הקריירה העיתונאית שלי זימנה לי הרפתקאות מתוקות רבות, שהצריכו הברזות מהעבודה. בסדרת כתבות במוסף "המשוטט" של מעריב יצאתי פעם לחפש עוגות פרג. בעצם הפכתי את ההברזות מהעבודה לחלק מהעבודה וניצלתי את החופש העיתונאי שניתן לי כדי לצאת לרחבי גוש דן בחיפוש הרואי אחרי סיפוק תאוותי לגרגירים השחורים.

במסע הגיבור שלי, כאודיסאוס במיתולוגיה היוונית בשעתו, הגעתי למקומות מופלאים כמו קונדיטוריה פרח ברמת השרון, אורנה ואלה, קפה מסריק, קונדיטוריה טאובר, קפה ליאון, קונדיטוריה וייס, קפה מרסנד המיתולוגי וכדומה.

ניצלתי את החופש העיתונאי שניתן לי בחיפוש הרואי אחרי סיפוק תאוותי לגרגירים השחורים. במסע הגיבור שלי, כאודיסאוס במיתולוגיה היוונית בשעתו, הגעתי למקומות מופלאים כמו קונדיטוריה פרח

טעמתי המון עוגות ומאפי פרג יוצאים מן הכלל. מעולם לא חוויתי סיפוק כזה בעבודה. אבל אז עלתה השאלה, מדוע פרג? מה יש בגרגירים השחורים הזעירים שגורם לאדם לצאת לאודיסיאה אתגרית שכזו? האם יש קשר בין המיתוסים של יוון העתיקה לבין העוגה המופלאה?

בלאק איז ביוטיפול

הפרג התרבותי המופלא הוא צמח נפוץ מאוד ונמצא בשימוש האדם אלפי שנים. שרידיו נמצאו באתרים מהתקופה הניאוליתית ובאתרים ארכיאולוגיים מתקופות מאוחרות יותר במזרח הים התיכון ובאזורים חמים אחרים.

זני הפרג היו הראשונים ששימשו את האדם כסמי הזיה ולצרכים רפואיים. יש עדויות לשימוש בפרג כבר אצל השומרים במסופוטמיה לפני כ-6000 שנה (הם כינו אותו "צמח התענוג"), ואצל הפרעונים במצרים.

הפרג מוזכר במשנה יחד עם השומשום – "פרגין ושומשומין", ובתלמוד קוראים לו "האפיון". גם הרומאים וכמובן היוונים, אנשי המיתולוגיה, השתמשו בפרג לאינספור צרכים רפואיים ונרקוטיים, ואחריהם הטורקים והמוסלמים.

הפרג הוא מועט שמכיל את המרובה: בשרף הצמח וכן בכל גרגר זעיר, הס פן תעיר, יש 25 אלקלואידים שונים וביניהם מורפין, קודאין, נרקוטין, פאפוורין ותבאין.

הפרג הוא מועט שמכיל את המרובה: בשרף הצמח וכן בכל גרגר זעיר, הס פן תעיר, יש 25 אלקלואידים שונים וביניהם מורפין, קודאין, נרקוטין, פאפוורין ותבאין

הפרג היה גורם חשוב בתהליך הקולוניזציה והגלובליזציה: מעצמות הים ביקשו להשתלט על המסחר במזרח הרחוק במאה ה-19, והבריטים רצו לייצא הרבה מהאופיום שלהם לסין.

הסינים ממש לא אהבו את זה, הוציאו את האופיום מחוץ לחוק וניסו לחסום את היבוא שלו. מובן שפרצו שתי "מלחמות אופיום", בהן ניצחו הבריטים, מה שאיפשר להם להשתלט על נקודות מפתח ונמלים חשובים במזרח הרחוק. האופיום עשה דרכו לבריטניה והפך לבעיה גם שם: אפילו שרלוק הולמס, הבלש המהולל, נתפס פעם במאורת אופיום – למרות שטען בפני ידידו ווטסון שהוא מכור רק לקוקאין.

הפרג אינו רק נרקוטי או טעים, הוא גם מאוד מזין: פרוסת עוגה אחת עם הקפה של הבוקר מעניקה לי מספיק אנרגיה עד הערב. פרג זה איכות, בריאות, עושר, שפע.

בנוסף להיותם מועילים לבריאות הציבור, הערכים התזונתיים של הגרגרים השחורים מרקיעי שחקים. למשל, בכף של גרגירי פרג יש כמות סידן השווה לזו של כוס חלב. הסיבים התזונתיים שבו יבטיחו פעולת מעיים טובה; יש בו הרבה מינרלים חשובים: הפרג עשיר באבץ, אשלגן, זרחן, מנגן ומגנזיום שתורמים בין היתר לחיזוק הציפורניים והשיער, לפוריות הגבר ולמערכת חיסונית תקינה. הפרג מכיל גם חומצה לינולאית, חומצת שומן התורמת להורדת הכולסטרול ולמניעת מחלות לב וכלי דם.

הפרג הפנימי

אבל המתוקאי מתעניין פחות בנרקוטיקה, בבריאות או בפוליטיקה גלובלית. מעייניו נתונים לטעם האנין, לדליקטס. בעוגות פרג חייבים להתקיים כמה תנאים: ראשית עליהן להיות כבדות. צריכה להיות בהן כמות מכובדת של פרג – מאסה משמעותית של גרגרים שחורים, על חשבון הבצק. משמעותה של עוגת פרג קלת משקל היא שאין בה הרבה פרג.

אבל המתוקאי מתעניין פחות בנרקוטיקה, בבריאות או בפוליטיקה גלובלית. מעייניו נתונים לטעם האנין, לדליקטס. בעוגות פרג חייבים להתקיים כמה תנאים: ראשית עליהן להיות כבדות

כמו כן, אסור שהפרג יהיה מתוק מדי, כי עודפי סוכר יסתירו את טעמו הייחודי. לטעמי, רצוי שיהיה בו זסט (קליפה מגוררת) של לימון; לא צריך להוסיף לעוגה זיגוג סוכר דביק, ואין צורך להגיש לצדה רוטב שוקולד או כדור גלידה. אפשר מעט קצפת, והכי טוב ללוותה בקפה חזק בעל מרירות שמדגישה את טעמי הפרג.

פרג טוב זה כמו סקס טוב: פעם אחת צריכה להספיק. פרוסת עוגת פרג כהלכתה מעניקה סיפוק כה מערפל חושים, עד שלפעמים תפסתי את עצמי נאנח ומגלגל עיניים אחרי ביס כאילו אני על סף עילפון בדרך לשמיים המתוקים.

עוגת פרג מקונדיטוריה שקד (צילום: אפרת קרס)

אודיסאוס השתתף בקרב על טרויה והמציא את הסוס הטרויאני, שבתוכו הסתתרו חיילי יוון שהרסו את טרויה מבפנים. הסוס הוא מועט שמחזיק את המרובה, בדיוק כמו עוגת הפרג.

מבחוץ העוגה (או הסהרון, אם תרצו) נראים פשוטים מאוד, סתמיים ואף בלתי מושכים במיוחד. רק מה שיש בפנים משנה את התמונה. בפנים, מעבר לשכבה דקה של בצק זהוב, מסתתר עושר של טעמים, סיפוקים, ניחוחות ותענוג שקשה לעמוד בו. למי שלא נזהר, עוגת הפרג מתפקדת כסוס טרויאני שתכולתו המלבבת והנסתרת תהרוס לכם את הדיאטה מבפנים.

Black seeds matter

הפרג אינו המאכל הכי פופולרי בעולם. אוהבים אותו בעיקר אנשים עם טעם אלטרנטיבי, ונראה כי עוגות הפרג לעולם לא ימצאו דרכן אל לב המיינסטרים כמו עוגות גבינה, סוורינה או פאי תפוחים.

פרג טוב זה כמו סקס טוב: פעם אחת צריכה להספיק. פרוסת עוגת פרג כהלכתה מעניקה סיפוק כה מערפל חושים, עד שלפעמים תפסתי את עצמי נאנח אחרי ביס כאילו אני על סף עילפון בדרך לשמיים המתוקים

יש לפרג גם די הרבה מתעבים ושונאים – זה לא רק טעמו שנחשב מוזר בפי רבים, אלא גם הגרגרים השחורים עצמם שנתקעים בין השיניים וגורמים לך להיראות כאילו לא העברת דנטל-פלוס יובלות, או שיש לך שיניים רקובות רחמנא ליצלן. אבל להייטרים יש לי תשובה: אל תאכלו פרג. לי יישאר יותר.

במסעותיי אחרי הגרגרים השחורים הגעתי לקונסטמוזאום בווינה. כאן טעמתי את אחת מעוגות הפרג הטובות ביותר שאכלתי בחיי: יצירת אמנות זו נקראת "פלודני" (או פלודן): שילוב הרסני של שכבות פרג, תפוחים ואגוזים או שקדים – עוד אחד מהמעדנים היהודיים של חג הפורים במרכז אירופה, שאומץ בחום למטבחי האזור (אפשר למצוא עוגה כזו ברשת לחמנינה, למשל).

וגם כאן, בעירי חיפה, יש על מה לדבר: לפני זמן מה נסעתי לקונדיטוריית שקד שנמצאת בקריית מוצקין (הגדוד העברי 4). מייצרים פה עוגת פרג פשוטה אבל יוצאת מן הכלל, עם כבדות, מתיקות מתונה, טעמי פרג מודגשים, יחס טוב בין פרג לבצק ובנוסף – סהרוני פרג מצטיינים במיוחד. אני חש שמסע הגיבור שלי עוד לא הגיע לסיומו.

עוגות וסהרון פרג מקונדיטוריה שקד (צילום: אפרת קרס)

אריאל קרס, סולן להקת הפאנק השפן הנכון, מנסה לעבור לצד האפל ללא הצלחה, בינתיים.