ברכות חמות לידידי תא"ל (מיל.) מייק הרצוג עם אישור הממשלה בשבוע שעבר על מינויו הראוי ביותר לכהן כשגריר ישראל בוושינגטון – הבירה החשובה ביותר לשירות החוץ הישראלי. כמו כן, יבורכו ראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד על החלטתם זו.

אין ספק שגלעד ארדן עשה את הצעד המתבקש בהודיעו, כי בשרתו כמינוי פוליטי בתפקיד שגריר ישראל בוושינגטון, יחדל מלמלא התפקיד, באשר אינו חש שהינו נושא דברו של ראש ממשלת ישראל. יפה, ראוי וטוב עשה.

אין ספק שארדן עשה את הצעד המתבקש בהודיעו, כי בשרתו כמינוי פוליטי בתפקיד שגריר ישראל בוושינגטון, יחדל מלמלא התפקיד, באשר אינו חש שהינו נושא דברו של ראש ממשלת ישראל. יפה, ראוי וטוב עשה

הייתי משוכנע, בהביני מושג או שניים בעניינים דיפלומטיים, ובהניחי שגלעד ארדן איש כבוד הינו, כי יארוז מיד מזוודותיו, אשתו וילדיו, וחיש ישובה לארץ הקודש.

מה רבה הייתה תדהמתי, אי הבנתי וכאבי בטני בשמעי, כי באותה נשימה בה הודיע גלעד ארדן שאינו חש כי ביכולתו לייצג המדינה אל מול הממשל האמריקני – הודיע לפתע כי הוא יכול גם יכול לייצג את אותה ממשלה, מול משפט העמים, בחזית החשובה ביותר בעולם, בניין הזכוכית בשדרה הראשונה בניו יורק.

שפשפתי עיני כלא מאמין – האם הוזה אני? הזהו אותו השגריר? הייתם מאמינים כי השגרירים שייצגו את ישראל נאמנה באו"ם אל מול משפט העמים – וברשותכם אזכיר, בכל הכבוד, רק כמה: אבא אבן, יוסף תקוע, חיים הרצוג (שזכיתי להיות עוזרו הפרלמנטרי), יהודה בלום, בנימין נתניהו, דני גילרמן ורון פרושאור – היו טוענים טענה דומה לזו של גלעד ארדן?

טענה מוזרה, לפיה מחד גיסא ליבם לא מלאם לייצג את ראש ממשלת ישראל בוושינגטון (אגב, אבא אבן עשה, רוב התקופה, בשנות החמישים של המאה הקודמת, את שני התפקידים בצוותא חדא); אולם, מאידך גיסא, דווקא יכולים גם יכולים בעת ובעונה אחת, לייצג נאמנה, ולהביא בגאון דבר זו הממשלה והמדינה, קבל עולם ומלואו, ולנסות לשכנע שבע ועשרים ומאה מדינה, בצדקת דרכה של ממשלת ישראל.

הייתה לי הזכות, אני הדל בעבדכם, לשאת בכמה תפקידים דיפלומטיים, גם בכירים, בשם מדינת ישראל, ובכללם בארה"ב, בארבעים השנים האחרונות – תמיד, תמיד, עמיתיי ואני, היינו נאמנים ומחוייבים, בכל תפקיד, ובכל מקום בתבל, בארץ ובגולה, למדינת ישראל ולממשלתה הנבחרת.

לא עלה על דעתנו, מעולם, לקבוע – ולמיטב ידיעתי, גם לא נשמעה קביעה כזו, בארץ, או בכלל בעולם הדיפלומטי – כקביעתו המוזרה של האדון ארדן, כי תפקיד דיפלומטי מסויים דורש יותר נאמנות מתפקיד דיפלומטי אחר.

לא עלה על דעתנו, מעולם, לקבוע – ולמיטב ידיעתי, גם לא נשמעה קביעה כזו, בארץ, או בכלל בעולם הדיפלומטי – כקביעתו המוזרה של האדון ארדן, כי תפקיד דיפלומטי מסויים דורש יותר נאמנות מתפקיד דיפלומטי אחר

ואם עסקינן כבר בשמחת המינויים הפוליטיים – זוכה אני, בשטו"מ, לקרוא, מדי שבת בשבתו, העתון "בשבע" ומוספו "אתנחתא". מצאתי שם לא מזמן ראיון מרתק עם שגרירת ישראל בלונדון ציפי חוטובלי ובכללו, אודות געגועיה כמו געגועיה הקשים של משפחתה לארץ הקודש, ובמיוחד בלילי שבתות. קראתי, מעי חמרמרו ונהפך לבי בקרבי, כנאמר באיכה פרק א' (השגרירה חוטובלי בוודאי תבין אל נכון).

בטוחני הייתי כי עתה, עם חילופי הממשלה, יבוא המזור לכאבה של זו המשפחה, וגם הם יאוצו בשמחה לארצנו – ולא היא. אם זאת ששמעתי נכון, נתלים הם בזנב זנבו של חוזה המבטיח להם שלוש שנות שרות בלונדון המעטירה, משל היו ארגזי קרטון שנחתם חוזה לאספקתם לשלוש שנים…או לחלופין חיסונים נגד קורונה.

לא זאת גם זאת, הבינותי מקריאת הגאזטים, לאחרונה, כי השענות משפטית זו (לי, כמשפטן קטן מאד, גם ספק בצדקתה המלאה) מנעה שליחתה של יעל  גרמן, דוברת האנגלית, להשתגררות בחצר סנט ג'יימס.

ולעניין השגרירה חוטובלי, ההפך שירות החוץ שכה יקר לכולנו, לקרדום לחפור בו? ו/או חס ושלום למתן מטרופולין מקלט לפוליטיקאים שסר חינם, תהילתם נגוזה ועבר זמנם?

אוריאל פלטי הוא שגריר בדימוס