בהנחה שנפתלי בנט יהיה בסופו של ראש הממשלה הבא, ברור כי לא ענייני החוץ של ישראל, ובוודאי שלא הבעיה הפלסטינית, יעמדו בראש מעייניו, אלא השיקום הפנימי. מה שיעזור לו להתרכז בענייני ישראל היא העובדה שאין על הפרק משא ומתן עם הפלסטינים, כי יש הבנה בינלאומית שבמצב הרשות הפלסטינית אין פרטנר למו"מ ישראל. אירופה ניסתה להפיח רוח חיים ביישות הגוססת, בייזום בחירות כלליות, אבל גם זה לא צלח.

אבל בכל זאת יש עניין, שממנו, קרוב לוודאי, בנט וממשלת האחדות שלו לא יוכלו לחמוק: שאלת ירושלים, ובייחוד שיקום הסטטוס קוו, שהזדעזע בגלל כוחות ימין יהודיים והפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, והעובדה שחמאס ניצלה את החלל הריק כדי לכפות סטטוס קוו חדש שמוציא את ישראל מן המשוואה.

בנט לא יוכל לחמוק משאלת ירושלים ושיקום הסטטוס קוו, שהזדעזע בגלל כוחות ימין יהודיים והפלג הצפוני של התנועה האסלמית, ומכך שחמאס ניצלה את החלל הריק כדי לכפות סטטוס קוו חדש בלי ישראל

הצורך לחזור ולחזק את הסטטוס קוו נובע מן העמדה החדשה של חמאס, ששמה לה את מעמד המסגדים על הר הבית כ-CASUS BELLI, שעלול לזעזע את המדינה ואת ירדן, מסכן את המזרח התיכון כולו, ויש בו פוטנציאל של מהומות איסלאמיות באירופה.

מהו הסטטוס קוו?

הבנות בין ישראל לווקף אחרי מלחמת ששת הימים, שעלו על הכתב בהסכם השלום עם ירדן. על פיהן רחבת המסגדים שייכת כולה לאיסלאם, הכותל והרחבה שמולו שייכת כולה ליהדות, וישראל היא האחראית על הבטחון ברחבת המסגדים.

הקבוצות הדתיות היהודיות רצו לאפשר ליהודים להתפלל, והאחים המוסלמים רצו לסלק את ישראל בכלל מן הרחבה. מי שעמד מאחורי הקבוצות היהודיות היו גורמים בממשלות הליכוד, ומי שעמד מאחורי האחים המוסלמים הייתה בעיקר טורקיה, כי ארדוואן חלם להכריז על החליפות מן הרחבה. יש רגלים לסברה, שגם מאחורי ההתקפה האחרונה של חמאס עומדת גם טורקיה, לצד איראן.

מי בעד הסטטוס קוו ומי נגדו?

ירדן בעד הסטטוס קוו, ועל פי דיווחים מירדן זה היה הנושא העקרי שעליו דיבר המלך עבדאללה עם שר החוץ האמריקני בלינקן. לצד ירדן, הווקף המוסלמי תומך בסטטוס קוו, ומי שהתייצב באחרונה לצד הווקף הוא מנסור עבאס, כך שגם העימות בין הפלג הדרומי לפלג הצפוני יהיה באל-אקצא, כאשר הפלג הצפוני של ראיד סלאח, יהיה בעד קיעקוע הסטטוס קוו לטובת טורקיה והאחים, בעוד מנסור עבאס יהיה בעד הסטטוס קוו לצד ירדן והווקף.

לצד ירדן והווקף המוסלמי, תומכי הסטטוס קוו, התייצב לאחרונה מנסור עבאס. כך שגם העימות בין הפלג הדרומי לצפוני יהיה באל-אקצא, כשהפלג הצפוני של ראיד סלאח, ירצה לקעקע את הסטטוס קוו לטובת טורקיה והאחים המוסלמים

עוד שחקן שיש לקחת אותו בחשבון הוא סעודיה. על פי הדת הווהאבית, לירושלים אין שום חשיבות דתית, אבל מבחינת האינטרסים של סעודיה כמעצמה הערבית המוסלמית הבכירה, יש אינטרס עליון בהגנת אל אקצא כנכס חשוב לאיסלאם הסוני.

יש לה עוד אינטרס – כל עוד ירדן שומרת על התואר של שומר מקומות קדושים, סעודיה חוששת, שבנקודת זמן בעתיד ההאשמים יחזרו לדרוש את מכה, ממנה גורשו בידי הסעודים אחרי מלחמת העולם הראשונה, והקימו ממלכה חדשה ברבת עמון.

גם מול השאיפות של טורקיה והאחים המוסלמים "לכבוש" את אל-אקצא, יש לסעודיה עניין לחסום אותם.

לפיכך, בימי העסקה של טראמפ, סעודיה טרחה להדיח את ירדן ממעמדה כשומר ירושלים, ולהקים מועצה של אפוטרופסים בעדיפות סעודית בתואנה שירדן נכשלה במשימה.

התוכניות של טראמפ עדיין לא ירדו מן השולחן וסעודיה מחכה להזדמנות נוספת. מבחינת ישראל – אם הסדרי הסטטוס קוו ירועננו עם סעודיה, ויהיה סטטוס קוו יצוק בבטון – הרי זה מה שיאפשר הכרה סעודית בישראל וייצוב המצב בישראל ובמזרח התיכון. זאת בעיה לירדן, ויש לתת על זה את הדעת.

עמדתה של איראן היא מעשה רמאות מוחלט. הדת השיעית לא מחשיבה בכלל את ירושלים, ומבחינתה מסגד אל אקצא נמצא בשמים. האיאתולות החליטו לשים את ירושלים על ראש שמחתם כלקח מן המלחמה הארוכה עם עיראק. הם לא מעריכים יותר מדיי את חוכמתם של הערבים, והם מיקדו את תשומת הלב הערבית מערבה אל ירושלים, הרחק מן המיקוד מזרחה אל איראן עצמה. התכסיס הצליח מעל למשוער.

עמדת איראן היא מעשה רמאות מוחלט. הדת השיעית לא מחשיבה את ירושלים, ומבחינתה מסגד אל אקצא נמצא בשמים. האיאתולות החליטו לשים את ירושלים על ראש שמחתם כלקח מן המלחמה הארוכה עם עיראק

איך זה קשור לבנט?

הסכמה של בנט להחזיר את העלייה להר רק במסגרת של ביקור תוך כבוד לאיסלאם, על פי הסטטוס קוו, והקפדה על איסור התפילה יעמת אותו עם הבייס העמוק של היהדות הסרוגה.

הוא יזדקק לתמיכה של החרדים, בעיקר גפני, שכבר דרש לאסור על עליית היהודים בכלל על הר הבית, וזה עשוי ליצור רקע מתאים להצטרפות דגל התורה לממשלה בשלב אחר.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.