מסכסוך על מדרגות בשער שכם להגנה על מסגד אל אקצא

שוטרי משמר הגבול יורים רימוני הלם לעבר מתפרעים פלסטינים במהומות ליד שער שכם, 8 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)
AP Photo/Oded Balilty
שוטרי משמר הגבול יורים רימוני הלם לעבר מתפרעים פלסטינים במהומות ליד שער שכם, 8 במאי 2021

עניין שער שכם התעורר מחדש, והפעם בלי סיבה מיידית נראית לעין, ונראה שאנו עומדים לפני בעיה כרונית שתלווה את העיר לפרק זמן נוסף.

יש לשים לב שמול דגל ישראל שהונף במצעדי הדגלים, הצעירים הערבים לא מניפים שום דגל, לא של אשף ולא של חמאס. כאילו הם רוצים להעביר שזה מאבק שלהם, כצעירים ירושלמים, ולא מאבק לאומי או דתי או מנוהל בידי גורמים אינטרסנטים כאלה או אחרים.

מול דגל ישראל שהונף במצעדי הדגלים, הצעירים הערבים לא מניפים דגל, לא של אשף ולא של חמאס. כאילו רוצים להעביר שזה מאבק שלהם, כצעירים ירושלמים, ולא מאבק לאומי, דתי או מנוהל ע"י גורמים אינטרסנטים

אז מה רוצים הצעירים הערבים? משיחות במזרח ירושלים מצטיירת התמונה הבאה: ראשית כל הם רוצים לשמור על המדרגות שמשמשות להם כספסלים, מהן הם חוששים שעומדים לסלק אותם בגלל תוכניות של ייהוד הסביבה.

זה התחיל עם המגנומטרים, שלפי תפיסתם עמדו לנגוס בסביבה הערבית האותנטית, נמשך ברמדאן, כאשר המשטרה סגרה את המקום כדי למנוע חיכוך עם היהודים שהולכים לכותל, וכעת ללא טריגר מיידי, מה שמביא אותנו לחשוב כי יש סיבות יותר קבועות ומהותיות מאשר סכסוך על עניין מסויים.

ומה הסיבות הקבועות יכולות להיות? משיחות במזרח העיר מתברר כי עיקר הדבר הוא ש"היהודים" – הם מעדיפים לנסח את הבעיה שלהם לא כנוגעת "בישראל" או ב"ישראלים" אלא ב"יהודים" או ב"מתנחלים" – כבר לקחו להם את שער יפו ואת שער האשפות, ומה שנשאר להם זה שער שכם, ושער הפרחים הצמוד אליו. שער שכם הוא המעוז האחרון שעליו הם לא יוותרו.

הבעיה היא שכעת הדברים כבר עוברים מן הבעיה הקונקרטית של הספסלים לבעיות יסוד של צביון העיר בכלל. הם יודעים לספר על תוכניות של "המתנחלים" לקנות את שרשרת בתי המלון הערביים שמול לשער יפו, כדי לשנות את הסביבה כולה מערבית ליהודית.

מכאן הדברים מתגלגלים למה שקורה במסגד אל-אקצא. כפי שיש תוכניות, לדבריהם, לקחת מהם את שער יפו, כך יש תוכניות לקחת מן המוסלמים את מסגד אל-אקצא. לדבריהם, היהודים מתפללים עם או בלי החלטות בתי משפט, וזה רק צעד ראשון בדרך להפוך גם את רחבת המסגדים לאתר בעל ציביון יהודי. מן הבחינה הזאת, ההגנה על שער שכם היא גם הגנה על מסגד אל-אקצא.

כעת, גם מתעוררת ההשוואה לחברון – מערת המכפלה כבר חולקה, רחוב שוהדא, הרחוב הראשי של חברון, נלקח, והם חוששים שאלה הם התוכניות לגבי רחוב הגיא שהוא הרחוב הראשי של העיר העתיקה הנמשך משער שכם למסגד אל-אקצא.

יש סכנה כי מסכסוך על ספסלים תתפתח בעיה גדולה יותר של הגנה על מסגד אל-אקצא, ועל העיר העתיקה בכלל.

אז מה עושים? קודם כל לדעת מה מניע את הצעירים, ולפעול כל עוד הבעיה היא הגנה על מקומם הצנוע ממה שנשאר להם – על פי הבנתם – בירושלים.

מכאן הדברים מתגלגלים למה שקורה במסגד אל-אקצא. כפי שיש תוכניות, לדבריהם, לקחת מהם את שער יפו, כך יש תוכניות לקחת מן המוסלמים את מסגד אל-אקצא

כל זאת בלי לעשות הנחה למתפרעים או למי שמציק ליהודים עוברי האורח. כל מתפרע ייעצר בלי חוכמות. אבל רק מקל לא יעזור. הייתי עושה מעשים שירגיעו את חשדותיהם לגבי הכוונה לקחת מהם את המקום, ומכיוון שהכיסאות יוצרים אמפיתיאטרון המתאים להצגות רחוב—הייתי הופך את המקום לאתר של תרבות ערבית בפיקוח עיריית ירושלים. יש בכך לא רק לשכך חששות לגבי אופי המקום אלא רק לגייס את המרץ של הצעירים מלהציק לעוברי אורח בעלי חזות יהודית לערוצים חיוביים.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 507 מילים
סגירה