• האתנובוטנאי מארק פלוטקין מדבר עם מנהיגים ילידיים של אזור טומוקומאק בצפון ברזיל (צילום: Courtesy)
    Courtesy
  • האתנובוטנאי מארק פלוטקין מדבר עם חבר קהילה ילידית בעת ביצוע מחקר שטח בסורינאם ב-1979 (צילום: Courtesy)
    Courtesy

הסבא של האמזונס החוקר היהודי שנלחם למען הילידים

החוקר היהודי מארק פלוטקין עובד עם אוכלוסיות ילידיות ברחבי העולם כבר ארבעים שנה ● אבל על רקע ההתחממות הגלובלית הוא פסימי מתמיד ● "אם העמים האלה לא ישרדו - העולם כולו ישלם את המחיר"

מהמדשאות של הארוורד ליערות הגשם באמזונס, זהו המסלול מעורר ההשראה של המומחה היהודי אמריקאי לסביבה, מארק פלוטקין. פלוטקין, אתנובוטנאי בן 64, חוקר את הצמחים הרפואיים של האמזונס ואת השמאנים שמשתמשים בהם.

במסגרת עבודתו הוא משתתף גם בטקסים בהם נעשה שימוש בצמחים מקודשים שגורמים להזיות. חלקם, הוא אומר, עשויים להביא יתרונות רפואיים למערב.

פלוטקין והעמותה שלו, ACT, עוזרים לקהילות ילידיות להגן על הידע והאדמות שלהן מהעולם המודרני. לדבריו, בחלק מהקהילות מדברים אנגלית ולובשים בגדים מודרניים, אבל חלקן טרם יצרו קשר עם הציביליזציה המערבית.

האתנובוטנאי מארק פלוטקין מדבר עם מנהיגים ילידיים של אזור טומוקומאק בצפון ברזיל (צילום: Courtesy)
האתנובוטנאי מארק פלוטקין מדבר עם מנהיגים ילידיים של אזור טומוקומאק בצפון ברזיל (צילום: Courtesy)

פלוטקין עובד עם חלק מקהילות קרוב ל-40 שנים, הוא כתב ספרים, הרצאתו ב-TED זכתה ל-1.5 מיליון צפויות, וסרטו – "אמזונס" – היה מועמד לאוסקר. כעת הוא מקבל הכרה חדשה: ב-28 במאי הוא קיבל מהארוורד את פרס מייקל שניגל, שנחשב לכבוד הגבוה ביותר שניתן על ידי בית הספר ללימודי המשך במוסד.

"רוצה לעזור לאנשים"

"העבודה הכי טובה מתבצעת כשאתה רוצה לעזור לאנשים", מצטנע פלוטקין בראיון לרגל קבלת הפרס. בהתאם לכך, הרבה יותר מעניין אותו לדבר על עבודתו.

לדבריו, בחודש מאי האחרון לבדו, האמזונס איבד 739 קמ"ר בעקבות בירוא יערות בברזיל. אם בעבר, הדאגה העיקרית לשלום היער הייתה הגידול באוכלוסייה, היום מדובר בשינויי האקלים העולמיים. ועדיין, הוא מסביר, הכל מתחבר: "צמיחת אוכלוסייה מובילה לבירוא יערות. בירוא יערות הוא מרכזי בשינוי האקלים".

צילום זה מה-8 במאי, 2018, שפורסם על ידי המכון הברזילאי לסביבה ומשאבים טבעיים מתחדשים (Ibama) מראה אזור מבורא בשטחים הילידיים של פיריטיטי, בזמן שסוכני המכון בחנו את מדינה רוראימה באגן האמזונס של ברזיל (צילום: פליפה וורנק\Ibama דרך AP)
אזור מבורא בשטחים הילידיים של פיריטיטי באגן האמזונס (צילום: פליפה וורנק\Ibama דרך AP)

על פי דוח שפרסמה לאחרונה הפלטפורמה הבין-ממשלתית למדיניות-מדע לגיוון ביולוגי ושירותי מערכות אקולוגיות (IPBES), יעדי הקיימות הסביבתית עשויים שלא להתממש עד 2030, "אלא אם יתרחשו שינויים משמעותיים".

פלוטקין אומר כי כותבי הדוח אינם "קיצוניים מבוהלים. יש הרבה מגמות שליליות כרגע, ולכן העבודה שלנו יותר מאתגרת. הרבה אנשי סביבה לא מבינים שבאתגרים גדולים יש לטפל מידית". לדבריו, חשוב לעבוד עם הקהילות הילידיות – שמהוות 5% מאוכלוסיית העולם וחיות על 22% משטחו תחת איום תמידי.

"לא רק היערות נעלמים, אלא גם הידע עליהם נעלם בקצב הרבה יותר מהיר", הוא אומר, ומוסיף שאתנובוטניקה עוזרת לו לעבוד עם אנשים והנוף גם יחד.

מאז שנות השמונים, הוא נודד בעולם בעקבות האהבה שלו לסביבה ולבני האדם. ב-1982 החל לבקר בסורינאם שסועת מלחמת האזרחים, ביקורים שהובילו לשותפות ארוכת שנים עם קהילת טיריו הילידית, שאת מסורות הצמחים הרפואיים שלה הוא הפך לספר. זה היה הספר השני בשפת הטיריו אחרי התנ"ך.

במשך השנים עבד במדינות נוספות רבות – ממקסיקו ועד ארגנטינה. לאורך הדרך הוא נישא לליליאנה מדריגל, ילידת קוסטה ריקה ואם שתי בנותיו.

האתנובוטנאי מארק פלוטקין מדבר עם חבר קהילה ילידית בעת ביצוע מחקר שטח בסורינאם ב-1979 (צילום: Courtesy)
האתנובוטנאי מארק פלוטקין מדבר עם חבר קהילה ילידית בעת ביצוע מחקר שטח בסורינאם ב-1979 (צילום: Courtesy)

צום, חיפוש אחרי חזיונות, צמחים מעוררי הזיה

חלק מרכזי בעבודתו הוא מפגשים עם שאמאנים הממלאים תפקידים חשובים בכ-400 הקהילות הילידיות של האמזונס, הכוללות יותר ממיליון אנשים.

שאמאנים יכולים להיות נשים או גברים, אומר פלוטקין, והמומחיות שלהם משתנה על פי אזור, אך מסלול ההכשרה שלהם דומה: "לרוב מדובר בתהליך ארוך ומעייף, שכולל צום, חיפוש אחרי חזיונות, צמחים מעוררי הזיה".

הוא אמר כי ערבוב אחד של צמחים מעוררי הזיה, איוואסקה, מושך עניין מכל העולם בעקבות מאפייני הריפוי הרגשי והפסיכולוגי שלו, לרבות בישראל.

כמוסבר, מרפאים בצפון-מערב האמזונס משתמשים באיוואסקה בתור "קו חיזיון להיוועצות עם עולם הרוחות", על "מה לא תקין, מה הסיבה, מה לרשום?"

"הרגשתי כמו עיט הרפיה, ציפור הטרף הגדולה באמזונס. הרגשתי שאני עף מעל לעצים ומביט מטה. האם זה היה חלום? האם אלו היו כימיקלים? שרירי הכתפיים שלי כאבו בבוקר שלמחרת. כאב לי איפה שהכנפיים שלי היו"

פלוטקין לקח איוואסקה 92 פעמים, והוא אומר כי "כשאתה ברומא, התנהג כרומאי". במהלך הטקס, פלוקטין אומר, "שאמאן עם הרבה עוצמה" נתן לו איוואסקה לנקות את האנרגיה שלו. פלוטקין חווה את המסורת הילידית של מפגש עם רוח של בעל חיים, המספקת הגנה על האזור המלא ביצורים טורפים.

עבור שאמאן, רוח בעל חיים טיפוסית היא היגואר – "בעל החיים הגדול ביותר, החכם ביותר, המסוכן ביותר שנע בלילה", אומר פלוטקין. "חלק טוענים שהם הופכים את עצמכם ליגוארים. באשר לעצמו, הוא אומר, "הרגשתי כמו עיט הרפיה, ציפור הטרף הגדולה ביותר באמזונס. הרגשתי שאני עף מעל לעצים ומביט מטה".

"האם זה היה חלום מטופש?", הוא נזכר. "האם אלו היו כימיקלים במוח שלי? שרירי הכתפיים שלי כאבו בבוקר שלמחרת. כאב לי איפה שהכנפיים שלי היו".

איוואסקה זה לא משהו שעושים בשביל הכיף, הוא מדגיש. "פעמים רבות הקאתי או שלשלתי. במערב הוא נמכר יותר מידי, כמו צמחים רפואיים אחרים. האם זה מרפא הכל? לא. האם אין לזה תופעות לוואי? יש הרבה, במיוחד עבור מישהו שלא התמחה בזה. אני פשוט חוזר לרעיון שלשאמאנים הכל מתחבר", אומר פלוטקין.

"אנחנו יכולים ללמוד מאנשים מהתקופה שלפני הכתב, בעידן של הרפואה המודרנית, האינטרנט וההייטק. אם הרפואה המערבית כה מוצלחת, מדוע אין תרופה לסרטן הערמונית, לנדודי שינה, ללחץ? אנשי האמזונס יודעים דברים שאנחנו לא יודעים, שיכולים להיות בעלי ערך עבורנו".

פלוטקין מאמין שניתן להתמודד עם מצבים כמו פוסט-טראומה באמצעות צמחים מקודשים מעוררי הזיה. "שמעתי גם על מרפא מסורתי שיכול לנתח, לאבחן, לטפל ולרפא את המוח באופן שבו רופאים מערביים לא יכולים", הוא אומר.

פלוטקין מתנגד לדעה שרק קומץ חומרים יעילים יצאו מהמאזונס. "אתה חושב שזה רק גומי, כינים, קקאו?" הוא שואל. "מה בקשר לאיוואסקה? זוהי פסיכולוגיה מהפכנית. ויש רכיבים מעוררי הזיה אחרים, לא רק צמחים אלא גם מצפרדעים".

לדבריו, "מיץ אננס, תפוז ואשכולית, קטשופ על המבורגר, כל אחד מהם הוא מצמח של יער הגשם. כל אחד מהם נלמד מאנשים ילידיים".

אילוסטרציה: ילד ילידי מאוכלוסיית נוקאק-מאקו משחק עם קוף במחנה זמני לעד כפר אגואה בוניטה, במדינה גוואויארה, דרום קולומביה, יום שישי, 31 במרס, 2006 (צילום: AP\ פרננדו ורגרה)
ילד ילידי מאוכלוסיית נוקאק-מאקו משחק עם קוף במחנה זמני בדרום קולומביה, 2006 (צילום: AP\ פרננדו ורגרה)

חוקים המגנים על קהילות ילידיות

פלוטקין אומר כי העבודה שגורמת לו להיות הכי גאה היא עזרה להעברת חוקים המגנים על קהילות ילידיות שלא באו בקשר עם העולם המערבי קודם לכן – לרבות הצהרה על זכויות ילידיות שהונפקה על ידי קולומביה בשנה שעברה.

ברמות קולומביה, פלוטקין מלמד כיום ילדים ילידים לעקוב אחרי אוכלוסיות ציפורים, נותן להם את המיומנות שעשויה להוביל לרווח דרך תיירות אקולוגית.

בסורינאם, הוא עזר לילידם מקהילות המאטאווי, צאצאים של עבדם שנמלטו, למפות את האתרים המקודשים להם באמצעות טכנולוגיית GPS ולתעד את ההיסטוריה בעל-פה שלהם, השירים והתרבות שלהם דרך אפליקציה.

בסך הכל, הוא עזר ל-50 קהילות בסורינאם, קולומביה וברזיל להבטיח 80 מיליון אקרים של שטח יערות הגשם שלהם.

"אנחנו יכולים ללמוד מאנשים מהתקופה שלפני הכתב, גן בעידן של האינטרנט וההייטק. אם הרפואה המערבית כה מוצלחת, מדוע אין תרופה לסרטן הערמונית, לנדודי שינה, ללחץ? אנשי האמזונס יודעים דברים שאנחנו לא"

"אינו יודע מה יקרה לקהילות הילידיות בעתיד", הוא אומר. "הניחושים שלי נעים בין חיסול כולל – ללמידה איך להתמודד עם העולם שבחוץ בתנאים שלהן.

"החלק החשוב מבחינתם הוא לכבד מסורות, להגן על השטח העתיק שלהם ועל מסורות הריפוי, התרבות והשפה, עם רגליים בשני העולמות. התפקיד שלנו הוא לא להגיד להם מה עליהם לעשות, אלא לעזור להם לקבל החלטה מיודעת.

"בתרחיש הכי אופטימי, השטחים הילידיים יהיו מוגנים בצורה מיטבית", אומר פלוטקין. "בתרחיש הכי פסימי, הרבה מהשטח יילקח מהילידים, וכל העולם – לא רק העמים הילידיים – ישלם את המחיר".

עוד 991 מילים
סגירה