הממשלה הזאת היא לא "אמריקה"

ישיבת הממשלה, 20 ביוני 2021 (צילום: Amit Shabi/POOL)
Amit Shabi/POOL
ישיבת הממשלה, 20 ביוני 2021

אולי מאז שנות השישים דבקה בישראלים אהבה לאמריקה. החלוציות העברית המקומית הוחלפה בתשוקה למוזיקה, לסרטים ולמותגים שבאים עם ניחוח של חו"ל. ככל שזה יותר אמריקאי, ככה זה נעים לנו יותר בעין.

כשאני מסתובב בתל אביב ועוקב אחרי הפרויקטים החדשים הנבנים בה, אני רואה את הניסיון העז להישמע ולהיראות בינלאומי, כלומר אמריקאי: מגדל ברחוב תוצרת הארץ (שם עברי להחריד) הופך ל-TOHA; המתחם החדש של עזריאלי, צפונית למגדלי הקניון המפורסמים, נקרא עזריאלי טאון, וצמוד אליו המידטאון. לא "מרכז" ולא "מתחם" בשפה עברית מקומית. זה כבר צברי מדי.

כשאני מסתובב בתל אביב ועוקב אחרי הפרויקטים החדשים הנבנים בה, אני רואה את הניסיון העז להישמע ולהיראות בינלאומי, כלומר אמריקאי: מגדל ברחוב תוצרת הארץ (שם עברי להחריד) הופך ל-TOHA

לא ניתן להאשים את אנשי השיווק שבסך הכל עושים את עבודתם. הם מבינים כמה מתוק הוא הצליל האמריקאי באוזניהם של הקונים הישראלים הפוטנציאליים. בוודאי שזה מוכר יותר טוב משמות מיושנים כמו "מגדל שלום", ובכלל המילה "שלום" היא אובריוזד בשמות הרחובות והתחנות והצמתים.

כשאני מסתכל על הרכב הממשלה החדשה שהתברכה בה ישראל, אני לא יכול שלא לחשוב על כמה היא רחוקה מדימוי האמריקה הזה שאנחנו כ"כ אוהבים. הרי כבר היה לנו ראש ממשלה ברמה בינלאומית, עם אנגלית אמריקאית מחודדת וחוש הומור אמריקאי. אדם שהיה לו לוק אמריקאי והוא יכול להיטמע יפה בין הפרצופים של המנהיגים הגדולים של ארה"ב. אתם רואים את גדעון סער משתלב בוושינגטון?

כמי שזכה להקליד ולתמלל ישיבות של משרד החינוך ומשרד הבריאות, אני מדמיין לעצמי שכך בדיוק נראים הפרצופים של היושבים שם. ככה, כמו ראשי המפלגות המרכיבות את גוש השינוי. יש שם כמה דמויות דומיננטיות שיודעות לזרוק חצי בדיחה ולגרום לשאר היושבים לצחוק. אבל בעיקר נפוצה שם הדמות הפקידותית האפורה, אפורה פלוס. מביאים נציגים מגוונים, מ"המגזר", מארגונים פמיניסטיים או מכל מיני עמותות, עורכי דין ודוברים למיניהם, יושבים ומדברים הרבה.

זה מרגיש כמו וועדה שמישהו הרכיב מהר, סידר פינת קפה עם קפה נמס עלית וחלב תנובה, קנה כמה קרואסונים מהמאפייה שממוקמת מול תחנת המוניות שמתחת למשרד, הדליק מזגן רועש, שיפריע אחר כך למתמלל ההקלטה, והושיב את כולם כדי לעבוד.

כמי שזכה להקליד ולתמלל ישיבות של משרד החינוך ומשרד הבריאות, אני מדמיין לעצמי שהפרצופים שם נראים כמו ראשי המפלגות המרכיבות את גוש השינוי. בעיקר נפוצה שם הדמות הפקידותית האפורה

לא ידונו כאן על מלחמת העולם המערבי הליברלי מול האיסלאם הקיצוני שבקצה האחר של העולם. לא על בני האור מול אבות החושך. לא יתעסקו בפרזנטציות מרהיבות לביקור הבא בכנס האו"ם ולא ינסו לקבל החלטות הרות גורל על גורלו של המפעל הציוני בראי ההיסטוריה בת אלפי השנים.

סה"כ ינסו לפתור בעיות בנייה, תחבורה, מיסוי, תקציב ורגולציה. מהמשרד האפור הזה יטפלו בסוגיות לא סקסיות בכלל, שנוגעות לחברה הישראלית, והמסמכים שיהיו כתובים בעברית בפונט דיויד משעמם, יעברו משרדים וידיים ואולי ישנו כאן משהו לטובה.

עלי עדי הוא פעיל פוליטי וחברתי מרקע מוסלמי, מזוהה עם הימין הקפיטליסטי בישראל. בעל תואר בקולנוע וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. שימש כעוזר עריכה ומפיק פוסט בהפקה "לבנון - גבולות הדם". טוויטר: @AliAdiOK

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 425 מילים ו-1 תגובות
סגירה