מעט מוקדם להיכנס לאופוריה על החיבור בשמאל, כשזוכרים שלפי מכון Pew, רק 8% מהיהודים בישראל מגדירים את עצמם כאנשי שמאל מובהק. אלה הם עשרה המנדטים שקיבלו העבודה ומרצ בבחירות האחרונות.
נראה שהתגובות הנלהבות והחיוכים הגדולים נובעים בעיקר מהצטרפות סתיו שפיר למהלך – באמצעות מפלגת "התנועה הירוקה" – ומהעונג שבתקיעת אצבע בעין לעמיר פרץ.
במפלגת העבודה ניסו הבוקר למסגר את המפץ באופן שימזער נזקים: "אנו שמחים על הצטרפותו של אהוד ברק לרשימת מרצ. המהלך ימנע אבדן קולות במחנה". אלא שרשימת השמאל החדשה, שעל הפתק שלה בקלפי אכן ייכתב "מרצ", עשויה לקחת מנדטים מרשימת העבודה-גשר, ולהביא אותה אל אזור גבול החסימה. אם יש כאן אחדות, היא בעוינות של ברק, הורוביץ ושפיר לפרץ. ספק אם האחדות הזאת מקדמת את טובת הגוש.
כבר בסקר "כאן 11" מיום שלישי השבוע, הסתמן שרשימת מרצ-ברק מקבלת 9 מנדטים לעומת 7 לעבודה-גשר. הצטרפות שפיר עשויה לשנות את המאזן עוד יותר לכיוון מרצ ושותפיה החדשים, ולגרום לפרץ ולוי להזיע. במקרה כזה הם יעמדו בפני אתגר לא פשוט של מיתוג הרשימה. לא בטוח שהפיכתה לרשימת נישה חברתית תספיק.
אתמול הגיע הקרב בין אהוד ברק לעמיר פרץ לשיא שלילי חדש. בשעות שקדמו להדלפות הראשונות על הסיכום העקרוני להקמת "המחנה הדמוקרטי", הופצו סמסים המפנים לחשבון יוטיוב עלום בשם "חברים מספרים על אהוד ברק". לחשבון הועלו כמה סרטונים קצרצרים, שבכל אחד מהם ציטוט של עיתונאי נגד ברק, מלווה בשפה הגרפית של ישראל דמוקרטית. לא ברור מי אחראי לחשבון, אך לפחות חלק ממקבלי המסרים מנויים על הודעות מפלגת העבודה.
אחד הסרטונים מציג ציטוט עדכני של גיא לרר: "אהוד, חזור הביתה לאקירוב ושחרר אותנו מתעתועים של פוליטיקה רעננה". בן כספית צוטט מתוך ספרו "חמקן": "בכל אשר פנה הביא איתו ברק רק חידלון והרס. אהוד ברק הוא הסמל המובהק לקלקול שחל בצמרת הישראלית, לבלבול היוצרות בין הטובה האישית ללאומית".
בערב ביצע ברק פעולה בעורף האויב, ולאחריה רץ לספר לחבר'ה בטוויטר, תוך שהוא משגר האשמות לעבר פרץ. ברק סיפר כי שב ממפגש עם מאות מחברי "החברים של תלמה", חוג רעיוני מהגדולים במפלגת העבודה, המונה אלפי חברי מפלגה, ותומך באיחוד המשולש: העבודה-מרצ-ברק.
ברק צירף תמונה בה נראה קהל גדול בביתה בסביון של תלמה אליגון-רוז, והוסיף: "עמיר פרץ בלחץ. שלח אנשים לקרוא קריאות גנאי מחוץ לאירוע. מפיץ סרטוני השמצה מכוערים, במקום להתאחד כפי שרוצים 85% מבוחריו, ומסרב להתחייב להסרת משטר נתניהו. עיוור מי שלא רואה שהוא הולך לנתניהו. עצוב".
חוזר מ'החברים של תלמה'. התלהבות עצומה של מאות תומכים ממחנה המרכז שמאל.
עמיר פרץ בלחץ. שלח אנשים לקרוא קריאות גנאי מחוץ לאירוע. מפיץ סרטוני השמצה מכוערים, במקום להתאחד כפי שרוצים 85% מבוחריו, ומסרב להתחייב להסרת משטר נתניהו. עיוור מי שלא רואה שהוא הולך לנתניהו. עצוב pic.twitter.com/vRLiL91q9O— אהוד ברק (@barak_ehud) July 24, 2019
הבוקר הביעה אליגון שמחה על האיחוד בשמאל, אך גם דאגה למפלגת העבודה. "צריך לשמור עליה", אמרה, והביעה תקווה שפרץ יתרצה ויצטרף לאיחוד הגדול. על מה שהתרחש אמש אמרה: "עמיר הבקיע גול עצמי. 450 האנשים שהיו כאן הם סלעים בעבודה, לא חלוקי נחל, אבל האנשים של פרץ עשו רעש והפריעו, ולכלכו את כל הרחוב בשטרות כסף של מונופול, עם תמונות של ברק ושל ג'פרי אפשטיין".
השלם קטן מסך חלקיו
לנוכח האריתמטיקה הפוליטית, המהומה שחולל ברק בשבוע האחרון היא במידה לא מבוטלת מהומה רבה על לא דבר – מלבד על מעמדו. הוא לא מוותר על חזונו להוביל כמה שיותר ח"כים בכנסת הבאה, ומבחינתו הוא בעמדת הנהגה גם מהמקום ה-10.
"אין לנו זמן לבזבז על משחקי אגו ועל פנטזיות אלקטורליות", כתב ברק אתמול. "אנחנו חייבים להתאחד. השאלה היא לא מי מאיתנו יעמוד בראש הרשימה, אלא האם נתניהו ימשיך לעמוד בראש המדינה".
חברי רשימתו העבירו בימים האחרונים את אותו מסר כאילו מדובר באקסיומה, בתוספת לא מעט פאתוס. יאיא פינק דיבר על "הזדמנות היסטורית להקים מחדש את השמאל הציוני, שייתן אלטרנטיבה אידיאולוגית – אחרי עשרות שנים שאין – למחנה הימין".
מהי אותה חלופה אידיאולוגית חדשה? ובכן, בצמרת ישראל דמוקרטית מתקשים להסביר. אומרים שם רק שמדובר ב"רענון בהרבה מובנים, או הגשה שונה של רעיונות שנכון שהגרעין שלהם דומה".
לזכותו של ברק ייאמר שהוא אינטלקטואל מבריק, היודע להבחין בין עיקר לטפל ולנסח מסרים חדים כתער. סדרת ההבטחות שלו, לקביעת גבולות, העברת חוקה, חינוך חינם עד גיל 3 והסדרת יחסי דת ומדינה – מכוונת ישר ללב הסוגיות החשובות ביותר. קציבתן של ההתחייבויות בזמן, כפי שעשה בעניין הנסיגה מלבנון, הופכת אותן למעניינות עוד יותר.
סדרת ההבטחות של אהוד ברק, לקביעת גבולות, העברת חוקה, חינוך חינם עד גיל 3 והסדרת יחסי דת ומדינה – מכוונת ישר ללב הסוגיות החשובות ביותר
אלא שאלה התחייבויות של מועמד לראשות ממשלה, וברק רחוק משם. זה מעט חבל, משום שלברק יש עוד תכונה יקרת ערך ונדירה למדי – הוא בעל אומץ ציבורי ולהט לחולל שינויים. בכהונתו הקודמת האומץ הזה הביא ליציאה המבורכת מלבנון, אך היתרגם גם לחוסר זהירות בזירות אחרות, בעיקר מול הפלסטינים.
כך או אחרת, אפשר להאמין לברק שאם היה חוזר לעמדת הכוח הנכונה, הוא לא היה מהסס לשלוח את ידיו אל האש כדי לגעת בנושאים הלוהטים ביותר. אלא שהמציאות, כאמור, שונה. רשימה משותפת של שלוש מפלגות השמאל לא רק שלא תגדיל את הגוש, אלא תשפר את סיכוייו של נתניהו להמשיך ולשלוט.
סקר "חדשות 12" מיום שלישי, שבו נבחנה הריצה המשותפת של כל מפלגות השמאל, הניב להן 15 מנדטים לצד 28 של כחול לבן, ובסך הכל 43 מנדטים – שניים פחות ממה שקיבל המרכז-שמאל היהודי בבחירות האחרונות.
הריצה בשני ראשים בשמאל, כפי שהראה סקר "כאן 11", מניבה תוצאה טובה יותר, ומביאה לגוש 45 מנדטים. אם פרץ ולוי-אבקסיס ינהלו קמפיין אפקטיבי ויצליחו למשוך מנדט או יותר מהמרכז-ימין, גוש השמאל-מרכז יגדל עוד יותר. הבחירות האחרונות הוכיחו כמה גורלי כל מנדט.
מה שמלמדים הסקרים זה שהתבצרות מחנה השמאל בתוך עצמו – חבירה בין שלוש המפלגות – תומכת בסטטוס קוו, ובסטטוס קוו הזה נתניהו הוא ראש הממשלה כבר עשור. אז מהו הרציונל בכך? התשובות לכך במחנה ברק, הורוביץ ושפיר, הן החזרת הלגיטימציה למותג שמאל, יצירת התלהבות במחנה, והעלאת אחוזי ההצבעה.
מה שמלמדים הסקרים זה שהתבצרות מחנה השמאל בתוך עצמו – חבירה בין שלוש המפלגות – תומכת בסטטוס קוו, ובסטטוס קוו הזה נתניהו הוא ראש הממשלה כבר עשור
הנימוקים האלה חזקים וראויים, אבל ספק אם יביאו לשינוי משמעותי במפת הגושים. וכך, אחרי שהרעש וההתלהבות הראשוניים יחלפו, ניזכר שמי שיקבע בסופו של דבר את זהות ראש הממשלה הבא יהיה ככל הנראה אביגדור ליברמן, שהתחייב להמליץ על ראש המפלגה הגדולה יותר.
אם אכן ינהג כך, ברק ושפיר עשויים להיות אלה שישאירו את נתניהו על כסאו, משום שהרשימה החדשה, דווקא בגלל חוזקותיה, עשויה להרחיק במספר המנדטים את כחול-לבן מהליכוד, ואת בני גנץ מכס ראש הממשלה.
בימין הפילוג לא יותר נוח
למזלם של אנשי המרכז-שמאל, בימין עושים את אותה טעות בדיוק. רשימה משותפת לימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי משרתת בעיקר את איילת שקד באופן אישי – היא הופכת אותה למנהיגת מפלגה גדולה, ומגדילה את סיכוייה לקבל שוב את תיק המשפטים, או אולי תיק בכיר אף יותר.
המניע המיוחס לניסיונות נתניהו להשפיע על רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' להימנע מהאיחוד הוא התיעוב בביתו לשקד, וחוסר הרצון לבנות אותה כיריבה בכירה בקואליציה האפשרית הבאה.
אלא שנתניהו מגובה גם במספרים: האיחוד הגדול בימין מבריח מצביעים ליברלים, חילונים ברובם, לזרועות ליברמן הלא צפוי. סקר "כאן 11" הראה השבוע שגם בימין, איחוד כל המפלגות דווקא מקטין את הגוש מ-57 מנדטים ל-55.
אבל כמו בשמאל, גם בימין, האגו חזק מכל סקר – בגלל שאיפות ההנהגה של שקד, או משאלת ההישרדות של סמוטריץ'.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם