הפיצוץ האדיר שהרעיד את ביירות לפני שנה הכניס את לבנון כולה למסלול התרסקות. כמה מאות טון אמוניום ניטראט אוחסנו בתוך שקים קרועים בנמל בעיר. באותו האנגר היו גם חביות נפט, קרוסין, חומצה הידרו-כלורית וכמה טונות של זיקוקי דינור.

קוקטייל קטלני שמספיק ליצור את אחד הפיצוצים הלא-גרעיניים הגדולים בהיסטוריה. ב-18:00 בערב התפוצצו הזיקוקים שהבעירו את האמוניום וכעבור דקה עלה לשמים כדור האש, שהפך לענן סמיך ושיחרר גל הדף שזרע הרס בכל רחבי העיר.

ביום השנה הראשון לאסון, עדיין מהדהדת השאלה כמה ישראל רחוקה מתרחיש בלהות כזה? ובכן, מתברר שלא מספיק רחוקה. בתחילת השנה הנוכחית המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים הגיש למל"ל דו"ח שהצביע על הזנחה בפיקוח על חומרים נפיצים בישראל.

ההמלצה העיקרית היתה שכל הרגולטורים שנוגעים לנושא יישרו קו עם מדריך האו"ם בשם AITG, תו הזהב העולמי לחומרים נפיצים. המשרד להגנת הסביבה מחזיק בתחום הזה בשני כובעים: מצד אחד הוא המנחה הלאומי לטיפול בחומרים מסוכנים, ומצד שני הוא בעצמו נותן היתר רעלים שנדרש כדי לקבל רישיון עסק.

זירת הפיצוץ שפקדה את נמל הים של ביירות, לבנון. יום רביעי, 5 באוגוסט, 2020 (צילום: AP Photo/Bilal Hussein)

ייתכן שהמשרד הזה יישם בעצמו את הדרישות שלו מאחרים, הבעיה היא שיש עוד כמה משרדי ממשלה וגופים שצריכים לעשות את הפולו-אפ עד סוף השנה הנוכחית, אך לפי שעה אין התקדמות. המשרד להגנת הסביבה לא יכול לחייב את השאר, שכן הוא רק מנחה ובמנהל הבטיחות אומרים שהם הציגו עמדה למשרד הגנ"ס והנושא נמצא לפתחם, (ראו תגובות בהמשך).

במלים אחרות, התשובה של מנהל הביטחות היא בנוסח "זה לא אני זה פופטיץ", והאחריות לעדכון החקיקה והנהלים מתגלגלת בין הרבה מאוד גורמים שנוגעים לחומרים מסוכנים. הרשימה ארוכה למדי:

משרד העבודה אחראי לאחסון חומרי נפץ בשוק האזרחי, משרד הביטחון אמון על אותו דבר במפעלים ביטחוניים, משרד הפנים נותן רישיונות עסק, רשות הכבאות על מניעת דליקות, המשטרה אמורה למנוע גניבות חומרי נפץ, משרד התחבורה אחראי להובלה, פיקוד העורף למיגון וכך הלאה. כל הגורמים האלה עדיין לא הפנימו את ההמלצות ולא משתפים פעולה ביניהם ברמה המערכתית.

המלצות ולוח זמנים ליישום דרישות המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים

דו"ח המנחה הלאומי התריע מפני כך שהרגולציה הקיימת לא מבוססת על עקרונות אחידים, רחוקה מהסטנדרט הנהוג בעולם, "ואינה נותנת מענה מספק להגנה על הציבור והסביבה מפני הסיכונים הטמונים בעיסוק בחומרי נפץ ובחומרים נפיצים". התוצאה היא שהציבור חשוף וש"קיים סיכון מוגבר לאוכלוסייה בקרבת מפעלים העוסקים בנפיצים".

המנחה הלאומי התריע שהרגולציה הקיימת לא מבוססת על עקרונות אחידים, רחוקה מהסטנדרט הנהוג בעולם, "ואינה נותנת מענה מספק להגנה על הציבור והסביבה"

מיכל גז בסמוך לשכונה בדרום-מזרח קרית טבעון. מרחקי הבטיחות קצרים מדי (צילום: Hadas Parush/Flash90)

גם כוחות החירום אינם ערוכים לטפל באירועים כאלה, וכל משרדי הממשלה שקשורים לנושא, בהם העבודה, התחבורה והביטחון, אמורים להציג טיוטות חקיקה מעודכנות לחומרים נפיצים או מסוכנים עוד השנה. הם גם אמורים לקבוע נהלי פיקוח שמעודכנים לפי אמות המידה של מדריך האו"ם. כאמור, זה עדיין לא קורה בין השאר כי המנחה הלאומי רק ממליץ ולא יכול לחייב את כל השאר להתחיל לזוז.

הגופים המעורבים היו אמורים לאמץ את העקרונות הבינלאומיים כבר עכשיו. זה לא קורה כי המנחה הלאומי רק ממליץ ולא יכול לחייב את כל השאר להתחיל לזוז

דו"ח המנחה הלאומי מפרט גם את כל האתרים האזרחיים שמחזיקים חומרים נפיצים, אבל החלקים האלה הושחרו. אלא שלא קשה לנחש, וכל אדם עם כוונות זדוניות יכול לגגל את החשודים המיידיים.

במקרה של האמוניום ניטראט למשל, מדובר בעיקר על כמה מפעלים לייצור דשן לחקלאות בצפון הארץ. הפיצוץ בביירות הזכיר גם לתושבי קריית גת שכמה מאות מטרים מהם יש מפעל שמאחסן כמויות גדולות מהחומר הזה והם התנגדו להרחבתו.

עד כמה הרגולציה הקיימת חושפת את הציבור לסכנה? מחסן כמו זה שהתפוצץ בביירות היה עומד בהצלחה בתקנות חומרי הנפץ הישראליות, שדורשות מרחק של כ-25 מטר בלבד ממקום שבו יכולים להימצא בני אדם, לפי בדיקה של "ישראל דיפנס".

תאונת משאית חומרים מסוכנים בכביש 6. גם תקנות ההובלה לא מעודכנות (צילום: Yossi Zeliger/FLASH90)

זולגים מתחת לרדאר

למעשה, הסיכון מפוזר על פני כל הארץ, שכן החומרים עלולים בקלות להגיע לידיים הלא נכונות. "אין לי ספק שאפשר לגנוב הרבה חומרים כאלה לצרכים פליליים או לצרכי טרור", אומר אבי רונן, שניהל את רישוי המפעלים הביטחוניים בחלק גדול משני העשורים החולפים.

הוא מזכיר את המופעים הרבים של זיקוקים ביישובים ערביים והקלות של השגת אמל"ח כעדות לכך שהחומרים הרגישים זולגים מתחת לרדאר. גם במקרה של הפיצוץ בביירות, רק לפני מספר ימים התברר שהאונייה שפרקה שם את מטען האמוניום הביאה לנמל 2,750 טון מהחומר הזה אך רק 552 טון אוחסנו שם לפני הפיצוץ. כך שרוב החומר זלג למקום אחר, לא ברור לאן.

במקרה של ביירות התברר שהאונייה שפרקה את האמוניום הביאה לנמל 2,750 טון מהחומר הזה אך רק 552 טון אוחסנו שם לפני הפיצוץ. רוב החומר זלג למקום אחר, לא ברור לאן

"קל לערבב את האמוניום ניטראט עם סולר ולהכין פצצה, כל אחד יכול לעשות את זה. אמוניום הוא גם אחד החומרים המועדפים במחצבות ועבודות עפר ובזמנו תפסו המון הברחות שלו לעזה. הם לא נועדו לדשן אלא כדי להחזיר לנו את זה בצורת קסאמים. לעבריין או טרוריסט אין בעיה להכין מאגר גדול של חומרי נפץ".

רונן חושב שהבעיה של הפיקוח על החומרים האלה היא ש"כל ההוראות מפוזרות בהרבה מאוד מסמכים ובין הרבה רגולטורים שבדרך כלל לא עובדים בתיאום מספיק. זה יוצר דרישות כפולות ופערים ובקיעים".

מפעל דשן גת באלון תבור. אמוניום ניטראט משמש לתעשיית הדשנים (צילום: ויקיפדיה)

אתה חושש מאירוע שבו תיפגע אוכלוסייה אזרחית?
"למה יהיה ולא קרה וקורה? תאונות קשות התרחשו, ואפשר לקרוא על פיצוצים בתע"ש רמת השרון בשנים 75 ו-79 ולהבין שאלה היו אירועי ענק, וב-92 אסון בתע"ש נוף ים ואירועים אחרים. משתיקים את הנפגעים, אז במקום לקנות טנק נותנים להם כמה מיליוני שקלים והם סותמים את הפה".

"במצב הקיים זה רק עניין של זמן עד שיהיה פיצוץ ואסון", מעריך גם דני קרוננברג, מומחה לחומרים מסוכנים שמנסה להציף את הצורך הבהול לעדכן את האסדרה. הוא מעריך שיש סיכון גבוה לתאונה חמורה באתרים שמאחסנים חומרים נפיצים, כי החקיקה מיושנת ולא מאפשרת רמת בטיחות נאותה.

"תסריט הבלהות הוא שתאונת נפיצים תגרום להרוגים, פצועים ונזק רב לרכוש לעסקים סמוכים באזורי תעשיה ולתושבים ביישובים סמוכים".

לדעתו המשרד להגנת הסביבה פעל נכון באימוץ הנחיות ועדת המומחים של האו"ם והנחה את שאר משרדי הממשלה לבצע תיקוני חקיקה, אבל הם צריכים לעשות את זה. "האחריות הכבדה מוטלת על מנהל הבטיחות במשרד העבודה, שחייב לעדכן בדחיפות את חוק חומרי הנפץ והתקנות שנגזרות ממנו".

מיכל האמוניה שרוקן במפרץ חיפה. "הוראות חומרים מסוכנים מפוזרות בהרבה מסמכים ורגולטורים" (צילום: Flash90)

דבר המנחה הלאומי

למשרד להגנת הסביבה הפנינו את השאלות הבאות:

מה הלקחים מהפיצוץ בלבנון והאם שאר משרדי הממשלה ביצעו ולו חלק מההנחיות?

"בעקבות אירוע הפיצוץ שהתרחש בנמל ביירות, ולבקשת המל"ל, הכין ופרסם המשרד להגנת סביבה דיווח מיוחד של המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים תמונת מצב של אסדרת העיסוק בחומרי נפץ ונפיצים והמלצות למניעת הסיכון מהם, לבחינת האסדרה הקיימת לעיסוק בחומרי נפץ ונפיצים, יישום דרישות האסדרה, מוכנות כלל הגורמים והסיכון להתרחשות אירוע דומה בישראל.

"המשרד, כמנחה הלאומי לחומרים מסוכנים, פועל מול הגופים הרלוונטיים לגישור על הפערים שעלו בדוח. המשרד להגנת הסביבה פרסם מדיניות נפיצים והטמיע אצל כלל העוסקים בחומרי נפץ ונפיצים תנאים מיוחדים להיתר הרעלים העומדים בסטנדרטים המקובלים בעולם, קרי, מדריך ה-IATG.

"לצורך גיבוש המדיניות האמורה, קיים המשרד עבודת מטה פנימית ובין-משרדית, לרבות במסגרת המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים, במהלכה הוחלט לאמץ את מדריך ה-IATG בהיבטים הרלוונטיים לסמכויות המשרד להגנת הסביבה.

"המשרד המליץ על אימוץ המדריך לרגולטורים נוספים במסגרת המנחה הלאומי – בקבוצת עבודה נפיצים ועבודת מטה בין-משרדית הנוגעת לתחום החומרים המסוכנים".

מפרץ חיפה. המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים רק נותן המלצות, הוא לא יכול לחייב את שאר הרגולטורים (צילום: Yaniv Nadav/Flash90)

האם המדינה מיישמת את הנחיות ועדת המומחים של האו"ם והאם תיקוני החקיקה בדרך?

"במסגרת סמכויותיו, פרסם המשרד להגנת הסביבה מדיניות עדכנית לעניין אסדרת העיסוק בנפיצים. מדיניות זו עומדת בסטנדרטים העדכניים והמתקדמים של מדריך ה-IATG, הכוללת תנאים נוספים להיתרי רעלים.

"התנאים הוטמעו בתנאי היתרי הרעלים של כלל המפעלים העוסקים בחומרי נפץ ונפיצים. במסגרת הדיווח המיוחד של המנחה הלאומי למל"ל, ניתנו המלצות לעדכון חקיקה של רגולטורים בתחום החומ"ס

"תפקידו של המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים – המשרד להגנת הסביבה – הוא לתת המלצות מקצועיות לרגולטורים על עיסוק בחומרים מסוכנים ולקיים דיוני עומק בין-משרדיים בהיבטים אלה ולא להנחות, במובן המחייב.

"למנחה הלאומי אין סמכות להיכנס לנעלי רגולטור כזה או אחר, אפילו במקרים שבהם לכאורה רגולטור אינו מבצע את תפקידו. ההמלצות המקצועיות של המנחה הלאומי נקבעות בשיתוף עם כלל הגורמים הרלוונטיים".

האם יש אמוניום ליד ריכוזי אוכלוסיה?

"ככל הידוע למשרד, אין בארץ אתר אחסון אמוניום ניטראט בכמות העלולה לסכן את האוכלוסיה. ככלל, רמת סיכון כתוצאה מעיסוק בחומרים מסוכנים נקבעת לפי קריטריונים ומתודולוגיה המתאימה לעיסוק ולחומרים המסוכנים הספציפיים.

"כמקובל ביחס להטמעת תנאים ייחודיים, יישום התנאים של המשרד נמצאים בשלבים שונים של בחינת הסיכון, כך שבשלב זה לא ניתן לקבוע שאין סיכון לאוכלוסייה לפי הקריטריונים שנקבעו במדיניות המשרד להגנת הסביבה המעודכנת.

"יחד עם זאת, ככל הידוע למשרד אין אתרים המאחסנים נפיצים העלולים לסכן את האוכלוסיה, לפי בחינת רמת הסיכון שנעשתה בהתאם למדריך 4145 של משרד הביטחון. הגם שמדריך זה עתיד להתעדכן בתקופה הקרובה בהתאם לסטנדרטים של ה-IATG, מדריך 4145 של משרד הביטחון מספק רמת ודאות ביחס לסיכון הנשקף".

שריפה בבז"ן ב-2016. במנהל הבטיחות אומרים שהפיקוח על חומרים מסוכנים באחריות המשרד להגנ"ס (צילום: Meir Vaaknin/Flash90)

האם קיימת הגבלת מרחק בין אחסון אמוניום למפעלים סמוכים?

"על המפעלים המחזיקים אמוניום ניטראט לבצע בחינת השפעה הדדית (אפקט דומינו) גם עבור מפעלים שכנים, כך שלא יוגדל טווח הסיכון מחומרים מסוכנים העלול לסכן את האוכלוסייה, מעבר לסף הקבילות הנהוג בעולם".

האם המפעלים שמחזיקים אמוניום עומדים בתנאי היתר רעלים?

"סט התנאים לעיסוק באמוניום ניטראט אושר ומיושם החל משנת 2017. את מסמך התנאים ניתן לראות באתר המשרד. למיטב ידיעת המשרד, נכון להיום, כלל העוסקים עומדים בדרישות".

את מנהל הבטיחות במשרד העבודה שאלנו האם הם מעדכנים את חוק חומרי הנפץ בהתאם למדריך האו"ם?

ממשרד העבודה מסרו את התגובה הבאה:

"העמדה המקצועית שלנו, כמו משרדים אחרים הוצגה למשרד להגנת הסביבה והנושא הזה נמצא לפתחם.

"מינהל הבטיחות אחראי על חוק חומר נפץ ותקנותיו למטרות אזרחיות בלבד ואוכף את הפעילות בנושא על פי החוק. נדגיש כי עפ"י סעיף 22 התעשיות הביטחוניות וגופים ביטחוניים פטורים מחוק זה. חומר נפץ אזרחי בעיקרו הוא אנפו, חומר בעל אורך חיים קצר מאוד, רגיש ללחות ולכן אין כמעט מלאים של חומר נפץ זה, היות שהוא מיוצר בסמוך לזמן השימוש.

"כל נושא אחסנת חומרי הגלם לייצור חומרי נפץ ואחסנה של חומרים מסוכנים אחרים נמצאים תחת אחריותו של המשרד להגנת הסביבה, גם על פי חוק רישוי עסקים, ועומדים בדרישות הרגולציה שלהם. חומרי נפץ המשמשים לצרכים ביטחוניים, בתעשיות בביטחוניות ובגופי ביטחון, נמצאים תחת האחריות של משרד הביטחון".

בתשובה לשאלה האם יעדכנו את תקנות השינוע, ממשרד התחבורה נמסר בתגובה:

"תקנות חומרי הנפץ הינן באחריות משרד העבודה".