לפעמים לוקח הרבה שנים ותהפוכות להגיע למסקנות, או לראות מהיכן הדברים באמת נובעים ולמה. מה הסיבות שאוהבים את זה ולא את האחר, שטעמך כזה ולא שונה. את עוברת תהליכים שונים, מתפתחת לכיוון מסוים שאותו את רואה רק בדיעבד, במבט לאחור. לא תמיד הדברים נובעים מהחלטה מסוימת ספציפית ומודעת, ולפעמים אפילו אינך יודעת איך הגעת לאן שהגעת.
כעת, אחרי שנים רבות של פעילות סזיפית למען בעלי חיים וסביבה, מתוך השקפת עולם שהלכה והתבהרה והתחדדה כל שנה יותר ויותר, נראה שאני מבינה שאינני רק רואה, אוהבת, וחומלת על בעלי החיים – אלא שאני נגד פגיעה ואלימות כלפי חסרי הישע באשר הם באופן גורף.
חסרי הישע יכולים להיות: נשים מוכות, קשישים, ילדים רכים, עצים שאינם יכולים להתנגד ליד הכורתת המונפת עליהם, וגם הסביבה, שעומדת פסיבית נוכח ההיזקים השונים שגורם לה האדם. כל אלו עלולים להיות חסרי ישע בעיני, והפגיעה בהם יסודה בנטיה לא מתחשבת ואלימה. לכן, כאן בדיוק צריך להתחיל המאבק באלימות.
חסרי הישע יכולים להיות: נשים מוכות, קשישים, ילדים רכים, עצים שאינם יכולים להתנגד ליד הכורתת המונפת עליהם, וגם הסביבה, שעומדת פסיבית נוכח ההיזקים השונים שגורם לה האדם
מילדותי, בחרתי להתמקד במאבק למען חסרי הישע מכולם – בעלי החיים. אלה נמצאים תמיד בודדים בקצה סולם העדיפויות: בחקיקה, באכיפה, בטיפול התקשורתי, במדע, וכדומה. הרגשתי זאת עוד כילדה, הרבה לפני שהבנתי איך הדברים עובדים. תגידו שבני אדם בכלל וילדים בפרט יותר חשובים, ושבחיים בכלל יש נושאים חשובים הרבה יותר. אלא שלא מדובר ב"מה" חשובים או נחשבים יותר או פחות, אלא ב"מי", ביצורים חיים שהנטיה היא להתייחס אליהם כאל מוצר, חפץ לשימוש האדם. וגם זה סוג מסוים של גזענות, ובעברית "סוגנות".
זוהי תחילתו של תהליך שדורש לאבחן את הבעיה ולכנות אותה בשמה: חריגה מנורמות של אנושיות ושל והתנהגות חומלת וחוקית. חברה נאורה אמורה להגן על החלש, על חסר הישע, ועל כל מי ש"שקוף" בה. לא לראות בו את הנושא הכי פחות חשוב מכולם.
ברגע שיבינו שיש לעצור את גילויי האלימות בעודם באיבם ולטפל במחוללי האלימות, כשמערכת המשפט והאכיפה תתייחס אליהם בחומרה הראויה ותעניש עבריינים בעונשים הולמים ומרתיעים, או אז לא יעברו הפוגעים והאלימים לשלב הבא של פגיעה בחסרי ישע נוספים כילדים, נשים וכדומה.
האומרים כי "אין מה להשוות בין בני אדם ובעלי חיים", או "יש דברים יותר חשובים בחיים להיאבק עליהם", כנראה לא הבינו את הנקודה, לא רואים את התמונה המלאה או שהאלימות טרם הגיע לפתח דלתם ישירות: אלימות זו אלימות, ומי שמסוגל לפגוע בחסר ישע מבלי להיענש, יהיה מסוגל לפגוע גם בחסר ישע אחר. ויש גם את אלה שרואים הכל מנקודת מבט של אינטרס, סטיגמות, מוסכמות ומקובעויות חברתיות.
האומרים כי "אין מה להשוות בין בני אדם ובע"ח", או "יש דברים יותר חשובים להיאבק עליהם", לא רואים את התמונה המלאה או שהאלימות טרם הגיע לפתח דלתם ישירות: אלימות זו אלימות
מי שבאמת אכפת מאלימות, והוא מתעב אותה ובז לה ונאבק בה, כולל מי שאחראי לעצירתה כחלק מתפקידו – יכול להמשיך להיאבק באלימות ללא תוחלת וללא הצלחה, אם לא יבין את הנקודה הזו: אלימות צריך לעצור בחוזקה ובתקיפות כבר בהתחלה, עם גילוייה הראשונים – שהם כאמור פגיעה והתעללות בחסרי ישע, בשקופים מכולם – בעלי החיים.
כאן זה מתחיל – ולכן מכאן גם יגיע הפתרון, אין קיצורי דרך.
פעילת בעלי חיים וסביבה כחלק מהשקפת עולם כוללת, ובעלת שטחי עניין רבים ומגוונים. גרים אתי 2 כלבים מאומצים שלימדו אותי הרבה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני טבעוני הדוק מעל 3 שנים בעקבות סרטון של קירות שקופים, עם סיום הסרטון (שחיטת פרות בבית מטבחיים) פרצתי בבכי ומאז אני טבעוני. לפני כן, כשהיו מדברים על צמחונות וטבעונות, הייתי מלגלג והסטיגמה שלי הייתה שזה 'דפוק', ולא נורמלי ואפילו פלצני וצפונבוני. בהתחלה חשבתי שהטבעונות תביא להחלשה שלי, אך גיליתי, להפתעתי העצומה, שגופי הפך להרבה יותר קליל, ואת הספורט שאני עושה קבוע, הרבה יותר כיף לעשות. ברור שגם נפשית יש שינוי משמעותי – משהו שם התנקה!