הרחק מהכרוניקה והתודעה היומיומית שלנו עומד בימים אלה להסתיים פרויקט שתוצאותיו עשויות להשליך על מישורים כלכליים, מדיניים ואף ביטחוניים במרחבים גיאוגרפיים גדולים בשנים הבאות. מדובר בסיום הנחתו של צינור הגז התת-ימי השני בין רוסיה וגרמניה, שנועד לספק את הביקוש הגובר של אירופה לגז, בהעדר תגליות ותפוקות ברמות דומות.
הצינור, באורך כ-1200 ק"מ, שעלה כ-11 מיליארד דולר, יופעל על ידי החברה Nord Stream 2 AG, שהמנכ"ל שלה הוא גרמני המקורב לפוטין, והבעלות עליו נמצאת בידי גזפרום. גזפרום הוא תאגיד הגז הממשלתי הרוסי, עליו נטען כי גם מנהליו נמנים על מקורביו היותר קרובים של פוטין.
צינור הגז התת-ימי השני בין רוסיה וגרמניה, שנועד לספק את הביקוש האירופאי הגובר לגז, הוא בבעלות גזפרום, תאגיד הגז הממשלתי הרוסי, שמנהליו נמנים על מקורבי פוטין ויופעל ע"י חברה שמנכ"לה הגרמני מקורב לפוטין
בהקשר זה מעניינת גם העובדה כי היו"ר של החברה המפעילה הוא גרהרד שרדר, קנצלר גרמניה בעברו. כאשר הוא העריך ב-2005 כי הוא עומד להפסיד בבחירות לאנגלה מרקל, הוא הזמין את פוטין לברלין לחתום על ההסכם להקמת מיזם Nord Stream הראשון. שבועות ספורים לאחר שהפסיד הוא התמנה ליו"ר החברה, משרה שהעשירה אותו מאד כלכלית. כסוציאל דמוקרט גרמני הוא לא התרשם מהביקורות הקשות שהוטחו בו על כך שהקריב את שמו כפוליטיקאי נקי כפיים כדי לשרת את האינטרסים של פוטין.
מאז היבחרה, הייתה אנגלה מרקל שותפה פעילה ליישומו של הפרויקט. זאת חרף הביקורת הקשה שהוטחה בו במדינות שונות באירופה ובארה"ב, בנימוק שמדובר בעוד אחד מתמרוניו של פוטין לבסס את מעמדה של רוסיה ולהפיק תועלות על חשבון השותפים שלו. עמדה זו התחזקה לאחר שרוסיה סיפחה בכח הזרוע את חצי האי קרים ב-2014 ויזמה מלחמה במזרח אוקראינה שכבר עלתה בחייהם של אלפים.
האיחוד האירופי וארה"ב מיהרו להטיל על רוסיה סנקציות כלכליות שלא הביאו להקפאת הפרויקט, כי גרמניה, השותפה לסנקציות, לא התעקשה על הפסקתו. המדינות היחידות שהתנגדו לכל אורך הדרך היו פולין ואוקראינה, הרואות בפרויקט זה איום אסטרטגי ישיר עליהן. הן טוענות כי מטרתה של רוסיה היא להשתמש ברווחי הצינור כנשק גיאופוליטי מסוכן תוך הגברת התלות בה והשפעתה בזירה האירופית.
עד היום עיקר הגז הרוסי משונע למרכז ומערב אירופה דרך רשת קווי צינורות ישנים העוברים בעיקר דרך אוקראינה (שריד מהעידן הקומוניסטי). אחד הנימוקים לפרויקט התת-ימי היה החידוש בצנרת ובאמצעי ההפעלה הטכנולוגיים.
המדינות היחידות שהתנגדו לפרויקט לכל אורך הדרך היו פולין ואוקראינה, הרואות בו איום אסטרטגי ישיר. לטענתן מטרת רוסיה היא להשתמש ברווחי הצינור כנשק גיאופוליטי מסוכן להגברת התלות בה
ההסכם הקיים עם אוקראינה הוא עד 2024 והיא חוששת שפוטין לא יאריכו וכי היא תאבד את התמלוגים בגין מעבר הגז בשטחה. גם פולין מקבלת היום את מרבית הגז מרוסיה בצנרת היבשתית דרך בלארוס ומקצת מאוקראינה. יחסיה עם רוסיה מתוחים זמן רב ומאופיינים בהתקפות והאשמות הדדיות. פולין חוששת כי בסכסוך או משבר עתידי ביניהן רוסיה עלולה לסגור את הברזים היבשתיים ולהפוך אותה לתלויה בגז התת-ימי בבעלות גזפרום, שיהיה במקרה כזה גם יקר הרבה יותר.
למרות העמדה המאוחדת הבלתי מתפשרת החליט ממשל ביידן במאי האחרון להסיר את הסנקציות מעל החברה המפעילה. זאת בשל ההכרה כי הפרויקט נמצא בשלבי סיומו וכי תועלותיו לבעלות הברית באירופה גדולות מהפסקתו. לנוכח הירידה בהיקפי ההפקה בעולם המערבי, כולל ארה"ב, הצפי הוא לביקוש גובר לגז כבר בחורף הקרוב, גם לאור ההתאוששות הכלכלות בעולם לאחר מגפת הקורונה. מטבע הדברים, אלה יביאו לעליית מחירי הגז ובעקבותיהם להתייקרויות משקיות.
אלא שנימוקים אלה לא הפיגו את חששות המתנגדים, גם בקונגרס האמריקאי, שלא שכחו את סיפוח קרים והמלחמה הנמשכת במזרח אוקראינה, אשר גבתה עד היום למעלה מ-13,000 קרבנות.
על רקע מציאות זו סיכמו ארה"ב וגרמניה כי גרמניה תטיל שוב סנקציות אם מוסקבה תפעל נגד אוקראינה ותנסה להשתמש בצינור הגז כנשק גיאופוליטי. שתי המדינות גם החליטו לתמוך באוקראינה ופולין במימון פיתוח מקורות אנרגיה אלטרנטיביים.
ארה"ב וגרמניה סיכמו כי גרמניה תטיל שוב סנקציות אם מוסקבה תפעל נגד אוקראינה ותשתמש בצינור הגז כנשק גיאופוליטי. שתי המדינות גם החליטו לתמוך באוקראינה ופולין במימון פיתוח מקורות אנרגיה אלטרנטיביים
מרקל הדואלית
אנגלה מרקל סיימה זה עתה 16 שנות כהונה – השלישית באורכה מאז ביסמרק שלפני 130 שנים. למרות שהייתה תומכת מרכזית באוקראינה מאז סיפוח קרים והמלחמה במזרחה, היא לא הביעה הסתייגות מהמשך ביצוע פרויקט צינור הגז.
לא אחת נשאלה השאלה מדוע נהגה כך למרות מדיניותו התוקפנית של פוטין. יש המייחסים זאת ל"משיכה המיסטית" בקרב גרמנים רבים כלפי הרוסים, המתורגמת באנגלית ל-Russia sympathizers. משיכה ששורשיה מצויים כנראה בנבכי ההיסטוריה.
אגב, אפשר שמשיכה זו פועלת גם בכיוון ההפוך. אפשר למשל לציין את העובדה שמיכאיל גורבצ'וב, הנשיא האחרון של בריה"מ הקומוניסטית, בילה את שנותיו האחרונות בגרמניה, בטרם שב למולדתו בשנתו ה-90 לאחר התערערות מצב בריאותו. מכל מקום, מזכירים כי אנגלה מרקל גדלה והתחנכה במזרח גרמניה הקומוניסטית, אם כי אין כל עדות או הוכחה שזו הייתה הסיבה לדואליות במדיניותה כלפי מוסקבה.
סביר יותר להניח שהיה כאן ביטוי מובהק של ריאל-פוליטיק בהערכת הרצוי והמצוי. רוסיה לא התכופפה מול הסנקציות וכמובן שלא נסוגה מחצי האי קרים, בעוד שהביקוש לגז הטבעי באירופה רק גדל והתחזית היא כי רק מהמזרח ברוסיה ניתן יהיה לספק אותו.
מרקל סיימה זה עתה 16 שנות כהונה. למרות שתמכה באוקראינה מאז סיפוח קרים והמלחמה במזרחה, היא לא הביעה הסתייגות מהמשך ביצוע פרויקט צינור הגז
אמנם בשבועות האחרונים מרקל חזרה והצהירה כי גרמניה תנקוט ביד קשה במידה שרוסיה תנצל את הגז כמכשיר למשימות תוקפניות, וגם התנבאה כי בעוד 25 שנים אירופה לא תזדקק יותר לגז הרוסי. העניין הוא שמרקל לא תהיה ליד ההגה כבר בעוד שבועיים, בעוד שאין כל בטחון כי הנבואה הזו לא תפגוש מולה שוב את וולדימיר פוטין.
בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם