ביום ראשון נולד ברמת גן בשעה טובה גור קרנפים, בן להוריו הגאים עטרי וריהאנה. למחרת הודיעה ועדת השמות של הספארי, שהיא נעתרה לבקשות גולשים רבים והחליטה לקרוא לגור הקרנפים רובי, על שם נשיא המדינה היוצא ראובן ריבלין.

"השם הנפלא הזה ילווה את הקרנפון בכל ימי חייו, גם כשיעבור בעתיד לגן חיות אחר וימשיך את השושלת", נמסר בהודעה מטעם הספארי, "כמו הנשיא העשירי של מדינת ישראל, גם הוא נדיר ומיוחד, יעלה חיוך על פני כל מי שיפגוש אותו. רובי יעלה את קרנה של מדינת ישראל בעולם ויסייע רבות ברביית אוכלוסיית הקרנפים רחבי השפה".

"ברוך הבא רובי מתוק", הגיב ריבלין בעמוד הפייסבוק של בית הנשיא, "אני מאחל לך חיים נפלאים, מלאי מבקרים אדיבים, שמחים ואוהבים".

ריהאנה הקרנפית ובנה רובי בספארי ברמת גן (צילום: שירה ענבר דנין)

ברגע שנשיא המדינה אישר לספארי להעניק את שמו לקרנף הצעיר, אפשר היה לנחש שתגובת הנגד החמצמצה בדרך, והיא אכן הגיעה עוד באותו יום. "כמה סמלי", צייץ פעיל הימין שמעון ריקלין, "ועדת השמות של הספארי החליטה לקרוא לגור קרנף שנולד בגן החיות רובי, על שם נשיא המדינה רובי ריבלין. וזה כל כך מתאים. כי רובי ריבלין הוא סמל ההתקרנפות, כלומר הצטרפות לדעה המקובלת וללכת עם הזרם ולהתחנף לקובעי הדעה. סגירת מעגל מושלמת".

עולם החי מספק לנו ולעולם הפוליטי דימויים מוכנים לשימוש. על ריקלין עצמו אפשר לומר שהוא מסתובב ב"גלובס" ובתל אביב כמו פיל בחנות חרסינה, כשברור לגמרי שהוא רוצה בכל מאודו להיות זנב לאריות או לפחות ראש לשועלים, ושמומלץ לשמאלנים שמגיעים להתראיין אצלו בערוץ 20 לצפות שהוא יחייך אליהם כצבוע אבל יעקוץ אותם כעקרב, כי ממעוף הציפור הוא נראה כנחש לא קטן, שלא לומר תולעת. ובעניין הזה לא כדאי להיות חמור ולטמון את הראש בחול כבת יענה. ותחסכו ממני את דמעות התנין, בבקשה.

אבל עוד לפני שנמקד את מבטנו בקרנף כמטאפורה – וקרנף הוא מטאפורה מעולה עם היסטוריה ששווה להכיר – לא נשכח שיש שם גור קרנפים אמיתי, שרק נולד השבוע ועוד לא מתעניין בשטויות שמסעירות את המכורים לפוליטיקה ישראלית.

רובי הקרנף בספארי רמת גן (צילום: שירה ענבר דנין)

פרשת הקרנפית מנפאל

רובי הוא הקרנף ה-33 שנולד בספארי ברמת גן, מה שהופך את ישראל למעצמה עולמית בהמלטת קרנפים רחבי שפה – מקום ראשון בעולם כולו, לא פחות – עניין שמעלה את השאלה המתבקשת: מה הופך דווקא אותנו לבית גידול מתאים כל כך לקרנפים, והאם זה קשור להתרחבות מדאיגה של תופעת ההתקרנפות בישראל?

לא פחות מעשרה קרנפים חיים היום ברמת גן. עטרי, אבא של רובי, הוא קרנף האלפא של המשפחה הקרנפית המאושרת. רובי הוא הקרנפון השלישי שריהאנה המליטה לעטרי.

לא פחות מעשרה קרנפים חיים היום ברמת גן. עטרי, אבא של רובי, הוא קרנף האלפא של המשפחה הקרנפית המאושרת. רובי הוא הקרנפון השלישי שריהאנה המליטה לעטרי

זמן קצר לפני שהיא הרתה, אחיו הבכור של רובי, רמי – שכמו כל קרנפי הספארי, נושא שם שמתחיל באות הראשונה של אמו – נשלח להמשיך את חייו בגן החיות של ציריך. הוא יצא לדרך בטיסת מטען מיוחדת, כשאיתו עוד שלוש קרנפיות ילידות ישראל – הקרנפית הבוגרת טנדה, ושתי הבנות שלה טשי וטֶלָטִינִי – הקרנף ה-30 שנולדה בספארי.

זה לא עניין פשוט להעביר קרנפים מישראל לגני חיות בחו"ל. בעלי החיים ברמת גן לא נמצאים כלל בבעלות הספארי או המדינה. שמעון ריקלין בוודאי לא יופתע לשמוע שגם בעניין הזה בוחש כהוגן ארגון זכויות אירופאי.

טלטיני הקרנפית באה לעולם בספארי רמת גן, ספטמבר 2018 (צילום: שי בן נפתלי)

"החיות נמצאות פה, אבל הן לא בבעלותנו", מסבירה שגית הורוביץ, דוברת הספארי, "יש גוף בינלאומי גדול שנקרא 'ארגון גני החיות האירופאי' והוא זה שמחליט איפה כל חיה יכולה להיות ואיפה היא לא יכולה להישאר, מי ראוי להחזיק קרנף או גורילה או פיל. לאן צריך להעביר חיות ולאן לא. כמובן שיש לנו זכות דיבור בעניין. אם אנחנו נגיד, 'תקשיבו, גן החיות הזה לא נראה לנו מתאים' אז זה לא יקרה. אבל עוד לא קרה דבר כזה.

"יש גוף בינלאומי גדול שנקרא 'ארגון גני החיות האירופאי' והוא זה שמחליט איפה כל חיה יכולה להיות ואיפה היא לא יכולה להישאר, מי ראוי להחזיק קרנף או גורילה או פיל. לאן צריך להעביר חיות ולאן לא"

"בסופו של דבר יושבים אנשים בארגון הזה, שמה שעומד לנגד עיניהם זו טובת בעלי החיים. הם רוצים למצוא עבורם את המקום הכי מתאים. וכשאנחנו אומרים 'תשמעו, לנו יש את טנדה, שאנחנו רוצים שהיא תעבור עם הבנות שלה, ויש לנו את רמי, שלא יכול להישאר פה יותר, כי הוא כבר מתחיל להיות זכר בוגר ואנחנו לא רוצים שיתחילו תאקלים איתו ועם אבא שלו, עטרי', אז הם מתחילים לחפש בין גני החיות בעולם, חוזרים אלינו ואומרים 'הכי מתאים להעביר אותם לגן חיות בשוויץ'.

"אגב, הרבה פעמים זה קורה במקביל: מנהל האוסף הזואולוגי שלנו נמצא בקשרים עם גני חיות אחרים ועם אוצרים של גני חיות אחרים, הם מדברים ביניהם ויודעים בדיוק מה מתאים למי. ואז סוגרים את זה מול ארגון גני החיות האירופאי".

כסף לא מחליף ידיים. אין בעולם בורסות עם שוק דובי או שוק שוורי של חיות בר. גן החיות שמקבל את בעלי החיים נושא בכל ההוצאות הכבדות של ההעברה, שמגיעות לכמאה אלף שקלים לקרנף, כי העברה של בעלי חיים גדולים כאלה היא סיפור מורכב ביותר.

קרנף רחב שפה, שמכונה לפעמים בטעות "קרנף לבן", יכול להגיע בבגרותו למשקל של שלושה טונות ואפילו יותר. הקרן שמעניקה לו את שמו תגיע לאורך של מטר. וכשקרנף כזה חוטף קריזה, לא כדאי להיות בסביבה, כי למרות גודלו המאסיבי, כשהוא פותח מבערים אחוריים הוא יכול לשעוט קדימה במהירות מבהילה של 40 קמ"ש.

קרנף רחב שפה, שמכונה לפעמים בטעות "קרנף לבן", יכול להגיע בבגרותו למשקל של שלושה טונות ואפילו יותר. הקרן שמעניקה לו את שמו תגיע לאורך של מטר. וכשקרנף כזה חוטף קריזה, לא כדאי להיות בסביבה

אני יודע את פרטי הטריוויה האלה גם כי וידאתי אותם, כמקובל, אבל גם כי יצא לי פעם להימלט יחד עם בת-זוגי מקרנפה ששעטה לעברנו בטיול ספארי של שלושה ימים בהרי נפאל.

המדריכים הנפאלים הראו לנו אותה מרחוק והתריעו שהיא עלולה להיות מסוכנת, כי היא המליטה לא מזמן, ואם היא תחוש שיש סכנה לשלום הגורה שלה, היא עלולה להיות עצבנית. "ואם קרנף עצבני מתחיל לרוץ לעברכם, טפסו במהירות על עץ. אל תנסו לברוח, כי לא יהיה לכם סיכוי", הם הזהירו אותנו, במה שהיום אפשר לראות גם כשיעור טוב לחיים בישראל.

קרנפים בספארי רמת גן, מאי 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

חשבנו שהם צוחקים עלינו. שזו מין דאחקה כזו של מדריכי ספארי, להפחיד את המטיילים התמימים ולראות מי מהם יתחיל לשקשק. אבל אז הקרנפה הסתובבה, הרימה את הקרן באוויר ורחרחה, בטשה בקוצר רוח בקרקע, והתחילה לשעוט לעברנו במהירות מפחידה, כמו משאית שיצאה משליטה. יונתן הקטן שרץ בבוקר אל הגן וטיפס על העץ לא עשה את זה מהר כמונו, וגם לא הגיע לענף גבוה כל כך. אחרת אולי לא הייתי כאן כדי לספר.

הקרנפה הסתובבה, הרימה את הקרן באוויר, בטשה בקוצר רוח בקרקע, והתחילה לשעוט לעברנו במהירות מפחידה, כמו משאית שיצאה משליטה. יונתן הקטן שרץ בבוקר אל הגן וטיפס על העץ לא עשה את זה מהר כמונו

עטרי מלך ישראל

כדי להעביר את הקרנפים לגן החיות שנבחר למענם בחו"ל, צריך להרגיל אותם להיות בתוך ארגז סגור. לכן מכוונים אותם לאזור מגודר בתוך הסוואנה של הספארי ברמת גן, שאליו מצמידים את הארגז שבתוכו הם יישלחו לבסוף אל מעבר לים. אז מתחיל תהליך שמצריך סבלנות רבה, לסגור את הקרנף המיועד להעברה בארגז הגדול בכל יום קצת יותר זמן, כדי שיסתגל לכך שזה בסדר. שזה לא מסוכן.

ביום ההעברה מגיע מנוף שמעמיס את הארגז על משאית. לא מרדימים את הקרנף, אלא רק מלעיטים אותו בתרופות הרגעה. "אסור להרדים אותם", מסבירה הורוביץ, "הם חייבים לעלות על המטוס כשהם ערים. אתה לא יכול להטיס חיה גדולה כזו כשהיא רדומה לגמרי, כי אם היא תתעורר על המטוס ולא תבין איפה היא, זה יכול להיות מאוד מסוכן. ברור שאת התהליך מלווים כל הזמן מטפלים מטעם הספארי והווטרינר שלנו, שגם נסעו עם הקרנפים לשוויץ, כדי ללוות את ההסתגלות שלהם לגן החיות החדש".

אחרי שהמתבגר רמי יצא מהתמונה, אפשר היה להתפנות ולטפל בהיריון השלישי של ריהאנה. בשבוע שעבר, כשמועד ההמלטה המשוער התקרב, ניסו המטפלים שלה לכוון אותה אל אותו אזור מגודר מיוחד בסוואנה, שאחרי המלטה הופך ל'בית יולדות'. שם עושה עכשיו רובי הקטן את צעדיו הראשונים בחברת אמו.

קרנף בספארי רמת גן, דצמבר 2013 (צילום: גדעון מרקוביץ/פלאש90)

"זה אזור שהוא נוח", מסבירה הורוביץ, "מצד אחד הוא נמצא בתוך הסוואנה. אבל בחלק יותר צדדי. ככה הוא מאפשר למטפלים לראות מה קורה שם. הם יכולים לראות אם יש לגור או לאמא בעיה, ואם צריך, אפשר להתקרב לשם ולנסות לעזור.

"הקרנפה שנכנסת לאזור המגודר יכולה להריח משם את בני משפחתה, ולראות אותם מתוך הצמחייה שמקיפה את האזור המגודר. זה מרגיע אותה. הרבה פעמים הקרנפיות שמרגישות שההמלטה מתקרבת, נכנסות לאזור המגודר מיוזמתן, מתוך צורך להיות במקום קצת יותר שקט. ריהאנה לא עשתה את זה. אולי כי זו ההמלטה השלישית שלה, היא כבר אמא מנוסה, שלא נלחצת".

"הרבה פעמים הקרנפיות שמרגישות שההמלטה מתקרבת, נכנסות לאזור המגודר מיוזמתן, מתוך צורך להיות במקום קצת יותר שקט. ריהאנה לא עשתה את זה. אולי כי זו ההמלטה השלישית שלה, היא כבר אמא מנוסה, שלא נלחצת"

כדי לפתות את ריהאנה להיכנס לאזור המגודר, השאירו לה שם את האוכל שהיא הכי אוהבת. לא רק חציר ואספסת כרגיל, אלא גם תערובת, שבספארי מתייחסים אליה כאל "הקורנפלקס של הקרנפים". ביום ראשון ריהאנה נעתרה סוף-סוף ונכנסה לאזור המגודר, ואז היה ברור שהמלטה היא עניין של שעות.

עוד קודם היא הדפה מעליה את בתה רייני-רפיקי, אחותם של רמי ורובי. זה עניין טבעי אצל קרנפים. לפני ההמלטה, האמא מרחיקה מעליה את הגור הקודם, שעד אז נהנה ממסירותה, כדי לפנות אל כל המרץ ותשומת הלב לגור שעומד להיוולד.

הקרנפית רייני-רפיקי בספארי רמת גן, אוגוסט 2019 (צילום: עדי אדלסהיימר)

למזלה של רייני-רפיקי, פעוטת הקרנפים הנטושה בת השנתיים וחצי, מסתובבת בספארי קרנבלה, קרנפה חשוכת גורים וטובת לב, שממהרת לפרוש את חסותה על הקרנפים שאמהותיהם ההרות הודפות מעליהן לקראת ההמלטה.

לצידה של קרנבלה מסתובבות בשטח גם הקרנפית קרן-פלס, עם הגורות שלה קיפנזי וקמילי, ומאיה – קרנפית חשוכת גורים כמו קרנבלה – שעד לא מזמן הסתובבה תמיד כשהיא צמודה לאמה המבוגרת מזל, עד שהאחרונה מתה לפני כשנה בשיבה טובה.

מה שמחזיר אותנו לשאלה איך הפכה עיר הסביח המנומנמת רמת גן למעצמת קרנפים בקנה מידה עולמי?

זה קורה קודם כל בגלל התנאים הפיזיים: הקרנפים בספארי נהנים מסוואנה ענקית של אלף דונם ומתנאי אקלים דומים מאוד לתנאי האקלים באפריקה. חבריהם שנשלחים לצפון אירופה נדרשים להסתגל לתנאי חיים קשים בהרבה, שגם פוגעים בפוריות שלהם.

לפני 25 שנה הגיעה לספארי משלחת מאוסטריה וגרמניה של מומחים בעלי שם עולמי לטיפול בחיות גדולות. הם בדקו את פוטנציאל הפוריות של הקרנפים המקומיים וסימנו את עטרי הצעיר כמי שמתאים יותר מכולם להיות קרנף האלפא המקומי.

הקרנפית קרן-פלס פוגשת לראשות האת הזיווג שלה,אוריין, בספארי ברמת גן, ינואר 2013 (צילום: פלאש90)

העדר הישראלי נשלט אז על ידי שני בריונים בעייתיים בשם ציון ושלום – קרנפי ישראל השנייה. אחרי כל מיני תחמונים ומניפולציות השניים הורחקו, והדרך פונתה לעטרי כדי שיצא למשימת חייו – לזיין את כל הקרנפיות ברמת גן.

מגפת הקרנפים של יונסקו

מי שאחראי לשם הרע – והלא מוצדק – שיצא לקרנפים הוא אז'ן (יוג'ין) יונסקו, המחזאי הצרפתי הקודר, יליד רומניה. בפתח הדבר שהקדים למחזה המפורסם ביותר שלו הוא כתב:

"קרנפים הוא ללא ספק מחזה אנטי נאצי, אבל הוא גם – ובעיקר – מחזה המכריז מלחמה על היסטריות קולקטיביות ומגפות שדרכן להסתתר מאחורי מעטה של תבונה ואידיאות… אם מבחינים בכך שההיסטוריה מתעתעת, שכזבי התעמולה נועדו להסוות את הסתירות הקיימות בין העובדות לבין אותן אידיאולוגיות הסועדות אותן; אם רואים את מעשי ימינו בעין בהירה – די בכך כדי למנוע מאיתנו מליפול טרף ל'נימוקים' בלתי רציונליים, שלא ניסחף על ידי המערבולת".

הוא כתב את הדברים בסוף שנות החמישים של המאה שעברה, הרבה לפני שמירי רגב, אמיר אוחנה, בצלאל סמוטריץ' או איתמר בן-גביר באו לעולם.

מעשה בקהיליית פקידונים בפרובינציה נידחת, הנתקפת במגפת התקרנפות. בזה אחר זה הם נופלים למשכב, קודחים מחום, מחרחרים, ואז מגדלים קרן על האף ועור בגוון אפור-ירקרק, ושוב אינם בני אדם.

קרנפים בספארי רמת גן, אפריל 2020 (צילום: טיבור יגר)

כמו במחזות האחרים של יונסקו – שבמהלכם מתרבים על הבמה כיסאות, ביצים, רהיטים שונים, שסותמים עד חנק את הבמה, שהיא גם אזור המגורים – כך גם ב"קרנפים", מתרבים בעלי הקרן מדושני העונג בקצב מבהיל.

וכשהקרנפים מתרבים ומתחילים למלא את העיר, מתגלים כל הטיפוסים הבורגניים שנמשכים אליהם, עד שהם מתקרנפים בעצמם. יש מהם מי שנמשכים לעוצמה של הגוף החזק השועט קדימה באלימות ורומס את כל מה שנקרה בדרכו. יש מי שמפנה את דחפיו המיניים המודחקים אל הקרן הזקורה. יש מי שמשקר לעצמו, שרק אם יצטרף לקרנפים, יוכל להתגבר על המגפה מבפנים. ויש מי שנרתע מהקרנפים, אבל פוחד להישאר לבד ולכן בוחר להצטרף אליהם.

יונסקו מראה איך הם מגלים בהדרגה שכיף יותר "לחרוג מכל הלאווים והאיסורים האנושיים ולהצטרף ל'הן' העליז והפראי של הקרנפים". לשמע המילה "מוסר' אחד המתקרנפים אומר: "המילה הזו מביאה אותי לידי בחילה. הטבע! עלינו לחזור לטבע. התרבות אין בה עוד צורך, מיושנת היא. אחרי שנהרוס אותה ייטב לכולנו".

כל אחד מאיתנו – כן, כולל אותך שמעון ריקלין – מוזמן לברר עם עצמו איזה מין קרנף הוא.

המחזאי אז'ן (יוג'ין) יונסקו ב-1972 (צילום: AF archive / Alamy)

המחזה מסתיים בזה שבראנז'ה, אחד האנשים התמימים והלא אמביציוזיים בעיר, מין אנטי-גיבור טיפוסי, אלכוהוליסט עצלן ומוזנח למראה, נשאר האדם האחרון על הבמה. כבר אין לו נימוקים לעקשנות שלו. הסיבות הרציונליות, כמו המילים והערכים, איבדו את משמעותן. מה שהייתה פעם סיבה סבירה להתעקש להיות בן אדם, היא לא יותר מתירוץ למה בעצם כדאי לו להצטרף לקרנפים.

אבל בראנז'ה פשוט לא מסוגל להיות כמו כולם. זה בסתירה לטבע שלו. הוא הניגוד המושלם לבן ההמון, שנרעד עד עמקי נשמתו למשמע העדר השועט ברחוב בדרכו אל הלינץ', וחש מיד צורך עז להצטרף ולהיות אחד מהחבר'ה.

בסופו של דבר, זה מה שהופך את האנטי-גיבור לגיבור. לאדם אמיתי. הוא נשאר האדם האחרון עלי אדמות.

הקרנפים הפוליטיים

"קרנפים" של יונסקו הוצג בישראל לראשונה ב-1962, בהפקה של תיאטרון חיפה בכיכובם של חיים טופול ויעקב בודו, שהותירה אז רושם עז על הצופים והמבקרים ועוררה עניין ציבורי גדול.

הפקה של המחזה "קרנפים" בברביקן בלונדון ב-2013 (צילום: theatrepix / Alamy)

הסופר עמוס עוז ז"ל טען בראיון מ-2013 כי הפועל "התקרנפות" (שלא קיים באף שפה אחרת) הוא בכלל המצאה שלו. "אני המצאתי את המילה 'התקרנפות', או 'להתקרנף', כתיאור של אדם שהופך לקונפורמיסט, המשנה את דעתו כדי להתאים את עצמו לאווירה או הטרנד הרווח", אמר עוז לעיתונאי דניאל אסתרין.

"יום אחד, זה חזר אליי כשנהג מונית – שלא היה לו מושג שאני האב הגאה של המילה הזו – השתמש בה. הרגשתי גאה ושמח מאד. זה הכי קרוב לחיי נצח – שמילה שהמצאת חוזרת אליך מנהג מונית".

"יום אחד, זה חזר אליי כשנהג מונית – שלא היה לו מושג שאני האב הגאה של המילה הזו – השתמש בה. הרגשתי גאה ושמח מאד. זה הכי קרוב לחיי נצח – שמילה שהמצאת חוזרת אליך מנהג מונית"

לפי מבקר התיאטרון מיכאל הנדלזלץ, עוז אכן השתמש במונח "מתקרנפים" בביקורת שכתב ב-1972 על ספרו של אריה לובה אליאב, "ארץ הצבי". אבל המונח כבר היה בשימוש עוד קודם לכן.

אשר נהור, מבקר התיאטרון של "ידיעות אחרונות", היה הראשון להשתמש במושג "התקרנפות" – אולם המילה שימשה בהתחלה רק בדיונים סביב מחזהו של יונסקו. ב-1967, אחרי מלחמת ששת הימים, דן אלמגור השתמש במונח לראשונה כדי לתאר היסחפות אחרי להט לאומני באופן כללי.

"התקרנפות", יצירה של רות שלוס, 1989

כך או אחרת, המושג נעשה כה מוכר ורווח, עד שבאחת ההפקות האחרונות של "קרנפים" בישראל העיר הבמאי ארי רמז שהמחזה אמור לטלטל ולזעזע את הצופים, אבל מאחר שהם כבר מגיעים מהבית מוכנים, עם דעה מגובשת על תופעת ההתקרנפות והשלכותיה, הם כלל לא מזדעזעים מההצגה.

במקום זאת, הצופים מתרווחים בכיסאות הנוחים באולם ומצפים לשעת מחנך. הם באים לצפות במשל, כשאת הנמשל הם כבר הביאו מהבית. וזו לא דרך מומלצת לצפות בהצגת תיאטרון.

הם כלל לא מזדעזעים מההצגה, אלא מתרווחים בכיסאות הנוחים באולם ומצפים לשעת מחנך. הם באים לצפות במשל, כשאת הנמשל הם כבר הביאו מהבית. וזו לא דרך מומלצת לצפות בהצגת תיאטרון

התקרנפות פוליטית היא לא רק בעיה ישראלית, כמובן. בשנה שבה עלתה ההצגה "קרנפים" לראשונה בישראל היא הוצגה גם בקנדה, וגם שם הותירה רושם רב על הצופים.

בעקבות ההצגה, הקימה קבוצה של פעילים פוליטיים קנדיים את "מפלגת הקרנפים" שהבטיחה לבוחריה "לא לקיים אף הבטחה". המפלגה התקיימה בגלגולים שונים עד תחילת העשור שעבר, למרות שלא הצליחה מעולם להשיג מושב בפרלמנט הקנדי.

מפלגת הקרנפים בקנדה

מייסדי המפלגה העמידו בראש קרנף צר-שפה בשם קורנליוס הראשון, שהתגורר בגן החיות בקוויבק. הם טענו שקרנף ראוי להנהיג מפלגה פוליטית, מכיוון שקרנפים, כמו פוליטיקאים, "הם בעלי עור עבה, נעים לאט, אינם חכמים, ויש להם קרניים שעירות הגדלות במרכז מצחם".

במהלך הגלגולים הרבים שעברה מפלגת הקרנפים הקנדית, היא נקראה גם "המפלגה המרקסיסטית-לנוניסטית", אך לא על שם קרל מרקס וולדימיר לנין, אלא על שם גראוצ'ו מרקס וג'ון לנון.

במהלך הגלגולים הרבים שעברה מפלגת הקרנפים הקנדית, היא נקראה גם "המפלגה המרקסיסטית-לנוניסטית", אך לא על שם קרל מרקס וולדימיר לנין, אלא על שם גראוצ'ו מרקס וג'ון לנון

בין ההבטחות השונות שהמפלגה הבטיחה לא לקיים בקמפיינים הרבים שלה בלטו ההבטחות לבטל את חוק המשיכה; לספק השכלה גבוהה יותר על ידי בניית בתי ספר רבי קומות; לשנות את כיוון תנועת המכוניות בכבישים באופן הדרגתי במשך חמש שנים – תחילה המשאיות, אחריהן האוטובוסים ולבסוף כלי הרכב הפרטיים.

ועוד: לשנות את המטבע הקנדי לגומי לעיסה, כדי שאפשר יהיה לנפח ולכווץ אותו לפי הצורך; להפוך רחוב ראשי במונטריאול למסלול הבאולינג הגדול בעולם; למגר את האבטלה על ידי סגירת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמודדת את האבטלה; ולהכריז מלחמה על בלגיה משום שטינטין, דמות קומיקס בלגית, הרג קרנף באחד מפרקי הסדרה.

עלילות טינטין בקונגו

נותר רק לקוות שרובי הקטן שלנו שבא לעולם השבוע בספארי ברמת גן, יצא יום אחד אל העולם בעקבות אחיו הבכור רמי, ואולי יתגלגל לגן חיות בקנדה, וייבחר שם לעמוד בראש מפלגת הקרנפים.

אולי גם הוא יהיה יום אחד נשיא.