לאיזה חוק כפוף החרדי?

גברים חרדים (צילום: Kobi Gideon / FLASH90)
Kobi Gideon / FLASH90
גברים חרדים

מפעם לפעם הנושא צף ועולה: האם החרדים רואים עצמם ככפופים לחוקי המדינה או לא. בתקופת הקורונה וגם בזמנים אחרים, עולה לפעמים התחושה שאנחנו על סף פיצוץ בין פלגי העם.

הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן.

מפעם לפעם הנושא צף ועולה: האם החרדים רואים עצמם כפופים לחוקי המדינה או לא. בתקופת הקורונה וגם בזמנים אחרים, עולה לפעמים התחושה שאנחנו על סף פיצוץ בין פלגי העם

פעם היו קוראים לכולם "אדוקים", אבל עם השנים נפרדו הדרכים בין "דתיים" ל"חרדים", וכיום הדתיים חובשים כיפה סרוגה והחרדים חובשים כיפה שחורה (בהכללה גסה).

ההבדל העיקרי בן השניים הוא היחס למדינה. מבחינת הדתיים, המדינה היא באופן כזה או אחר ביטוי למלכותו יתברך ומייצגת את תחיית עמישראל בארצו.

בין הדתיים יש כיום קצוות. חלק מהדתיים שוכנעו בעמדה החרדית (בעיקר אחרי ובעקבות הגירוש מגוש קטיף) וחלק אחר עודנו בעמדתו. בקצה השני של הדתיים עומדת קבוצה של "ממלכתיים", שרואים בסמלי המדינה (כולל נשיאה וראשיה) כהתגלות אלוקית בארץ.

בהכללה, ניתן לומר שהדתיים ציוניים ברמה כזו או אחרת.

החרדים, לעומת זאת, הינם אנטי ציוניים, במובן זה שבעיניהם יעודה של התנועה הציונית הוא להרחיק את עמישראל מהשם יתברך. לצורך זה, לשיטתם, היו הציונים מוכנים אפילו לעלות לארץ ישראל, אבל מבחינתם (של החילוניים) אין עדיפות לארץ ישראל על פני אוגנדה, ברלין וכדומה.

הויכוח בתוך החרדים הוא בעיקר פרקטי. באיזו מידה צריך כיום להילחם בציונים. חסידי סאטמר ("מאה שערים" לצורך הדיון) לא מכירים במדינה. לא לוקחים ממנה תקציבים למוסדותיהם, וככל שאינם נאלצים, יתעלמו לחלוטין מעצם קיומה.

גם כאן יש קצה, מוכר וצבעוני, של פלג מנטורי קרתא שחובר לאנטישמים ורודפי ישראל בכל העולם (כולל הכחשת השואה, איראן וכדו'). רוב החרדים נוקטים עמדות פרקטיות יותר. משתתפים במשחק השכונתי (של בחירות לכנסת ולעיריות) ומשתדלים לקחת מכספי השותפות (המדינה, העיריה) ככל שהמשחק הפוליטי רק מאפשר להם.

הויכוח בתוך החרדים הוא בעיקר פרקטי. באיזו מידה צריך כיום להילחם בציונים. חסידי סאטמר לא מכירים במדינה. לא לוקחים ממנה תקציבים למוסדותיהם, וככל שאינם נאלצים, יתעלמו לחלוטין מעצם קיומה

בעיקרון הם לא אמורים לקחת חלק של ממש בתיפקודה של המדינה. מכאן בא הסידור של לא שרים, אלא רק סגני שרים. לאחרונה הסדר זה הופר (ע"י בג"צ. יחסי חרדים-בג"צ הוא נושא לפוסט אחר) והחרדים נאלצו לקחת פוזיציה של שותפות בשלטון ממש. כלומר, התמנות לשרים. הפלפול התלמודי הצליח להוכיח שכאשר אתה מכהן בתפקיד בכפיה (לא אתה רצית, אלא בג"ץ כפה עליך) אז זה "לא נחשב" וכך הותר הדבר, "באופן זמני". כדרך שנעשים דברים קבועים.

מה לגבי החוק הישראלי? אז ככה. קודם כל שיהיה ברור שאין מקור סמכות כזה שנקרא "מדינת ישראל". מדינת ישראל היא אמנם עובדה בשטח וצריך לחיות ולהסתדר איתה, אבל ודאי שאין היא מקור סמכות למשהו. המקסימום שאפשר ליחס לה זה את התפקיד של "ועד הבית". כלומר, כל עוד הוראותיה הן בבחינת הסדר שימוש בין שותפים, אפשר לקבל – בדיעבד – את העובדה שכרגע היא הסדרנית בפועל.

חרדי שלא עובר על החוק, אינו עושה זאת משום שינק הישמעות לחוק כערך, אלא משום שבאופן פרקטי, אם תיסע באין כניסה, "יבוא שוטר ויאכל אותך האם".

ברור שוועד הבית אינו מוסמך להחליט בשבילי אם אתפלל היום בבית כנסת או בבית. אם אשתתף בהכנסת ספר תורה או לא. כמובן שאם הרב יאמר שהפעם צריך להישמע להוראות "וועד הבית" ('מדינת ישראל', למי שאינו מתוך המגזר), אז נעשה זאת, אבל ההישמעות היא לרב ולהלכה, ממש לא לחוקי המדינה.

אז אם אני בונה בית כנסת וחוקי המדינה דורשים טופס 4 לפני היתר השימוש הרשמי במבנה, זו דרישה בירוקרטית בלבד. היא אינה דרישה מהותית. הדרישה המהותית היא הדרישה ההלכתית של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". בהתאם, אני חייב להביא מהנדס בטיחות (ואקח את הכי מקצועי והכי יקר) שיאשר לי אם אפשרי להשתמש במבנה ללא סיכון. אם מהנדס פרטי יאשר לי את זה, העובדה שהעיריה/המשטרה תאסור את זה, היא ממש לא רלוונטית. צריך אמנם לראות איך מסתדרים "איתם", אבל זו בודאי לא דרישה מהותית.

ועד הבית אינו מוסמך להחליט בשבילי אם אתפלל בבית כנסת או בבית. אם הרב יאמר שצריך להישמע להוראות "וועד הבית" (המדינה, למי שאינו מהמגזר) – נעשה זאת, אבל ההישמעות היא לרב, לא לחוקי המדינה

אז אם החרדים לא רואים עצמם כפופים לחוקי מדינת ישראל, איך בכלל אפשר לראות את עצמנו חיים איתם כאן בעתיד? הרי אין לנו בסיס משותף.

כדי לענות על כך, צריך להרחיב את היריעה. גם להתבונן על חברות אחרות בישראל, שמדינת ישראל ממש אינה משאת נפשן ושאינן מסכימות אפילו על הדגל או ההמנון של המדינה.

אם נעז, נתבונן גם על עמישראל הרגיל. באיזו מידה אנחנו שומרי חוק ולמה. מתי כן ומתי לא.

ואם נעז עוד יותר, ננסה להתבונן איך קורה שאזרחים נורמליים לגמרי מתחילים אט אט לסגת אל השוליים, וכבר אינך בטוח שתוכל לעבור רחוב בישראל ולצאת ממנו ללא פגע.

נו, ברור שכל זה לא יכול להכנס לפוסט אחד. אז אולי בפעם אחרת.

נמרוד חי על התפר שבין שסעי החברה הישראלית, רגל פה רגל שם. משמש כיועץ, ועוסק בגישור תוך אישי ובינאישי. חי את השסעים בחברה הישראלית מזה שנים רבות. לא ימין ולא שמאל (=נגד כולם)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 727 מילים
סגירה