מערכת הבריאות מדובררת יום ולילה בכל כלי התקשורת. אין עוד מערכת שזוכה ליחסי ציבור ופרסום כה רחבים כמו מערכת הבריאות בעת המגפה. גם לא צה"ל ומשרד הביטחון.

ובכל זאת רמת האמון של הציבור בהנחיות משרד הבריאות היא ברמת כבדהו וחשדהו.

אין עוד מערכת שזוכה ליחסי ציבור ופרסום כה רחבים כמו מערכת הבריאות בעת המגפה. גם לא צה"ל ומשרד הביטחון. ובכל זאת רמת האמון של הציבור בהנחיות משרד הבריאות היא ברמת כבדהו וחשדהו

לא רק מומחי ופקידי הבריאות זוכים ליחס הזה, אבל באחרים מיד נעסוק.

שאלת האמון אינה קשורה לכושר הניתוח של מגיפת הקורונה. לא לסטטיסטיקה ולא לשטף ההנחיות היומיומיות, הניתוחים הדיאגרמות והאזהרות.

חוסר האמון נובע מפחדנותם של אנשי הבריאות לעמוד מול הדרג המדיני והפוליטי. להיות נציגי ציבור אמיצים במערכות החיוניות ביותר לחיינו.
זו אשמה כבדה והיא מחייבת הוכחות.

נחזור אם כן לתחילת המאבק במגפה. ימי נתניהו. ימי דרעי וגפני והחרדים המיובאים במטוסים עמוסי קורונה מניו יורק.

נחזור אל הסגר הראשון והשני האכזריים. אל ציבור שציית וחייו התרסקו, מול ציבור שזלזל והתכנס בבתי כנסת, כוללים, ישיבות, בחתונות המוניות ובטיסות, ובהפקרות השלטונית, שידעה לדרוש מהצייתנים סבלנות והתעלמה מהמפרים בבוטות פומבית מרגיזה ומשיקולים פוליטיים ציניים.

היכן היו אז אנשי משרד הבריאות? מי מהם דפק על השולחן? מי הניח את המפתחות? מי הוציא פרוטוקולים של קבינט הקורונה לפרסום וסיכן את משכורתו ותפקידו?

ראש הממשלה עלה אז לשידור ערב ערב עם הפחדות מטורפות והנחיות שהוא קיבל אישית והם שתקו. התכנסו בפינה וציפו לנתונים "בעוד כמה ימים".

שם איבדה מערכת הבריאות את אמון הציבור. נתניהו שידע לזרוק את מקורביו לכלבים או לאשפה, הפחיד את מומחי מערכת הבריאות יותר מאלפי המתים שגרם בהחלטותיו השערורייתיות.

הציבור מבין את זה. בחושיו.  אין צורך להסביר.

נחזור לסגר הראשון והשני האכזריים. לציבור שציית וחייו התרסקו, מול ציבור שזלזל והתכנס בבתי כנסת, כוללים, ישיבות, חתונות המוניות וטיסות, ובהפקרות השלטונית שהתעלמה מהמפרים בבוטות פומבית

באוצר התפטרו שני בכירים ביותר כאשר הגיעו מים עד נפש ותקציב לא אושר. הממונה על התקציבים מרידור והמנכלית קרן.

אולי מעט ומאוחר מידי אבל הם עשו מעשה.

היכן הם אנשי הבריאות שמסוגלים לעמוד מול ראש ממשלה כמו נתניהו? מי מהם זרק את המפתחות מול שערוריית ניהול המאבק בקורונה והמחדלים בנתב"ג? מול התקנים המוזנחים לבתי החולים, שכרם ותנאי עבודתם של הצוותים הרפואיים?

לכן היום, כאשר ישראל נזרקת שוב לעוד גל קורונה או דלתא או גמא, הציבור כבר יודע שרצף הדברור היומיומי שמעבירים אנשי משרד הבריאות בכל כלי התקשורת, הוא לא עצמאי, לא אמיץ ולעיתים גם לא מקצועי.

דעות שונות מושתקות. מומחים שחושבים אחרת מנודים ומפוטרים. אין קולות אחרים שמגיעים לפריים טיים, ואלה שמגיעים ערב ערב לאולפנים הם אותם חסרי אומץ שלא מסוגלים לעמוד מול הדרג הפוליטי ולא מסוגלים לשמוע עמדה שונה משלהם.

זו הרעה החולה של השירות הציבורי  בישראל.

במאבקים הזכורים בשנים האחרונות, מעטות הן הדוגמאות של פקיד הנאבק למען הציבור גם במחיר תפקידו ופרנסתו. מעטים כאלה היו במאבק נגד מתווה הגז ששדד את אוצרות הטבע של הציבור למען הטייקונים.

בפרשת הצוללות רק בדיעבד יצאו הבכירים ביותר אל הציבור והם מנהלים כיום מאבק למען ועדת חקירה ממלכתית. אבל שום רמטכ"ל לא הניח את המפתחות כאשר גילה שמצרים מקבלת צוללות מתקדמות באישור רה"מ ומאחורי גבו.
שום מפקד חיל ים לא התפטר מיד במחאה.

כך גם בפרשת החמקנים לאמירויות.

היכן אנשי הבריאות שהיו מסוגלים לעמוד מול רה"מ כנתניהו? מי מהם זרק את המפתחות מול שערוריית ניהול הקורונה ומחדלי נתב"ג? מול התקנים המוזנחים לבתיה"ח, שכרם ותנאיהם של הצוותים הרפואיים?

מפכ"ל המשטרה שלקח אחריות אחרי אסון המירון נמצא עד היום בתפקידו והוא לא יצא נגד הדרג הפוליטי, שלחץ לפתוח את ההר לכל כמות של מתפללים והביא לאסון.

שני בכירים באוצר כתבו בשבוע האחרון התנגדות מנומקת לתוספת התקציב שאישרו רה"מ בנט והשרים ליברמן וגנץ למערכת הביטחון. זה יפה. אבל האם התוספת הזו לסעיפים, שאינם התעצמות אלא פנסיות, וכאשר היא באה על חשבון תקציבי הרווחה והבריאות – האם היא לא מחייבת מהלך אמיץ של התפטרות? התפטרות של מי שאמור לבצע את ההנחיות הללו וחושב שהן שגויות ומנוגדות לאינטרס הציבורי?

פקידי ממשלה אמורים לשאת על גבם באומץ את מה שהם מבינים מבחינה מקצועית כחיוני לחיי הציבור. יומיום. מול כל החלטה של הדרג הפוליטי.

בשנתיים האחרונות של מאבק בקורונה הוכיחו אנשי משרד הבריאות שהם פועלים לפי חליל הפוליטיקאים ולא לפי האינטרס הציבורי ובכך איבדו את אמון הציבור בימים בהם באמת נדרש אמון כדי להיאבק במחלה המתפשטת מחדש.

הממשלה החליטה על חיסיון דיוני הקורונה ל-30 שנה ועל סודיות ההסכם עם פייזר, אבל שום רופא מומחה המשתתף בישיבות הללו ונחשף להסכם לא אזר אומץ להוציא לציבור את מה שכל כך מטריד רבים רבים.

לכן הסטטיסטיקה המפחידה של נדבקים מאומתים, מחוסנים ולא מחוסנים, לא משכנעת ציבור גדול ללכת להתחסן.

הממשלה החליטה על חיסיון דיוני הקורונה ל-30 שנה ועל סודיות ההסכם עם פייזר, אבל שום רופא מומחה המשתתף בישיבות הללו ונחשף להסכם לא אזר אומץ להוציא לציבור את מה שכל כך מטריד רבים

זהו מאבק תודעתי על כושר הפיקוד והניהול ועל האומץ לומר לציבור את האמת. מי שכושל בו לא יכול לצפות לציבור צייתן ולא יכול לנצח את המגפה המשתנה מול עינינו יומיום.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.