הארועים שסבבו את בריחת האסירים הבטחוניים מבית-הסוהר גלבוע עד תפיסתם, השכיחו מאיתנו את פרשת הריגתו של סמ"ר בראל חדריה-שמואלי. הבריחה אכן נבעה מרצף של מחדלים ב"גלבוע" בפרט ובשב"ס בכלל. יתרה מזאת, גירוד קל של פני השטח יחשוף במהרה כשלים מערכתיים, שמקורם בתרבות ארגונית לקויה וביחסי מרות בעייתיים בארגון זה.

הבריחה מכלא גלבוע נבעה מרצף מחדלים בגלבוע בפרט ובשב"ס בכלל. גירוד קל של פני השטח יחשוף כשלים מערכתיים, שמקורם בתרבות ארגונית לקויה וביחסי מרות בעייתיים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ברור גם שלא רק סוהרי ביטחון מן השורה ישלמו את מחיר הבריחה, אלא גם בעלי דרגות בכירות יחסית בארגון יודחו או יועברו מתפקידיהם הנוכחיים. כבר עתה מזומנים אנשי שב"ס רבים להעיד בפני המשטרה, ויהיו מי מביניהם שיהפכו במהרה מעדים לנחקרים.

פער ההתייחסות למחדלים בולט במיוחד לנוכח הדמיון בין התהליכים והארועים שהביאו להריגתו של איש מג"ב על גבול הרצועה, לבין בריחתם של אסירים בטחוניים מכלא גלבוע. לצה"ל יש חזית פעילה ו"חמה" אחת בלבד, שאורכה זעיר בכל היבט שהוא – האזור בפיקוד דרום, הגובל בשטחי רצועת עזה.

הארועים בקו החזית הזה הם כמעט שגרתיים בתכיפותם ובאופן התפתחותם. כל מפקד בכיר בחטיבה הצפונית, באוגדת עזה, בפיקוד דרום ובמטכ"ל – עבר לא אחת את המסלול הקצר של חזית זאת, בחן אותו, עיין ביומנים ובפקודות, ופעל לקביעת נוהל, תקן, פקודת-קרב, וכו', שיתאימו למצבים, שהתרחישים מכינים את החיילים לקראתם.

"תרומתה" של משפחת החייל שנפל לפוליטיזציה של הארוע, סייעה למפקדי צה"ל ולחברי הממשלה להתעלם מן העיקר – בחינת הכשל המערכתי והתרבות הקלוקלת בפיקוד דרום לדורותיו.

הרמטכ"ל גיבה את הקצינים הבכירים, ומשום-מה גם ראש-הממשלה עשה כן. בנט הכריז, כי "הגיבוי שלי למפקדי צה"ל הוא מלא ומוחלט", וקרא לפוליטיקאים (ובמשתמע, לכולנו), "לא לגעת בצה"ל ובמפקדיו".

"תרומת" משפחת החייל שנפל לפוליטיזציה של הארוע, סייעה למפקדי צה"ל ולחברי הממשלה להתעלם מן העיקר – בחינת הכשל המערכתי והתרבות הקלוקלת בפיקוד דרום לדורותיו

הרמטכ"ל הגדיל לעשות, כאשר באיגרתו למפקדים בצבא הכריז במעין איום מרומז: "חברה שלא תגבה את חייליה ומפקדיה גם כשטעו, תגלה שאין מי שיילחם עבורה".

הוא גם הסביר באיגרת: "החלטות מתקבלות לרוב בחוסר ודאות ובפרק זמן קצר, לכן לעולם ייתכנו שגיאות".

וכך נמנע מאיתנו דיון אמיתי ברמת הפיקוד של הקצינים הבכירים, ובאופן הכנת האמצעים לשימורה ולניהולה המבצעי של חזית צרה.

לעומת זאת, כאשר ארעה הבריחה מ"גלבוע" נשמעו קולות אחרים. השר לבטחון פנים התבטא מיידית: "לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין שהיה כאן כשל חמור". וכאמור, שדרת הפיקוד בשב"ס מוצעדת להעיד בפני גורם חיצוני, משטרת ישראל.

לדעתי, בגלל הדמיון שביניהם, שני הארועים היו צריכים להיחקר ברמת חומרה ודקדקנות זהה. אין כל "חוסר ודאות" לגבי הרקע לארוע בגבול הרצועה. מחד גיסא, מדובר בפתיחת חרך-ירי אחד, ואולי חרכים אחדים בחומה, בגובה נמוך שאינו מאפשר תמרון ושדה-ראייה לחייל האוחז ברובה. מאידך גיסא, איפשרו למתפרעים להגיע למרחק "אפס" מחומה זאת, כאשר הם יכולים לתפוס בידיהם את קנה הרובה המבצבץ מן החרך, שלא לדבר על השבת אש אל תוך החרך, כפי שאכן קרה.

לדעתי, בגלל הדמיון שביניהם, שני הארועים היו צריכים להיחקר ברמת חומרה ודקדקנות זהה. אין כל "חוסר ודאות" לגבי הרקע לארוע בגבול הרצועה

מכאן שלפנינו קודם כל כשל תכנוני וביצועי הקשור ליכולותיה של יחידת הבינוי של צה"ל (אם היא הוזמנה לפעור חרכים אלה ולחזק את עמדות הירי), ובוודאי לרמת החשיבה, התכנון והפיקוח של מפקדי החזית העזתית (אלוף הפיקוד, מפקד אוגדת עזה ומפקד החטיבה הצפונית) בעת הקמתן של עמדות ירי אלה ומיגונן.

אין לפטור מאחריות את המפקדים שמונו לתפקידים אלה בשלבים מאוחרים יותר, שהיו אמורים לבחון סוגיות אלה השכם והערב. חמור מכל, מפקד החטיבה שהה בעמדה בעת הארוע, ולא מצא כל פגם בביצוע ירי דרך החרך בחומה.

לאור היותו של יואב ברונר בתפקיד במשך יותר משנתיים קודם לכן, לפטור אותו ב"שגיאות" במצב של "חוסר ודאות", כשמדובר בעמדה סטטית מוכרת ולא במלחמת תנועה המטילה לחץ בלתי צפוי על המפקד לנוכח מצבים חדשים ומפתיעים.

הבה נבחן את שרשרת הפיקוד בפיקוד דרום בשנים האחרונות, ונראה כי מדובר בקבוצה שהחברים בה משלימים תצרף מלא של הפיקוד והפעילות על גבול רצועת עזה, בשנים האחרונות: סגן הרמטכ"ל הקודם, אייל זמיר, היה אלוף פיקוד דרום בשנים 2018-2015, בטרם מונה לסגן הרמטכ"ל. יורשו בפיקוד דרום, הרצי הלוי, שימש כאלוף הפיקוד במשך כשלוש שנים (2021-2018), ולאחר מכן שב והחליף את אייל זמיר, הפעם בכובע סגן הרמטכ"ל.

אלוף הלוי ניהל את פיקוד דרום בימים רבים של חילופי אש ופעילות מבצעית על גדר הגבול. הוא גם היה פעיל מאוד בהצבת תנאים ודרישות ליצירת חיילות משופרת אצל פקודיו. האם לא הותיר נוהל בהיר לגבי עמדות-ירי מתאימות למצבים האפשריים השונים? האם לא הנחה את גופי הבינוי בנושא חרכי-ירי? הלא בחן את פעולותיהם והעמידם על טעויותיהם?

שאלות אלה נכונות גם לגבי אופי הפיקוד והערכת השטח, כאשר מדובר בבכירים אחרים: כפוף לאלוף הפיקוד נמצא מפקד אוגדת עזה, ומתחתיו – מפקד החטיבה הצפונית. שני אלה הם האחראים המרכזיים על הפעילות ב"ימי אש" ועל אופן התנהלותם של הכוחות, כולל סוגיית הבטיחות הדרושה למפקדים הזוטרים יותר ולחייליהם.

ובכן, אלוף הפיקוד הנוכחי, אליעזר טולדנו, ש"ירש" את הרצי הלוי באביב השנה, היה מפקד אוגדת עזה בשנים 2020-2018. כאלוף הפיקוד, הוא ניהל את הכוחות במבצע "שומר החומות". האם מי שאמור להיות מעורה בכל פיסת קרקע ולהפוך אבן על אבן במהלך שירותו הפיקודי הממושך יחסית בגזרת עזה, לא שם לב למיקומן של עמדות, לטווחי-הראייה מתוכן, ולסיכון האפשרי לחיילים הממוקמים בהן?

האם מי שאמור להיות מעורה בכל פיסת קרקע ולהפוך אבן על אבן במהלך שירותו הפיקודי הממושך יחסית בגזרת עזה, לא שם לב למיקומן של עמדות, לטווחי-הראייה מתוכן, ולסיכון האפשרי לחיילים הממוקמים בהן?

כאשר טולדנו פרש מן הפיקוד על אוגדת עזה, נמרוד אלוני נכנס לתפקיד זה. קודם לכן, בשנים 2020-2017, אלוני היה ראש חטיבת ההדרכה בזרוע היבשה. יש להניח ולקוות, שאת הנחיותיו והוראותיו עיגן בידע תיאורטי מתאים, הנובע גם מקריאת ספרות שנכתבה בידי מפקדים בצבאות אחרים. לפיכך, מוזר שהוא לא הבחין בצורך ליצור תנאי ירי ובטיחות ירי אל מול פעילות עוינת בזירה קבועה וידועה.

ואם התוצאה – מיקום חרך-הירי – מעלה תהייות לנוכח הניסיון וההיכרות עם השטח, שהיו צריכים להיות נכס צאן ברזל בידי המפקדים שתוארו לעיל, הרי שפרשת מפקד החטיבה הצפונית בארוע זה, חמורה במיוחד: עיקר תהילתו של יואב ברונר, שפיקד על החטיבה הצפונית ממאי 2019, היתה בדרישתו למשמעת קפדנית.

עוד ב-2015, כתב מאמר לכתב-העת "מערכות" תחת הכותרת "המלחמה בחפיפניקיות". במאמרו, ברונר הלין על המשמעת הרופפת בצה"ל ודרש מן המפקדים: "עלינו למנוע באופן נמרץ אירועים שבהם באה לידי ביטוי פגיעה במשמעת המבצעית".

ב-2020 אף התעמת עם חיילים שעברו על הנוהל וגרמו להתהפכות ג'יפ בגזרת עזה שבפיקודו.

אולם מסתבר, שנאה דרש אך נאה לא קיים. ולמרבה הפלא, לאחר שתרם ברגע האמת לכישלון הנקודתי באופן שאינו משתמע לשני פנים, מפקד החטיבה המשיך ימים ספורים לאחר מכן לתפקיד אחר, יוקרתי יותר – מפקד חטיבת הצנחנים. בטקס חילופי המפקדים של החטיבה הצפונית, שיבח נמרוד אלוני את יואב ברונר במילים: "דע לך שחיילים ואזרחים רבים חבים לך את חייהם מבלי שהם יודעים זאת".

כאמור, הרמטכ"ל וראש הממשלה גיבו-חיפו, הקצינים המשיכו בדרכם, ואחריות אישית אין. מה הלקח שיילמד – קציני צה"ל חסינים? המפקדים מעל הכל? אני משוכנע שלא זה הגורל הצפוי לאנשי שב"ס. דיונים משמעתיים, הדחות ופיטורים יהיו מנת חלקם, ואיש לא יקבל את תואנותיהם והסבריהם או ייצא להגנתם.

הרמטכ"ל וראש הממשלה גיבו-חיפו, הקצינים המשיכו בדרכם, ואחריות אישית אין. מה הלקח שיילמד – קציני צה"ל חסינים? המפקדים מעל הכל? אני משוכנע שלא זה הגורל הצפוי לאנשי שב"ס

זהו הפער המובנה בהתייחסות לכשל מערכתי ולתרבות ארגונית לקויה: כאשר הם מתגלים בצה"ל, אזי הכל "נשאר במשפחה"; כאשר פגמים דומים נחשפים בשב"ס – אוי ואבוי למשרתים בשורותיו.

לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים