קייס כמאל, פלסטיני בן 22 משכם וסטודנט לספרות אנגלית באוניברסיטת א-נג'אח ודניאל קמפטון, בת 30 מכפר ורבורג, קרמיקאית וסטודנטית ב"אקדמית תל אביב-יפו", נפגשו לדבר ברמאללה במסגרת תוכנית הפיוס למנהיגות צעירה ישראלית ופלסטינית של "יוזמת ז'נבה".
קייס: הוזמנתי על ידי יוזמת ז'נבה וקואליציית השלום הפלסטינית להשתתף בסדנה משותפת שאירחה ישראלים ופלסטינים צעירות וצעירים ברמאללה. מעין "מנהיגי המחר" משני הצדדים. די היססתי אם להצטרף למפגש או לא. בעיקר שזו הייתה אמורה להיות הפעם הראשונה שאצטרף שוב למפגש ישראלי-פלסטיני מאז המלחמה במאי האחרון. הרגשתי שזה יהיה כבר חסר תועלת להשתתף בנקודה הזאת, אחרי שהמלחמה חשפה כמה האנשים שברחבי האזור שלנו מרוחקים ונפרדים זה מזה. למרות זאת, החלטתי שאני עדיין רוצה להילחם בשביל השלום ובשביל מה שאני מאמין בו, ובעצם לתת למפגש המשותף הזדמנות בכל זאת.
קייס: הרגשתי שזה יהיה חסר תועלת להשתתף במפגש המשותף אחרי שהמלחמה חשפה כמה האנשים באזור שלנו מרוחקים ונפרדים זה מזה. למרות זאת, החלטתי שאני עדיין רוצה להילחם בשביל השלום
דניאל: התרגשתי לנסוע לרמאללה, אבל ההתרגשות הייתה מעורבת עם קצת לחץ. למרות שזו לא הייתה הפעם הראשונה שלי עם פלסטינים, הדרכים שנעבור בדרך לרמאללה והמורכבות של הסכסוך הזה מעולם לא היו ברורות לי יותר מהיום. זה רק מעצים את התחושות האלו לקראת הביקור ובדרך אליו.
הדבר הראשון שהכה בי הוא השינוי בנוף, ברגע שחוצים את הקו הירוק לגדה. העצים נעלמים ונוף עירום נחשף. נראה ששום דבר לא חסין לפוליטיקה, גם לא הטבע. תחושת הזרות, "את במדינה אחרת", תופסת אותי מיד. הנוף הזה זר לי, למרות שאני רק 40 דקות נסיעה מהבית שלי. אני מחוץ לאזור הנוחות שלי וזה מורגש, ותוך כדי אני רק חושבת על הכעס והעוינות שחלק מהאנשים שמחוץ לאוטובוס שאני נוסעת בו עשויים להרגיש כלפי, אם היו יודעים שאני שם. ברגע הזה אני מזכירה לעצמי כמה טבעי זה לבני אדם באשר הם לפחד ממה שלא מוכר להם. נרגעתי.
קייס: בפגישה ראיתי איך לנו, צעירים פלסטינים וישראלים, יש מטרות די דומות בסך-הכל. כולנו רוצים חיים טובים ולשים סוף לאומללות הזו, למה שנוצר בגלל הכיבוש הצבאי על הפלסטינים. הסכמנו יחד שהתקווה המשותפת לנו היא להגיע למציאות של שתי מדינות. פתרון שתי המדינות נשמע כמו עסקה די הוגנת לשני הצדדים, לא? אז למה אנחנו לא פשוט מיישמים אותו וזהו?
באחד מהדיונים התמקדנו בקבוצה באתגרים שבדרך לפתרון שתי המדינות. בדיון עלתה העובדה, החשובה ביותר בעיניי, ש-475,481 מתנחלים חיים בגדה המערבית, נכון ל-2021 (לא כולל מזרח ירושלים). המתנחלים הללו מפרים את החוק וההחלטות הבין-לאומיים בעצם זה שהם חיים בגדה המערבית, והנוכחות שלהם שם היא מהמכשולים המשמעותיים ביותר לשלום.
דניאל: אני חושבת על העוינות שחלק מהאנשים שמחוץ לאוטובוס שאני נוסעת בו עשויים להרגיש כלפי, אם היו יודעים שאני שם. אני מזכירה לעצמי כמה טבעי לבני אדם לפחד ממה שלא מוכר להם
דניאל: לטובה או לרעה, אני לא אורחת רגילה כאן ברמאללה. כשהפגישה תיגמר, אהיה חופשיה לחזור לנוחות שבביתי שלי. לא יעכבו או יבדקו אותי בדרך, לא אצטרך לפחד מאלימות או מאפליה. הפריווילגיות האלו הן רק של בני עמי, ולשותפים הפלסטינים שלי כמו קייס, אין אותן.
במפגש ניסינו לפרק כמה מהתפיסות והטענות הנפוצות לגבי הסכסוך בשני הצדדים, שהן גם לרוב לוקות באי-דיוקים, כמו למשל הדרישה הישראלית להכרה פלסטינית במדינת ישראל כמדינה יהודית, או הטענה הפלסטינית שהרחבת ההתנחלויות היא עדות ישירה לכך שישראל לא מעוניינת בשלום. במהלך הדיון הזה הבנו שיש בינינו כמה פערים עמוקים בהנחות היסוד בין הצדדים, שעשויים להביא לאותם הפערים ולחוסר-דיוק בעובדות.
באופן מדהים, הקבוצה כמעט לא הסכימה על כלום, גם בתוך כל צד. היו בינינו פערים לגבי הנחות והגדרות בסיסיות על מציאות חיינו כאן. דוגמה אחת הייתה ההגדרה של התנחלות. לכמה מהמשתתפים בקבוצה היה ברור שגם ערים כמו פתח תקווה, למשל, שבתוך הקו הירוק, הן גם התנחלויות.
קייס: כמו דניאל, גם אני מצידי הרגשתי חסר אונים לרגע במהלך המפגש והרגשתי שלשני הצדדים, ישראלים ופלסטינים, פשוט נגמרו לרגע כל הרעיונות. נותרנו עם ידיים קשורות, אבל בכל זאת, זה לא החזיק הרבה זמן. במקום לעסוק בפערים בינינו ובעבר, עברנו לעיסוק בפתרונות מעשיים ומקדמים כמו חילופי שטחים, אמנות הדדיות, פשרות יצירתיות – פתרון שתי המדינות על צורותיו השונות.
קייס: הרגשתי חסר אונים לרגע במהלך המפגש והרגשתי שלשני הצדדים, ישראלים ופלסטינים, נגמרו לרגע כל הרעיונות ונותרנו עם ידיים קשורות. אבל במקום לעסוק בפערים בינינו ובעבר, עברנו לפתרונות מעשיים
דניאל: הדבר היפה באותו היום היה, שגם כשלא הצלחנו להסכים על הגדרות, על נרטיב, או על צדק היסטורי, כולנו הצלחנו להסכים פה אחד על פתרון שתי-המדינות כדרך הנכונה והצודקת. יום אחד הסכסוך הזה ייפתר, אני בטוחה בכך. לשבת בחדר ברמאללה, בדיאלוג עם קייס ועם השותפות והשותפים הפלסטינים הנוספים, מעניק לי הצצה נדירה לעתיד – אולי אפילו העתיד הדי-קרוב.
פתרון שתי המדינות הוא עדיין, גם היום, הפתרון הכי מעשי ואפשרי כדי לפתור את הסכסוך הזה, ולמרות כל המכשולים שבדרך, המפגש של יוזמת ז'נבה, שמקדמים את פתרון שתי-המדינות, גרם לי להרגיש שאני כבר יכולה "לטעום" את העתיד – השלום. שני הצדדים רוצים עתיד טוב יותר, והדרך של כל צד להשיג את זה, היא אם הצד השני ישיג את זה. פתרון הסכסוך הזה תמיד היה סיטואציה של Win-Win.
קייס: היום הזה החזיר לי את התקווה שאבדה לי לאחר האירועים בחודש מאי. ראיתי את כולם וכולן, מהצד הישראלי ומהצד הפלסטיני, עובדים קשה וברצון כדי למצוא פתרונות. זה נתן לי דחיפה קדימה להמשך. אני יודע שבסוף הפגישה הזאת לא פתרנו את כל הסכסוך הישראלי-פלסטיני על סוגיותיו השונות, אבל ראינו יחד שכן יש לו פתרון. אם אתה יכול לתאר את זה, תוכל להשיג את זה. Picture it – Achieve it.
דניאל: הדבר היפה באותו היום היה, שגם כשלא הצלחנו להסכים על הגדרות, על נרטיב, או על צדק היסטורי, כולנו הצלחנו להסכים פה אחד על פתרון שתי-המדינות כדרך הנכונה והצודקת
אני מבקש מקוראיי הישראלים לחשוב טוב על איך נרצה שהעתיד המשותף שלנו יראה. מה שמקולקל ולא צודק – לא יכול להיגמר טוב, ורק יביא לעוד שנאה וקיצוניות. אנחנו, בשני הצדדים, חייבים לשים לזה סוף. זה מתחיל בנו.
סלאם, שלום.
קייס כמאל, בן 22 משכם, סטודנט ללימודי ספרות אנגלית באוניברסיטת א-נג'אח שבשכם, כותב ופעיל חברתי.
דניאל קמפטון היא קרמיקאית בת 30 מכפר ורבורג, סטודנטית בתכנית הבינלאומית הרב-תחומית במכללה האקדמית תל אביב יפו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם