האלה.

"אחד הדברים ששמעתי שוב ושוב, בכל מיני צורות, מהרבה עיתונאים, זה 'נחכה שביבי יעזוב. אז הכול יסתדר'. כאילו אין מה לעשות עכשיו, וכשביבי יעזוב הדברים יסתדרו. אין לזה על מה להתבסס.

"אחד הדברים ששמעתי שוב ושוב, בכל מיני צורות, מהרבה עיתונאים, זה 'נחכה שביבי יעזוב. אז הכול יסתדר'. כאילו אין מה לעשות עכשיו, וכשביבי יעזוב הדברים יסתדרו. אין לזה על מה להתבסס"

"ניקסון, למשל, ניהל בזמנו מתקפה שנחשבה אז חסרת תקדים על התקשורת האמריקאית. הוא עזב מזמן, אבל הרעיונות שהוא החדיר אז לשיח באמריקה מלווים את הימין האמריקאי עד היום".

בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים, 13 באוגוסט 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים, 13 באוגוסט 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כשאת שואלת את העיתונאים שראיינת איך הם מתנהגים לנוכח המתקפות האלה, הם אומרים לך שהם ממשיכים להתנהג כאילו 'העסקים כרגיל' אבל את מגלה שזה בעצם לא נכון.
"זה מעניין, כי את הדיבור הזה של 'עסקים כרגיל' אנחנו רואים בהרבה מקומות. בארצות הברית. באירופה. לעורך הראשי היוצא של הוושינגטון פוסט, מרטין ברון, היה מין משפט כזה שכולם אהבו להשתמש בו ביחס לדונלד טראמפ: We’re not at war, we’re at work. אנחנו לא במלחמה, אנחנו בעבודה.

"אנחנו נהיה מקצועיים ונעשה את העבודה שלנו ואז הציבור ייראה שאנחנו מקצועיים ועושים את העבודה שלנו וישתכנע שמה שאומרים עלינו לא נכון – כי הנה, עובדה שאנחנו מקצועיים".

ואצלנו: המחשבה שאם ראש הממשלה מגיב בטענות א', ב', ג', שאני יודע שהן לא נכונות, אני לא אגיד שהן לא נכונות, כי מחובתי המקצועית להביא את דברי ראש הממשלה כמו שהם, וברגע שאמלא את חובתי המקצועית – הציבור יבין לבד, גם בלי שאגיד לו את זה, שהטענות האלה לא נכונות, מעצם העובדה שאני זה שמסרתי לו אותן.
"בדיוק. קו המחשבה הוא כזה: הרי טוענים נגדי שאני לא אובייקטיבי, אז הנה אני מגלה אובייקטיביות אפילו כלפי הטענות נגדי. ועל זה יש מחקרים שמראים את ההשפעה של סיקור מתקפות על התקשורת בתקשורת על עמדות של אנשים כלפי התקשורת. זו מיסקונספציה כזו שחותרת תחת האינטרס המקצועי של אנשי התקשורת".

ובעצם גם תחת האינטרס האזרחי של הציבור, כי באותו רגע אין מי שמתווך לו את המציאות הזו כמו שצריך.
"בוודאי. וצריך להגיד שנתניהו יודע מצוין לעשות את המניפולציות שמעצימות את זה".

בנימין נתניהו בראיון לחדשות 12, 15 בפברואר 2021 (צילום: צילום מסך)
בנימין נתניהו בראיון לחדשות 12, 15 בפברואר 2021 (צילום: צילום מסך)

וזה, למיטב שיפוטך, נעשה כאסטרטגיה מתוכננת?
"יכול להיות שבהתחלה זה היה יותר אינטואיטיבי והתבסס על תחושת הרדיפה האותנטית שאנחנו יודעים שנתניהו הגיע איתה מהבית. אבל בשנים האחרונות כל דבר שקשור ברטוריקה של נתניהו נבדק ונמדד. הם הרבה יותר מקצועיים בזה מכל השחקנים במגרש הפוליטי. כל מילה נבדקת. ולכן ברור שמדובר באסטרטגיה.

"אתה גם רואה את זה בנאומים שלו. כשהוא חוזר מאה פעם על אותן שלוש מילים שהוא חייב שייכנסו לשיח. ולתקשורת יש חולשות פנימיות שמקשות עליה להגיד 'לא. אין לזה ערך ציבורי. הוא כבר אמר את זה אלף פעם. נכון, הוא ראש ממשלה, אבל אנחנו לא חייבים לשחק כל הזמן לפי החוקים שהוא מכתיב'".

"לתקשורת יש חולשות פנימיות שמקשות עליה להגיד 'לא. אין לזה ערך ציבורי. הוא כבר אמר את זה אלף פעם. נכון, הוא ראש ממשלה, אבל אנחנו לא חייבים לשחק כל הזמן לפי החוקים שהוא מכתיב'"

מה היית מצפה שיקרה? ראש הממשלה מכנס 'מסיבת עיתונאים דרמטית' בשמונה בערב. שלא נסקר את זה? באיזו זכות?
"מה שאנשי תקשורת צריכים לעשות זה לא להעביר את סמכויות העריכה שלהם לידי ראש הממשלה. הבעיה – שחוזרת בהרבה מהראיונות שערכתי – היא שאנשי תקשורת בכירים תופסים את נתניהו כמין כוח כל-יכול שאין הרבה מה לעשות נגדו, ואת הרשתות החברתיות כעוד כוח כל-יכול שאין הרבה מה לעשות נגדו.

"בפועל, ברור שבלי ההדהוד של תקשורת המיינסטרים, כל הטענות של נתניהו בפייסבוק, על מיליוני עוקביו הקנויים והאמיתיים, לא היו מגיעות להשפעה שיש להן היום.

נתניהו (ימין) ומנחה הריאליטי אלירז שדה לועגים לעיתונאי הפלילים משה נוסבאום, בפרומו לליכוד טי.וי ששודר בפייסבוק (צילום: צילום מסך פייסבוק)
נתניהו (ימין) ומנחה הריאליטי אלירז שדה לועגים לעיתונאי הפלילים משה נוסבאום, בפרומו לליכוד טי.וי ששודר בפייסבוק (צילום: צילום מסך פייסבוק)

"הרי אם נתניהו היה יכול להעביר את המסר שלו רק דרך הרשתות החברתיות, ולא היה נזקק להדהוד בתקשורת המיינסטרים, הוא לא היה עסוק בלתקוף אותה כל היום. בסוף צריכת החדשות בישראל מאוד גבוהה וצריכת תקשורת המיינסטרים מאוד גבוהה. יש תחושה של חוסר אונים שהיא לא מוצדקת. יש כאן מוגבלות של הדמיון המקצועי של מה התקשורת יכולה לעשות במקרה כזה.

"הבעיה היא שהיכולת של עיתונאי היום לעשות עבודה עיתונאית טובה נשחקה עד עפר. היחסים בתוך כל התקשורת נעשו מאוד מורכבים. הניסיונות לאזן כל הזמן לכיוון אחד מאוד ספציפי גובה מחיר. עיתונאים השתתפו במשך הרבה שנים במסע הדה-לגיטימציה של עצמם. ולא הבינו כמה כוח יש להם בידיים ושהם חייבים להשתמש בו בצורה יותר חכמה.

"הבעיה היא שהיכולת של עיתונאי היום לעשות עבודה עיתונאית טובה נשחקה עד עפר. היחסים בתוך כל התקשורת נעשו מאוד מורכבים. הניסיונות לאזן כל הזמן לכיוון אחד מאוד ספציפי גובה מחיר"

"להרבה עיתונאים לקח זמן להבין עד כמה הרסני התהליך שקורה כאן וכמה כל הארס והרעל יכולים להתגלגל רחוק. בהתחלה הרבה עיתונאים אמרו לי: 'טוב, אז הוא אומר, אז הם אומרים, זה רק מילים, יתחלף ראש ממשלה, הכול יסתדר'. היום המשמעות של הקמפיין הזה הפכה להיות הרבה יותר מוחשית.

"המראות שראינו השבוע של אלימות כלפי אנשי תקשורת הם באמת מראות קשים. ואפרופו שיחות הסימטריה, צריך להגיד: האלימות כלפי עיתונאים היא כמעט תמיד אלימות של פעילי ימין. וזה מלמעלה עד למטה. מהכוכבים הכי נוצצים של ערוצי הטלוויזיה עד אחרוני כתבי השטח והאנשים הטכניים, שאיש אינו מזהה אותם בקרב הפורעים, אבל הם מחזיקים מיקרופון, וזה מספיק.

"הרבה אומרים עכשיו שאם לא ניזהר יירצח פה עיתונאי. זה נכון שזה מאוד מפחיד. וגם נראה שאנחנו מתקרבים לרגע שבו זה יכול לקרות. אבל חשוב לזכור שהבעיה הרבה יותר עמוקה. זה לא שאם יירצח עיתונאי אז זה אסון נורא אבל אם לא יירצח עיתונאי אז הכול בסדר וסתם היינו היסטריים. זה לא ככה.

"נראה שאנחנו מתקרבים לרגע שבו זה יכול לקרות. אבל חשוב לזכור שהבעיה הרבה יותר עמוקה. זה לא שאם יירצח עיתונאי אז זה אסון נורא אבל אם לא יירצח עיתונאי אז הכול בסדר וסתם היינו היסטריים. זה לא ככה"

"בהרבה מובנים – הנזק כבר כאן. לא צריך לרצוח עיתונאי כדי לחסל חופש ביטוי ולחסל את חופש העיתונות. מספיק שאנשים מפחדים. מספיק שאנשים רואים שהאנשים הכי חזקים במקצוע שלהם צריכים להסתובב עם מאבטחים ושומרי ראש. וכל העיתונאים שעוד לא צריכים להסתובב עם שומרי ראש רואים מה קורה לאלה שכן אמרו משהו שלא נראה למישהו. זה תמים לחשוב שזה לא ישפיע על מה שהם יגידו או יכתבו, ובעיקר על מה שהם לא יגידו ולא יכתבו".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
"האלימות כלפי עיתונאים היא תמיד אלימות של פעילי ימין" אומרת החוקרת באופן קטגורי וכאילו מפספסת את העובדה שלאורך תקופה ארוכה, אפילו ממש בחודש זה, צוותים של ערוץ 20 מותקפים בידי פעילי שמאל... המשך קריאה

"האלימות כלפי עיתונאים היא תמיד אלימות של פעילי ימין" אומרת החוקרת באופן קטגורי וכאילו מפספסת את העובדה שלאורך תקופה ארוכה, אפילו ממש בחודש זה, צוותים של ערוץ 20 מותקפים בידי פעילי שמאל.
אז יש שתי אפשרויות להסביר את ה"פאדיחה" הזו. יכול להיות שהגברת פנייבסקי לא הצליחה לחקור מספיק לעומק את הנושא בו היא אמורה לכאורה לקבל דוקטורט. האפשרות האחרת (והיותר סבירה לדעתי) היא שמי שהיתה עיתונאית ב"הארץ" ועבדה גם במכון "מולד", שניהם גופים אנטי-ציוניים, בהכרח מוגבלת ביכולתה להפיק עבודת מחקר מדעית, אובייקטיבית, שנשענת רק על עובדות.
זה לא שפנייבסקי לא יודעת שערוץ 12 הציב אבטחה על עמית סגל בגלל איומים שהתקבלו על חייו. זה לא שנעלם מעיניה שאנשי שמאל פיצצו כמה וכמה פעמים שידורי חוץ של ערוץ 20. היא פשוט התעלמה מזה כדי שהשורה התחתונה ב"מחקר" לא תזדהם.

עוד 3,128 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 20 ביוני 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בלפור יפונה ב-10 ביולי, עד אז לא יתקיימו שם פגישות רשמיות

גנץ: מקדם ועדת חקירה ממלכתית לפרשת הצוללות ● הליכוד: ממשיך ברדיפה עיוורת נגד נתניהו ● במשרד רה״מ יבחנו בשבוע הקרוב את הטענות לגריסת מסמכים ● אשכנזי: היינו צריכים להיות יותר אגרסיביים עם נתניהו ● משרד הבריאות: החיסונים שהעברנו לפלסטינים תקינים ● הרשות: היו עלולים להוביל לאסון ● מחר צפויה הממשלה לאשר את ועדת החקירה לאסון במירון

עוד 18 עדכונים

למי שייך הקול העודף בממשלת בנט-לפיד?

שמונה מפלגות מצאו דרך להתגבר על יריבות אידיאולוגית חריפה כדי לשחרר את ישראל מאחיזתו של נתניהו. התלכיד המוזר בנוי על מחויבות הדדית לא להחליט בנושאים בהם פעורה תהום בין עמדות צדדים. אדריכלי ממשלת השינוי הסבירו שגם במגבלה זו, ידיהם תהינה עמוסות עבודה. עליהם להתמודד עם נטל השיקום הכבד בעטיה של פגיעת מגפת הקורונה בכלכלה ובחברה וגם עם הרוח הרעה, ההסתה והשיסוי שהותיר אחריו נתניהו. בין הנושאים שההכרעות לגביהם יידחו נמנה כמובן גם הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

שמונה מפלגות מצאו דרך להתגבר על יריבות אידיאולוגית חריפה כדי לשחרר את ישראל מאחיזתו של נתניהו. התלכיד המוזר בנוי על מחויבות הדדית לא להחליט בנושאים בהם פעורה תהום בין עמדות צדדים

תופעת "תהליך אי-קבלת ההחלטות" תופסת פרק נכבד בתאוריה ובפרקטיקה הפוליטית. לא מעט אנרגיה ויצירתיות נדרשים כדי לדחוק נושאים חשובים מסדר היום, אך לעיתים זו הדרך היחידה לשמור על שרידותם של גופים פוליטיים כמו התארגנויות אנושיות בכלל. לא חסרים הסברים כדי לתרץ את ההמנעות מעיסוק בנושאים הנפיצים: "אם הדבר לא שבור, אל תנסה לתקן אותו", "הזמן יעשה את שלו", "יש דברים חשובים יותר" וכד'.

ואמנם, בכול נייר מדיניות רציני הבוחן חלופות, אחת מהן תחזור על עצמה כמעט תמיד: Do-Nothing. אלא שגם חלופה זו היא החלטה שמחייבת בדיקה קפדנית של המגמות הרוחשות ושעשויות לשנות את תמונת המצב על ציר הזמן. התרפקות על ההנחה כי הסטטוס-קוו יישמר עד שנהיה ערוכים לקבל את ההחלטה שדחינו – היא אשליה מסוכנת.

דוגמה מובהקת לכך הוא עתידה של הגדה המערבית. הדינמיקה בשטחים אינה נעצרת. מאז חתימת הסכם אוסלו בשנת 1993 ישראל שילשה את מספר המתנחלים מעבר לקו הירוק. בכל אחת משנות הכביכול סטטוס קוו, כ-3,000 מתנחלים יהודים נוספים עברו לשטח המיועד למדינה פלסטינית (האזור שמעבר לגושי ההתנחלויות הסמוכים לקו 1967). כיום חיים שם כ-130,000 מתנחלים.

ועקב כך אנחנו קרבים והולכים לנקודת האל-חזור, כאשר כבר לא ניתן יהיה לחלק את הארץ בין שני העמים. המסקנה היא פשוטה. אי קבלת החלטה משרתת את חסידי הסיפוח ומרחיקה את תומכי חלוקת הארץ מיעדם.

בכול נייר מדיניות רציני הבוחן חלופות, אחת מהן תחזור על עצמה כמעט תמיד: Do Nothing. התרפקות על ההנחה כי הסטטוס-קוו יישמר עד שנהיה ערוכים לקבל את ההחלטה שדחינו – היא אשליה מסוכנת

ההערכה הרווחת היא שהנשיא ביידן לא ידחוף להגעה מהירה להסדר קבע כי אינו מאמין שהצדדים בשלים לכך, אך האם יהיה קפדן מקודמיו וידרוש מישראל להפסיק לחבל בסיכוי העתידי ליישם את נוסחת שתי המדינות? האם יאמר לראש הממשלה בנט, במפגשם הראשון, דברים ברוח זו:

"החלטתם לדחות ההכרעה על עתיד הגדה המערבית. בשלב זה, אני יכול להשלים עם החלטה זו. אך במקביל, איני יכול להשלים עם מצב בו בתקופת אי-ההחלטה נמשכת הבניה בהתנחלויות שמעבר לגושי ההתיישבות הצמודים לקווי 67'.  זהו המינימום ההכרחי הנדרש מבחינתי כדי להדוף את הלחצים המופעלים עלי מן האגף השמאלי במפלגתי שלי.

אחרי הכול, התחייבתם בהסכמי העבר לא לקבוע עובדות בשטח שישפיעו על תבניתו של הסדר הקבע. הוכחתי את מחויבותי לביטחון ישראל בעשרות שנותיי כנבחר ציבור ואמשיך להיות לכם ידיד אמת גם כנשיא, אך עליכם להבין שהנשיאות שלי שונה מהותית מזו לה הורגלתם בזמנו של טראמפ.

אני מבקש באמת לראות עולם בו גובר שיתוף הפעולה בין כלל המדינות מול אתגרים גלובליים, בו ניתן דגש לזכויות אדם ועידוד של ממש לתהליכי דמוקרטיזציה. אני משוכנע שאינכם רוצים לגלוש למציאות של מדינה דו-לאומית בה ישראל מאבדת את אופייה היהודי והדמוקרטי ובה מקופחים זכויותיהם של הפלסטינים.

האירועים האלימים בין יהודים וערבים שפרצו לאחרונה בירושלים וגלשו לערים מעורבות נוספות בישראל צריכים לשמש עבורכם קריאת אזהרה. הרי הם ביטוי לסכנה הטמונה בהפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית".

מועד ביקורו של ראש הממשלה נפתלי בנט בבית הלבן אינו ידוע עדיין. מה שידוע היטב הוא, שהתעלמות ביידן מהמשך תהליך ההתנחלות בשטחים המיועדים לשמש את המדינה הפלסטינית העתידית, יאפשר לחסידי ארץ ישראל השלמה להתקדם בהתמדה אל יעדם. חזונם יצא נשכר מתהליך "אי-קבלת ההחלטות" של ממשלת לפיד-בנט, אשר לא תפגע ביוזמתה בהתווספות המתמשכת של 3000 מתנחלים בכול שנה לשטחים אלה.

התעלמות ביידן מהמשך ההתנחלות בשטחים המיועדים למדינה הפלסטינית העתידית, יאפשר לחסידי ארץ ישראל השלמה להתקדם בהתמדה אל יעדם. חזונם יצא נשכר מתהליך "אי-קבלת ההחלטות" של ממשלת לפיד-בנט

השיתוק המדיני של ממשלת ישראל החדשה מעוגן עתה פורמלית באמצעות מנגנון של וטו הדדי הנתון בידי בנט ולפיד. בראשית המשא והמתן בין השניים בנט פינטז – לשווא – שיהיה בידיו קול עודף שיכריע במקרה של אי הסכמה עם שותפיו. בפועל, וביחוד בסוגיה הפלסטינית, הקול היקר הזה שוכן הרחק מירושלים. הוא מצוי בידיו של נשיא ארה"ב. האם יעשה בו שימוש?

אבי גיל הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI), לשעבר מנכ"ל משרד החוץ.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
נהפוך הוא. מדינה אחת, אם לא תגיע מנקודת מבט דתית-משיחית (אלא מנקודת מבט של שוויון בין יהודים וערבים) תהיה בשורה מצוינת לזכויות האדם של "פלסטינים" ו"פלסטיניות". שתי מדינות לשני העמים פיר... המשך קריאה

נהפוך הוא. מדינה אחת, אם לא תגיע מנקודת מבט דתית-משיחית (אלא מנקודת מבט של שוויון בין יהודים וערבים) תהיה בשורה מצוינת לזכויות האדם של "פלסטינים" ו"פלסטיניות". שתי מדינות לשני העמים פירושן שתי מדינות הלכה, יהודית ומוסלמית. אז העמים יהיו עצמאים אבל בני האדם שבהם יהיו מדוכאים תחת משטר לא דמוקרטי. מדינה אחת, לעומתה, יכולה להיות שוויונית וכזאת שמכבדת את הזכויות של כל יושביה כיחידים, וייתכן שאפילו רבים מהמרכיבים התרבותיים שהם חלק מזהותם הלאומית; זאת בין אם מדובר במדינת כל אזרחיה ובין אם מדובר במדינה דו-לאומית.

עוד 681 מילים ו-1 תגובות

בריטניה סוערת לאחרונה סביב שחרורו הצפוי של הרוצח קולין פיצ'פורק, אחרי 33 שנים בכלא ● פיצ'פורק, שאנס ורצח שתי נערות בשנות ה-80, הוא הרוצח הראשון בהיסטוריה שנתפס בזכות שימוש בפרופיל די-אן-איי בחקירת משטרה ● שאול אדר ראיין בעבר את אלק ג'פריס, המדען שפיצח את השיטה ועזר בתפיסת פיצ'פורק ● כעת הוא חוזר אל הפרשה ששינתה לחלוטין את המדע הפורנזי

עוד 2,532 מילים

לראשונה מאז ימי היטלר: רב צבאי בגרמניה

הוא בן למשפחת שורדי שואה ומבין היטב את כל מי שחושב שהוא השתגע ● רבי מרדכי אליעזר באלה, הרב הראשון של צבא גרמניה אחרי כמעט 90 שנה, מסביר בראיון לזמן ישראל: "אנחנו לא צריכים לתת להיסטוריה לשתק אותנו ולמנוע מאיתנו להתקדם"

עוד 908 מילים

למקרה שפיספסת

אנטישמיות אריסטוקרטית מאוד

משפחת אצולה גרמנית תובעת פיצויים על נכסים שהוחרמו על ידי הרוסים אחרי מלחמת העולם השנייה ● עליה להוכיח שנסיך הכתר וילהלם לא תמך בנאצים ● ד"ר סטפן מלינובסקי, שחקר את היחסים בין היטלר לאצולה, מסביר שהתביעה פותחת תיבת פנדורה עצומה ● נכון, ניסיון ההתנקשות בפיהרר ב-1944 משויך לבני אצולה, אך איש לא יוכל למחוק מההיסטוריה את יחסיהם הבעייתיים עם הנאצים

עוד 2,062 מילים

הליכוד מבטיח להפיל את הממשלה. ואז מה?

כמו שמן שרוף בתחתית סיר בישול שנשאר שנים על האש, כך מתקשה נתניהו להיפרד ונדבק סביב השלטון שאבד לו בכל מחיר.

אנשיו, חברי הליכוד והחרדיות, מתקשים להבין ולא מודים בכך שנכשלו בניהול ענייני המדינה וכעת מתקשים גם להבין את תפקידם באופוזיציה.

השיח התקשורתי נע כל יום סביב משחק הורדות ידיים. סביב הספין של הליכוד שהם ימררו את חיי הממשלה ויפילו אותה בקרוב. "האם יש לכם תכנית כיצד להפיל את הממשלה?" שואלת קרן מרציאנו בגלצ את ח"כ מיקי זוהר, כאילו זה הדבר העיקרי שאופוזיציה צריכה לעשות למען אזרחי המדינה. וזוהר כמובן מפרט מיד כל מיני חוקי האצבע בעין שתקע בקריאה ראשונה לממשלה החדשה כמה ימים לפני סוף המנדט של לפיד.

השיח התקשורתי נע סביב ספין הליכוד על הפלת הממשלה בקרוב. "יש לכם תכנית כיצד להפיל את הממשלה?" שואלת קרן מרציאנו את ח"כ מיקי זוהר, כאילו זה הדבר העיקרי שאופוזיציה צריכה לעשות למען האזרחים

אלא שכל הספין-דיון הזה מופרך מיסודו. מעוות את חיינו הדמוקרטיים, פוגע במשמעות של חילופי שלטון.

חילופי השלטון אינם רק מאבק בין אופוזיציה לקואליציה על השאלה מי ימונה לשלוט ומי ימנה את מקורביו לג'ובים.

תפקידה של אופוזיציה להציג אלטרנטיבה בתחומי השלטון וענייני המדינה. אחר כך תפקידה גם להחליף את השלטון.

אלא שהליכוד נוהג כמי שתפקידו הוא רק להחליף את השלטון בלי להציג שום אלטרנטיבה שלטונית לחיינו. בלי לתת פתרונות לבעיות הקשות שהליכוד עצמו בראשות נתניהו הותירו במדינה.

אין צורך לחזור על גירעון המיליארדים, קריסת מערכות הבריאות הרווחה והחינוך, המינויים החובבניים והפוליטיים, השחיתות השלטונית וההפקרות בניהול ממשלת ישראל. כל ילד יודע היום לדקלם את פרשת הצוללות והמניות והחמקנים ומתווה הגז השערורייתיים.

אלא שבראיונות הרדיו נמשך המשחק הילדותי "כיצד תפילו את הממשלה", כאילו מדובר במשחק מחבואים. כאילו זה העיקר בדמוקרטיה. משחקי הורדת ידיים.

אלא שכאן מדובר באופוזיציה פושעת. לא האינטרס של אזרחי המדינה עומד לנגד עיניה אלא רק האינטרס של חבריה לחזור לעמדות כוח. בשלטון.

אלא שהליכוד נוהג כמי שתפקידו הוא רק להחליף את השלטון בלי להציג שום אלטרנטיבה שלטונית לחיינו. אין צורך לחזור על גירעון המיליארדים, קריסת מערכות הבריאות הרווחה והחינוך, השחיתות השלטונית

אם למיקי זוהר ומירי רגב היתה אלטרנטיבה מדוע לא ביצעו אותה עד היום? מדוע נגררו אחרי נתניהו למחוזות הדיקטטורה, השקרים, ההתקפות על כל מוסדות המדינה ושומרי הסף?

אנשי תקשורת רבים לא עוסקים גם עכשיו, כשנתניהו הפסיד, בחיי היומיום שלנו. העיסוק התמידי לאורך השנים האחרונות בגורלו של נתניהו, שחק עד דק את העבודה העיתונאית בענייני היומיום.

לפתע, כאשר ממשלה חדשה מתחילה לטפל בבעיות התחבורה הציבורית, מחליטה על ועדת חקירה לאסון המירון, מתחילה להכין רפורמות במשרד המשפטים ובמשרד לביטחון פנים, מגבשת תקציב מדינה… וצריך לדרדר את העיסוק במשפט נתניהו לסוף המהדורות – לפתע נדמה שגם המראיינים וגם חברי הליכוד שמולם שכחו מהי בעצם הדמוקרטיה, למה הם נבחרים, מה הן השאלות החשובות.

למשל, מה הם מתכננים לבצע כדי לשפר את חיינו? כלומר חיי האזרחים, לא חיי משפחת נתניהו. כל השאלות הללו נמסות ומתפוגגות כאשר כל הדיון ממשיך לעסוק בשאלה "כיצד תפילו את הממשלה"?

תפילו לשם מה? מה אתם מציעים במקום? זעקות הקוזקים הנגזלים על "ממשלה מסוכנת" ועל "רה"מ לא לגיטימי" ועל קואליציה שברירית, כולן עוסקות בדרך הטריקים והשטיקים של נתניהו לחזור לשלטון. אבל מדוע שיחזור לשלטון? הרי רק לפני ימים ספורים הכנסת הצביעה נגדו וציבור ענק אמר לו "נכשלתם".
"לך".

תפילו לשם מה? מה אתם מציעים במקום? זעקות הקוזקים הנגזלים על "ממשלה מסוכנת" ועל "רה"מ לא לגיטימי" עוסקות בדרך הטריקים והשטיקים של נתניהו לחזור לשלטון. אבל מדוע שיחזור לשלטון?

פירוט זוועות ונזקי שלטונו המופקר של נתניהו היו חשופים, וכעת עם כניסת שרים חדשים למשרדים שהיו תחת ניהולו מתברר עוד יותר גודל המחדלים, ההפקרות בה נוהלה ישראל יומיום. היעדר כל ניהול של מדינה שלמה שהייתה שבויה בידיו של אדם אחד הנאשם בפלילים.

אז למה שהוא יחזור לשלטון?

מדוע השאלות הללו לא נשאלות כאשר שוב ושוב מועלים לשידור נאמניו של נתניהו?

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 579 מילים

תגובות אחרונות

עודכן לפני 3 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

סקר חדש מראה ש-77% מהפלסטינים סבורים שחמאס ניצח בעימות מול ישראל ● מצרים וסודן חוששות ממחסור במים בגלל סכר שמקימה אתיופיה ● על רקע הפרסומים שישראל לקחה חלק בניסיון לערער את היציבות בירדן, הממשלה החדשה נדרשת לשקם את הקשר עם עמאן ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 997 מילים

היפסטר פינת סאטמר

שכונת ויליאמסבורג הפכה למעוז היפסטרי, והתושבים החסידים נאבקים לשמור על זהותם ● נתנאל דויטש ומייקל קספר, שכתבו ספר חדש על ברוקלין החרדית, מסבירים מה יצרה ההתנגשות בין הקהילה הדתית לצרכים של ניו יורק ולמה הסאטמרים חוששים דווקא מיהודים חילונים

עוד 1,366 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

אור בקצה המערה

האם ההתנגדויות שהוגשו ברגע האחרון ימנעו ממדינת ישראל להחריב נכס טבע עולמי מבלי שנעשתה בדיקה מינימלית? ● הגלובוס הירוק מוענק למשרד המשפטים שמנסה להחליף את הררי הקלסרים בקבצים דיגיטליים ● והטיפ לשבת: שמן זית הידידותי לאדם, לסביבה ולחיך

עוד 838 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
שֶׁקֶט 90

האם עדיין ניתן בכלל לשחרר את הישראלים מההתמכרות הקולקטיבית למבזקים מיוחדים, פריצות לשידור וטרטור מכונות המהומה שלא חדלות לרגע להרעיש ולהתיש?

עוד 1,179 מילים

הרשות הפלסטינית: הסכם קבלת החיסונים מישראל מבוטל

אלחרומי מאיים לפרוש מרע"ם ● הליכוד על הטענה כי נגרסו מסמכים לפני כניסת בנט לתפקיד: "לא היה ולא נברא" ● השר לביטחון פנים בר לב: אין לי ספק שבן גביר וסמוטריץ' הבעירו את השטח בכוונה ● ראש הממשלה בנט לנתניהו: יש לך שבועיים לעזוב את בלפור ● שרת החינוך שאשא־ביטון: נעשה הכול כדי ששכר המורים יעלה

עוד 37 עדכונים

זו ההזדמנות לבטל כליל את חוק "איחוד משפחות"

הימים בהם נאסר בחוק על פלסטינים הנישאים לישראלים לקבל כאן אזרחות היו ימי האינתיפאדה השנייה, ועידן אחר מבחינה טכנולוגית ● הסיבה לחקיקת הוראת שעה הייתה בדיוק על מנת לבחון את הנחיצות בחוק מטעם ביטחוני שנה אחר שנה ● הנסיבות בינתיים השתנו, אין באמת איום ביטחוני ונותר רק ההיבט הגזעני ● המחלוקת הפוליטית היא הזדמנות לאפשר לחוק לפקוע ● פרשנות

עוד 948 מילים

האם ניאום, עיר העתיד הסעודית, בכלל תהפוך למציאות?

לא רחוק מאילת, בשטח ששווה לגודלה של בלגיה, אמור להיבנות מרכז ההייטק החדשני של העולם ● ניאום, פרויקט שסעודיה מתכננת להשקיע בו 550 מיליארד דולר, אמור להפוך לעיר עם מוניות מעופפות וירח מלאכותי ● אבל מומחים מטילים ספק רב בחזון העתידני של יורש העצר, מוחמד בן סלמאן ● "אני לא רואה כסף מקומי או זר נכנס לשם" ● "איחוד האמירויות מתקדמת מהם, זה לא צפוי להשתנות"

עוד 1,717 מילים

עתירה תדרוש שילוב חסרי מעמד בבתי ספר בתל אביב

פרסום ראשון 5,000 ילדים מקרב מבקשי מקלט בתל אביב לומדים כמעט אך ורק בגנים וכיתות נפרדות ● עתירה שתוגש בקרוב תדרוש לשלב אותם במוסדות חינוך של ישראלים ● עשרות הורים ישראלים צפויים להצטרף לעתירה ● הורה אריתראי: "הילדים שלנו גדלים בהפרדה וזה לא טוב" ● עיריית ת"א: "לא התקבלה ולו פנייה אחת של ישראלים שרוצים להעביר את ילדיהם לבתי ספר בהם רוב מוחלט של חסרי מעמד"

עוד 815 מילים ו-1 תגובות

מאות יאבדו את תפקידם, מאות אחרים יקבלו ג'ובים

הממשלה היוצאת הגדילה את מספר בעלי התפקיד שהשרים ממנים בלא מכרז כמעט לאלף ● כ"ץ החליף את כל ההנהלה המקצועית באנשים משלו ● גלנט מינה מנכ"ל שהכיר בצה"ל ● רגב מינתה פעילים מהליכוד ומועצת יש"ע ● מאות עובדים צפויים עתה להתחלף בגוורדיה חדשה ● מנכ"ל האוצר לשעבר: "בשנתיים האחרונות כל הסכרים נפרצו" ● האם ממשלת השינוי תהיה שונה מקודמותיה?

עוד 2,306 מילים

דיווח: מסמכים במשרד רה"מ נגרסו לפני כניסת בנט לתפקיד

לא ידוע כמה ואיזה מסמכים נגרסו ● נתניהו: שקר מוחלט ● גנץ פנה לנתניהו על רקע חוק איחוד משפחות: “יש לשים את הביטחון מעל לכל שיקול פוליטי” ● הליכוד: מי שביטחון ישראל חשוב לו, לא מקים ממשלה עם רע״ם ● שטייניץ: ״הנזק לליכוד עשוי להיות גדול יותר מהנזק לקואליציה״ ● מנדלבליט רומז שהוא נגד פיצול תפקיד היועמ״ש ● לוין נבחר ליו״ר סיעת הליכוד ומרכז האופוזיציה

עוד 66 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה