הטילים המדויקים – הוכחה נוספת לכישלון ההרתעה מול חיזבאללה

נאום נסראללה, צילום מסך מחדשות i24
נאום נסראללה, צילום מסך מחדשות i24

לקראת ימי התקציב שבה ועולה סוגיית חזבאללה על השולחן. כמטה קסם שבה ועולה האופציה של מכת מנע, שתמנע מארגון חזבאללה להתחמש בנשק "מפר איזון", קרי הטילים המדויקים. היטיב לציין זאת מקור בכיר שאמר:

"הסוגייה המטרידה ביותר את ישראל היא התעצמות חזבאללה בטילים מדויקים שמסוגלים לפגוע בסטייה של עשרה מטרים בלבד".

בישראל סבורים כי מדובר באיום אסטרטגי שעשוי להצדיק בעתיד מלחמת מנע על מנת להסיר את האיום מעל ישראל. בשלב זה, הסברה היא כי במצב הנוכחי אין הצדקה למלחמה יזומה, אך דילמה זו עשויה להעסיק את מערכת הביטחון והדרג המדיני בשנים הקרובות.

עפ"י מקור בכיר:"הסוגייה המטרידה ביותר את ישראל היא התעצמות חזבאללה בטילים מדויקים, שמסוגלים לפגוע בסטייה של עשרה מטרים בלבד". איום אסטרטגי שעשוי להצדיק בעתיד מלחמת מנע

ראוי לציין כי זו איננה הפעם הראשונה שאופציה זו עולה על השולחן. כבר ב-2018, לאחר שמדינת ישראל חשפה את קיומו של פרויקט הדיוק המשותף לאיראן וחזבאללה, היה מי שהעלה כבר אז את האופציה למתקפת מנע כדי לנטרל אתרים אלו. זאת ועוד, גם בשנים לאחר מכן, גורמים בטחונים שונים שבו והעלו את הצורך לתקוף את אותם אתרים.

אך חדי העין והאוזן יכולים להבחין בהבדלים שונים בין איומים אלו. אם בעבר מדינת ישראל איימה לתקוף אם חזבאללה יפתח יכולת מדויקת, כיום הדוברים השונים מדברים על "מאסה קריטית" של יכולת כזו.

כלומר, כאשר "מנקים" את ההצהרות בדבר מתקפת מנע, מבינים כי הלכה למעשה מדינת ישראל קיבלה, למרות האזהרות ולמרות האיומים ולמרות החשיפות, את עובדת קיומו של "מפעל מדויקים" בלבנון כעובדה מוגמרת. השאלה שנותרה היא רק בכמה טילים חזבאללה צריך להתחמש כדי להגיע למאסה קריטית, שלכאורה תוביל את ישראל לתקיפה בלבנון.

"הנכונות" (לא שהייתה ברירה אחרת) הישראלית העקרונית לקבל את אותו מפעל דיוק בלבנון היא תוצאה ישירה של ההתרעה שהצליח לייצר חזבאללה אל מול מדינת ישראל.

בקרב גורמים רבים נהוג לומר (ובצדק) כי מלחמת לבנון 2006 אכן יצרה מציאות אחרת בצפון וכי חזבאללה אכן מורתע מלתקוף את ישראל. אך אותם גורמים שוכחים לעיתים את הצד השני של המטבע, והוא הרתיעה העמוקה של ישראל מלפעול בלבנון. ישראל יודעת שכל תקיפה על תשתיות הדיוק של חזבאללה בלבנון תוביל מיידית לתגובת נגד של חזבאללה, שעלולה להוביל את למלחמה קשה מאוד (לשני הצדדים).

חדי העין והאוזן יכולים להבחין בהבדלים שונים בין האיומים. אם בעבר מדינת ישראל איימה לתקוף אם חזבאללה יפתח יכולת מדויקת, כיום הדוברים השונים מדברים על "מאסה קריטית" של יכולת כזו

ישראל אכן ניסתה "להילחם" בפרויקט הדיוק באמצעים אחרים כגון חשיפות מרובות של האתרים. ראש ממשלת ישראל לשעבר בנימין נתניהו אף עמד גם ב-2018 וגם ב-2020 מעל בימת העצרת הכללית של האומות המאוחדות וחשף אתרים שונים הקשורים לפרויקט הדיוק. אבל הצעד הזה ביטא יותר מכל תסכול, ובעיקר מחשבות שווא כאילו יהיה מישהו בלבנון או בקרב הקהילה הבינלאומית שיפעל לסיכול אותם אתרים. לפי פרסומים זרים, ישראל כן ביצעה תקיפה בודדת באמצעות רחפן בביירות כנגד אחד מרכיבי הפרויקט, אך ברור שתקיפה בודדת אחת בוודאי שלא שינתה או עצרה אותו.

לפחות לפי הצהרות חזבאללה מאמצים אלו נכשלו לחלוטין. בהתבסס על הצהרותיו של מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, חזבאללה מחזיק היום מאות טילים (כל שנה נסראללה מקפיד לעדכן את העלייה במספר משנה קודמת).

כלומר, אם נאמין לנסראללה (והאמת שאין סיבה שלא להאמין לו לאור הסיוע העמוק שהוא מקבל מאיראן לביצוע מהלך שהוא לא מורכב מבחינה טכנולוגית), למרות איומי ישראל – איראן וחזבאללה המשיכו בפרויקט במלוא עוזו. בין אם במתקני "הסבה" ובין אם במתקני ייצור, תוך שהם מתעלמים בהפגנתיות מהאיומים הישראלים.

מבחינה מעשית, כל עוד הפרויקט היה "קטן" ומספר הטילים המדויקים היה מזערי' אולי ניתן עוד היה לסכל את הפרויקט (במחיר של הסלמה מול הארגון). אבל כאשר לחזבאללה יש (לפי מזכ"ל הארגון) מאות טילים, והידע בנושא כבר מושרש בידי אנשי הארגון, הסבירות "למחוק" את הפרויקט, גם במקרה של מתקפת מנע, היא נמוכה באופן משמעותי.

מדינת ישראל יכולה היתה (אולי) לעשות משהו כשפרויקט היה בחיתוליו. לא כעת. יתרה מכך, חזבאללה לא באמת צריך יותר מכמה עשרות טילים מדויקים במהלך המלחמה כדי להסב לישראל נזק חסר תקדים.

מדינת ישראל יכולה היתה (אולי) לעשות משהו כשפרויקט היה בחיתוליו. לא כעת. יתרה מכך, חזבאללה לא באמת צריך יותר מכמה עשרות טילים מדויקים במהלך המלחמה כדי להסב לישראל נזק חסר תקדים

מה הפתרון? בהנחה שהאופציה הצבאית כבר פחות רלוונטית (וגם הניסיונות השונים להחיות אותה), ישראל צריכה לקוות שלבנון, הקרובה למלחמת אזרחים, תבנה מציאות פוליטית וביטחונית אחרת. מציאות שתוביל לכרסום במעמדו של חזבאללה. או שהארגון עצמו יקלע למערבולת של מלחמות פנימיות שיחלישו מאוד את כוחו.

במובן הזה, הפתרון לבניין הכוח של חזבאללה, הוא כבר לא באיומים צבאיים (שכאמור לא עושים על הארגון שום רושם) אלא ביכולת של הקהילה הבינלאומית וישראל לנצל את המשבר הפנימי חסר התקדים בלבנון לפגיעה אנושה במעמדו של הארגון (או לחילופין לאלץ אותו להשתלט על לבנון ולשלם מחיר יקר מאוד גם על צעד זה).

בשורה התחתונה, ההתנהלות של מדינת ישראל מול פרויקט הדיוק היא בבואה לכשלון של מדינת ישראל לאחר מלחמת לבנון לבלום את בניין הכוח של חזבאלה. ישראל נכשלה ביעד של הרתעת חזבאללה מלהמשיך לבנות את יכולותיו בנשק מפר איזון (טח"י, נ"מ וכמובן מדוייק) גם בשל העובדה שהמב"מ הינו מוגבל ביותר ורוכז כל כולו בסוריה. עובדה זו הובילה להתחזקותו הצבאית של הארגון ולביסוס ההרתעה שיש לו אל מול מדינת ישראל. חזבאללה חזק מידי ומרתיע מידי, ולכן רק ניצול המצב הפנימי בלבנון יוכל להביא לכרסום במעמדו הצבאי של הארגון.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 813 מילים
סגירה