ההסלמה בעזה הוכיחה שוב עד כמה זקוקה ישראל לקהילה הבינלאומית כדי לסיים סבבי לחימה עם הפלסטינים. כפי שקרה בסבבים הקודמים, גם הפעם היו אלה המתווכים הבינלאומיים שאפשרו לישראל ולחמאס להגיע להפסקת אש ולעצור את הלחימה.
ההסלמה בעזה הוכיחה שוב עד כמה זקוקה ישראל לקהילה הבינלאומית כדי לסיים סבבי לחימה עם הפלסטינים. כמו בסבבים הקודמים, גם הפעם היו אלה המתווכים הבינלאומיים שאפשרו לישראל ולחמאס להגיע להפסקת אש
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
מצד אחד, התיווך הבינלאומי לא מנע הפעם את פרוץ סבב ההסלמה, כפי שהצליח לעשות מספר פעמים בשנים האחרונות שליח האו"ם הקודם ניקולאי מלדנוב; אך מצד שני, מאמצי התיווך היו יעילים יותר מאשר במבצע צוק איתן. אז נמשכה הלחימה עוד ועוד עקב היעדר מתווכים בינלאומיים מוסכמים על שני הצדדים.
במהלכי התיווך של השבועיים האחרונים, הבולטות הייתה אמריקאית. הייתה זו הפעם הראשונה מאז בחירתו לנשיא, שביידן נדרש למעורבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. זאת לאחר שבחודשים הראשונים לכהונת הממשל, המסרים מוושינגטון היו שהנושא נמצא בעדיפות נמוכה. וושינגטון הייתה מעוניינת בהישג שרשום על שמה. את הדרישות החוזרות ונשנות להצהרות מטעם מועצת הביטחון של האו"ם טרפדו האמריקאים שלוש פעמים במהלך ימי הלחימה, גם במחיר של ביקורת שהוטחה בהם על ידי גורמים רבים בקהילה הבינלאומית.
זה היה מחיר לא נוח לביידן לשלם, כי עמד בסתירה לתפיסת מדיניות-החוץ שלו, שמחשיבה עבודה משותפת עם ארגונים בינלאומיים ועם מדינות אחרות. ביידן עשה זאת תוך מתן גיבוי לישראל והענקת זמן נוסף למבצע הצבאי נגד החמאס, אך במקביל ידעו בכירים בממשל להעביר ביקורת על ההתנהלות הישראלית (למשל בנושא הפגיעה במשרדי התקשורת הזרה) ולהדגיש את זכותם השווה של ישראלים ופלסטינים לביטחון, חופש ושגשוג.
ארה"ב לקחה את ההובלה. ביידן, מזכיר המדינה בלינקן ומזכיר ההגנה אוסטין היו בקשר רציף עם מקביליהם הישראלים, והאדי עמר ממחלקת המדינה נשלח לביקור ראשון באזור. ארה"ב קידמה את מלאכת התיווך תוך התייעצויות עם מדינות ערב. בלינקן דיווח כמעט מדי יום על שיחות שקיים עם מקבילים במצרים, ירדן, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, מרוקו, וקטר. מצרים הייתה לבסוף, וכצפוי, בת הברית האמריקאית שהובילה את השגת הפסקת האש. קטר, שמילאה תפקיד מרכזי במאמצי התיווך בסבבים קודמים, מילאה הפעם תפקיד שולי יותר. כך גם שליח האו"ם, שהיה זה שמילא את הוואקום האמריקאי בתקופת טראמפ. והאיחוד האירופי שוב לא הצליח להתגבר על מחלוקות פנימיות ולדבר בקול אחד.
במהלכי התיווך הבולטות הייתה אמריקאית. הייתה זו הפעם הראשונה מאז בחירתו, שביידן נדרש למעורבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. זאת לאחר שבראשית כהונתו המסרים מוושינגטון היו שהנושא נמצא בעדיפות נמוכה
המעורבות האמריקאית והצלחתה מהווה חדשות טובות לישראל. היעדרות אמריקאית מהזירה – כפי שקרה בתקופת טראמפ לאור הנתק בין הממשל לפלסטינים – הזיקה לסיכויי השלום וליציבות. הצלחתו של ביידן, עליה מיהר לקחת קרדיט בנאום מיוחד שנשא מהבית הלבן, יכולה לשמש מקפצה לעשייה אמריקאית משמעותית יותר לקידום שלום. ניכר כי הסבב סייע לאמריקאים להבין את הנחיצות שבמינוי נציגים דיפלומטיים בכירים לעסוק בנושא הישראלי-פלסטיני, גם מהשגרירות והקונסוליה בירושלים וגם ממחלקת המדינה שבוושינגטון.
הדברים שנשא ביידן עם ההכרזה על הפסקת האש כללו שתי נקודת מעניינות שנוגעות למדיניות העתידית של הממשל:
- נקודה אחת היא התייחסותו של הנשיא לכך שהסיוע ההומניטרי ומאמצי השיקום ברצועת עזה ייעשו ב"שותפות מלאה" עם הרשות הפלסטינית, תוך הדגשה שהם לא ייעשו בשיתוף עם החמאס. בכך ביידן רומז על רצון לשינוי כיוון, לאחר שנים שבהן האסטרטגיה של נתניהו התבססה על חיזוק הפיצול בין הרשות הפלסטינית בגדה המערבית לבין שלטון החמאס ברצועת עזה, לעבר יעד של הגברת המעורבות וההשפעה של הרשות הפלסטינית ברצועה. יהיה מעניין לראות כיצד המצב החדש, בעקבות סיום המבצע, ישפיע על ההסדר שהתגבש בין נתניהו וחמאס בשנים האחרונות, שכלל העברת התשלומים מקטר לחמאס.
- הנקודה השנייה מתייחסת לחזון העתידי שהציג ביידן בנאום. ביידן לא הזכיר את פתרון שתי-המדינות (שאליו הממשל שלו מחויב), אך שרטט חזון שבו שני העמים זכאים "באופן שווה" לביטחון, חופש, רווחה ודמוקרטיה. מדובר במינוח חדש שהופיע בהצהרות שונות של הממשל בנושא הישראלי-פלסטיני מאז נכנס לתפקידו. בכך ביידן מציע פרמטרים חדשים, החורגים מהשיח המסורתי של פתרון שתי המדינות (אם כי לא סותרים או מחליפים אותו) ומדגישים מחויבות לשוויון בזכויות של שני הצדדים. ביידן טען בסיום דבריו שקיימת "הזדמנות אמיתית" להתקדמות במסלול הישראלי-פלסטיני ושהוא מחויב לפעול לשם כך. דברים אלו עומדים בסתירה לרוח הדברים שהשתקפו מהתנהלות הממשל בימיו הראשונים, ושידרו חוסר אמונה ביכולת להביא לפריצת דרך בסכסוך.
ביידן רומז על רצון לשינוי כיוון, לאחר שנים שבהן האסטרטגיה של נתניהו התבססה על חיזוק הפיצול בין הרשות הפלסטינית בגדה לבין שלטון חמאס ברצועה. היעד: הגברת המעורבות וההשפעה של הרש"פ ברצועה
הסבב האחרון חשף את המחיר של הקפאון המדיני המתמשך. תומכי השלום בישראל, ברשות הפלסטינית ובארה"ב צריכים לצאת מעודדים מחזרתה של ארה"ב לתפקיד המתווך, ולהדגיש בפני הממשל שמעורבותו מבורכת ונחוצה, ושעליו לקדם כעת מהלכים מדיניים נרחבים יותר מעבר לשימור הפסקת האש.
ד"ר ליאור להרס הוא מנהל התוכנית לקידום שלום ישראלי-פלסטיני במכון מיתווים, ועמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית. תחומי המחקר שלו הם תיאוריה והיסטוריה של סכסוכים, שלום ודיפלומטיה והוא עוסק באזורי סכסוך שונים ובהם הסכסוך הישראלי-פלסטיני, צפון אירלנד, קפריסין והבלקן. הוא היה פוסט דוקטורנט ומרצה באוניברסיטת ניו יורק (NYU) וחוקר אורח בתוכנית לניהול סכסוכים בבית הספר ללימודים בינלאומיים מתקדמים (SAIS) באוניברסיטת ג'ונס הופקינס.
ד"ר נמרוד גורן הוא נשיא ומייסד מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית, מרצה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית, ומוביל בשנים האחרונות ערוצי דיאלוג מדיני עם שותפים בטורקיה. מייסד שותף של Diplomeds - המועצה לדיפלומטיה ים תיכונית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לדברים אלו של הכותב לא צריך להיות דוקטור ומומחה בתיווכים ויחסים בינלאומיים. קריאת המפה של הכותב מוטית ושגויה וממשיכה במסלול שבו ניסו רבים להביא לסיום המחלוקת בינינו לחמאס או לרשות, אך בפועל זה רק העצים את דרישות חמאס והרשות מישראל ללא מתן תמורה והבטחה כי לא יהיו סבבים נוספים.