מה שמרב מיכאלי שכחה: האישי הוא הפוליטי

אור הזרקורים וחשיפה אישית מלווים תמיד את מי שמבקשים להצליח, לא כל שכן להנהיג ● הדרך היחידה לשמור על איזון היא לנהוג בשקיפות, להיות כנים ולשתף את הציבור ● נאומי אוסקה וסימון ביילס בישרו על מהפכה בספורט כשחשפו באומץ את הקשיים האישיים שמנעו מהן להתשתתף בתחרויות חשובות ● שרת התחבורה הפנימה את המסר שלהן מעט באיחור ● דעה

מרב מיכאלי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90
מרב מיכאלי

השאיפה לבולטות ציבורית באה יחד עם אובדן הפרטיות. נבחרי ציבור, אמנים, מעצבי דעת קהל וכוכבי ספורט יודעים זאת היטב. חלקם נהנים מאור הזרקורים, אחדים מתרחקים ממנו, ובכמה הוא מעורר רתיעה של ממש. אבל כולם מודעים לעובדה שהוא מגיע יחד עם התפקיד. תשאלו את דונלד טראמפ או את בנימין נתניהו, את לינוי אשרם וסימון ביילס, נאומי אוסקה ורוג'ר פדרר, אנדרו קואומו או מרב מיכאלי.

בתחומים רבים הדרך להצלחה מלווה בעניין ציבורי גדול יותר או דורשת מנות גדושות של הכרה ציבורית. לכן תעשייה שלמה מעורבת בקידום של (ולעתים בהגנה על) מי שנמצאים בעין הציבור.

זו גם הסיבה לכך שהדחף הישן לאתר את העשירים והמפורסמים, שבמשך שנים טיפח קרקע פורייה המאוכלסת בכתבי רכילות, בצלמי פפראצי ובטרולים אינספור, שוכלל בעידן הדיגיטלי הנוכחי – באינסטגרם, בטוויטר ועכשיו גם בטיקטוק. אין כאן שום הפתעה. מה שהשתנה הוא המידיות ולפיכך העוצמה של התופעה.

מי ששאיפותיהם מובילות אותם אל הזירה הציבורית – לרוב ביודעין, אבל לא תמיד – מבינים במהרה שהמעמד שלהם גובה מחיר מבחינת פרטיותם האישית, בדיוק מפני שהוא מגיע עם קורטוב של אחריות מקצועית. זה נכון במיוחד לפוליטיקאים, אבל לא פוסח גם על מי שמשתייכים לתחומים אחרים.

בנימין נתניהו עונה לשאלות בטוויטר (צילום: עמוס בן-גרשום/לע״מ)
בנימין נתניהו עונה לשאלות בטוויטר (צילום: עמוס בן-גרשום/לע״מ)

הדרך היחידה לשמור על איזון מסוים היא לנקוט בשקיפות: להיות כנים באשר לכוונות ולהתנהגות. שקיפות, בייחוד בחברות פתוחות, באה תמיד עם אחריותיות – ועם ההבנה שאנשים עתידים להישפט על פי המידה שבה מילאו את הציפיות שיצרו. ככל שמתרחב הפער בין השקיפות לאחריותיות, כך גדלה הסבירות לאובדן התמיכה הציבורית.

פעם אחר פעם, דמויות ציבוריות לומדות על בשרן כי הניסיון להסתתר מאחורי מה שלא ניתן להסתיר הוא דרך בטוחה ללעג, ופעמים רבות אף להוקעה רחבה. אותם אנשי ציבור גם לומדים להבין את היתרונות שבכנות ואת האהדה שהיא מעוררת.

פעם אחר פעם, דמויות ציבוריות לומדות על בשרן כי הניסיון להסתתר הוא דרך בטוחה ללעג, ופעמים רבות אף להוקעה רחבה. אותם אנשי ציבור גם לומדים להבין את היתרונות שבכנות ואת האהדה שהיא מעוררת

במהלך הימים האחרונים, שרת התחבורה מרב מיכאלי חוותה את כל טווח האפשרויות הנובעות מחוסר הצלחתה לנווט בתוך האיזון העדין הזה.

במשך זמן לא מבוטל היא בחרה, בצדק, להסתיר מהציבור את ניסיונותיה להביא ילד לעולם. לא זו בלבד שמדובר בנושא אינטימי ביותר, במקרה זה גם נדרש הסבר כלשהו מצדה של מיכאלי, שבעבר הגנה בהתלהבות על זכותן של נשים לוותר במודע על אימהוּת. באותו שלב מוקדם, הפער בין עמדותיה הפומביות לבין התנהגותה האישית רק החל להפציע.

הוא התפתח לכדי תהום של ממש כאשר מיכאלי עזבה את הארץ בשבוע שעבר לנסיעה פרטית לארה"ב. כשרת התחבורה, צעד כזה נראה הזוי. לה, אולי יותר מאשר לכל שר אחר, יש מחויבות לקיים את ההמלצה להימנע מנסיעות מיותרות לחו"ל. ההסבר שלפיו היא תיכנס, כמובן, לבידוד המחייב עם חזרתה היה פשוט בלתי קביל בנסיבות הללו.

מיכאלי לא הייתה צריכה להיות מופתעת, אם כן, כשהיא עוררה על עצמה תרעומת מצד התקשורת, האופוזיציה, שותפיה המאוכזבים לקואליציה והציבור בכללותו.

מיכאלי לא הייתה צריכה להיות מופתעת, אם כן, כשהיא עוררה על עצמה תרעומת מצד התקשורת, האופוזיציה, שותפיה המאוכזבים לקואליציה והציבור בכללותו

בתוך 24 שעות, המטוטלת נעה 180 מעלות. מיכאלי שיתפה פוסט בפייסבוק שבו בישרה על בואו לעולם של אורי, בנה המשותף עם בן זוגה ליאור שליין, באמצעות פונדקאית. ההודעה התקבלה באהדה ובשפע של ברכות ואיחולים. אפילו משמיציה הרבים נותרו, הפעם, ללא מילים.

הכנות שנקטה תוגמלה במידה רבה, בפרט כאשר נלוותה לה הכרה בסתירה שבין עמדתה האידיאולוגית בנושא אל-הורות לבין מעשיה, ונאמר כי הדבר יוסבר בהרחבה בקרוב.

בפעם הראשונה שליאור אמר לי בואי נעשה ילד, הייתי בטוחה שזה פאנץ'. אחרי הכל הוא סאטיריקן, ומדובר בי, וידוע שאין לי כוונה…

Posted by ‎Merav Michaeli מרב מיכאלי‎ on Saturday, August 21, 2021

כל זה יכול היה להימנע בעזרת התנהלות מעט גלויה יותר עם עזיבתה של מיכאלי את הארץ. אמירה פשוטה שלפיה הסיבות לנסיעתה יובהרו בהמשך הייתה יוצרת שיווי משקל בין ענייניה האישיים לבין האחריות הציבורית שלה. חוסר השקיפות הזה הוא שחשף אותה להשלכות הקיצוניות של היעדר דיווחיות. המסע שלה, שהוא באמת הרואי, סובל בשל כך.

אמירה פשוטה שלפיה הסיבות לנסיעתה יובהרו בהמשך הייתה יוצרת שיווי משקל בין ענייניה האישיים לבין האחריות הציבורית שלה. חוסר השקיפות הזה הוא שחשף אותה להשלכות הקיצוניות של היעדר דיווחיות

למרבה הצער, פוליטיקאים רבים דוגמת מיכאלי לא הפנימו את המסר ששיגרו בחודשים האחרונים כמה ספורטאים בולטים, ובעיקר ספורטאיות.

נאומי אוסקה, אחת הנשים העצמאיות ביותר בעולם זה, ויתרה על מקומה בטורניר הגרנד סלאם ברולאן גרוס מפני שלא הייתה מוכנה להשתתף בתדרוך העיתונאים שנדרש על ידי המארגנים.

היא לא התחמקה מההתחייבויות החוזיות שלה, אלא אמרה בכנות כי היא אינה יכולה לעמוד בהן מסיבות אישיות ומוכנה לשאת בתוצאות. השקיפות שלה התקבלה על ידי רבים לא רק בתחושת אכזבה, אלא גם כסמל לאומץ אישי.

נאומי אוסקה בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס, 12 בספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Seth Wenig)
נאומי אוסקה בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס, 12 בספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Seth Wenig)

קשיים נוספים הקשורים במתח המתמשך בין האישי למקצועי מתקבלים עתה בהבנה גדולה יותר. אוסקה קנתה לעצמה מקום בכך שהצביעה על האופן שבו היא מקווה להגשים את מטרותיה המקצועיות מבלי להקריב את עצמה מבחינה אישית. היא גם זכתה בשל כך לכבוד ניכר. היא כרתה ברית שקיפות ואחריותיות חדשה ועל כך תיבחן בעתיד.

אוסקה קנתה לעצמה מקום בכך שהצביעה על האופן שבו היא מקווה להגשים את מטרותיה המקצועיות מבלי להקריב את עצמה מבחינה אישית. היא גם זכתה בשל כך לכבוד ניכר

הדבר נכון גם לגבי סימון ביילס, אשת הפלא של עולם ההתעמלות בשנים האחרונות – אם לא לעד. חוסר היכולת שלה לתפקד באולימפיאדה בטוקיו לווה בשיתוף גלוי-לב באשר לשדים הפנימיים ביותר שלה. הוא גם לווה בהבנה מרוממת של יכולותיה ומחויבויותיה.

ביילס מעולם לא ויתרה – ואפילו השתתפה בגמר הקורה (לא אחד המכשירים החזקים שלה) – בעודה ממשיכה לעודד את חברותיה לנבחרת לאורך כל הדרך. בכך היא חיזקה והרחיבה את הצעד שעשתה אוסקה בדרכים ייחודיות מאוד.

קיימות עוד דוגמאות למכביר. ראו, למשל, את התמיכה הממשית שקיבל הביצוע המצטיין של ההומוסקסואל הגלוי טום דיילי, שחזר לקפוץ למים בטוקיו לאחר מכשולים רבים. או את הקמפיין המוצלח של שחקניות כדורעף החופים, שהביעו התנגדות לקוד הלבוש שנקבע על ידי מארגני תחרויות הספורט וביקשו להחליט בעצמן מה ללבוש.

סימון ביילס באולימפיאדת טוקיו, 27 ביולי 2021 (צילום: AP Photo/Ashley Landis)
סימון ביילס באולימפיאדת טוקיו, 27 ביולי 2021 (צילום: AP Photo/Ashley Landis)

כל המאמצים הללו – ורבים אחרים – מדגישים את החתירה למצוא מקום לעצמי האישי לצד השאיפה למצוינות באמצעות גישור על הפער שבין הדרישות המקצועיות לבין פעולות היומיום.

נבחרי ומנהיגי ציבור יכולים ללמוד רבות על ענייני שקיפות ואחריותיות מהמקרים הללו, שנראים בלתי קשורים לכאורה. במובנים רבים, הדרך של נבחרי הציבור קלה יותר. הם כבולים על ידי לשון החוק ועל ידי פרמטרים נורמטיביים ומשפטיים ברורים.

כל צעד שלהם נתון לפיקוח מצד מוסדות רשמיים, התקשורת, החברה האזרחית וציבור הבוחרים. והחריגות שלהם זוכות לתשומת לב ולבחינה רחבה ודקדקנית. לפיכך אין להם כמעט סיבה שלא להיות גלויים – יהיו אשר יהיו השאיפות והרווחים שלהם בטווח הקצר.

אולם ישנו הבדל מכריע בינם לבין כוכבי תקשורת, גיבורי ספורט ובעלי השפעה אחרים. במקרה שלהם, לאי-מילוי אחריותם יש השפעה שלילית על מספר גדול הרבה יותר של אנשים מאשר למפורסמים מתחומים אחרים.

ישנו הבדל מכריע בינם לבין כוכבי תקשורת, גיבורי ספורט ובעלי השפעה אחרים. במקרה שלהם, לאי-מילוי אחריותם יש השפעה שלילית על מספר גדול הרבה יותר של אנשים מאשר למפורסמים מתחומים אחרים

לפיכך עליהם לחיות על פי הסטנדרטים המחמירים ביותר של שקיפות ואחריותיות. אם יגמגמו במשימה הזאת, הם לא רק ישלמו מחיר ציבורי – הם גם לעולם לא יוכלו להשיג את אותו איזון חיוני בין האישי לפוליטי שמאפשר לעבודתם להיות משמעותית ובעלת השפעה.

עוד 1,070 מילים
סגירה