1
אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, ביום חמישי ירשום ראש הממשלה נפתלי בנט עוד הישג מבחינתו: מפגש ראשון עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן. מי שרק לפני שנתיים לא עבר את אחוז החסימה, יגיע לבית הלבן כראש ממשלת ישראל באחת התקופות המאתגרות ביטחונית עבור שתי המדינות.
בנט, אשר כשר ביטחון טבע בהקשר האיראני את המונח "לפגוע בראש התמנון ולא בזרועות", יצטרך כנראה לשמוע נעימות לא כל כך מעודדות לאוזן ישראלית. ארה"ב ממתינה לאיראנים ליד שולחן המו"מ, זו עובדה. האיראנים מבחינתם מושכים זמן ובינתיים דוהרים בפרויקט הגרעין.
ההערכה באיראן היא כי הבחירה בחוסיין אמיר עבדולחיאן כשר החוץ היא איתות לא רק לקו נצי הקרוב למשמרות המהפכה, אלא גם לכוונה לחזור למו"מ – בתנאים שאיראן מרגישה בהם נוח, ועם פריצות דרך משמעותיות בתחום הגרעין, בלי שניתן לגלגל אותן לאחור, כלשון ההסכם. כל שיישאר לראש הממשלה הוא לקוות שהאמריקאים יצליחו לכפות מנגנון פיקוח הדוק יותר על איראן, כזה שיבטיח מרחב התראה אם וכאשר יוחלט שם על פריצה לפצצה.
בהקשר הזה מי שמטיל את יהבו על צמצום כמויות האורניום המועשר כהישג, טועה. הכמות אינה משנה כרגע; הידע שנצבר הוא הנכס העיקרי של איראן, ידע שצבירתו הואצה משמעותית אחרי פרישת ארה"ב מההסכם.
מי שמטיל את יהבו על צמצום כמויות האורניום המועשר כהישג, טועה. הכמות אינה משנה כרגע; הידע שנצבר הוא הנכס העיקרי של איראן, ידע שצבירתו הואצה משמעותית אחרי פרישת ארה"ב מההסכם
לכן נראה שישראל מתמקדת בשבועות האחרונים בלחץ על איראן מחוץ לגבולותיה, דרך תקיפות תכופות בסוריה לעבר מטרות של מליציות שיעיות למיניהן. את המאמץ המבצעי הזה בנט מביא כעובדה מוגמרת לביקור בוושינגטון, בדיוק כמו קודמו בנימין נתניהו. אלא שלמשוואה הזו יש צלע שלישית והיא רוסיה, לשם בנט עדיין לא הוזמן.
נושא נוסף שסביר שיעלה בהרחבה הוא הנושא הפלסטיני. ביידן מעוניין לשקם את היחסים עם הרשות הפלסטינית, גם אם זה יצריך ויתורים מסוימים מירושלים, כמו למשל ריסון בנייה ישראלית ואישור בנייה פלסטינית.
בהיבט התיאום הביטחוני, ביידן יכול להיות שקט: נראה שהתיאום בין ישראל לרשות עלה מדרגה לאחרונה. יעידו על כך הכניסות התכופות של צה"ל למחנה הפליטים בג'נין, מקום שהפך לטריטוריה עצמאית של מספר ארגונים ומשפחות פשע, והרשות הפלסטינית מתקשה מאד לפעול בו.
נראה שהתיאום בין ישראל לרשות עלה מדרגה לאחרונה. יעידו על כך הכניסות התכופות של צה"ל למחנה הפליטים בג'נין, מקום שהפך לטריטוריה עצמאית של ארגוני פשע, והרשות הפלסטינית מתקשה מאד לפעול בו
2
בזמן כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור מה תהיה התגובה הישראלית לפציעת שוטר מג"ב אמש בגבול עזה, מעבר לתקיפה אתמול בלילה. ישראל, שהתאפקה אחרי ירי הרקטה בשבוע שעבר, לא תבליג עוד.
חמאס לקח בסוף השבוע הימור גדול: הוא שחרר רסן מבלי לתת הוראות מדויקות להמונים. ראשיו יכלו להעביר את העצרת שתוכננה לתוך העיר עזה ובמקום זאת בחרו לאפשר להמונים להגיע אל הגדר ולהתעמת עם צה"ל.
מבחינת חמאס, זה היה האקדח שהניח על השולחן, בשל העיכוב בהעברת כספי המשכורות לפקידיו. וזה קרה אחרי שבוע שבו ישראל הגדילה את מספר הפועלים שיצאו לישראל, נשכה שפתיים על ירי ובלוני תבערה ונענתה לבקשה המצרית להרגעה.
מנגנון העברת הכסף למשפחות הנזקקות סוכם בין קטאר לאו"ם והותיר את חמאס ופקידיו מחוץ לתמונה. כך נוצר ברצועה מצב שחמאס לא יכול לשלם כסף לעובדיו, בעוד מי שקשור כך או אחרת לרשות הפלסטינית, ממשיך לקבל את משכורתו מרמאללה.
יחיא סנוואר מצא עצמו בין הפטיש לסדן ובחר בהבערה מקומית בתקווה שזה יעביר מסר ועדיין לא יגלוש להסלמה. אלא שבמצב שנוצר – שוטר פצוע אנוש – הוא דחק את ראש הממשלה בנט לאותה סיטואציה בדיוק.
יחיא סנוואר מצא עצמו בין הפטיש לסדן ובחר בהבערה מקומית בתקווה שזה יעביר מסר ועדיין לא יגלוש להסלמה. אלא שבמצב שנוצר – שוטר פצוע אנוש – הוא דחק את ראש הממשלה בנט לאותה סיטואציה בדיוק
3
בסוף השבוע החל בפרלמנט האיראני תהליך אישור קבינט השרים של הנשיא החדש אבראהים ראיסי.
בנאום הפתיחה שלו בפני הפרלמנט, שנהנה מרוב מוחץ של שמרנים, אמר הנשיא הנכנס כי מדיניות החוץ שלו "תשמור ותייצג את האינטרס האיראני". במילים אחרות, הקו הניצי השמרן של הנשיא עלי חמינאי הוא זה שיהיה מעתה דומיננטי ולא זה "הרך" של הצמד חסן רוחאני ומוחמד ג'וואד זריף.
אלא שנראה כי החזית המיידית של איראן היא לאו דווקא זו מול המעצמות בעניין הגרעין אלא חילופי השלטון המהירים באפגניסטן.
בסוף השבוע נמשך זרם הפליטים האפגנים לתוך איראן, והם מצטרפים לכשני מיליון פליטים שנמצאים שם כבר עשרות שנים. רוב הפליטים הוותיקים יותר הם בני העדה השיעית שנמלטו במהלך השנים מפחד הטליבאן הסוני. איראן, לפחות על פי המסרים שיצאו בשבוע האחרון מטהרן, עדיין יושבת על הגדר בהקשר הזה.
לאורך השנים, לטליבאן ולטהרן היה אינטרס משותף: מלחמה בכוחות האמריקאים שהחזיקו – תרתי משמע – את ממשלת אפגניסטן. עכשיו, כשהטליבאן השתלט על המדינה, השאלה היא האם ההבנות שהתגבשו לאורך השנים יחזיקו מעמד.
אחת התופעות המדאיגות מבחינתה של איראן היא העובדה שבאפגניסטן נמצאים לא מעט גרעינים פעילים של דאע"ש, שזוכרים את הפעילות האיראנית האינטנסיבית בסוריה כנגד גורמי המדינה האסלאמית. לא מן הנמנע שיהיה מי שיפרש זאת כאור ירוק לגבות מחיר מאיראן, גם אם ההוראה לא הגיע מקאבול של הטאליבן.
אחת התופעות המדאיגות מבחינתה של איראן היא העובדה שבאפגניסטן נמצאים לא מעט גרעינים פעילים של דאע"ש, שזוכרים את הפעילות האיראנית האינטנסיבית בסוריה כנגד גורמי המדינה האסלאמית
אבל לצד החשש האיראני מהתפרצות חדשה של המתח הסוני-שיעי, קיימים לא מעט גורמי ריסון שיחולו על המשטר החדש של הטאליבן. בידוד בינלאומי במצבה הנוכחי של אפגניסטן יכול להביא למשבר כלכלי-אזרחי חמור. איראן מודעת לכך היטב, ואת הרמז הראשון היא זרקה השבוע בראיון של חוסיין סלימי, ראש לשכת המסחר איראן-אפגניסטן, בראיון לרשת בלומברג.
"אפגניסטן תחת הטליבאן תצטרך עדיין מזון וסחורות", אמר. "במצבה הכאוטי שלה כרגע מבחינה פנימית וכל שכן בינלאומית, איראן היא הכתובת המיידית לעזרה".
נדבך נוסף שיעמוד למבחן הוא נתיב הברחת הסמים הפורה בין שתי המדינות. רוב האופיום וההרואין האפגני מוברח לאירופה דרך הגבול בן 900 הקילומטרים בין שתי המדינות. איראן הרשמית נלחמה לאורך השנים בתופעה, אבל בחלק מהזמן היא העלימה עין כדי לרצות את הטליבאן, שצבר כספים רבים בזכות ההברחות.
דוח סוכנות הסמים של האו"ם קבע כי 90% מהאופיום ו-72% מההרואין שהוחרמו בעולם ב-2019, נתפסו על ידי המשטרה האיראנית. במספרים כאלה ניתן רק להניח מה לא נתפס.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם