כחצי שנה עברה מאז פרשת ההתעללות במעון הפעוטות דיסני באשקלון. ההורים סמכו בעיניים עצומות על הגננת הוותיקה, אמיליה אוסטרובסקי בת ה-71, ועתה הם משלמים את המחיר על כך.
יוליה בלניצקי ובעלה מקסים היו ההורים שחשפו את הפרשה. "הבן שלנו היה בן שנה ושבעה חודשים כשהתחלנו לחשוב שמשהו לא בסדר. הוא לא דיבר ולא היה מוכן ללכת לגן בבוקר. לא היה מוכן לקום מהמיטה, היה בוכה בהיסטריה, מחזיק במיטה בכוח. יום אחד שמנו בתיק שלו טלפון על הקלטה ושמענו את כל הזוועות".
"הבן שלנו היה בן שנה ושבעה חודשים כשהתחלנו לחשוב שמשהו לא בסדר. הוא לא דיבר, היה בוכה בהיסטריה, ולא היה מוכן ללכת לגן בבוקר. יום אחד שמנו בתיק שלו טלפון על הקלטה ושמענו את כל הזוועות"
ההורים הגישו תלונה במשטרה, אבל חלק גדול מהם ידע על כך רק כעבור 5 ימים כשהמשטרה הגיעה לגן כדי לחקור ולהחרים את הקלטות של המצלמות.
"עד שהמשטרה הגיעה הגן המשיך לפעול ואני עוד המשכתי לשלוח את הבת שלי לשם. דיברו על זה שיש איזו הקלטה והגננת פוטרה, אבל עד שהתקשרו אליי מהמשטרה לא ידעתי מה גודל הצרה", מספרת אינה שפרינגר, אמא לפעוטה בת שנתיים. "החיים שלי נחלקים לשניים: לפני שראיתי את הסרטונים במשטרה ואחרי.
"ראיתי את הסבתא החמודה והחמה שחשבנו שהיא, מרימה את הילדה שלנו גבוה באוויר ומטיחה אותה על הרצפה בכעס בחוזקה עם הפנים מטה. מאותו רגע במשך כמה חודשים בעלי לא ישן ולא אכל. התהלך כמו זומבי. עד עכשיו אנחנו מאשימים את עצמנו. איך זה קרה? איך אפשר לסמוך על אנשים ככה? יש לי צמרמורת איומה כשאני נזכרת במה שקרה".
"ראיתי את הסבתא החמודה והחמה שחשבנו שהיא, מרימה את הילדה שלנו גבוה באוויר ומטיחה אותה על הרצפה בכעס בחוזקה עם הפנים מטה. מאותו רגע במשך כמה חודשים בעלי לא ישן ולא אכל"
מה עושים עכשיו
לאחר שהמעון נסגר, הילדים פוזרו ונותרו ללא מסגרת חינוכית וההורים נותרו ללא כל הכוונה וליווי במשבר שחוו. "הייתה חוקרת במשטרה שהסבירה לנו שמתנהלת חקירה והם הולכים להגיש תיק לפרקליטות. יצאנו החוצה כל ההורים, התחבקנו, בכינו והלכנו הביתה. מה עושים עכשיו?", מספרת שפרינגר.
"היו כותרות בתקשורת, אבל אחר כך זהו, שקט. אף אחד לא התקשר מהעירייה, לא דיברו איתנו ולא אמרו לנו מה לעשות. זו תחושה מזעזעת. הרגשתי שהשאירו אותנו לבד, תתמודדו".
יוליה בלניצקי מוסיפה: "מה שהכי חסר לי היום זו תמיכה נפשית. אחרי שגילינו את מה שהבן שלי עבר נכנסתי לדיכאון קשה. עד היום בכל פעם שאני מדברת על זה, אני מוצפת מחדש. בכל פעם שאני צריכה לריב כדי לקבל תור לאבחון או טיפול בשביל הילד, אני צריכה לחזור שוב ושוב על הסיפור ומתרסקת.
"מה שהכי חסר לי היום זו תמיכה נפשית. אחרי שגילינו את מה שהבן שלי עבר נכנסתי לדיכאון קשה. עד היום בכל פעם שאני מדברת על זה, אני מוצפת מחדש"
"לפעמים באים לקראתנו, ולפעמים צריך ממש להילחם כדי לקבל מה שמגיע לנו וזה דורש המון כוח. אנחנו, ההורים, לגמרי לבד במערכה מול המערכת".
המקרה הגיע לכותרות פעם נוספת ברגע שהגננת שוחררה למעצר בית וההורים יצאו להפגין נגד ההחלטה. "אני זוכרת שאז יצא לי כל האוויר. למה אנחנו מגלים את השחרור שלה מהתקשורת? למה אף אחד לא מדבר איתנו? החלטנו שאנחנו לא מוותרים ויוצאים להפגין.
"התחושה היא שההתייחסות במדינה היא לא לפי המעשה שאדם עשה, אלא לפי כמה רעש אתה עושה כהורה. לפי זה ייקבע העונש. כתבתי בקבוצות של אמהות שיבואו לתמוך בנו".
בזכות ההפגנה, הגיעו ההורים אל יו"ר העמותה למען הילד בגיל הרך, מור דקל, שהגיעה להפגנה. כך הצליחו לקבל את התמיכה והליווי שהיו זקוקים להם באותה התקופה.
"זו לא הפעם הראשונה שאני עדה לאוזלת יד של המדינה במקרה מהסוג הזה", אומרת דקל. "למעשה, אין שום גורם שלוקח אחריות על המשפחות ונותן דרך מנחה או ליווי להורים או פעוטות מהמעון. ביום אחד הורים מוצאים עצמם במשבר נפשי קשה מאוד, באפילה מוחלטת לגבי הזכויות שלהם ולגבי מה שהם אמורים לעשות.
"אין שום גורם שלוקח אחריות על המשפחות ונותן דרך מנחה או ליווי. ביום אחד הורים מוצאים עצמם במשבר נפשי קשה מאוד, באפילה מוחלטת לגבי הזכויות שלהם ולגבי מה שהם אמורים לעשות"
"לרשויות אין נוהל מסודר מה עליהן לעשות במקרה כזה, אין עובדת סוציאלית שמגיעה לבית המשפחה ומלווה אותה. בדרך כלל הם פונים לעמותות ואנחנו מלווים אותם, מגייסים אנשי מקצוע בתחום הטיפול, פסיכולוגים התפתחותיים, קלינאי תקשורת, יועצים שיסייעו להורים ולילדים, אבל לא כולם מגיעים אלינו וזה לגמרי התפקיד של המדינה לדאוג למשפחות האלה ולא להפקיר אותן".
נכון להיום, הנוהל היחיד שקיים בנושא הוא סעיף 368 לחוק העונשין – נוהל דיווח של משרד החינוך ומשרד הרווחה. "על פי החוק, המשטרה מחויבת לדווח לרשויות הרווחה בעיר על המקרה, האגף לפיקוח על מעונות היום של משרד הכלכלה סוגר את המעון וזהו.
"החוק לא מחייב את הרשות המקומית לסייע למשפחות ומרבית הרשויות לא רואות את גילאי 3-0 בתחום אחריותן. אבל זה לא הגיוני ששנים מתגלים מקרים וקיימת בעיה והמדינה מתעלמת".
כחודש אחרי שהתגלה המקרה, לאחר שנשלח מכתב רשמי לראש עיריית אשקלון תומר גלאם מטעם העמותה למען הילד בגיל הרך, העירייה יצרה קשר עם המשפחות. נערכה שיחת זום חד-פעמית משותפת לכל ההורים עם פסיכולוגית בשירות העירייה, והוצע להם להתייעץ עם שירות הפסיכולוגיה החינוכית בעיר.
כמו כן, הורה גלאם למחלקת החינוך לסייע לילדים שעולים לגני העירייה בשיבוץ לגנים שהמשפחה בוחרת. אבל הצרכים של המשפחות היו גדולים הרבה יותר.
"לקחנו את הילד לפסיכולוג פרטי כי הוא סובל מחרדות והתורים לפסיכולוג דרך קופת חולים היו ארוכים מדי", מספרת בלניצקי. בנה סובל גם מבעיות רפואיות ועיכובים התפתחותיים, ועדיין נמצא בהליך של אבחונים במכון להתפתחות הילד.
"כל בדיקה, כל אבחון, כל טיפול צריך להשיג במלחמות. המזכירה אומרת לי – 'למה לי לתת לכם תור כשיש ילדים שמחכים פה שנה לפניכם'. אז אני מסבירה להם, שהבן שלי עבר התעללות בגן, והוא במצב לא טוב. זה פשוט מתיש".
"כל בדיקה, כל אבחון, כל טיפול צריך להשיג במלחמות. המזכירה אומרת לי – 'למה לי לתת לכם תור כשיש ילדים שמחכים פה שנה לפניכם'. אז אני מסבירה שהבן שלי עבר התעללות והוא במצב לא טוב. זה מתיש"
בלניצקי מעידה שגם היא בעצמה הייתה שמחה לקבל טיפול פסיכולוגי, אבל היא לא מגיעה לזה.
על פי דקל, הפתרון מצוי בנוהל מסודר שיחייב את כל הרשויות והגורמים לסייע למשפחות נפגעי עבירה בגיל הרך. "הנוהל הנוכחי לוקה מאוד בחסר. לא רק תמיכה נפשית, המדינה אמורה לספק לילדים האלה גם טיפול רפואי מתאים.
"שמעתי על הורים מבוהלים שגילו מקרה של התעללות ורצו לבית חולים כדי שיבדקו את הילד ויבינו איזה נזקים נגרמו לו. ומה אמרו להם? לכו לרופא, תקבלו הפניה, תזמינו תור – ואחרי זה אנחנו מגלים זעזועי מוח ופריקות כתף. אף אחד לא עוטף את ההורים האלה ולא נותן להם עזרה מיידית".
"שמעתי על הורים שגילו מקרה של התעללות ורצו לבית חולים כדי שיבדקו את הילד ויבינו איזה נזקים נגרמו לו. ומה אמרו להם? לכו לרופא, תקבלו הפניה, תזמינו תור – ואחרי זה אנחנו מגלים זעזועי מוח ופריקות כתף"
האור שבקצה
בחודשים האחרונים עובדת העמותה לגיל הרך בשיתוף עם ח"כ רון כץ מיש עתיד, יו"ר השדולה להסדרת מעמד החינוך לגיל הרך בכנסת, על ניסוח נוהל שייתן מענה לתינוקות ופעוטות נפגעי עבירה ומשפחותיהם.
![הורים מאשקלון בפגישה עם אנשי העמותה לגיל הרך וח"כ רון כץ בכנסת (צילום: באדיבות ח"כ רון כץ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/05/katz-1024x640.jpeg "הורים מאשקלון בפגישה עם אנשי העמותה לגיל הרך וח"כ רון כץ בכנסת (צילום: באדיבות ח"כ רון כץ)")
"הרשויות המקומיות הן הערוץ הישיר אל המשפחות ואמורות לסייע להן, אומר ח"כ כץ. "נכון להיום, אם הרשות חזקה ורוצה להעניק עזרה היא תתמוך במשפחה, אבל אם הרשות רואה בזה עניין משטרתי בלבד – המשפחה לא תהיה מטופלת. לא יכול להיות שיהיו ילדים והורים שיקבלו סיוע וכאלה שלא".
הדיון בכנסת, שיזמה העמותה, ייערך בזמן הקרוב וצפויים להשתתף בו נציגי משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד הרווחה, משטרת ישראל ונציגי השלטון המקומי.
הדיון בכנסת, שיזמה העמותה, ייערך בזמן הקרוב וצפויים להשתתף בו נציגי משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד הרווחה, משטרת ישראל ונציגי השלטון המקומי
"מאוד חשוב שנציגי השלטון המקומי ישתתפו בדיון כי בסופו של דבר הם אלה שצריכים לקבל את הסמכות לטפל בנושא", מסבירה דקל. "צריך שתהיה חובת ליווי הורים ופעוטות על ידי גופים מוניציפליים, שיהיה יעוץ פסיכולוגי להורים, פסיכולוגים התפתחותיים לילדים, עובדת סוציאלית למשפחה.
"צריך שקופת החולים של הילד תפנה אותו מיידית ליום אשפוז במסגרתו יעבור סדרה של בדיקות ואבחונים. גם במשטרה צריכים להתייחס בחומרה וברגישות לנושא, לא לחכות חמישה ימים עד שמגיעים להחרים הקלטות וסוגרים את הגן. וכמובן, לעדכן את ההורים לגבי התפתחות החקירה".
סוגיה נוספת שדקל מעלה היא אובדן ימי עבודה של הורים בעקבות מקרי ההתעללות בילדיהם. "ההורים האלה מפסיקים לעבוד והם לא זכאים אפילו לימי מחלה".
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "לאחר היוודע המקרה, ראש העיר נפגש עם ההורים, הציע סיוע פסיכולוגי חינוכי עבור ילדיהם וכן הנגיש להם את מערך הטיפול לילדים ולהוריהם באמצעות השירות הפסיכולוגי החינוכי ומרכז הורים וילדים.
"על אף שהחוק לא מאפשר לרשות סמכות או פיקוח ובקרה על אותם גנים פרטיים – בהנחיית ראש העיר העירייה – מובילה העירייה יוזמה ליצירת תו עירוני לאותם פעוטונים שלא מפוקחים. היוזמה מקודמת על ידי הוועדה למעמד הילד בראשות סגנית ראש העיר, מיריי אלטיט".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם