השמש זורחת בבועה היהודית שלנו

פרסום חסויות במופע של טרומן, צילום מסך מהסרט
פרסום חסויות במופע של טרומן, צילום מסך מהסרט

נפתלי בנט גילה לעולם את הסוד שלנו:
״הישראלים לא מתעוררים בבוקר במחשבה על הסכסוך״.

כשבנט אומר ״הישראלים״ הוא מתכוון כמובן לישראלים היהודים. הפלסטינים אזרחי ישראל ותושבי הקבע קמים בבוקר והדבר הראשון שמכה בהם כמו אבן שסודקת גולגולת זה ה״סכסוך״. מילה נחמדה שמכבסת אפליה, הזנחה, השפלה, התעלמות, אלימות, התעללות, כאב, זעם, נורמליזציה, יאוש ו…כיבוש.

כשבנט אומר ״הישראלים לא מתעוררים בבוקר במחשבה על הסכסוך״, הוא מתכוון ליהודים. הפלסטינים אזרחי ישראל ותושבי הקבע קמים בבוקר והדבר הראשון שמכה בהם כאבן שסודקת גולגולת זה ה״סכסוך״

אבל רוב הישראלים היהודים חיים כמו במופע של טרומן. אנחנו מתעוררים לשמש זורחת בבועה היהודית שלנו, פותחים עיתון לאנשים חושבים, בו הסכסוך מקשט את העמודים האחרונים כמו הערת שוליים שלא קוראים. אחר כך אנחנו נכנסים לאוטו ומדליקים את הרדיו ושומעים חדשות יהודיות מכובסות. מסיעים את הילדים לבית הספר היהודי, איפה שבפינת הלאום היהודי כתוב ״להיות עם חופשי בארצנו״, לצד מפת ארץ נרניה השלמה.

אם מנהל או מורה לאזרחות מזכירים את הסכסוך בצורה שעלולה לגרום לתלמידים להתעורר בבוקר ולחשוב עליו (מילת ה-נ שלנו היא נכבה), מזמינים אותם בבהלה לשימוע. אם בעבודה אנחנו פוגשים ערבים, אנחנו לא חושבים על הסכסוך שלא יהיה לא נעים. ברשתות החברתיות אם משהו מזכיר את הסכסוך, שולחים אותו להאנס בעזה או חזרה לברלין. במהדורת החדשות כל ערב ישראלים חושבים על הסכסוך בדיוק מספיק כדי להזכר שאנחנו תמיד הקרבנות.

מי שחושב שזה פשוט להתעורר כל בוקר ולא לחשוב על הסכסוך משלה את עצמו. אתם יודעים כמה קשה להסתיר מיליוני פלסטינים? את המאמצים המטורפים שצריך להשקיע כדי שלישראלים לא יהיה מושג איך נראים גבולות המדינה שלהם? את הפירוטכניקה המשוכללת שמונעת מישראלים לראות בפלסטינים בני אדם עם צרכים לגיטימיים?

רוב הישראלים היהודים חיים כמו במופע של טרומן. אנחנו מתעוררים לשמש זורחת בבועה היהודית שלנו, פותחים עיתון לאנשים חושבים, בו הסכסוך מקשט את העמודים האחרונים כמו הערת שוליים שלא קוראים

ישראל יכולה להתגאות בהרבה הישגים. עגבניית השרי. הדיסק-און-קי. אבל יותר מכל ישראלים יכולים להתגאות, ועכשיו בזכות בנט גם מתגאים, שהיהודים שביננו קמים בבוקר כמו אפריקאנרים בשנות ה-50.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 309 מילים
סגירה