קומדיה של טעויות

נתניהו באירוע שבע ברכות לבתו של ח"כ יעקב אשר מתנצל בפני החרדים על חילול השבת. צילום מסך מ"כאן"
נתניהו באירוע שבע ברכות לבתו של ח"כ יעקב אשר מתנצל בפני החרדים על חילול השבת. צילום מסך מ"כאן"

חכמינו אמרו כי "כל הרודף אחר הכבוד – הכבוד בורח ממנו, וכל הבורח מן הכבוד – הכבוד רודף אחריו". נראה שנתניהו מחפש בכוח את הכבוד ומתנהל כמי שנמצא בשלב ההכחשה של היותו ח"כ ולא ראש ממשלה. כך נוצרת קומדיה (או טרגדיה) של טעויות, תלוי מהיכן מסתכלים.

נראה שנתניהו מחפש בכוח את הכבוד ומתנהל כמי שנמצא בשלב ההכחשה של היותו ח"כ ולא ראש ממשלה. כך נוצרת קומדיה (או טרגדיה) של טעויות, תלוי מהיכן מסתכלים

בקשתו להחליף מזגן מקולקל בביתו בקיסריה, למשל, מלמדת שנתניהו לא עיכל עדיין את המעבר ממעון ראש הממשלה, שם כולנו אחראים לשלם על תחזוקת הבית, ריהוטו ואביזריו, לבית פרטי של ח"כ באופוזיציה, שנאלץ להזמין טכנאי על חשבונו ולשלם על מכשירי החשמל שמתקלקלים בביתו כאחד האדם. רובנו, אגב, לא עוברים להתגורר עם המשפחה בסוויטה מפוארת במלון חמישה כוכבים כי אין לנו מזגן תקין בבית, ו"מורים" לגורם עלום כלשהו לשלם על כך. אם נופשים במלון – משלמים על כך מחיר מלא בדרך כלל. בטח בעונת השיא הזו. נראה שנתניהו עדיין רגיל להורות על דברים ולצפות שיבוצעו, ממש כראש ממשלה.

גם ההחלטה למהר ולהכריז כי בירכת את זוכת מדליית הזהב לינוי אשרם על הצלחתה האולימפית מלמדת שנתניהו עדיין מרגיש כראש ממשלה נבחר, שאמור להעניק ברכה ממלכתית בשמה של המדינה – למנצחים אולימפים שמייצגים אותה.

חלקנו זוכרים שצעקנו, כילדים בשכונה, "סטופ כדור הארץ נגעתי באדום" כדי להכריז שהקדמנו אחרים במשחק. גם בהתנהלות של נתניהו אפשר לזהות סימפטומים (לעתים מדבקים) של התנהלות ילדותית. התנהגות שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שנתניהו רוצה תמיד להיות ראשון. לעתים זה הראשון לזהות, לעתים הראשון להתחסן, ולעתים זה הראשון לברך, ולהקדים בכך ראש הממשלה ואת הנשיא.

אך בלהט רדיפת הכבוד ותשומת הלב שכח נתניהו את זמני יציאת השבת כששיגר את הברכה לאשרם, מה שעלה לו בזעמן של המפלגות החרדיות. ח"כ אריה דרעי, מתומכיו הגדולים ביותר של נתניהו, הוציא הודעה חריפה:

"ההודעה שהוציא יו"ר האופוזיציה בעיצומה של שבת קודש פגעה בהמוני יהודים שומרי השבת, ופגעה בשותפיו הנאמנים ששבת קודש יקרה מאד לליבם. מר נתניהו, השבת שמחלה על כבודה, אין כבודה מחול".

גם יו"ר מפלגת יהדות התורה, ח"כ משה גפני, הוסיף נזיפה:

"המשחקים האולימפיים הם לא פיקוח נפש, ראש האופוזיציה הוא תפקיד ממלכתי, ואסור היה להוציא הודעה עם חילול שבת. אני שמח שהנשיא ורוה"מ המתינו לצאת השבת, כך היה צריך לנהוג גם מר נתניהו",

בתגובה התנצל נתניהו בפני הסיעות החרדיות. או יותר נכון גלגל את האחריות לצוות שלו. כמו שנתניהו מתקשה להודות בהפסד, כך הוא מתקשה להודות בטעות.

מבחינתי ומבחינת הציבור החילוני אין פסול במה שנתניהו עשה. אין לנו שום כוונה לוותר על הגאווה הלאומית שהביאו למדינה המדליות של לינוי אשרם ושל ארטיום דולגופיאט רק משום שהשניים זכו בהן בשבת. אבל אולי נתניהו היה מעדיף לא לסכן את הברית ההיסטורית שלו עם נציגי המפלגות שהיו מוכנות לשבת איתו בקואליציה באש ובמים, ובכך הפסידו את השלטון בעצמן?

לא רק נתניהו לקח טרמפ על ההישג של אשרם. גם מקורבתו ח"כ מירי רגב, כהרגלה, נדחפה לחגיגת הקרדיטים, כשהוציאה פוסט לאחר הזכייה במדליה של אבישג סמברג:

"אני שמחה שהצלחתי לעזור ולו במעט ליכולות האדירות שלה, אותן זיהינו כבר שהייתה בת 15 כשהגיעה אליי לפגישה בכנסת, בעקבותיה הענקנו לה מלגה ממשרד התרבות והספורט".

נחזור לנתניהו. הטעות שבחילול השבת הפומבי, שמתגרה בשותפיו הטבעיים, היא חלק מרצף כשלונות שפוגע בתדמית הטפלונית שטיפח. תדמית הקוסם שתמיד, לא משנה באילו נסיבות, ישלוף את השפן הנכון מהכובע, ויוכיח שהוא המנהיג הבלתי מעורער של מפלגתו.

גם ההחלטה למהר ולהכריז כי בירכת את זוכת מדליית הזהב לינוי אשרם על הצלחתה האולימפית מלמדת שנתניהו עדיין מרגיש כראש ממשלה נבחר, שאמור להעניק ברכה ממלכתית בשמה של המדינה

למשל, כשהעדיף את מועמדותה של ח"כ קרן ברק כנציגת הליכוד לוועדה לבחירת שופטים, והמפלגה שלו, בבחירה כמעט דווקאית, יש שיאמרו נקמנית, בחרה במקומה בח"כ אורלי לוי, ואז נשאר קירח מכאן ומכאן, כשמועמדת המפלגה הנבחרת הפסידה במירוץ לוועדה. האם אבד מגע הקסם של נתניהו? האם הפוזה של "תיכף אשוב" לראשות הממשלה, כי אני בעצם ראש הממשלה הטבעי לנצח – לא תעזור לו הפעם?

עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 611 מילים ו-1 תגובות
סגירה