הגלובוס השחור: מזהם השבוע

שלשום היה המועד האחרון להגשת התנגדויות לוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל) שאולי יצליחו להציל את מערת איילון.

בדקה ה-90 ממש הניח עו"ד אלי בן ארי, היועץ המשפטי של "אדם, טבע ודין", מסמך השגה מפורט בשם העמותה. עכשיו הכל בידיים של חברי הות"ל. האם מדינת ישראל תאשר בעיניים פקוחות תכנית שעלולה לסכן נכס טבע עולמי שנמצא בחזקתה?

תקציר לטובת מי שהחמיץ את הפרקים הקודמים: לפני 15 שנה נפל דבר בעולם הטבע: טרקטור שעסק בחפירות במחצבה של מפעל המלט נשר ליד רמלה חשף במקרה פתח של מערה.

חוקרי המערות, שהוזעקו למקום והתחילו לגשש את דרכם בעלטה, גילו שמתחת למחצבה משתרע חלל עצום וקדום: רשת מחילות ומערת ענק באורך 2.5 קילומטר (השלישית בגודלה בישראל), שבמשך מיליוני שנים הייתה מנותקת לחלוטין מהעולם שבחוץ.

התנאים הייחודיים, בראשם החשיכה המוחלטת, גרמו להיווצרות מינים של בעלי חיים שאינם מוכרים למדע. שבעה מינים כאלה נמצאו במערה, ביניהם סרטנים ועקרבים נטולי אברי ראייה וחסרי צבע.

כצפוי, המערה עוררה ומעוררת עניין רב בקרב מדענים ומכוני מחקר ברחבי העולם ושורה של מחקרים ומאמרים כבר פורסמה אודותיה.

אם לא שמעתם עליה, זה משום שהכניסה מותרת למשלחות מחקר בלבד. הוחלט שפתיחת המערה לציבור עלולה לשנות את התנאים הייחודיים ששוררים בה ולפגוע בבעלי החיים ובאקוסיסטמה הייחודית שבתוכה הם התפתחו.

הכניסה מותרת למשלחות מחקר בלבד. הוחלט שפתיחת המערה לציבור עלולה לשנות את התנאים הייחודיים ששוררים בה ולפגוע בבעלי החיים ובאקוסיסטמה הייחודית

רק שנראה שאוצר הטבע המסעיר הזה נפל לידיים הלא נכונות.

כשמגיעים סיפורים מהעולם על נכסי תרבות או טבע שנופלים קורבן לוונדליזם מצד שליטים או עמים שמתמחים בזריעת הרס, התגובה הטבעית שלנו היא זעם מהול בחוסר אונים וגם, צריך להודות, גם קצת התנשאות על "הפרימיטיבים". אבל מתברר שזה עלול לקרות גם כאן, בישראל.

פיר אנכי – אחד מכמה המקשרים בין המפלסים השונים במערת איילון (צילום: ויקיפדיה)

למרבה התסכול, האיום על המערה נגזר מניסיון למצוא פתרון לבעיה אחרת – מצוקת התחבורה הקשה. בימים אלה מקודמת הקמת מסילת הרכבת הרביעית באיילון, שתפתח את צוואר הבקבוק שחונק את רשת הרכבות הישראלית.

הצרת אפיק הנחל לטובת המסילה צפויה לגרום להצפות, וכולם מחפשים לאן לתעל את המים העודפים שיזרמו בימים גשומים. אחד הפתרונות שמקודמים בוות"ל – הוועדה לתשתיות לאומיות – הוא הזרמת המים למחצבה של נשר.

איום ההצפות אכן מחייב מציאת פתרון, אלא שלפי שורה של מומחים בעלי שם מהאוניברסיטה העברית, בראשם פרופ' עמוס פרומקין, מנהל המרכז לחקר מערות, מילוי המחצבה במי גשמים יגרום בוודאות לכך שהמים הללו יחלחלו אל תוך מערת איילון שמתחתיה, יתערבבו במים הייחודיים שנמצאים שם וישנו את ההרכב הכימי של חלל המערה. תוצאה סבירה: בעלי החיים שהתפתחו באבולוציה של מיליוני שנים ייכחדו.

מילוי המחצבה במי גשמים יגרום בוודאות לכך שהמים הללו יחלחלו אל תוך מערת איילון שמתחתיה, יתערבבו במים הייחודיים וישנו את ההרכב הכימי של חלל המערה

יש גם מומחים שסבורים אחרת ומעריכים שהמערה תישאר אטומה למים מבחוץ, אבל התהליך התכנוני לא כלל את הדרישה הבסיסית – עריכת תסקיר השפעה על הסביבה, שיכלול בדיקה יסודית של ההשלכות הצפויות, הערכת הסיכון ובחינת חלופות.

"הוועדה בכלל לא הייתה מודעת לנזק שצפוי להיגרם, והתוכנית הופקדה בלי התנגדות", כתב אתמול עו"ד בן ארי לחברי הוות"ל. "תוכנית שפוגעת בסביבה באופן כל כך משמעותי מחייבת תסקיר, והתסקיר הזה חייב לכלול גם חלופות שמונעות את הפגיעה".

זה לא מקרה מהסוג המוכר שבו מוסדות התכנון מאשרים פרויקט דורסני מתוך ידיעה שהוא יגרום לפגיעה אנושה בסביבה ובטבע; מותר לשער שחברי הוות"ל פשוט לא ידעו. איש לא עשה את הקשר בין המחצבה למערה שמשתרעת מתחתיה, והמדענים ופעילי סביבה, שמכירים את המערה ורגישותה, נחשפו לפרטי התוכנית ממש לאחרונה.

סינון מים בעזרת רשת פלנקטון לצורך אפיון אורגניזמים זעירים (שטרגליים וחד-תאיים) החיים במים במערת איילון (צילום: ויקיפדיה)

צריך לקוות שההתנגדויות שהוגשו על ידי המדענים ו"אדם טבע ודין" יגרמו לתפנית של הרגע האחרון, אבל הניסיון מלמד שבוות"ל לא אוהבים לחשב מסלול מחדש.

אם התוכנית להפיכת המחצבה למאגר תמומש, ואם חלילה אנשי המערות צודקים, אתר טבע עולמי עלול להיות מושמד כמעט כלאחר יד. וזה לא קורה בפינה נידחת של העולם השלישי אלא ממש כאן, באמצע הדרך בין תל אביב לירושלים.

הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע

חבר עורך דין טען פעם באוזניי שחצי מיערות הגשם בעולם נכרתים לטובת מערכת המשפט הישראלית. הררי הנייר וערימות הקלסרים – במשרדי עורכי הדין, בפרקליטות ובבתי המשפט עצמם – מאיימים להטביע תחתם את המערכת ואת העושים במלאכה.

חבר עורך דין טען פעם באוזניי שחצי מיערות הגשם בעולם נכרתים לטובת מערכת המשפט הישראלית. הררי הנייר וערימות הקלסרים מאיימים להטביע תחתם את המערכת ואת העושים במלאכה

משרד המשפטים מודע לבעיה ומנסה לצמצם את ממדיה: בימים אלה ממש מתחולל שינוי, כשכל חומרי החקירה במשפטים פליליים נסרקים ומועברים לסנגורים בקבצים דיגיטליים. במקום שנציג מהמשרד יגיע לפרקליטות ויצלם את החומרים, הם ייסרקו ויישלחו אליו דיגיטלית.

עורכי הדין נושאים ארגזי ניירת לאולם בית המשפט המחוזי בירושלים, במשפט נתניהו, 5 באפריל 2021 (צילום: אורן בן חקון/פול)

אם זה יעבוד, לפי התחשיב שערכו במשרד המשפטים ייחסכו 17.5 טון נייר בשנה שהם 3 מיליון דפים. וזה כמובן גם שיפור מבורך באיכות השירות לציבור. על אף התדמית המיושנת שיש לנושאי סביבה ("רוצים להחזיר אותנו למערות"), האמת ברוב המקרים הפוכה: יש הלימה בין קידמה טכנולוגית להתנהלות ירוקה. לזהם זה פאסה, בכל המובנים.

טיפ ירוק לשבת

אין הרבה מוצרי מזון שהם גם סביבתיים, גם חברתיים, גם פמיניסטיים וגם טעימים. שמן הזית של "סינדיאנת הגליל" הוא חיה נדירה כזו.

העמותה, שהוקמה על ידי נשים ערביות ויהודיות לפני 25 שנה, מייצרת במפעל בכפר כנא שמן זית ממטעים ברחבי הגליל.

זה אחד המוצרים היחידים בישראל (ואולי אף היחיד) שהוענקה לו התגית "סחר הוגן" (fairtrade) על ידי ארגון הסחר ההוגן הבינלאומי (WFTO), שמשמעותה שכל שרשרת תהליך הייצור חפה מפגיעה וניצול של האדם והסביבה.

באשר לטעם: השבוע, לא בפעם הראשונה, קיבל שמן ה-Extra Hopeful מזן ברנע של סינדיאנה הכרה בינלאומית, כשזכה במדליית הכסף בתחרות  NYIOOC  שהתקיימה בניו יורק. אפשר למצוא בחלק מחנויות הטבע או להזמין כאן.