הימים ימי שלטון של נתניהו על-מלא. כדי להשיב מנה אחת אפיים לבולמוס התוקפני של השרה (לשעבר) מירי רגב בתרבות, החליט שר החינוך דאז ורה"מ היום, נפתלי בנט, להטריל את עולם התרבות הישראלי החבוט עם ספין משלו, ולהוציא את ספרה של דורית רביניאן, "גדר חיה" מרשימת ספרי חובת הקריאה לבחינת הבגרות בספרות מוגבר. הסחריר הצליח מעל המשוער והגיע לוועדת החינוך של הכנסת, אך גם הביא את הרומן לרשימת רבי המכר בחנויות, בהשאלה בספריות הציבוריות ובהורדות של הגרסה הדיגיטלית. הפרחים לבנט.
הסחריר של שר החינוך דאז הצליח מעל המשוער והגיע לוועדת החינוך של הכנסת, אך גם הביא את הרומן "גדר חיה" לרשימת רבי המכר בחנויות, בהשאלה בספריות ובהורדות הגרסה הדיגיטלית. הפרחים לבנט
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
"גדר חיה" שהוא אחד מסיפורי האהבה היפים ביותר בעברית, עובד לבמה בכישרון רב והועלה בלב ימי המגפה על בימת תיאטרון הקאמרי. כעת הוא שוב חוזר, בבימוי אילן רונן ובמחזה על פי הרומן שעיבדה נגה אשכנזי.
בתחילת האלפיימס, ימי האינתיפאדה השנייה וטראומת אסון התאומים של הניין אילבן, ליאת (אביגיל הררי), סופרת צעירה יוצאת ללימודים בניו- יורק ומתאהבת שם בח'ילמי (אמיר חורי), צייר פלסטיני על ויזת אמן.
המתחים הפוליטיים שמלווים את הרומן הזה מלידתו, שוככים מעט על הרקע הקוסמופוליטי שמספקת ניו-יורק, אך הנוכחות הישראלית בעיר – אם זה קידוש ערב שבת אצל החברים היהודים שלה, שהופך למסיבה נוסח הטורטלים של ארץ נהדרת, הטלפונים התכופים מהמשפחה בישראל או היתקלות בתרמילאים יוצאי צבא הממלאים את הרחובות בקולניות ובחוצפה התוקפנית שלהם, ומנגד – ביקורו של אחיו הדוקטור של ח'ילמי, שמעורר בליאת את גן התועמלנות הפטריוטית הישראלית המפורסמת בחו"ל, או סרטון לייב שמגיע מרמאלה, מכרסמים אט אט ברומנטיקה היפה והשברירית הזאת. בחזרה לתל אביב הכול כבר מתפורר לחלוטין עד הסוף הטרגי.
אמנם ההצגה התחילה קצת באיטיות, אבל מהר מאוד המריאה והסיפור טס. לרונן יש שק של המצאות בימוי רעננות, מינימליסטיות ויעילות. המוברים (movers) בניו יורק (שהם בדר"כ ישראלים) מהווים את הצוות הטכני, או זרם התודעה שלה שנפסק בפייד אאוט של תקליט שנתקע, או צליל כיבוי פתאומי של מערכת סראונד. לרונן ניסיון אישי מהבית בנוגע לנישואים מעורבים ב"גלות" (בתו הבמאית יעלי הייתה אשתו של השחקן יוסף סוויד והם עברו לחיות בברלין, הולידו ילדים ונפרדו) וזו אחת העבודות היפות בקריירה המפוארת שלו.
לרונן יש שק של המצאות בימוי רעננות, מינימליסטיות ויעילות. המוברים (movers) בניו יורק הם הצוות הטכני, או זרם תודעה שנפסק בפייד אאוט של תקליט שנתקע, או צליל כיבוי פתאומי של מערכת סראונד
וכעת לכוכב. את אמיר חורי פגשתי לראשונה על הבמה של הסטודיו של יורם לוינשטיין והוא כבר נקטף לסדרות והפקות בינלאומיות ("פאודה"), כמו רבים מהדור הצעיר של שחקנינו הערבים שעושים חייל על הגלובוס. שפת הגוף שלו, האוריינטליסטית-מיסטית, בשילוב ג'סטות מתיאטרון ילדים ערבי אבל בקטע אירוני, מעודן ונונשלנטי – מציגה גאווה ערבית לא מתריסה ושרמנטיות משכרת, רגישה ואסרטיבית. להקליט ולעשות ריווינד. חורי, חורי, חורי. כשמדובר בך, אין אם פולניה שלא תימס כשהבת תביא אותך לעשות שבת.
תמונת הסיום בתל אביב הצבעונית, החמה והחוגגת קצת מתפספסת, דווקא בסוף. קטע נע מתוך חומת ההפרדה שהולכת ונבנית וסוגרת על ח'ילמי, ומרחיקה אותו מליאת ומחייה הסוערים בתל אביב, זה רעיון ויזואלי יפה ואפקטיבי, אני לא אומר, אך מעט מאולץ. בכלל, מאז שעברנו לתל אביב, כל הספציפיות שהייתה בניו יורק נמוגה, ועם החום והלחות חזרנו גם לקלישאות.
כולם שחקו נהדר, אביגיל הררי מתוקה ונעימה, הקומיות של מורן ארביב גנס ושל שני שאולי, המבטא והוורסטיליות של שהם שיינר וטל וויס ומוראד חסן – יא חביבי, אתה לא פחות חתיך ושרמנטי מחורי, לפחות בלב. תשחרר קצת יא זאלאמה, ותראה את זה!
תמונת הסיום בת"א הצבעונית, החמה והחוגגת קצת מתפספסת, דווקא בסוף. קטע נע מחומת ההפרדה שהולכת ונבנית וסוגרת על ח'ילמי, ומרחיקה אותו מליאת ומחייה הסוערים בת"א, זה רעיון ויזואלי יפה ואפקטיבי אך מעט מאולץ
ורק הערה לסיום, ח'ילמי ואחיו מספרים על אביהם המנוח, שהיה ליברל וטען שאין אלהים. אז לידיעת אביו המנוח של ח'ילמי – יש אלהים והוא מת על הרומן הזה וגם על ההצגה. לרוץ! (רק להיזהר מהקורקינטים).
ד\"ר לפילוסופיה, כתב ויוצר. עוסק בפילוסופיה יהודית, אמריקאית, צרפתית וגרמנית, והגות סופית מוסלמית עתיקה. מתגורר בקו העימות בגבול הצפון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם