הגלובוס השחור: מזהם השבוע
הגלובוס השחור: מזהם השבועהמילה "היסטורי' הייתה פופולרית מאוד ביממה האחרונה. "זה יום היסטורי", התרגש צביקה ברוט, ראש עיריית בת ים, כשתיאר את הרגע שבו הרכבת הלבנה הנושאת את השם המשונה "דנקל" גלשה באיטיות אל רחובות עירו. זה יום היסטורי, קבע גם מנכ"ל נת"ע חיים גליק, וגם על המשנה למנכ"ל משק כנפי ההיסטוריה לא פסח.
כל זה קרה בשעות הקטנות של הלילה בין רביעי לחמישי, בנסיעת המבחן המלאה הראשונה של הרכבת הקלה, שגמעה בהצלחה את 24 הקילומטרים שמפרידים בין תחנת המוצא בפתח תקווה לדפו בבת ים.
הנסיעה הזו היא בהחלט שלב חשוב לקראת הישורת האחרונה של הפרויקט ואין ספק שההתרגשות אותנטית: אני זוכר היטב את הרגע שבו שולשלתי בסל יחד עם שר התחבורה דאז ישראל כ"ץ לעומק של 80 מטרים אל קרקעית מה שכיום מוכרת בשם "תחנת יצחק נבון" של רכבת ישראל.
המנהרה והמסילה של הקו העתידי לתל אביב – זה שנחנך באיחור של נצח פלוס – כבר היו כמעט מוכנות וזה היה מחמם לב. כשפרויקט תשתית גדול מתרקם מול העיניים והופך מהדמיית מחשב למציאות זה מחזה שקשה להישאר אדיש אליו.
אלא שלצד ההתרגשות, אי אפשר להתעלם מהמחדל: אוקטובר 2021 – זה עכשיו – היה תאריך היעד להשקת הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן. לא לנסיעת מבחן על יבש, אלא לתחילת עבודה כמערכת הסעת המונים במטרופולין הפקוק.
במשך שנים קברניטי נת"ע חזרו והבטיחו שלא יהיו עיכובים ודחיות. אז הבטיחו. השבוע, כשפרסמו בכלי התקשורת מודעות חגיגיות על נסיעת המבחן הראשונה, עם סיסמאות כמו "הרכבת הקלה עולה על הפסים" ו"קו ישיר לעתיד", בתחתית המודעה נצנצה גם כוכבית: "הפעלה מסחרית צפויה להתחיל בנובמבר 2022". 13 חודשים אחרי תאריך היעד המקורי.
אין ספק שהמהנדסים שעובדים בפרויקט – סינים כישראלים, כמו גם הפועלים והמנהלים המקצועיים – עושים כל שביכולתם כדי לקדם את העבודות במלוא המרץ ולעמוד בלוחות הזמנים. אני רואה אותם מדי יום עמלים סביב המסילה בשדרות ירושלים.
הבעיה היא לא בעובדים אלא במארג סבוך, בין-משרדי ובין-רשותי, שגורם לפרויקטים כאלה בישראל לשקוע בעיסה דביקה של בירוקרטיה, תביעות משפטיות והאשמות הדדיות.
הבעיה היא לא בעובדים אלא במארג סבוך, בין-משרדי ובין-רשותי, שגורם לפרויקטים כאלה בישראל לשקוע בעיסה דביקה של בירוקרטיה, תביעות והאשמות הדדיות
במונחים של פרויקטים בסדר הגודל הזה, גם במדינות מתוקנות ומסודרות יותר מישראל, איחור של שנה נחשב לסביר. השאלה היא אם על ההבטחה הנוכחית אפשר לסמוך ואם זה הדדליין האחרון. לא הייתי שם על כך את כספי.
המראה של הרכבת חוצה את שדרות ירושלים ביפו, שספגו מכה אנושה בשנים האחרונות, הזריק מעט אופטימיות בתושבים: כשרואים את האור בקצה המנהרה – הפעם באמת מדובר באור של הרכבת – קל יותר לצלוח עוד יום של אבק, גדרות וחיים באתר בנייה ענק.
בינתיים חלקים אחרים של תל אביב וגוש דן הופכים בזה אחר זה לאתרי חפירה והתארגנות, וכבר עכשיו יותר מדי אינדיקציות מראות שהעבודות על הקווים הבאים, הירוק והסגול, יתמשכו שנים ויאבדו מהר מאוד קשר ללוח הזמנים המקורי.
הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע
הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבועאחרי מבצע שהתפרס על פני כמה ימים ולילות, סיכמו אנשי רשות הטבע והגנים את המספרים: 2,055 צבאים נספרו השנה בנגב. עלייה משמעותית (40%) לעומת הקציר של המבצע הקודם, שנערך ב-2018, אז נספרו 1,433 בלבד.
אחרי מבצע שהתפרס על פני כמה ימים ולילות, סיכמו אנשי רשות הטבע והגנים את המספרים: 2,055 צבאים נספרו השנה בנגב. עלייה משמעותית (40%) לעומת הקציר של המבצע הקודם, שנערך ב-2018
בין שני המבצעים הייתה בין השאר קורונה ותקופות שהנגב היה ריק יחסית ממטיילים, ולא מן הנמנע שזה סייע לצבאים במלחמת ההישרדות. אבל זו רק השערה.
צבי הנגב (אחד משלושה מינים שחיים בישראל, הנפוץ הוא הצבי הארץ-ישראלי) חי באזורים מדבריים פתוחים – הנגב והערבה. כיונק גדול הוא חיוני למערכת האקולוגית, בין השאר מפהי שהוא משמש כסוכן נודד להפצת זרעים (אוכל את הצמחים ומפיץ את הזרעים בטבע).
הוא גם מהווה אינדיקטור: כשהאיומים שמזמנת המציאות בישראל 2021 – התפשטות הבנייה, פסולת, צייד – חונקים את אוכלוסיית הצבאים וגורמים לצמצום במספרם, זה אומר שכל המערכות הטבעיות נחנקות.
כשהצבאים מצליחים למצוא דרך לשרוד ולשגשג – זה אומר שעוד לא אבדה תקוותנו לחיות לצד הטבע, ולא להכחיד אותו לחלוטין.
שורה של גופים ממשלתיים ואזרחיים משקיעים מאמץ רב במלחמת ההישרדות של הטבע מול הדורסנות של הפיתוח; זה מאבק סיזיפי שיש בו הרבה כישלונות ודאגות ומעט הצלחות. השבוע נרשמה אחת כזו, וזה לא מובן מאליו.
טיפ ירוק לשבת
טיפ ירוק לשבתכשבני הבכור עלה לכיתה א', נהגתי להרכיב אותו על אופניי מדי יום לבית הספר. היינו מגיעים ראשונים וכשפתחנו את דלת הכיתה קידם את פנינו דרך קבע אוויר דחוס ומחניק. ככה זה כשארבעים ילדים יושבים בכיתה עם חלונות סגורים כדי שחלילה לא יצטננו – הו, האימה – וכשהם הולכים הביתה בסוף היום, הכיתה נשארת נעולה עד למחרת בבוקר.
מדי בוקר, בטקס קבוע, פתחתי את כל החלונות כדי לאפשר לזרם של אוויר צונן לשטוף את הכיתה. היה אבא אחד שהצטרף אליי על בסיס קבוע, וכשמי מההורים האחרים הזהיר שהילדים עלולים להתקרר, שותפי למאמץ השיב בביטחון שאם הילדים יחלו זה בגלל שהם יושבים יום שלם בחדר סגור ומחליפים ביניהם חיידקים.
מתישהו במהלך השנה, אחרי הרבה בקרים של פתיחת חלונות משותפת, עשינו היכרות רשמית. שאלתי אותו במה הוא עוסק. "מנהל מחלקה פנימית באיכילוב", הייתה התשובה.
החורף כבר מזדחל לעברנו, ואיתו החשש מהתפרצות של שפעת ותחלואות עונתיות למיניהן. הרפואה הטובה ביותר היא רפואה מונעת, וזו מתחילה בחלונות פתוחים ובהקפדה על כך שבחללים שבהם אנחנו שוהים, תהיה זרימה של אוויר רענן.
הרפואה הטובה ביותר היא רפואה מונעת, וזו מתחילה בחלונות פתוחים ובהקפדה על כך שבחללים שבהם אנחנו שוהים, תהיה זרימה של אוויר רענן
בישראל לא באמת קר – שום דבר שבגדים קצת יותר חמים לא יכולים לפתור. שהייה ממושכת בחללים סגורים ומחוממים היא גם יקרה, גם מזהמת וגם מתכון בטוח לשלל מחלות חורף. לפתוח חלון זו פעולה קטנה שהיא גם כלכלית, גם סביבתית וגם בריאה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם