פלסטין היא חלק מן הסהר הפורה, או סוריה הגדולה, ואי אפשר להבין את יחסינו עם הפלסטינים בלי להבין את ההקשר הרחב – מה קורה בסהר הפורה, הלבנט.
הסהר הפורה מחולק לשני חלקים – מי שעבר את הסער הערבי, ומי שהתמזל מזלו ונחלץ ממלחמת האזרחים. סוריה ועיראק עברו את הסערה, הפלסטינים והירדנים נחלצו ממנה, ולבנון עוברת עכשיו סער ערבי כלכלי – היא קורסת לתוך עצמה.

מה ראינו בסער הערבי? שתי אידאולוגיות טוטליות, הפן-ערביות והפן-אסלאם, נלחמו זאת בזאת בשיניים ובציפורניים, והביאו לחורבן של סוריה ועיראק. מדוע? כי בטבען, האידאולוגיות של "הפן" הן בלתי מתפשרות. "פן" פירושו "כל", וכל אידאולוגיה של "הפן" רוצה הכל, והיא לא מוכנה להתפשר.

שתי אידאולוגיות טוטליות, הפן-ערביות והפן-אסלאם, נלחמו זו בזו בשיניים ובציפורניים, והביאו לחורבן סוריה ועיראק. מדוע? כי בטבען, אידאולוגיות "הפן" הן בלתי מתפשרות. "פן" פירושו "כל"

תנועות "הפן" גם לא מכירות באחר. הסירוב של הפלסטינים להכיר בנו כמדינה יהודית נובע מזה. מפה מתחיל ה-BDS.

בסוריה ובעיראק המקבילים שלנו הם הכורדים. אנחנו במובן הזה הכורדים של הפלסטינים. הפן-ערבים מסרבים להכיר בלאומיות הכורדית כשם שהם מסרבים להכיר בלאומיות היהודית. כל הרעיונות הפלסטיניים בעבר למדינה דמוקרטית אחת בגרעינן הן הרצון שהיהודים יהיו ערבים, כמו שאסד פעל בעבר להפוך את הכורדים לערבים.

ידוע לי שלפני כמה שנים, בעיצומה של המלחמה בסוריה, הייתה ברבת עמון פגישה בין אנשי הרשות הפלסטינית והכורדים של סוריה. הכורדים אמרו לפלסטינים כי יכירו במדינה פלסטינית, אם אשף יכיר במדינה כורדית. סאיב עריקאת, כך נמסר לי, יצא מכליו ואמר: מה פתאום – אתם סורים.

בסוריה פן-ערביות פירושה שכולם חייבים להיות ערבים, כולל הכורדים. הפן-אסלאם פירושו שכולם חייבים להיות מוסלמים, ופה נעוץ אסון הנוצרים. כל עוד סוריה הייתה פן-ערבית תחת אסד, הרי העלווים, הנוצרים, הדרוזים והאסמאעילים, יכולים היו למצוא את מקומם במסגרת הערביות. אבל כאשר גבר הפן-אסלאם – הם היו חייבים להיות נוצרים, או שאחת נגזר עליהם – להיכחד – וזה מה שקרה. אסד נלחם בשיניים כי ידע שהפסד לפן-אסלאם פירושו כליה על העלווים.

בפגישה בזמן המלחמה בסוריה, הכורדים אמרו לפלסטינים כי יכירו במדינה פלסטינית אם אשף יכיר במדינה כורדית. סאיב עריקאת, כך נמסר לי, יצא מכליו ואמר: מה פתאום – אתם סורים

בסוריה ובעיראק ראינו כיצד כל אידאולוגיה נלחמת עד שהאחרת קורסת, וגם אחרי שהיא קורסת היא לא מוותרת.

אידאולוגיות של "פן" לא שוכחות כלום ולא מוותרות על כלום, וכל היתר טקטיקות.

איך זה קשור לפלסטינים?

אזרחי סוריה ועיראק שעברו על בשרם את אימי מלחמת האזרחים, נגמלו מתורות הפן למיניהן. הפלסטינים והירדנים שניצלו – תורות הפן עדיין קוסמות להם. לפיכך, קולות של ידידות לישראל באים מסוריה ועיראק. קולות של איבה וחרם – באים מן הרשות ומירדן.

אשף היא תנועה פן-ערבית, וחמאס היא תנועה פן-איסלאמית. הישראלים מאשימים את עצמם, כאילו שבגלל "שלא ויתרנו מספיק" לא הגענו להסכם עם הפלסטינים. אבל התבוננות על טיב השיחות בין פתח לחמאס יכולות לתת לנו פרספקטיבה על כשלון השיחות בין ישראל לאשף.

אשף היא תנועה פן-ערבית, וחמאס היא תנועה פן-איסלאמית, וכמו בסוריה ובעיראק, תנועות "פן" לא מוותרות על כלום ולא מתפשרות על כלום. שיחות חמאס ואשף נכשלו וייכשלו בגלל טבען. זאת הסיבה שגם שיחות ישראל ואשף נכשלו וייכשלו, כי אשף כתנועת "פן" לא תוותר ולא תתפשר.

אזרחי סוריה ועיראק שעברו את אימי מלחמת האזרחים, נגמלו מתורות הפן. הפלסטינים והירדנים שניצלו – עדיין מוקסמים מהן. לכן קולות ידידותיים לישראל באים מסוריה ועיראק. קולות איבה וחרם – מהרשות ומירדן

כאשר אנחנו מבינים את ההקשר האזורי הרחב, אנו יכולים להבין טוב יותר את הפרשה של ההחזרה המעליבה של החיסונים שישראל סיפקה לרשות הפלסטינית. כל עוד האידאולוגיה הפן ערבית מכתיבה את מדיניותו של ראש הממשלה, בכיר פתח, מוחמד שתייה, הוא יפעל לנתק כל קשר עם ישראל, ככל שיוכל.

זה מזכיר לי פרשה ישנה שבה היו מעורבים חברות הייטק פלסטיניות שרק עשו את צעדיהן הראשונים ברמאללה. קישרתי אותן בחסותו של שר המדע אז, מיכאל איתן, עם ההייטק הישראלי. הם ידעו כי בלי ההדרכה והחסות של ישראל הם לא יצליחו להתרומם, ונזהרו מאוד ששתייה, שהיה אז האחראי על הכלכלה הפלסטינית, לא יידע על הקשרים המתפתחים.

ואז פרצה האינתיפאדה, וכל החברות האלה עקרו לירדן, וככל שאני יודע, הרשות הפסידה תעשיית הייטק צנועה ככל שהיתה. ככל הידוע לי, כיום יש חברות ישראליות המעסיקות פלסטינים בראוובי, אבל זה לא שיתוף פעולה, ולא הייטק פלסטיני עצמאי.

מה פרשת ההייטק יכולה ללמד אותנו? שיש התנגשות אינטרסים בין האידאולוגים של "הפן" לבין המעמד הבינוני.

חרף מאמציו של שתייה, ומתחת לאפו, המעמד הבינוני הפלסטיני, בעיקר בחברון, קשר קשרים הדוקים עם ישראל, המעמד הבינוני הפלסטיני לוחץ על אבו מאזן להחליף את שתייה.

כשמבינים את ההקשר האזורי הרחב, מובנת יותר פרשת ההחזרה המעליבה של החיסונים שישראל סיפקה לרש"פ. כל עוד האידאולוגיה הפן-ערבית מכתיבה למוחמד שתייה, הוא יפעל לנתק עם ישראל

המועמד המוביל – ראמי חמדאללה, התחיל את ראשות הממשלה הקודמת שלו כאידאולוג "פן" קלסי, אבל בעלי האינטרסים של שכם "יישרו" אותו וכיום נחשב בידי חוגים ישראליים רחבים כשותף מתאים.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.