ובכן, התרגשה עלינו גזירת מעונות היום. זאת בהחלט גזירה עבורי, עבור חברותיי ועבור אלפי נשים חרדיות שיוצאות לעבוד, בעוד בעליהן לומדים בכוללים. אם המעון יעלה לנו סכום גבוה, העבודה שלנו תהיה לא כדאית ובעצם לא אפשרית.
התרגשה עלינו גזירת מעונות היום. זאת בהחלט גזירה עבורי, עבור חברותיי ועבור אלפי נשים חרדיות שיוצאות לעבוד, בעוד בעליהן לומדים בכוללים. אם המעון יעלה לנו סכום גבוה, עבודתנו תהיה לא כדאית ולא תתאפשר
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אינני יודעת מה צודק ומה לא, לא על זה באתי לדבר. יכול להיות שליברמן צודק ואין סיבה לתת את ההקלה הזו לאברכים שאינם עובדים. אני רוצה לתאר לכם את הפירוש הרחב, לא הכספי, של אשה חרדית עובדת.
כשאשה עובדת, היא יוצאת יום יום מהבית. היא רואה עולם, תכלת רקיע ואורות מכוניות, חלונות ראווה, חילונים וערבים. שומעת רמקולים של מחאה, והדי מהומות בשייח ג'ראח. היא פוגשת עוולות שנעשות בשם הדת ולמענה, ומתכווצת. היא פוגשת אנשים מוסריים שלוחמים למען צדק ויושר, ומגלה שלא כל האמת מצויה בבית הכנסת.
הגענו לכסף. אשה עובדת מביאה כסף הביתה, בתלוש על שמה, ומביא המאה – יש לו גם דעה. זו נקודה משמעותית מאד. השליטה הרבנית בה פוחתת, כשיש לה אמצעים כספיים שיוכלו לעזור לה לפנות לטיעון רבני, לעורך דין או לאגודות שונות.
בנוסף, היא פוגשת דעות שונות מהדעות המקובלות בביתה ובמשפחתה, גם פנים-חרדיות וגם אחרות. היא עוברת מפעם לפעם השתלמות, במקומות שונים בארץ ונעשית מודעת לנושאים ולתחומים שלא הכירה. היא צריכה עזרה בשמירת זכויותיה, ומתחילה לפגוש את התחום של זכויות מיעוטים וזכויות אדם. היא פעמים רבות מצטיינת בעבודתה, וזוכה למחמאות ולשבחים וגם לקידום. זה מעלה את ערכה בעיני עצמה, ופותח לה אופקים.
הגענו לכסף. אשה עובדת מביאה כסף הביתה, בתלוש על שמה. ומביא המאה – יש לו גם דעה. זו נקודה משמעותית. השליטה הרבנית בה פוחתת כשיש לה אמצעים כספיים שיוכלו לעזור לה לפנות לטיעון רבני, לעו"ד או לאגודות
האשה העובדת פותחת את סגור ליבה לפני חברותיה. לפעמים מקבלת מהן חיזוק לדרוש מבעלה כל מיני דברים בתחום היחסים ביניהם, לפעמים מקבלת חיזוק לעצור השפלה, רודנות או התעללות. האשה העובדת שומעת על טיפול נפשי-רגשי-פסיכולוגי בצורות שונות, ופעמים רבות מתאווה לעבור טיפול כזה ואכן עוברת. בציבור החרדי יש טרנד רווח של טיפול לענפיו השונים, מה שהיה בלתי אפשרי ולגמרי לא מצוי לפני שלושים שנה.
הערך שעליו התחנכה כל בחורה חרדית הוא הכותרת שנתתי לטור הזה: "כל כבודה בת מלך פנימה", פסוק בספר תהילים. הכבוד שלך הוא להיות בבית, להיות פנימה. והמדרש אומר על פסוק זה: יפה היא הצניעות. כששאלו המלאכים את אברהם אבינו: איה שרה אשתך? ענה: הנה באהל (בראשית פרשת וירא). גם את זה יודעת כל ילדה ונערה חרדית. מקומך הוא האוהל. שם גדולתך, שם רוצה אותך בורא העולם ושם אמרו הצדיקים ואומרים הרבנים שעליך להיות.
והנה, מן החינוך הזה, יוצאת האשה מן האהל ומן הפנימה – החוצה, כדי לפרנס את משפחתה ולאפשר לבעלה התלמיד חכם לשבת באהלה של תורה (שניים לא יכולים, כנראה, להיות באהל…). מעין הוראת שעה לדורות האחרונים. זו מהפכה של ממש, שמביאה בכנפיה שינוי גדול בעולמה של האשה, בעולמה של המשפחה ובחברה החרדית כולה.
נשות "הישוב הישן", הירושלמים מדורי דורות, וכן בחסידויות מסויימות שמרניות ועם זיקה לישוב הישן, אכן אינן עובדות (לדוגמה, חסידות תולדות אהרן אליה התוודעתם באסון מירון. אף אשה מהחסידות הזו אינה עובדת). שם עובדים הגברים, כדי שהאשה תהיה באהל. אלו הקבוצות החרדיות הקיצוניות ביותר.
האשה העובדת פותחת את סגור ליבה לפני חברותיה. לפעמים מקבלת מהן חיזוק לדרוש מבעלה כל מיני דברים בתחום היחסים ביניהם, לפעמים מקבלת חיזוק לעצור השפלה, רודנות או התעללות
תפגשו את הגברים האלו בבנקים במאה שערים, הידע הכלכלי שלהם לא יבייש כלכלנים בגילם. תפגשו אותם קבלנים, סוחרי זהב ותכשיטים, מארגני צי הסעות ועוד. הם מקפידים על אי יציאת נשים לעבודה, כדי לא להצטרף להתליך ההתפתחות והמודרניזציה שמביאה עמה עבודת נשים.
מהפכות אינן קורות ביום, הן תהליכיות. בתהליך ההתפתחות והפתיחות, תהליך "ההתאזרחות" והשילוב של החברה החרדית – יציאת נשים לעבודה היא חלק הכרחי ממש. היא הלבנים, הרצפה והמדרגות שלו. האם פגיעה בדבר הזה נכונה בעת הזאת? האם זה מה שרוצים, להחזיר את הנשים הביתה ולסגור את השערים שנפתחו לחברה בזכות עבודתן?
ודבר נוסף שאף אחד לא יספר לכם חוץ ממני.
ב"ישראל היום" פורסמו השבוע דרכונים ירוקים שקיבלו אנשים לא מחוסנים, ובדיקות קורונה שליליות שקיבלו אנשים שלא נבדקו לקורונה. המחיר צנוע, בין מאה לשלוש מאות שקל. יש בדיקות שעולות יותר. התפתחה תעשית זיופים. זו תעשיה שמתפתחת בכל מקום שבו מוצגות דרישות שנתפסות כמופרזות, כחסרות בסיס הגיוני-רפואי, וכמגבילות את האנשים יותר מדי.
המשתמשים במסמכים המזוייפים סבורים שהם אינם מביאים שום נזק בריאותי. לתחושתם, כמו לתחושת רבים מאד בציבור, בארץ ובעולם, הבהלה של הקורונה אינה קשורה למציאות העובדתית.
זה מה שיקרה עם מעונות היום. חלק גדול מהמשפחות שתפגענה מהגזירה, תשגנה בקלות מסמכים שיאפשרו להם לקבל הלאה תמיכה. יתפתח שוק שחור. האם זה מה שמעונינים? שזיוף יביא את התמיכה במעונות היום?
תפגשו את הגברים האלו בבנקים במאה שערים, הידע הכלכלי שלהם לא יבייש כלכלנים בגילם. הם מקפידים על אי יציאת נשים לעבודה, כדי לא להצטרף להתליך ההתפתחות והמודרניזציה שמביאה עמה עבודת נשים
כאמור, לא באתי לדבר על צדק. יתכן שהתמיכה אינה מוצדקת כלל. אינני טוענת שיש לתת אותה. אני אשה פשוטה בעולמי הקט (כבודי פנימה…) ולא מבינה בכגון אלו. רק רציתי לספר לכם על המשמעות של הדבר בחברה שלנו.
אסתר קופמן, בת 43. מזכירה בבית ספר באזור המרכז, ואם לשבעה ילדים. השתיים הגדולות נשואות והיא כבר סבתא. אוהבת מאד לשחות, בעיקר חתירה, פעם חלמה להיות מדריכת שחיה. כנראה לא יקרה בגלגול הזה. הגדרת הזהות הראשונה שלה, בעיני עצמה, היא 'אשה'. לפני אמא, לפני חרדית. קודם כל אשה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני מקווה שאת מבינה שאין קשר בין דת / מידת דתיות למצב הזה. עד לקום מדינת ישראל לא היתה חברת לומדים כ"כ גורפת, ולא סתם. אני לא צריכה לתת לך דוגמאות ל"גדולים בתורה" שגם עבדו, ובטוחה שאת מכירה יותר דוגמאות ממני.
זה מצויין שנשים חרדיות הולכות לעבוד, זה בוודאי עדיף מאיסור גורף. כך ניתנת אפשרות הבחירה, מי שמעוניינת לראות עולם ומי שמעוניינת (ומתאפשר לה) להישאר בבית
מצד שני, הכסף הזה מגיע ממיסים של אזרחים (ותסלחי לי, אבל זוג בו צד אחד אינו עובד משלם פחות מיסים ומשתתף פחות בנטל).
אם אדם צעיר שכוחו במתניו בוחר במודע לא לפרנס את ילדיו (בעיניים החילוניות שלי אגב, זה מזעזע. מנקודת המבט שלי ברגע שאדם בוחר להביא ילדים לעולם, הוא לוקח אחריות והם מרכז חייו על חשבון דברים אחרים. אני מבינה שזו לא נקודת הראות החרדית) מדוע שהמדינה תצ'פר אותו על כך? את מבינה.. שמיכת התקציב היא קטנה, וכשצד אחד מוסיף לה פחות חוטים (משלם פחות מיסים) אבל מתכסה יותר, צד אחר נשאר ערום. ייתכן שחלק יפנה לאפיקים לא חוקיים, אבל זה כבר עניין של רשויות החוק ובוודאי לא סיבה להמשיך בעיוות הקיים