לקרוא יותר
לטוס לחו"ל
לטוס לחו"ל
לחבק הרבה
לנשק המון
להמשיך לפרגן. בעיקר לעצמי. אבל גם לאחרים.
לפנק את עצמי
ולאהוב את עצמי
להיות שמחה
לחייך.
לצלם. את צלמת מצוינת
להתאפר
להמשיך ללכת בלי חזיה
לא להתבייש
תהי את. זאת את. הגיע הזמן.
לאכול טוב
הרבה פילאטיס רצפה
קצת ריצה. אם קשה, תלכי.
פחות לכעוס
ולרטון.
לא לבכות יותר מדי
לא לפחד מבדיקות רפואיות חשובות
את לא תמותי כל כך מהר, הבנת את זה כבר.
ואם כן, יש מי שאוהב אותך ויחזיק לך את היד על ערש דווי
לאכול דבש
ויהיה דבש
להמשיך בשיחות. וטיפול כשצריך. לפעמים צריך
וכדורים.
לאהוב בקלות ולהאמין באנשים. הם בעדך
את הרי כזאת
ואת לא אשמה בכלום.
מה שהיה, לא תלוי בך.
זכרי כמה את חשובה.
לזכור לנשום.
שנה מתוקה. אפשרית .קלה. אוורירית. נינוחה.
נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם