נכתב תחת מחאה

שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
ניצן ויסברג
שלט בהפגנה בבלפור

כמחצית מחברי הפייסבוק שלי לקחו חלק במחאה של ימי ממשלת נתניהו.

חלק מהחברים הללו אני מכבד, חלק מהם אני ממש אוהב, ועל כן אני אומר את הדברים הבאים בכאב: המחאה הייתה אחלה וודסטוק למי שאוהב להסתופף בחברת אנשים אחרים, רצוי אנשים שבראש שלו, הייתה חוויה חברתית ממדרגה ראשונה, שיצרה חברויות חדשות והיכרויות שלא היו נוצרות בלעדיה ונתנה למוחים הרגשה טובה, ממש אחלה של הרגשה טובה – אבל בעניין השאלה מי ישלוט במדינה ובהחלפתו של בנימין נתניהו בשלטון היא לא תרמה כלום.

נאדה.

המחאה הייתה אחלה וודסטוק למי שאוהב להסתופף בחברת אנשים אחרים, רצוי אנשים שבראש שלו, הייתה חוויה חברתית ממדרגה ראשונה, שיצרה חברויות חדשות והיכרויות שלא היו נוצרות בלעדיה

אני בספק אם בעקבותיה או בהשפעתה של המחאה הזו שינו יותר ממאה איש במדינה את דעתם מימין לשמאל, או אפילו מחיבתם והערצתם לביבי לתיעוב אליו – מאה איש אני אומר בלארג', למרות שבמונחים פוליטיים גם לאלף יש משמעות מועטה בלבד.

נכון הוא שהדגלים המתנופפים מעל הגשרים נתנו תחושה של נוכחות, ולמי שתיעב – כמוני – ועדיין מתעב את נתניהו ואת עדת מתחנפיו ומלקקי ישבנו הנוכחות הזו עשתה טוב, אבל ספק אם צירפה אל מחננו ולו גם ימני אחד.

אבל היה כיף, אין מה לומר.

היה אחלה.

העניין הוא שאת ביבי הורידו אנשי ימין – לשמאל היה בכך חלק קטן בלבד.

תורתו גזענותו

מי שהוריד את נתניהו היו אנשי ימין: נפתלי בנט, אביגדור ליברמן, יאיר לפיד ובני גנץ – איש מהם לא חשוד בשמאלנות יתרה. לכל אחד מהארבעה הללו חשבון אישי עם נתניהו, אבל חשבון אישי עם נתניהו לא הופך אנשים ל"שמאל", על אף שנתניהו עשה ככל יכולתו לשכנע את מעריציו שכן.

מי שהוריד את נתניהו היו אנשי ימין: בנט, ליברמן, לפיד וגנץ – איש מהם לא חשוד בשמאלנות יתרה. לכל אחד מהארבעה הללו חשבון אישי עם נתניהו, אבל חשבון אישי עם נתניהו לא הופך אנשים ל"שמאל"

אדם נוסף שבעזרתו התחלפה הממשלה ונתניהו ירד בעזרתו ובזכותו מהשלטון הוא בצלאל סמוטריץ' – וחלקו גדול יותר אף מחלקם של כל אחד מהארבעה הללו שמניתי כאן.

אילולא התעקש ועמד על עקרונות גזענותו, ואם היה מסכים לחבור לקואליציה בראשות נתניהו שרע"ם היא חלק ממנה, היינו עומדים היום עם אותו ראש ממשלה נתעב שידענו בשנים האחרונות ועם הרכב שונה לחלוטין של אנשים מאלו שישנם בה היום – למעט איילת שקד, שכנראה הייתה גם בממשלה הפוטנציאלית ההיא.

אישה נתעבת גם היא בעיניי, למען הסר ספק. במיוחד לאור דחיית בקשתם של הפליטים מאפגניסטן לעבור בישראל בדרכם למקלט מדיני בקנדה.

איילת שקד ובצלאל סמוטריץ׳ (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
איילת שקד ובצלאל סמוטריץ׳ (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

הממשלה הנוכחית קמה בזכות מפלגות ימין. נקודה. השמאל – אם אפשר לקרוא כך למרצ, מה שכבר לא ברור לי כלל וכלל – תרם את שני הגרוש שלו לעניין רק בזכות העובדה שהאחוזים היו תלויים על בלימה וכל קול קובע, לא בזכות העובדה שאיזשהם קולות של מצביעים עברו לשמאל.

לא עברו. לא בעזרת המחאה ולא בלעדיה.

הפוליטיקה הישראלית של היום היא לחלוטין ובמלואה פוליטיקה של זהויות – אנשים מזדהים עם המפלגה שלהם כמו שאוהדי קבוצת כדורגל מזדהים עם הקבוצה "שלהם", היא חלק מזהותם, ועל פי זהותם אנשים מצביעים.

הפוליטיקה של היום היא לחלוטין ובמלואה פוליטיקה של זהויות – אנשים מזדהים עם המפלגה שלהם כמו שאוהדי קבוצת כדורגל מזדהים עם הקבוצה "שלהם", היא חלק מזהותם, ועל פיה אנשים מצביעים

אלו שאינם נופלים במסגרת שציינתי כאן, אלו שהבחירה שלהם אינה נגזרת מזהותם – המגדרית, השבטית, העדתית, הדתית וכו' – הם מיעוט קטן, קטנטן אפילו, המצוי כולו בחצי השמאלי יותר של המפה, והוא נע במעגלים ידועים, בין שתיים-שלוש מפלגות. רוב חברי הקבוצה הזו אשכנזים על פי השתייכותם העדתית, כך שעדיין הם כבולים בפוליטיקה של זהויות, בסופו של דבר.

למרות שהם מרגישים כאילו הם לא.

אני מניח שאני נמנה עליהם.

עד שניחם גרונם

הלכתי פעם או פעמיים לכיכר גורן בפתח תקווה. הסתובבתי בין האנשים ולא הבנתי את העניין. מצדי נראה היה תמיד, ומובן היה תמיד, שעצם הפגנת הנוכחות במקום כלשהו, יחד ובקבוצה, נועד לסמל משהו בעצם הנוכחות.

ברור היה לי תמיד שהנוכחות היא-היא ההפגנה, אבל עם הזמן למדתי שבכל התקבצות כזו של אנשים – בין אם כיכר גורן ובין אם בלפור – חייב שתהיה במה או פודיום, ורמקולים, ומיקרופון, ואנשים נואמים וקוראים וצועקים בהם עד שניחר גרונם, ולא ברור לי עד היום לחלוטין עניין זה.

בכל התקבצות כזו של אנשים – בין אם כיכר גורן ובין אם בלפור – חייב שתהיה במה או פודיום, ורמקולים, ומיקרופון, ואנשים נואמים וקוראים וצועקים בהם עד שניחר גרונם, ולא ברור לי לחלוטין עניין זה

הרי כל האנשים שבאזניהם אתם צועקים חושבים כמוכם, כולם שותפים לדעתכם ולהרגשתכם, לשם כך הם באו לכאן, אז למה הם צריכים בנוסף לקרבן האישי שהקריבו כשעזבו את הנוחות של הבית והגיעו לכיכר, גם לשמוע את הצעקות מגרונכם הניחר? למה הם צריכים לשמוע את כל הקלישאות המוכרות והניסיונות שלכם הנואמים להראות כמה חכמים אתם? את מי זה מעניין?

סדי בן שטרית במאהל המחאה בבלפור, 2020 (צילום: Benco Artographer)
סדי בן שטרית במאהל המחאה בבלפור, 2020 (צילום: Benco Artographer)

הרי איש בקהל, לפחות בקרב הקהל שבקרבו הסתובבתי, לא באמת מקשיב לכם, ולא באמת מעניין אותם מה אתם אומרים.

לא בשביל לשמוע אתכם צועקים קלישאות הם באו לכאן.

חלקם באמת באו לכאן להפגין נוכחות, בתקווה שזה יזיז משהו למישהו, וחלקם הגדול באו לכאן לפגוש האחד את השני, ולהיות חלק מהוודסטוק הזה.

שזה בסדר גמור. עניין חיובי לגמרי.

אבל למה הם צריכים להיענש בכל הנאומים האלה? הרי בסך הכול מדובר באנשים טובים שבאו לכאן עם כוונות טובות – לפחות תקצרו את הנאום בשליש בגין התנהגות טובה של המאזינים.

או בשני שליש. או בהכול.

די לכיבוש

לא המחאה החליפה את השלטון, אבל ההיבריס גורם לחלק גדול מהמשתתפים בה להאמין שכן.

על כן הם מרשים לעצמם היום לבקר את הממשלה החדשה ולאיים ש"אם… אז…", ויש ביניהם כאלה שבאמת מאמינים שבידיהם היכולת להחליף אותה לטובה יותר.

אני קורא התבטאויות של משתתפי ומובילי המחאה, בעיקר בפייסבוק ובטוויטר ופה ושם במאמר כזה או אחר בעיתון – מעט מאוד מהסוג האחרון – ומתרשם שלא ברור לאלה, המוחים לשעבר, שהם היו עדים לצירוף מקרים ממוזל ולצומת כזו של תנאים, שאפשרה שיקרה משהו שספק אם היה מתאפשר בקונסטלציה אחרת.

רוצה לומר – רוב אזרחי המדינה הזו, שפעם קראתי לה "שלי" והיום אני רואה בה מדינה זרה שבה כבר נגזר עליי לחיות עד סוף ימיי – רוב אזרחיה של המדינה הזו הם ימניים בגישתם, מאמינים באלוהים ובפגאניות יהודית אשר לה הם קוראים "מסורת", רוב גדול שמורכב מימנים, מתנחלים, חרדים, דתיים ומסורתיים.

הרוב הגדול של אזרחי המדינה אינו מבין כלל את המושג "כיבוש", אינו רואה בעיה בקיום על החרב תוך שליטה בכוח באוכלוסייה גדולה בשטחים שאני קורא להם "הכבושים" אבל הם רואים בהם שטחי ארץ ישראל, אינם רואים כל בעיה במניעת מים מאוכלוסיות בשטחים הכבושים הללו, כריתת מטעי זיתים, רצח יומיומי של כפריים בידי חיילים, כל זה אינו מצטייר בעיניהם כמשהו חריג ולא שפוי, ועל כן בכל בחירות שלא תהיינה מכאן והלאה הימין יזכה לרוב.

התפרעויות בגדה המערבית. אילוסטרציה (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
התפרעויות בגדה המערבית. אילוסטרציה (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

כמו שהיה גם בבחירות האחרונות. ובאלה שלפניהן. ולפניהן. ולפניהן.

צירוף המקרים המיוחד שבו ראשי כמה מפלגות ימין היו כולם קורבנות נכלוליותו של נתניהו היא שהביאה לאפשרות החד-פעמית, הנדירה הזו, להוריד אותו מהשלטון.

צירוף המקרים המיוחד שבו ראשי כמה מפלגות ימין היו כולם קורבנות נכלוליותו של נתניהו היא שהביאה לאפשרות החד-פעמית, הנדירה הזו, להוריד אותו מהשלטון

ועל אף שהממשלה הזו אינה כוס התה שלי – לעומת נתניהו שלא היה מעולם באמת ימין פוליטי אלא דגל במה שטוב לנתניהו ושיישרף כל השאר מצדו, הרי ראשי המפלגות הנוכחיים כולם אנשי ימין, ובמובהק יותר ימנים מנתניהו.

ואף על פי כן: היתרון שיש לממשלה הזו על ממשלת נתניהו היא העובדה שאנשיה מנסים להיות אנשים הגונים. רובם לפחות. עדיין לא לקו במחלות השחיתות השלטונית, בעיקר משום שהם חדשים בתפקיד, אבל זה הזמן המועט שיש לנו, אזרחי המדינה ומצביעיה, ליהנות מחלון ההזדמנויות הזה שאנשים שנבחרו לתפקיד באמת מנסים לבצע אותו.

זה המקסימום שמישהו כמוני יכול לייחל לו.

היתרון שיש לממשלה הזו על ממשלת נתניהו היא העובדה שאנשיה מנסים להיות אנשים הגונים. רובם לפחות. עדיין לא לקו במחלות השחיתות השלטונית, בעיקר משום שהם חדשים בתפקיד

כי לייחל לכך שגם יעשו דברים נכונים כמו חתירה להפסקת הכיבוש, שהשחית כל חלקה טובה במדינה שבה נולדתי וגדלתי, לזה כבר אין סיכוי.

זה לא יקרה.

ואני לא מדבר כאן על שלום עם הפלסטינים – אני לא מאמין בסיכוי לשלום. אבל לחדול מהכיבוש ולחזור לגבולות המדינה, מבלי להחזיק תחת שלטון אפרטהייד מיליונים, את זה אפשר היה לעשות.

אבל זה לא יקרה. אין לי אשליות.

אז לפחות לקוות שהממשלה הזו תטפל בחיזוק מערכת הבריאות, שיפורים במערכת החינוך, טיפול בפגעי התחבורה הקלוקלת וטיפוח תחבורה ציבורית, מאבק בפשע בחברה הערבית, מתן שירות הולם והוגן לאזרח בכל תחומי החיים ובכל מפגש שלו עם הרשויות – לזה אני יכול לייחל ולקוות.

הממשלה הזו, ככל שהיא ימנית ואינה ממשלת החלומות שלי, לפחות היא איננה הסיוט של ממשלת ליכוד-חרדים-כהניסטים – שזו האלטרנטיבה הרובצת לפתח וממתינה לנפילתה של הממשלה הנוכחית.

הממשלה הזו, ככל שהיא ימנית ואינה ממשלת החלומות שלי, לפחות היא איננה הסיוט של ממשלת ליכוד-חרדים-כהניסטים – שזו האלטרנטיבה הרובצת לפתח וממתינה לנפילתה של הממשלה הנוכחית

ומי שיכול להפיל את הממשלה הנוכחית הם רק תומכיה, או תומכיה לשעבר שמצהירים על עצמם יום-יום עוד ועוד כמתנגדיה.

מתגעגעים לנתניהו, מה?

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
יתכן בהחלט שהצדק איתך, אבל: 1. יש מקום לסברה שמקומו של גדעון סער, שלא הזכרת, חשוב לא פחות מהשמות שהזכרת. 2. מטרת ההפגנות בכיכר גורן היתה בעיקר לוודא שהיועץ המשפטי לא יטאטא את תיקי נתניה... המשך קריאה

יתכן בהחלט שהצדק איתך, אבל:
1. יש מקום לסברה שמקומו של גדעון סער, שלא הזכרת, חשוב לא פחות מהשמות שהזכרת.
2. מטרת ההפגנות בכיכר גורן היתה בעיקר לוודא שהיועץ המשפטי לא יטאטא את תיקי נתניהו מתחת לשטיח. בכך כנראה היתה הצלחה.
3. ההפגנות בהחלט העלו את הבעיות למודעות ציבורית. בכך הם נתנו רוח גבית למתנגדי נתניהו. אם לא-שום הפגנה לא גורמת לשום שינוי.

תמשיכו להסית נגד הלא מחוסנים, תמשיכו לחייב ילדים בני 16 להתחסן ומחלימים להתחסן, ותראו את התוצאות בבחירות הבאות. אני איש גוש השינוי, ולעולם לא אצביע לאף אחת מהמפלגות החברות בגוש השינוי. ... המשך קריאה

תמשיכו להסית נגד הלא מחוסנים, תמשיכו לחייב ילדים בני 16 להתחסן ומחלימים להתחסן, ותראו את התוצאות בבחירות הבאות.
אני איש גוש השינוי, ולעולם לא אצביע לאף אחת מהמפלגות החברות בגוש השינוי.
יתרה מזו, אני משכנע חברים ממשפחתי שבעבר הצביעו מהשמאל לא להצביע בבחירות הבאות או להצביע לביבי.
אגב, אני התחסנתי בגלל גילי המבוגר.

בעד חיסון, נגד דיקטטורה.
בעד חיסון נגד כפיה.
בעד חיסון נגד הסתה נגד חלקים באוכלוסיה.

נתראה בבחירות.

עוד 1,359 מילים ו-4 תגובות
סגירה