ישראל כידוע די תלויה בארצות הברית, וגם לשאר העולם אמריקה די חשובה. לכן זה קריטי שהיא לא תרד מהפסים, כמו איזו טורקיה, ברזיל, הונגריה או פולין. אבל זה מה שקורה.

הדמוקרטים איבדו בבחירות השבוע את המשרה החשובה של מושל מדינת וירג'יניה, במסגרת סדרה של תבוסות שכללו דחייה במשאל עם של הצעה לביטול המשטרה במדינת מינסוטה (שם אירע הרצח של ג'ורג' פלויד בידי שוטר, שהוביל למהומות בכל הארץ) והחלפתה בבירוקרטיה אזרחית.

הדמוקרטים איבדו בבחירות השבוע את המשרה החשובה של מושל מדינת וירג'יניה, במסגרת סדרת תבוסות שכללו דחיית משאל עם על ביטול המשטרה במדינת מינסוטה והחלפתה בבירוקרטיה אזרחית

זה מתיישב עם נרטיב כללי שכולל צניחה של הנשיא ביידן בסקרים וציפיה של כל סוכני ההימורים שהרפובליקאים יחזירו לעצמם את השליטה בקונגרס בשנה הבאה ואת דונלד טראמפ לבית הלבן ב-2024. וזה יהיה מדהים ואסוני, כי לא מדובר במפלגה מן השורה כי אם במפלצת אנטי-דמוקרטית עם קבלות למהדרין.

BREAKING: Minneapolis residents have voted against a proposed amendment that would have removed the city's police department from the city charter and replace it with a Department of Public Safety. | https://t.co/aZ4NqMdmE3 pic.twitter.com/qHzRPNF7VJ

— WCCO – CBS Minnesota (@WCCO) November 3, 2021

מפלגה זו עסוקה בעיקר ביישום טריקים ושטיקים מרהיבים לצמצום הצבעת המיעוטים, שרטוט מעוות של מחוזות כדי להגדיל מלאכותית את ייצוגה בבתי נבחרים, הסתה נגד ה-FBI ואפילו הצבא (כי אי אפשר לסמוך עליהם שיעזרו לטראמפ) וביטול תוצאות בחירות לא מוצלחות.

זה נהיה כל כך אבסורדי שרק מעטים הופתעו לפני כמה חודשים כאשר נחשפה התוכנית המאוד מפורטת של טראמפ לביטול  נצחונו של ביידן גם בלי הוכחות לזיופים (סגן הנשיא פנס גידל עמוד שדרה וסירב להוראה לבצע את נסיון ההפיכה במעמד המפורסם של אשרור ספירת האלקטורים ב-6 לינואר השנה).

העניין הוא שהכיוון הזה פופולרי בקרב שליש מהציבור שהוא גם  שני שלישים ממצביעי המפלגה הרפובליקאית. לכן פרנסי ומנהיגי המפלגה ממשיכים בסורם ולא מתכוונים לעצור. פטריוטיות אין כאן; זו ציניות טהורה.

בהתחשב בטירוף הזה, סביר שדמוקרטים רבים משוכנעים  שחיוני להרחיק את הרפובליקאים מהשלטון. מדובר בגרסה אמריקאית ל"רק לא ביבי" – אבל כיוון שהכל שם גדול יותר זה "רק לא כל המפלגה". וכמו במחוזותינו, חלקם ממש לא מבינים איך יש בוחרים כל כך סתומים: הם לא אוהבים את חירויותיהם?

מי שידבר עם אנשים סבירים שמתכוונים להצביע לרפובליקאים יבין את זה מייד: מעבר לדאגה הסטנדרטית על העלאות מסים, מה שבאמת גורם להם לתמוך בימין לא-דמוקרטי זה פחד עוד יותר גדול ממה שנתפס כשמאל לא-דמוקרטי. ולא מדובר בביידן.

מי שידבר עם אנשים סבירים שמתכוונים להצביע לרפובליקאים יבין מייד: מעבר לדאגה הסטנדרטית על העלאות מסים, מה שבאמת גורם להם לתמוך בימין לא-דמוקרטי זה פחד ממה שנתפס כשמאל לא-דמוקרטי

יש במרכז המפה הפוליטית האמריקאית סלידה ממשית ממלחמת התרבות שמחוללים ה"פרוגרסיבים" של השמאל הקיצוני. הפרוייקט שלהם, הידוע בכינוי WOKE ("התעוררות", בתרגום חופשי) כולל שורה שלמה של נושאים מ"אי-תקצוב המשטרה" ועד התנגדות אנטי-ליברלית ל"ניכוס תרבותי" (נאמר, לבן שמעז לשיר בלוז, כי זה לשחורים), אובססיה קיצונית לזהויות מגדריות (יש בעיניהם עשרות ואולי מחר יהיו מאות כאלה), פיטורים מיידיים של מי שהואשם בהתנהגות "לא הולמת" (במיוחד אם הוא גבר סטרייטי לבן, או סיפר בדיחה מעליבה), מאבק על שוויון תוצאות ולא רק הזדמנויות (הגיונית זה אומר שה-NBA צריך להיות מוגבל ל-15% שחורים ויהיה חייב להעסיק גם 2% יהודים לא-ישראלים), ובעיקר פוליטיקת זהויות שזורקת לפח את האינדיבידואליזם וחופש הביטוי (בבת עיני הדמוקרטים הליברלים, צאצאי הרנסאנס) ובמקומם מחלקת זכויות התבטאות בהתאם לזהות הקבוצתית.

היכן עומד הציבור? סקר NPR/PBS/Marist מ-2018 הראה ש-52% חושבים שהמדינה "הופכת ליותר מדי פוליטיקלי קורקט ורק 36% רצו שאנשים יהיו עוד יותר רגישים לזולת. בסקר של Pew מ-2021, 57% הסכימו ש"אנשים היום נעלבים בקלות רבה מדי ממה שאחרים אומרים". סקר של Axios-Ipsos  ממאי השנה מצא כי 70% מתנגדים לרעיון של "אי תקצוב המשטרה" (זה אמיתי – לא בדיחה) בעוד שרק 27% תמכו בו.

במירוץ לתפקיד מושל וירג'יניה (מדינה מתנדנדת ולכן חשובה במרוץ המתקרב לנשיאות) ניצח הרפובליקאי גלן יאנגקין באמצעות ניצול של אי-הנוחות שחשים רבים עם "תיאוריית הגזע הקריטית". רבים חושבים (באי-דיוק מסויים אבל לא רב) שאסכולה זו (הרווחת באקדמיה, שאף היא באמריקה בחלקה השתגעה לחלוטין) גורסת שכל אמריקה מבוסס על גזענות מבנית ולכן בעצם יש לבוז ממש לכל, ולהרוס חלק ניכר, ולהתחיל מהתחלה. יאנגקין שיקר לבוחרים שמלמדים את זה בבתי הספר. שקרים זה מעניין ולכן מהדהד במדיה החברתית – לך תתווכח עם האלגוריתם.

במרכז המפה הפוליטית האמריקאית סולדים ממלחמת התרבות שמחוללים ה"פרוגרסיבים" של השמאל הקיצוני, בעיקר מפוליטיקת זהויות שזורקת לפח את האינדיבידואליזם וחופש הביטוי ומחלקת זכויות התבטאות בהתאם לזהות הקבוצתית

אם הדמוקרטים היו מסוגלים להכיל את הנזק שנגרם להם כתוצאה מכל זה, ייתכן שהם היו נמצאים במצב של יכולת לנצל את יתרונם המובהק בנושאים חשובים באמת. שהרי כל הסקרים מראים שרוב האמריקאים רוצים יותר הגבלות על מכירת כלי נשק, רוצים לשמר את הזכות לבצע הפלות, רוצים להתייחס ברצינות למשבר האקלים ולמגפת הקורונה, וחושבים שארה"ב (שמובילה את כל המדינות המתקדמות ברמת האי-שוויון) צריכה לחלק את עושרה בצורה שוויונית יותר.

יש אפילו תמיכה חזקה במדיניות כלכלית סוציאליסטית, שמאלה מביידן המתון: סקר של CNBC מצא 84% תמיכה בחופשת לידה בתשלום, 75% תמיכה במעונות ילדים במימון ממשלתי, 57% תמיכה בביטול שכר לימוד באוניבסיטאות ציבוריות, 54% תמיכה בביטוח בריאות לכולם ללא חכמות. סקר של Marist/NPR/PBS  מצא ש-63% תומכים בחבילת צעדים רדיקלית לטיפול בהתחממות כדור הארץ. רוב גם תומך בהצעותיו של ביידן לגידול משמעותי בהוצאות הממשלה.

איך לכל הרוחות כמעט חצי מהציבור שכך חושב מסוגל להצביע לרפובליקאים – אפילו בלי קשר למלחמתם בדמוקרטיה? (כמובן שבעצם יש סוג של קשר).

האתגר של הדמוקרטים הוא להגן על ליברליות אמיתית מבלי לאבד את תמיכתם של הפרוגרסיביים, שמסוגלים להעניק לרפובליקאים נצחונות מכאן ועד עולם על ידי הצבעות מחאה למיניהן. הדרך ההגיונית היא לתת להם את החלק הפופולרי – האג'נדה הכלכלית – ולהניח קצת למלחמת התרבות על נרטיביה ההזויים.

אין מרחב לטעויות כאן: בשיטת הבחירות המעוותת של ארה"ב הדמוקרטים צריכים יתרון קולות של בין 5-7% כדי לנצח פורמלית. אם הם ימשיכו להיות קשורים לרעיון שמריטוקרטיה היא גזענות מערכתית, הם ימסרו את השלטון טבין ותקילין לבעלי הברית של התנועות לעליונות לבנה. הם יפסידו את הרוב בקונגרס בעוד שנה וטראמפ יחזור לבית הלבן גם בלי הצורך לרמות.

האתגר של הדמוקרטים הוא להגן על ליברליות אמיתית מבלי לאבד את תמיכתם של הפרוגרסיביים, שמסוגלים להעניק לרפובליקאים נצחונות מכאן ועד עולם על ידי הצבעות מחאה למיניהן

זה יהיה אסון לאומי וגם גלובלי – שיפגע אנושות במאמצי האקלים, בסחר הבינלאומי הכה קריטי ליציאה מהמשבר הכלכלי שחוללה הקורונה, בנאט"ו ובאירופה, בנסיון להדוף את הפייק-דמוקרטיות, ובסדר העולמי כולו.

אזעקה עולה ויורדת, חברים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com