בעתיד איש לא יזכור שחמאס ניצח את המערכה האחרונה

פלסטינים ליד הריסות ברפיח בדרום רצועת עזה לאחר תקיפת צה"ל במבצע "שומר החומות", 16 במאי 2020 (צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90)
Abed Rahim Khatib/Flash90
פלסטינים ליד הריסות ברפיח בדרום רצועת עזה לאחר תקיפת צה"ל במבצע "שומר החומות", 16 במאי 2020

ברמה הסימלית חמאס הכריע את המערכה. ביציאה לסבב הנוכחי, מנהיגיו הכריזו כי מטרתם להבטיח שליטה של חמאס באל-אקצה, ועל הדרך, הם ביקשו לתמוך במשפחות בשייח ג'ראח, שעשויות לאבד את ביתן. אבל המטרה הייתה באמת סימלית-דתית: להבטיח את קודש הקודשים של הפלסטינים. לא להתיר ליהודים להיכנס למסגד אל אקצה, בטח לא עם רימוני הלם וגז מדמיע.

ברמה הסימלית חמאס הכריע את המערכה. ביציאה לסבב הנוכחי, מנהיגיו הכריזו כי מטרתם להבטיח שליטה שלו באל-אקצה, ועל הדרך, ביקשו לתמוך במשפחות בשייח ג'ראח, שעשויות לאבד את ביתן

ישראל יישרה קו עם הטילים שנורו אליה, ואין זה משנה מה ישראל הרשמית אומרת לאחר הפסקת האש – בתודעה, ההישג הזה נצרב בשני הצדדים. חמאס השיג הישגים סימליים חשובים, גם אם זה היה במחיר חייהם של בני אדם רבים ובמחיר כלכלי אדיר ממדים. במאזן הכולל, מבחינתו, ההישג הסימלי הרבה יותר חשוב אסטרטגית מחיי אדם וממצב חשבון הבנק שלו. התחזקה ההבנה שהמאבק הוא על קודש הקודשים של הזהות הפלסטינית, על אל אקצה ועל מי ששולט בה: ישראל, הרשות הפלסטינית, או חמאס.

אבל אין הרבה מעבר להישג הסימלי של אחדות פלסטינית. בעתיד יישאר אולי זיכרון סימלי מלבב, אבל החיים ימשיכו כפי שהיו עד לסבב הנוכחי. הפיצול שישראל החדירה בין הפלסטינים – בין עזה ליהודה ושומרון, בין ערביי 48 לערביי 67, בין יהודה ושומרון למזרח ירושלים, ובכן, פרויקט הקנטוניזציה של הפלסטינים בישראל לא ניזוק ממש. הנה מה שאמר בשנת 2018 רמי יונס, עיתונאי פלסטיני שמוצאו מלוד ומתגורר בחיפה:

"זו אחת ההצלחות הגדולות של הציונות. הפרידו אותנו – נגב, רמלה, יפו, משולש דרומי, משולש צפוני. אפילו בתוך הערים עצמן. אני גדלתי בלוד, עיר ערבית, ותראה מה קורה שם היום. אנחנו לא כמו הבאסקים בספרד, אין לנו כוח".

למרות הסערות שעברו על הערים המעורבות במהלך העימות בעזה, ולמרות שנדמה היה שחמאס הצליח לאחד את הזהות הפלסטינית בימי הסבב, ספק אם אכן היה הישג מוסדי מעבר להישג הסימלי. הסוציולוגים מסתכלים על מוסדות ועל שליטה במוסדות. אצל מי לומדים התלמידים, ממי מקבלים שירותי בריאות, ממי מקבלים ביטוח הכנסה, מי מנפיק תעודות זהות, מי מאפשר לעבור גבולות. בכל מקרה, יום אחרי שישככו צהלות השמחה ובתום הריקודים על הגגות וחלוקת הסוכריות לרגל משלוח הטילים, כולם יחזרו למוסדות, כי הם אלה שמאפשרים את החיים.

למרות הסערות בערים המעורבות ולמרות שנדמה היה שחמאס הצליח לאחד את הזהות הפלסטינית בימי הסבב, ספק אם אכן היה הישג מוסדי מעבר להישג הסימלי. הסוציולוגים מסתכלים על מוסדות ועל שליטה במוסדות

ובמובן המוסדי חמאס לא השיג דבר. לא רק שערביי ישראל נותרו מפולגים מעזה, מיהודה ושומרון וממזרח ירושלים, הם כנראה לא התכוונו שצהלות השמחה הזמניות ילוו בוויתור על אזרחות ישראלית. למרות המחאות, לא ראיתם אותן מתגבשות לקריאה לאוטונומיה תרבותית של ערביי ישראל. לא שמעתם שמנהיגי הציבור הערבי בישראל הכריזו שמעתה בתי-הספר של המגזר הערבי ילמדו למבחני הבגרות הפלסטיניים – לתהוג'ייה, במקום למבחני הבגרות בישראל.

כלומר, למרות המהומות, ערביי ישראל לא באמת מרדו במוסדות. היו חוליגנים, היו טרוריסטים, ובהחלט היו אזורים שיהודים לא יכלו לנוע בהם, והיו גם רבים שחששו, ובצדק, לצאת מביתם. אבל כל הבוקה והמבולקה של השבועיים האחרונים לא נגעה בקשר של האוכלוסייה הערבית למוסדותיה של מדינת ישראל.

אדרבה, דומה שגם הפלסטינים ביהודה ושומרון לא ממש התגייסו לשים על עצמם מוסדות שירות ומוסדות שלטון מבית חמאס. גם בגלל שלא היו בחירות, ואולי גם מפחד מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית – אבל ספק אם תושבי חברון, בית לחם ורמאללה באמת היו מעוניינים ברמת השירות של חמאס בעזה, או ברמת החיים שחמאס מייצר לתושבי עזה.

פרשני הצבא אומרים "ניצחנו צבאית והפסדנו הסברתית", והפרשנים המדיניים אומרים שבדו-קרב למול עזה, בסיבוב הרביעי, התוצאה אינה ברורה. אבל מבחינה סוציולוגית, מה שנדמה לאחדים כחוסר הכרעה הוא בפועל הכרעה ברורה – דבר לא באמת השתנה במסגרות שמסדירות את הקשר שבין הפלסטינים לבין ישראל.

במובן המוסדי חמאס לא השיג דבר. מבחינה סוציולוגית, מה שנדמה לאחדים כחוסר הכרעה הוא בפועל הכרעה ברורה – דבר לא באמת השתנה במסגרות שמסדירות את הקשר שבין הפלסטינים לבין ישראל

ישראל עדיין שולטת בגבולות ובמעברים. היא שולטת בקשר של הפלסטינים לעולם – ואין יוצא ואין בא ללא רשות ישראלית. דבר גם לא השתנה בקשר של הפלסטינים למוסדות ולנותני השירותים. לא בחינוך, לא בבריאות, לא בתעסוקה, ולא ברווחה. טוב, סקטור הבנייה בעזה ישתדרג כנראה, אבל כנראה שלא ישלחו משם מכתבי תודה לכוכבי וגנץ.

פרופ' גד יאיר הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בעשור האחרון מתמקדים בתרבות, הגות ומדע בגרמניה, צרפת, ארצות הברית וישראל (צילום: באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
הגדרת נצחון איננה כל כל פשוטה והראיה - מלחמת לבנון השניה 2006. ישראל אמנם יצאה בהרגשה רעה של הפסד וטעויות אין סוף, אבל חיזבאללה למד לקח חשוב וכנראה שאיננו מוכן לאבד את תחנות הכח פעם נו... המשך קריאה

הגדרת נצחון איננה כל כל פשוטה והראיה – מלחמת לבנון השניה 2006. ישראל אמנם יצאה בהרגשה רעה של הפסד וטעויות אין סוף, אבל חיזבאללה למד לקח חשוב וכנראה שאיננו מוכן לאבד את תחנות הכח פעם נוספת.

לגבי המצב עם הפלסטינאים הסיטואציה פשוטה הרבה יותר: ישראל איננה מקדמת פתרון. ואם מדינת ישראל בראשות הליכוד ומנהיגם נתניהו מקדמים משהו זה בדיוק ההפך: מחזקים את החלש וגונבים קלפים למתונים בגדה.
משום כך לא משנה אם יורים או לא. אנחנו בצד המפסיד

איך בדיוק אתה מודד נצחון ? על סמך מה אתה מכריז חמאס ניצח ? שאלה קטנה באיזה צד הייתה רוצה להיות , שם הניצחון . הנהגת חמאס אינה מו... המשך קריאה

איך בדיוק אתה מודד נצחון ? על סמך מה אתה מכריז חמאס ניצח ? שאלה קטנה באיזה צד הייתה רוצה להיות , שם הניצחון .
הנהגת חמאס אינה מובילה ,ואינה מחליטה מתי היא תירא טילים על העוטף .. לירושלים היא לא הגיע אבל אתם כל כך שונאים את נתניהו שסיפחתם את הר אדר לירושלים . … חמאס בסך הכל מחליט מתי עוד בנימנים ומנהרות יהרסו . זהוא זאת ההחלטה היחידה שלו .

עוד 654 מילים ו-3 תגובות
סגירה