הבחירות לנשיאות איראן והשפעתן על ישראל

המנהיג העליון של איראן, עלי ח'מינאי (צילום: Office of the Iranian Supreme Leader via AP)
Office of the Iranian Supreme Leader via AP
המנהיג העליון של איראן, עלי ח'מינאי

ההחלטה המסתמנת של מנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, שלא להתערב בהחלטת "מועצת שומרי החוקה" ולהותיר את רשימת המועמדים לנשיאות על כנה, מבטיחה את הבחרו של מועמד שמרני לתפקיד נשיא איראן.

נראה כי תקופת נשיאותו של חסן רוחאני חידדה למנהיג איראן את ההבנה עד כמה נשיא שמכיר היטב את המערכת הפוליטית באיראן (בייחוד כזה שנתמך על-ידי רוחאני כדוגמת עלי לאריג'ני) יכול להיות "עצם בגרון", שעלולה להכשיל מהלכים משמעותיים אשר המנהיג מבקש לקדם, ובראשם הכנת יורשו.

ההחלטה המסתמנת של מנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, שלא להתערב בהחלטת "מועצת שומרי החוקה", ולהותיר על כנה את רשימת המועמדים לנשיאות, מבטיחה את הבחרו של מועמד שמרני לתפקיד נשיא איראן

בניגוד לעמדה הרווחת בקרב חלק מהפרשנים, תפקיד נשיא באיראן איננו סמלי או זניח בפוליטיקה האיראנית. אמנם מנהיג איראן הוא זה שמקבל את רוב רובן של ההחלטות האסטרטגיות במדינה, אבל ביום יום מי שמנהל בפועל את המדינה הוא הנשיא שעומד בראשות הממשלה, ובכך מאפשר למנהיג להתפנות לעיסוקים המשמעותיים יותר (בראייתו) ובראשם ההכוונה הרוחנית של נאמניו השיעים. יתרה מכך, נשיא המדינה עומד גם בראש המועצה העליונה לבטחון לאומי באיראן שהיא זו שממליצה למנהיג אילו עמדה לאמץ בסוגיות הרות גורל לאיראן (תוך שהוא נעזר במזכיר המועצה שנחשב גם כדמות משפיעה ביותר).

לעיתים, דווקא העובדה שנשיא המדינה לא הגיע מהחוגים השמרניים הקלאסיים (כגון ח'אתמי, אחמדינג'אד ובוודאי רוחאני), איפשרה לח'אמנאי לגלגל את האשמה על הנשיא באשר לתחלואיה של איראן, ובכך לנקותו מאחריות. בנוסף, בחירתם של מועמדים אלו סייעה למנהיג להציג מצג שווא לאוכלוסיה האיראנית לפיו הוא לכאורה שומר על כללי המשחק הדמוקרטיים ומאפשר גם לאלו שלא תומכים בשמרנים להביע את קולם. אותם נשיאים "מתונים" גם אפשרו לכאורה למשטר באיראן להציג פנים אחרות ובכך לזכות באהדה בינלאומית ולחיזוק הקשר עם מדינות שונות בעולם.

אולם הבחירות הקרובות לנשיאות האיראנית שיתקיימו ב-18 ליוני, אינן רגילות. מנהיג איראן יכול היה אמנם לבטל את החלטותיה של מועצת שומרי החוקה (שמטרתה "לסנן" מועמדים לא נאמנים ובכך להבטיח שלא תהיה בחירה של מועמד שמאתגר את המשטר), אך העדיף שלא להתערב בכך למרות הסכנה שבדבר בראייתו.

כך, העובדה שישנם רק מועמדים שמרנים, צפויה להגדיל משמעותית את הניכור בין השלטון באיראן לבין האוכלוסייה, וצפויה להגביר את הייאוש בקרב האוכלוסייה באיראן מהמערכת הפוליטית האיראנית. ייאוש זה (בדומה לבחירות לפרלמנט האיראני – המג'לס) יוביל לכך שאחוז ההצבעה יהיה מזערי, באופן שיעמיק את התפיסה באיראן ובמערב כי אין באמת דמוקרטיה אמיתית במדינה. בנוסף, מנהיג איראן יתקשה למצוא "שעיר לעזאזל" שאיננו שמרן כדי לגלגל אליו את האשמה על מצבה של הכלכלה האיראנית, למשל.

העובדה שישנם רק מועמדים שמרנים צפויה להגדיל משמעותית את הניכור בין השלטון באיראן לבין האוכלוסייה, וצפויה להגביר את הייאוש בקרב האוכלוסייה באיראן מהמערכת הפוליטית האיראנית

אך נראה כי ח'אמנאי מוכן לקחת את הסיכון בראייתו, כי כאמור הבחירות הללו הינן גורליות בעיקר באשר למחליפו של ח'אמנאי. ח'אמנאי בן 81, סובל שנים מסרטן והדיבורים בדבר מועמדים אפשרים להחליפו החלו להתרבות בשנים האחרונות. נראה כי ח'אמנאי מניח שכדי להבטיח תהליך ירושה שבו יבחר מועמד שלו, הוא חייב למקם בצמתי ההחלטה המרכזיים במדינה מועמדים שמרניים.

כך, נראה שבבחירות לנשיאות הקרובות יבחר אבראהים ראיסי, ראש הרשות השופטת באיראן, "תאום ח'אמנאי", שאמור להיות המנהיג הבא או לכל הפחות לקדם את המועמדות של מועמדות של ח'אמנאי (בנו מג'תבא, או מועמד שמרני אחר). ההחלטה של המשטר למנוע הצגתו של מועמד "שמרני-מתון" אל מול ראיסי נובעת מחשש כי הפסד נוסף של ראיסי (כמו ההפסד לרוחאני בבחירות ב-2017), יגרמו לו לאבד כל לגיטימציה ציבורית להחליף את ח'אמנהאי, ויפגעו קשות בלגיטימציה של השמרנים ואף של ח'אמנאי עצמו שלא הסתיר את תמיכתו בו.

בנוסף, ייתכן שח'אמנאי חושש, שככל שהוא מתבגר יותר – יכולותיו לעמוד בפרץ הנסיונות של רוחאני ואנשיו להתקרב למערב נחלשת ולכן עליו לוודא שדווקא בערוב ימיו המהפיכה האסלאמית לא תשנה את פניה.

באשר לישראל – לכאורה מדובר בחדשות מצויינות. בחירתו הצפוייה של ראיסי מונעת מהמערב לחשוב על שינוי אפשרי שמתחולל באיראן, מקבעת את התפיסה הדוגמטית של המשטר, ומחזקת את אלו שמתנגדים לכל מגע עם טהראן. בנוסף, חשוב לציין כי ההתנהלות של ח'אמנאי מגבירה כאמור את חוסר שביעות הרצון בקרב האוכלוסיה בטהראן מהנעשה בפוליטיקה האיראנית, ובצירוף המצב הכלכלי הקשה, גדלים הסיכויים לחידושן של ההפגנות במדינה.

אך מנגד חשוב לציין כי בחירתו הצפויה של ראיסי והחלשותו הצפויה של המחנה המתון–שמרני שרצה לשנות את פניה ומותה של איראן בעיקר ביחס למערב, מבטיחה לטווח הבינוני לפחות שאיראן תמשיך במדיניותה מול ישראל, ואף תקצין את פעולותיה, באופן שעלול להוביל את שתי המדינות לעימות בלתי נמנע. העובדה שלא יהיה אף אחד בהנהגה האיראנית שיכול להוות בלם לכך, מטרידה ביותר ועלולה להוביל את איראן לקבלת החלטות "אמיצה" יותר, לאור התחזקותם של הגופים השמרניים והקמתה הצפויה של ממשלה קיצונית. יתרה מזאת, אם באמת הצדדים יחזרו להסכם הגרעין בטרם הבחירות, אזי המועמד השמרני צפוי לגרוף את האהדה, באופן שיקטין את הסבירות לערעור היציבות המדינית באיראן.

לכאורה בחירת ראיסי היא חדשות מצוינות לישראל. המערב לא יניח שינוי אפשרי באיראן, התפיסה הדוגמטית של המשטר תתקבע ויתחזקו המתנגדים למגע עם איראן. אך מדיניות איראן מול ישראל תמשיך ואף תקצין

בשורה התחתונה,

בחירתו הצפיה של ראיסי טומנת בחובה סיכויים לצד סכנות בראי ח'אמנאי, אך דומה כי רצונו של ח'אמנאי לשלוט במערכת הפוליטית האיראנית בטרם יחלו דמדומי שלטונו דחף אותו שלא להתערב בהחלטתה של "מועצת שומרי החוקה", ולהותיר את הבחירות לנשיאות למועמדים השמרניים בלבד. לישראל מדובר בחדשות טובות, אך לצד זאת יתכן שהוצאתם של הגורמים שהיו מאזנים ובלמים באיראן עלולה להוביל את המדינות להתנגשות ישירה.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 826 מילים
סגירה