מלחמת השבטים, גרסת אמריקה

ניו יורק. (צילום: דן פרי)
דן פרי
ניו יורק

היכן הם כל האמריקאים המאושרים? ביקור בניו יורק ממחיש בעיקר ענן קודר המרחף מעל ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות. הסבר אפשרי אחד קשור לשבטיות הקיצונית.

ניזכר כיצד לפני כמה שנים מצא רובי ריבלין לנכון לקרוא תיגר על יותר ממאה שנות מאמצים ציוניים לצקת שותפות גורל בחוויה של הערב-רב שהתקבץ כאן, בנאום אשר קבע שמדובר בשבטים ניציים של חילונים, חרדים, דתיים וערבים.

היכן הם כל האמריקאים המאושרים? ביקור בניו יורק ממחיש בעיקר ענן קודר המרחף מעל ארץ ההזדמנויות בלתי מוגבלות. הסבר אפשרי אחד קשור לשבטיות הקיצונית

רק השמאל הקיצוני (עם פוליטיקת הזהויות האנטי-ליברלית שלו) והימין הקיצוני (עם שנאת הערבים והעוורון האסטרטגי) יכולים היו לשמוח על מי צוננין אלה.

באמריקה הכל יותר גדול. גם שם יש שבטים, אבל מניינם הוא שמונה לפחות: האוונגליסטים, מעמד הפועלים הלבן, הרפובליקנים הממסדיים, הליברלים המשכילים, הפרוגרסיבים הטהרנים, אלה שעיקר עניינם הוא זהותם הלהט"בית (או המגדר הלא-בינארי) ואלה שרוצים להיות מוגדרים על פי השתייכות למיעוט כלשהו.

הקבוצה האחרונה מעניינת. אצל השחורים העסק כרגע תוסס מאוד, אצל האסייתים פחות (שכן הם מצליחים למדי כלכלית), וההיספניים מסובכים למדי. חלקם מאוד לויאליים לתת-קבוצה שלהם (פורטוריקנים, קובנים, מקסיקנים וכו') והם גם בעלי פוטנציאל לפילוגים פוליטיים. היהודים, לטעמי, שייכים לקבוצות אחרות – בעיקר לליברלים.

הארץ הענקית הזו נקרעת כבר מזמן בין האידיאלים המנוגדים של "כור היתוך" מול "סלט מעורבב" – אבל בתקופתינו הסלט זוכה לעדנה משתי סיבות.

ראשית, קיימת גזענות ניכרת ברוב מרכיבי הימין, במיוחד בקרב הלבנים של מעמד הפועלים. אמריקה עומדת לאבד את הרוב הלבן שלה – לא לטובת קבוצה אחת, אלא לברית הבלתי פורמלית המכונה "לא לבנים" (החישוב כולל היספניים לבנים למדי, אבל לא משנה).

רבים בקרב הקבוצה ההגמונית המתחלשת (כן, המושג לגיטימי למרות אבישי בן חיים) מפגינים ייאוש וזעם. מכאן מאמצי הימין לערער את הדמוקרטיה: זו הסיבה שהימין מנסה לדכא את אחוזי ההצבעה בקרב הלא-לבנים; זו הסיבה לכך שלימין אין שום בעיה עם זה שקול בוחר בוויומינג הלבנה שווה 70 בקליפורניה עמוסת המיעוטים (בגלל שיטת הבחירות המעוותת).

ראשית, קיימת גזענות ניכרת ברוב מרכיבי הימין, במיוחד בקרב הלבנים של מעמד הפועלים. אמריקה עומדת לאבד את הרוב הלבן שלה – לא לטובת קבוצה אחת, אלא לברית הבלתי פורמלית המכונה "לא לבנים"

שנית, הסלט נמצא בעלייה בגלל פוליטיקות הזהויות של הפרוגרסיבים. מבחינת האקטיביסטים המסורים של הגישה הזו, המרכיב החשוב ביותר בחיים הוא תמיד זהות קבוצתית בדמות מוצא או גזע או העדפה מינית או מגדרית, או אפילו מעמד סוציו-אקונומי – אך לעולם לא זהות לאומית.

את אלה שאכפת להם מהמדינה זה משגע – אבל הפרוגרסיבים יאמרו שתמיד היו זהויות, אבל רק את הגברים הלבנים ספרו. שכמעט כל מבנה חברתי – כולל מבחנים פסיכומטריים ואפילו רעיון המצויינות והמריטוקרטיה עצמה – הם נצלניים באופן מבני.

אין להם, לפרוגרסיבים, שום עניין בהשקפה הליברלית, לפיה הזהות של האדם היא האדם עצמו, כלומר הפרט: כמעט שמונה מיליארד זהויות על פני כדור הארץ, ועוד היד נטויה.

קצת עגום להזכר במרטין לותר קינג, הגיבור האפרו-אמריקאי שבנאומו המפורסם משנות ה-60 השתוקק לעולם בו ילדיו יישפטו לפי איכותם ולא צבע עורם. היום הוא היה מוצא את עצמו נקרע לגזרים על ידי הפרוגרסיבים של Black Lives Matter.

לא רק שצבע העור הופך לגורם הדומיננטי. זה גם בסדר לעלוב כל הזמן בקבוצה אחת בלבד: גברים לבנים. ההשלכות הן פרקטיות: גברים לבנים רבים מרגישים שכבר לא מתייחסים אליהם בהגינות בשוק העבודה, וכאשר הם מתלוננים על אפליה התשובה היא לא הכחשה אלה הסבר ש"הגיע תורו של מישהו אחר לאכול".

גישה זו קנתה לה שליטה חזקה במתוזות חשובים כמו האקדמיה, תקשורת המיינסטרים, האמנויות וחלק ניכר מהעולם התאגידי.

קצת עגום להזכר במרטין לותר קינג, הגיבור האפרו-אמריקאי שבנאומו המפורסם משנות ה-60 השתוקק לעולם בו ילדיו יישפטו לפי איכותם ולא צבע עורם. היום הוא היה מוצא את עצמו נקרע לגזרים על ידי הפרוגרסיבים של Black Lives Matter

אני בעד אפליה מתקנת במידה נשלטת וסבירה – ואינני מכחיש שגברים לבנים (מהדור הישן) עדיין נהנים מהגמוניה מסויימת. אבל ככה לא בונים אומה. ככה יוצרים מצב שבו כולם זועמים על כולם.

זוהי הסיבה העיקרית לכך שאנשים שפויים מסויימים מצאו את עצמם מצביעים למועמד מבעית כמו דונלד טראמפ. קל לומר שהם סתם כועסים על אובדן זכויות היתר – אבל האמת היא שיש גם כאלה ביניהם שבאמת מתנגדים למה שנראה להם ככטעות איומה. זו אף טעות אשר למרבה האירוניה אפשר להגדיר אותה כהתרחקות מערכים ליברליים. אולי רוב הלבנים הלא-משכילים לא רואים את הדברים כך, אבל יש להם אינטרס לא קטן בערכים ליברליים.

במצב העניינים הזה כמעט אף אחד לא מאושר במיוחד.

"שבטי הימין" אינם מרוצים מכך שהדמוקרטים נמצאים בשלטון אחרי בחירות 2020 המוטרפות, למרות שחלקים נרחבים ממדיניותם – כמו הצעת חוק התשתיות והרצון להרחיב שרותי בריאות לכל – דווקא מועילות ללבנים עניים. הם רואים מול העיניים בעיקר את משטרת המחשבות ותרבות הביטול ואת המנטרה המוזרה אודות "אי-תקצוב המשטרה".

בזמן האחרון הם גם נהנו מקצת שמחה לאיד על הפיאסקו הקולוסלי של ביידן באפגניסטן. רעיון הנסיגה הוא דווקא פופולרי באופן שחוצה גבולות פוליטיים, והנשיא אינו האשם היחיד בביזיון, אבל אסור לבזבז פשלה טובה.

שבטי הימין נהנו בזמן האחרון גם מקצת שמחה לאיד על הפיאסקו הקולוסלי של ביידן באפגניסטן. רעיון הנסיגה דווקא פופולרי באופן שחוצה גבולות פוליטיים, אבל אסור לבזבז פשלה טובה

"שבטי השמאל" אינם מרוצים מכיוון שהם רואים את עצמם כנצורים על ידי בית משפט עליון שיש לו רוב שמרני גדול שהושג בתחבולות. הם גם חשים אי-צדק בגלל שיטת בחירות הדורשת מהצד שלהם לנצח בכ-6% בכדי לנצח באמת.

הם אפילו לא מאמינים לתחזיות בנוגע לרוב טבעי שמחכה להם מעבר לפינה. יש בעיה עם הרעיון הזה: הוא מניח שההיספנים יהוו לנצח חלק מהשמאל, היכן שרובם אכן נמצאים כיום (למעט המקרה יוצא הדופן של הקובנים). אבל ההיספנים שמרנים מבחינה חברתית באופן גורף. אם המפלגה הרפובליקאית תפסיק לשים לעצמה רגליים היא בפירוש עשוייה לזכות בתמיכתם.

אם מישהו זקוק להוכחות לאן הרוח נושבת, אני מציע לעיין בבקשת מדינת מיסיסיפי מבית המשפט העליון בחודש שעבר לבטל בפועל את הזכות העקרונית לביצוע הפלות (פרי החלטת שופטים ליברליים יותר ב-1973). יש סיכוי שזה יקרה, ואז כמחצית המדינות אכן כנראה יאסרו על הפלות. במקומות ליברליים כמו קליפורניה יתחילו דיבורים על "פרישה מהאיחוד".

זה הכיוון הנוכחי: לא לבדיחות, רשת בטחון חברתית או הפלות; כן לעונש מוות ולמתן נשק כמעט לכל דורש; וסכנה אמיתית לעתיד המדינה החשובה ביותר, בינתיים, בעולם.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מה כבר לא נאמר על אמפריות שהיו בעבר, אלו של היום, ואלו שמגלות רצון לדבר. אשלוק לי ערק, ואחשוב על עליבותנו, על מעאפאניותנו בכל הקשור במה חשוב באמת, מהן הסכנות לעולמנו המתערער, וזהו. בסה"... המשך קריאה

מה כבר לא נאמר על אמפריות שהיו בעבר, אלו של היום, ואלו שמגלות רצון לדבר. אשלוק לי ערק, ואחשוב על עליבותנו, על מעאפאניותנו בכל הקשור במה חשוב באמת, מהן הסכנות לעולמנו המתערער, וזהו. בסה"כ פוסט סבבי לקריאה

עוד 945 מילים ו-1 תגובות
סגירה