בימים אלה חל יום השנה לרצח רבין, וזו הזדמנות לעצור ולחשוב: הרצח הוא שיאה של המחלוקת סביב פתרון הסכסוך המתמשך על הארץ. פתרון שתי המדינות, שבהסכמי אוסלו נקטע באיבו, וכיום רבים הקולות – לא רק בימין אלא גם ב"מרכז" (אם יש כזה) – הגורסים שאינו ריאלי יותר, מסיבות שונות.

המשמעות הנובעת מדעה שגויה זו, הינה שנותר מעשי רק פתרון המדינה האחת בין הים לירדן, וזאת למרות שלפי נתוני הלמ"ס בשטח זה שוכנים כבר כיום מספר שווה של יהודים וערבים, ובשנים הבאות הערבים יהיו הרוב, לפי המגמה הדמוגרפית הקיימת.

משמעות הדעה השגויה שפתרון 2 המדינות אינו ריאלי יותר, היא שרק פתרון המדינה האחת בין הים לירדן נותר מעשי. זאת למרות שלפי נתוני הלמ"ס, בשטח זה שוכנים כבר כיום מספר שווה של יהודים וערבים

כידוע, ישנם בציבור הימני, הפוסל את פתרון שתי המדינות, גם אנשים רבים שאינם אמוניים, כאלו ששיקול דעתם מתבסס על המדע וההיתכנות הלוגית. אז איך כל אלו חיים עם המחשבה הטורדת והקשה באשר לעתידם/עתידנו כאן, כאשר צפוי רוב ערבי, וברור ששלטון-כפיה של המיעוט היהודי על רוב ערבי לא יתכן לאורך זמן במאה ה-21?

משיחות אישיות רבות עם אנשי ימין מקבוצות ומזרמים שונים עולה מסקנה משותפת, אשר כמעט אינה מוצאת ביטוי בתקשורת הכתובה והאלקטרונית הממוסדת. ה"ממלכתיים" שבהם נמנעים מלהביעה בפומבי, אך הקיצוניים רומזים על כך מדי פעם, בצורת "נכבה 2", "סיום המהלך של 48" וכד'.

לאלה גם לאלה ברור כי הפתרון לבעיה בוא יבוא, במוקדם או במאוחר, והוא ייצור מצב בו תהיה אכן מדינה אחת בין הים לנהר, אך לא תהיה בה כל בעיה לאומית, שכן ישכנו בה יהודים בלבד, ולכן גם לא תהיה בה אפליית ערבים.

המצב הזה יקרה לדעתם לאחר התלקחות אלימה ומהומות שיאבדו שליטה. מהומות שבהן תתרחש התקוממות ערבית נגד השלטון, ותהיה לממשלה לגיטימציה לגירוש/הברחת האוכלוסיה הערבית, כפי שאירע ב-48 ("הנכבה") וגם חלקית ב-67 ("הנכסה").

ה"פתרון" הזה יתרחש לדעתם בוודאות, שכן ההתלקחות האלימה הכוללת בין יהודים לערבים הינה בלתי נמנעת, והיא אשר תפתור באופן מהותי וסופי את הבעיה הדמוגרפית הצפויה כאן. יתרה מכך, אם תתעכב ההתלקחות – ממשלה ימנית תוכל למצוא הזדמנות לזרזה ולוודא שתתרחש.

משיחות אישיות רבות עם אנשי ימין עולה מסקנה משותפת, שכמעט אינה מוצאת ביטוי בתקשורת הממוסדת. ה"ממלכתיים" נמנעים מלהביעה בפומבי, אך הקיצוניים רומזים עליה, כ"נכבה 2","סיום המהלך של 48" וכד'.

במהומות מאי השנה נוצר דגם למעין "שרשרת ניפוץ" המופעלת באופן יזום – איך ניתן להגיע להבערת השטח עד למצב שפיכות דמים ואובדן שליטה כולל, שיאפשר בהמשכו פינויי אוכלוסיה ערבית "למען שלום הציבור".

מהו אותו דגם? ראינו את מהלכו, והוא אינו דורש מאמץ רב – כל מה שצריך הוא רק שחרור הרסן לפרובוקטורים יהודים בהר הבית. הם כבר ידאגו להבעיר את רחבת ההר. המוני צעירים ערבים יצפו בכך במסכיהם ויחושו להגן על "אל-אקצה", המשטרה תתפרץ לתוך המסגד הקדוש עם אש ורימוני הלם, התמונות האלו יועברו בכל הארץ והמהומה תתחיל.

תופעל תקיפות משטרתית ואחר כך גם צבא נגד המתפרעים ברחבי הארץ, ומכאן הדרך לגירוש/פינוי כבר קצרה. כל מה שצריך לשם כך הוא תומכי "הרעיון" בשלטון, אשר ינחו את כוחות הבטחון בכיוון הזה. כך מאמינים בימין הקיצוני.

גם אם נתעלם לרגע מהבעיתיות המוסרית הקשה הכרוכה בתסריט זה, לאפוקליפסה כזו אין כל סיכוי "להצליח" ולהתממש. שפיכות-דמים רחבת היקף אכן עלולה לקרות, אצל ערבים ויהודים כאחד, אך "טיהור" הארץ מערבים אינו אפשרי כלל, במאה ה-21, מסיבות טכנולוגיות, חברתיות ומדיניות גם יחד.

התסריטים היחידים האפשריים לאחר התלקחות והקזת-דם שכזו הינם המשך הכאוס הקיים או חורבן הבית השלישי, בשלל מהלכים אפשריים ולכולם תוצאות קשות.

כדי למנוע טיפוח רעיונות מסוג זה ולגדוע את אלו שכבר קיימים – חיוני לחשוף ולהעלות באופן יזום את הדיון ב"חלופת הגירוש", ואת האסון הטמון בה לישראל ולעם היהודי, כולל התייחסות מנהיגים בארץ ובעולם. זוהי אולי הדרך היחידה לגניזתו של רעיון זה והסרתו מסדר היום הקרוב והרחוק.

התסריטים היחידים האפשריים לאחר התלקחות והקזת-דם שכזו הינם המשך הכאוס הקיים או חורבן הבית השלישי, בשלל מהלכים אפשריים ולכולם תוצאות קשות

המשך התעלמות ציבורית מתיזה זו, הרוחשת בחוגי הימין הקשה, תותיר את "אשליית הניקוי" על כנה, תמנע כל ניסיון פיוס או הסדר, ותתדלק את הקפאת המצב הקונפליקטואלי הקיים.

עמיר מורן הינו בכיר-לשעבר בקהיליית המודיעין, יזם חברתי ועוסק ביישוב סכסוכים ובבניית קהילות. פעיל בתחום החברה המשותפת, תושב תמרת שבגליל.