ראש הממשלה נפתלי בנט מרגיש את עצמו בניו יורק כמו שליח של רצון טוב. כך הוא מדבר, כך הוא מתנהג, כך הוא נואם. בכדורגל קוראים לזה "משחק לרוחב". בנט רוצה ליהנות מהמשחק. הוא לא רוצה להבקיע.
שני נאומי בכורה היו אתמול לבנט. האחד בעצרת הכללית של האו"ם, השני מול ראשי הפדרציות היהודיות בבניין ספרא. בשניהם הוא לא סיפק דרמות, אך הנאום השני היה הרבה יותר טוב. בנט לא קרא שם מן הכתב אלא דיבר אל האנשים, והם אהבו את הגישה.
בשני המקרים בנט ניסה לספק תמונה אופטימית, לשווק את ישראל כמו חלוץ של תקווה, מגדלור בתוך מים סוערים, מדינה שבאה להציל את העולם מקיטוב ומקורונה. כאשר דיבר על הקיטוב ראה בנט מול עיניו כנראה את המהומות בקונגרס האמריקני בינואר האחרון. הוא חשב לספק להם דוגמה מבית, להראות איך עושים את זה אחרת בממשלת שמאל-ימין שנולדה מתוך תאונה.
כאשר דיבר על הקיטוב ראה בנט מול עיניו כנראה את המהומות בקונגרס האמריקני בינואר האחרון. הוא חשב לספק להם דוגמה מבית, להראות איך עושים את זה אחרת בממשלת שמאל-ימין שנולדה מתוך תאונה
קשה לי להאמין שהעולם יעלה עכשיו דווקא לירושלים ללמוד מהי אחווה פוליטית, ואיך מקבלים החלטות למרות ויכוחים והתנצחויות, אבל למה לא לנסות לשווק ישראל אחרת, גם אם זה נראה קצת מוזר.
כל כך מוזר, עד שבנט מתעלם ביודעין לטובת מאמצי הדימוי של ישראל מהסיפור הפלסטיני. הרעיון שלו הוא כזה: ישראל היא מדינת הייטק וסייבר וחקלאות מתפתחת, אור לגויים, אבל היא תמיד מתקשרת עם הסכסוך מול הפלסטינים. אם לא נזכיר את אבו מאזן, הוא לא יהיה קיים. ממילא לא קורה כלום במשא ומתן, אז למה לעורר את כל המחלוקת.
גם בעניין הקורונה אין מחלוקת. כולם רוצים לנצח את המגפה ובנט מציע להם בנאומו באו"ם מודל, כאילו שישראל היא סיפור הצלחה יוצא דופן בעניין הזה. בנט באמת משוכנע כי המנהיגים שהוא מדבר איתם – הנשיא עמנואל מקרון מצרפת וראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו – לומדים ממנו איך חיים עם הקורונה, משאירים משק פתוח ומחייבים בוסטר ותו ירוק. אחוזי התמותה הגבוהים הם כנראה הכרח שצריך להכיל, כפי שאמרה שותפתו השרה איילת שקד.
בנט באמת משוכנע כי המנהיגים שהוא מדבר איתם לומדים ממנו איך חיים עם הקורונה, משאירים משק פתוח ומחייבים בוסטר ותו ירוק. אחוזי התמותה הגבוהים הם כנראה הכרח שצריך להכיל, כפי שאמרה שקד
בנט הפגין שרירים רק מול שניים, האיראנים ומשרד הבריאות. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק פרסם מאמר בידיעות אחרונות ביום שני לפני שבוע שבו הוא בעצם משלים עם הנשק הגרעיני שבידי איראן, ועם כישלון המאבק הישראלי. בנט לא קונה את זה.
גורם מדיני בפמליית ראש הממשלה אמר אתמול כי "העשרה (של אורניום), הנשקה (ייצור הפצצה) וטילאות (יכולת השיגור) אינן סופיות. צריך להשתמש בנקודות התורפה של איראן ולא לפחד ממשהו שנראה ענק".
מול משרד הבריאות בנט התפרע ממש, תקף את המומחים המגמגמים מול העובדות שהוא מציג בפניהם, ואת התמונה הכוללת שנעלמת מהם. גורם מדיני אפילו הציג מול העיתונאים בגאווה את תמונת הניצחון של בנט על ד"ר שרון אלרעי פרייס וחבריה. "הפקענו את המונופול ממשרד הבריאות", הוא הכריז. אולי הוא הבין כי הנאום באו"ם לא היה דרמטי דיו, ולכן צריך ליצור כותרות במקום אחר.
בקיצור, בנט חיפש את היריבים הנוחים ואת האמירות הקלות. בנאום מול הקהילה היהודית לא עלה מתווה הכותל, הגיור או שיח הזכויות של הפלסטינים שכל כך מעסיק בעיקר את הצעירים היהודיים שפונים עורף לישראל. הוא לא הציג בעיות ולא הציע פתרונות.
המנהיגים שמעו אותו בנימוס. הם נתנו לו קרדיט של מנהיג חדש, והסכימו לבלוע את המסר הפייסני, שבנט הביא להם באנגלית מצוינת ובגובה העיניים. "בפעם הבאה זה לא יהיה כזה קל. נדרוש ממנו תשובות", אמר לי אחד מהם.
קונסוליה ברמאללה
פעמים רבות אתמול חזר בנט על המשפט של הלל הזקן "אם אין אני לי מי לי". אתמול פרסמנו כי בפגישה הקודמת שלו בוושינגטון בנט סירב, לדבריו, לשלוש דרישות של הנשיא ג'ו ביידן – בנושא איראן, ההתנחלויות והקונסוליה האמריקאית בירושלים.
בהקשר הזה, לזמן ישראל נודע כי בנט הציע לביידן להקים את הקונסוליה לפלסטינים בפאתי רמאללה או באבו-דיס, מחוץ לשטח הריבוני של ירושלים – בדומה להצעת קודמו בנימין נתניהו. התשובה בינתיים שלילית.
לזמן ישראל נודע כי בנט הציע לביידן להקים את הקונסוליה לפלסטינים בפאתי רמאללה או באבו-דיס, מחוץ לשטח הריבוני של ירושלים – בדומה להצעת קודמו בנימין נתניהו. התשובה בינתיים שלילית
אגב, מי שנמצא בארצות הברית ועושה קמפיין נגד הקמת הקונסוליה הוא חבר הכנסת ניר ברקת (ליכוד). בסביבת בנט הזכירו כי הקונסוליה בגלגולה הקודם פעלה בימי שלטונו של ברקת כראש העיר, "וזה לא הפריע לו כל כך".
גם בנט, כמו ברקת, מסתובב בניו יורק וצופה לבייס שנשאר לו בישראל. בנט יכול היה להגיע לאו"ם ביום חמישי שעבר, ואולי לתפוס כמה ראשי מדינות שהיו כאן, אבל אז הנאום שלו היה משודר אחרי חצות. לא שווה.
בנט גם סירב לנאום ביום שישי, כי אז הדתיים בארץ לא היו רואים נאום שמשודר בשבת. הפשרה הייתה על אתמול (שני) גם במחיר של אולם ריק בעצרת האו"ם ולוח זמנים אוורירי במיוחד בניו יורק.
ואולי זה מה שבנט חיפש, קצת חופש. בנט מת על ניו יורק. הוא חי בעיר בסוף שנות ה-90, התגורר בשדרות מדיסון ונסע כל בוקר בתחבורה הציבורית לעבודה.
אמש, בערב החג, הוא צעד ברגל, מוקף בעשרות מאבטחים, למלונו מבית הכנסת קהילת ישורון שבו התפלל גם באותם ימים רחוקים. נדמה לי שלא היה מאושר ממנו באותן דקות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם