תמיד לאחר שמתבצע רצח אנחנו מחפשים אחר "הרקע לרצח", יש רצח על רקע רומנטי (גדול הפרדוקסים), יש רצח על רקע סכסוך בין עבריינים (הרצח שהוא "רצח מובן" – יש לו הרי סיבה אמיתית: סכסוך, ועוד בין עבריינים), יש רצח על רקע כלום, כלומר רצח ללא מניע (רצח אסף שטיירמן) ויש עוד רקעים שונים לרציחות שונות. אמור לי מה הרצח ואני כבר אמצא את הרקע.

תמיד לאחר שמתבצע רצח אנחנו מחפשים אחר "הרקע לרצח". על רקע רומנטי, על רקע סכסוך בין עבריינים, על רקע כלום, ויש עוד רקעים שונים לרציחות שונות. אמור לי מה הרצח ואני כבר אמצא את הרקע

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ככה אנחנו, אוהבים למסגר את "הרקע לרצח", לומר מראש מה היתה הסיבה לרצח, להסביר לעצמנו את מה שאינו ניתן להסבר – כאילו שברור שאם יש רצח אז יש סיבה לרצח. נורמליזציה של מה שהוא בלתי נתפס. ובמסגור של הרקע לרצח אנחנו מעניקים הגנה לרוצח. הוא לא סתם ביצע פשע, היתה סיבה לרצח, אל תראו אותו ככה, הוא לא סתם רוצח – הוא רצח על רקע. כלומר יש הסבר אפשרי לפשע.

וכך, בארבעה בנובמבר 1995 רצח הרוצח יגאל עמיר את ראש הממשלה יצחק רבין. וכן, גם הפעם מיד נמצא "הרקע לרצח". הפעם הרוצח ממש לא רצח סתם. זה היה רצח מתוכנן היטב, עם רקע כמו שצריך, לא חלילה בעל אלים שרצח את אשתו, לא רצח ללא מניע מתוך רוע אנושי צרוף, אלא רצח "על רקע אידיאולוגי". שופוני יא נאס, הנה אני בחור אידיאולוגי ורצחתי על רקע אידיאולוגי.

וכך, עוד בטרם נקלט הרצח בתודעה, עוד בטרם יבש דם הנרצח, עוד בטרם נערכה הלוויה, בעוד אומה שלמה נתונה בהלם ובאבל – נבחר הרקע לרצח.

ויודגש, באופן מתמיה איש מעולם לא ערער על הקביעה כי מדובר היה ברצח על רקע אידיאולוגי. גם המגינים הגדולים ביותר על המחנה ממנו יצא הרוצח לא הכחישו את העובדה כי מדובר ברצח על רקע אידיאולוגי. אלא שבאופן פרדוקסלי לרקע לרצח, טענת ההגנה של המחנה היתה – כי מדובר ב"עשב שוטה", ב"מפגע יחיד", ושאין להכתים מחנה שלם. זה לא אנחנו זה הוא. ידנו לא היתה במעל.

מדובר בטענת הגנה אידיוטית לחלוטין שאיננה מתיישבת עם הרקע הנבחר, רצח על רקע אידיאולוגי. שהרי רצח כזה בהגדרתו ומעצם טיבו איננו יכול להיות רצח של מפגע יחיד. יש פה סתירה אינהרנטית. אבל סתירות אף פעם לא הפריעו למחנה הימין, גם האמת לא – וכך נותר הרקע לרצח – רקע אידיאולוגי. ואילו המחנה האידיאולוגי, זה שבשמו רצח הרוצח נותר ללא פגע.

הטענה שמדובר ב"עשב שוטה" היא טענת הגנה אידיוטית לחלוטין, שאיננה מתיישבת עם הרקע הנבחר, רצח על רקע אידיאולוגי. שהרי רצח כזה בהגדרתו אינו יכול להיות רצח של מפגע יחיד. יש פה סתירה אינהרנטית

ובכן, בדבר אחד אני מסכימה עם הימין, הרוצח פעל על דעת עצמו, במובן זה שאומנם ביצוע הרצח היה על רקע אידיאולוגי אך באופן פרדוקסלי הרוצח לא היה אידיאולוג.

זה היה רצח על רקע אידיאולוגי ששרת אומנם אג'נדה של מחנה שלם, אבל הרוצח לא רצח בשם האג'נדה של המחנה. הוא רצח בגלל עצמו, הוא רצח כי הוא חשב שהרצח ישרת אותו ולא את המחנה בשמו רצח. הרצח הזה, כמו כל הרציחות/הפשעים המבוצעים נועד להגשמת מטרה אישית של הרוצח. הרקע לרצח הוא הרוצח ולא הקורבן.

וכך, על אף שמדובר ברצח על רקע אידיאולוגי, המחנה שממנו יצא הרוצח לא נתן את הדין.

על אף שמדובר ברצח על רקע אידיאולוגי, ששרת מחנה שלם אשר נהנה בסופו של דבר מהרצח – כן, מצטערת, אבל אין תיאור אחר לענין – על אף כל זאת המחנה שממנו יצא הרוצח ושבשמו פעל מעולם לא נתן את הדין.

ולא רק שהמחנה לא נתן את הדין, אלא הוא מכחיש שכל מה שקדם לרצח הוביל לרצח. מבחינתו אין קשר בין הפגנות השנאה המחרידות, בין ארון המתים וחבל התליה, מדי האס אס והקריאות "רבין בוגד" ו"בדם ואש את רבין נגרש" – לבין התוצאה.

מבחינתם אין קשר בין כל אלה לבין התוצאה שבה רוצח, אומנם בגלל מאפיינים שבו ובאישיותו, בגלל רגשות הנחיתות, בגלל אהבה נכזבת ובגלל המחנה הגזעני אליו ניסה להשתייך ללא הצלחה – רצח את רבין, וביצע את הרצח בשם הימין.

על אף שמדובר ברצח על רקע אידיאולוגי, ששרת מחנה שלם אשר נהנה בסופו של דבר מהרצח – כן, מצטערת, אבל אין תיאור אחר לענין – על אף כל זאת המחנה שממנו יצא הרוצח ושבשמו פעל מעולם לא נתן את הדין

את התוצאה של זה שהימין לא נתן מעולם את הדין על הרצח, רחץ בניקיון כפיו והטיל את האשמה על הרוצח היחיד – ראינו אך השבוע. יומיים לפני יום הזכרון לפשע המתועב התכנסה חבורת ימין בראשות הפושע הפלילי המורשע, איתמר בן גביר, נער גבעות מלב ליבו של המחנה המתנחלי ממנו יצא הרוצח, להפגנה.

בניגוד לכל מה שסיפרו לכם, מטרת ההפגנה היתה אחת – הכחשת חלקם ברצח. לא בכדי הם רצו להתכנס תחילה בכיכר רבין וציינו את שמה הקודם "כיכר מלכי ישראל". לא בכדי הנואם המרכזי היה איתמר בן גביר. זה מה שהם עושים כבר 26 שנה – מכחישים את חלקם ברצח, מה שיוביל גם להכחשת הרצח.

העניין הוא שהרקע שנבחר כתפאורה לרצח, הרקע האידיאולוגי, זה שאמור היה למעשה לתת נסיבות מקילות לרצח, אנחנו הרי אוהבים אנשים שפועלים מתוך אידיאולוגיה ולא סתם מתוך אלימות לשמה, הוא הרקע שגם מקל על הוכחת חלקו של המחנה ממנו יצא הרוצח ברצח. הוא הרקע שמוכיח את הטענה שבשמם הוא פעל, שלולא האידיאולוגיה של הימין סביר להניח כי לא היה מתבצע רצח.

ואחרון, כל הפשעים, כל מעשי האלימות באשר הם, נעשים בשל האנשים שעשו אותם. בגלל אלימותם, בגלל רגשות הנחיתות שלהם, בגלל מי שהם – לא בגלל שום רקע, לא רומנטי, לא רקע דתי ולא אידיאולוגי. הרקע הוא הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו כדי לתת הצדקות לפושעים. במקרה הזה המסגור כרקע אידיאולוגי לא רק שלא נותן הצדקה לרצח אלא מדגיש כי המעשה האלים נועד למנוע את הסכמי אוסלו – כלומר נועד להמשיך את האלימות שבכיבוש.

הרקע שנבחר כתפאורה לרצח, הרקע האידיאולוגי, שהיה אמור לתת נסיבות מקילות לרצח, אנו הרי אוהבים אנשים שפועלים מאידיאולוגיה ולא מתוך אלימות לשמה, הוא הרקע שמקל על הוכחת חלקו של המחנה

הרקע האידיאולוגי שנבחר כהסבר לרצח מושך את השטיח מתחת לטענת הימין כי הוא אינו אשם ברצח. הרצח בוצע בשם האידיאולוגיה של הימין המתנחלי והוא גם הנהנה העיקרי מהרצח. הוא לא היה מפגע יחיד, שותפיו לפשע מעולם לא נתנו את הדין – אבל זה כבר על רקע פוליטי.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.