הנתק בין פרשני האולפנים לבין הציבור הולך וגדל משבוע לשבוע ועם אישור תקציב המדינה הוא הופך לנזק. משבר אמון. דמוקרטיה שבה הפער בין המציאות הנראית בעין לבין הפרשנות שניתנת לה בטלוויזיה הוא כה גדול, היא דמוקרטיה חולה.

אתה פותח את מהדורות החדשות ונדמה שהדבר היחיד החשוב לאזרחי ישראל היא השאלה מתי תיפול הממשלה, מי יערוק, האם נתניהו יצליח לחזור לשלטון.

הנתק בין פרשני האולפנים לבין הציבור הולך וגדל משבוע לשבוע.אתה פותח את מהדורות החדשות ונדמה שהדבר היחיד החשוב לאזרחי ישראל היא השאלה מתי תיפול הממשלה, מי יערוק, האם נתניהו יצליח לחזור לשלטון

האם אלו השאלות שמניעות חברה בריאה? האם זה מה שעיתונות רצינית אמורה לשאול? חיים שלמים טמונים בין דפי התקציב שאושר בכנסת אחרי ארבע מערכות בחירות ואחרי מהלך מטורף מבחינה דמוקרטית, שבו ראש הרשות המבצעת מנע בגופו את אישור תקציב המדינה מכלל אזרחי ישראל במשך למעלה משנתיים.

אבל פרשני האולפנים עוסקים שוב ושוב ושוב ברכילות, בקוניוקטורות הפוליטיות, ב"דרמה" המלאכותית אם נתניהו פנה לאיילת שקד או לח"כ כלפון והציע להם לערוק ולהקים איתו ממשלה.

שום כתב לא שואל את חברי הליכוד או את נתניהו שאלה עניינית אחת: מדוע? מדוע שתחזרו לשלטון? האם אתם מציעים דרך אחרת, טובה יותר, יעילה יותר לאזרחי ישראל? מהי?

מה אתם בעצם מציעים כשאתם ממררים את חיי הכנסת במריחת זמן ההצבעות על התקציב? בחיפוש עריקים?

איזה סעיפים ביקשתם לשנות?

לשם מה? האם השאיפה לשלטון נועדה רק לשם שלטון, או יש לה תכלית מסוימת בשירות הציבור?

כשאתם טוענים שהתקציב לא חברתי, אילו סעיפים פוגעים במוחלשים לטענתכם? כלום. אין שום שאלה עובדתית שמייצגת את צרכי הציבור.

דוד ביתן אומר בגלוי ליגאל מוסקו בערוץ 12, אין לנו רוב אז אנחנו מנסים למנוע מהם את העברת התקציב. "זה התפקיד שלנו".

ידענו שהולך להיות שבוע ספינים לקראת העברת התקציב, אבל לא האמנתי שכבר בשבע בבוקר דוד ביטן יפציץ:" גנץ ממתין להעברת התקציב, הצטרפות שלו לממשלה עם הליכוד היא תרחיש פוליטי סביר ביותר, הוא לא מרוצה ממעמדו ואצלנו הוא יהיה ראש ממשלה באופן מיידי"‼️
יפה.
שיהיה בהצלחה.

— ????אבי???? (@avi07325462) October 31, 2021

האיש מקבל 50 אלף שח בחודש ומה שהוא מבין זה, שתפקידו להתנגד לתקציב סתם ככה. ללא נימוקים. רק בגלל שהוא כעת באופוזיציה והוא רוצה שלטון. מוסקו גם לא שואל אותו מה אתה מציע לאזרחים כאלטרנטיבה.

דוד ביתן אומר בגלוי ליגאל מוסקו בערוץ 12: אין לנו רוב אז אנחנו מנסים למנוע מהם את העברת התקציב, "זה התפקיד שלנו". האיש מקבל 50 אלף שח בחודש ומה שהוא מבין זה, שתפקידו להתנגד לתקציב סתם. ללא נימוקים

כשקרן מרציאנו מראיינת את אביגדור ליברמן שר האוצר, היא תוקפת אותו על המס על כלים חד פעמיים ש"פוגע בחרדים ועלול לדרדר אותם לעוני". ליברמן עונה לה שמי שפוגע בהם הם מנהיגיהם שמונעים מהם לימודי ליבה, השכלה והשתלבות בשוק העבודה.

מרציאנו יודעת שהוא צודק, היא הרי פרשנית כלכלית. אבל היא נצמדת לשאלת הכלים החד פעמיים. כאילו לא שמעה את נושא לימודי הליבה, ההשכלה והיציאה לשוק העבודה, שאותם דורש שר האוצר ליברמן. כאילו היא אמורה לשרת גם את עמדת המפלגות החרדיות ולכן כדי להיות "אוביקטיבית" היא שואלת את הנוסח שלהן למצב.

מדוע היא עושה זאת? שוב ושוב נדמה שפרשנים מסוימים מנסים לספק את מאווייהם של בעלי כלי התקשורת או בעלי עמדה פוליטית מסוימת, התומכת  דווקא בנתניהו, שהביא על אזרחי ישראל קטסטרופה כלכלית. אולי מתוך פחד למקום עבודתה אולי מתוך ניסיון לרצות את מנהליה, אולי מתוך הבנה שגויה שצריך לשאול את השאלות שמייצגות את המתנגדים לממשלה ולא דווקא שאלות ענייניות.

הנה שאלה על תפקיד העיתונאי בעת הזו: האם זה לא אינטרס של הציבור לשלב את החרדים בשוק העבודה, להכניס לימודי ליבה לבתי הספר שלהם ולחדול מההתרפסות לפני עמדת חברי הכנסת שלהם המונעת מהם את כל זה?
האם האינטרס הציבורי לא מחייב לבדוק את תרומת תקציב המדינה שאושר כעת, לחיי החברה הישראלית לאחר שנים שבהן מדינה שלמה נאלצה להתנהל בלי תקציב?

האם זה לא אינטרס ציבורי לבדוק מהם הנזקים שנגרמו למערכות החיים בישראל בעקבות התנהגותו המופקרת של נתניהו וחברי הכנסת שתמכו בו כאשר מנעו את העברת התקציב?

שוב ושוב נדמה שפרשנים מסוימים מנסים לספק את מאווייהם של בעלי כלי התקשורת או בעלי עמדה פוליטית מסוימת, התומכת דווקא בנתניהו, שהביא על אזרחי ישראל קטסטרופה כלכלית

השיח המתנהל כיום בידי פרשנים מסוימים הפך לשיח של שקרים. שיח שתעמולת הליכוד מבעבעת מממנו כאילו היו אלה דברי אלוהים חיים.

ליברמן נשאל אם כסף מתקציב המדינה שהוקצה לחברה הערבית יגיע לחמאס.
בערוץ 13 גם איילה חסון מרמזת על כך. קרן מרציאנו יודעת שזו תעמולה בזויה. היא יודעת שאין אפילו אפשרות טכנית לבצע דבר כזה. היא יודעת שבמשך שנים נתניהו היה זה שאישר העברת מזוודות דולרים לחמאס כשיש לו גם הסבר אידאולוגי לכך – לשמור על חמאס כדי שהפלסטינים יהיו מפוצלים וישראל לא תיאלץ לנהל מו"מ עם הרש"פ על מדינה פלסטינית.

אלא שהנושא הזה לא מוזכר. כשליברמן עונה ומזכיר למרציאנו מי שילם לחמאס, היא אומרת ש"זו היסטוריה".

שיח פרשנים מעוות, ששואב את נימוקיו מתעמולה ביביסטית, ללא עובדות, משרת צד פוליטי שכל מעיניו הם לחזור לשלטון ללא אחריות.

אילו ראשי האופוזיציה היו נשאלים על שנות ההפקרות שבה הם נהגו כשהיו בשלטון, אילו נתניהו ואנשיו היו נדרשים לענות מהי התכנית הכלכלית שלהם, אולי העיתונות הייתה ממלאת את תפקידה ערב אישור תקציב המדינה.
אבל השיח הוא שיח של תעמולת הרשתות החברתיות ולא שיח עיתונאי של עובדות ונתונים.

כך מתרחקים הפרשנים מהציבור. הציבור הרי יודע ומרגיש מהי משמעותה של כל פעולה ממשלתית. כל העלאת מחיר של הדלק והחשמל, כאשר הובטח לו באותם כלי תקשורת ממש בנאום משודר לאומה של אותו נתניהו, שמתווה הגז יכניס מאות מליארדים לרווחה, בריאות וחינוך. אלא שטייקוני הגז שולטים גם בערוצי התקשורת, אז קרן מרציאנו לא שואלת איש היכן הם רווחי מתווה הגז. גם לא את חבריה בפאנל באולפן. גם לא את עצמה.

נתניהו הבטיח שמתווה הגז יכניס מאות מיליארדים. אלא שטייקוני הגז שולטים גם בערוצי התקשורת, אז מרציאנו לא שואלת היכן הם רווחי מתווה הגז. גם לא את חבריה בפאנל באולפן. גם לא את עצמה

והציבור שבוי בידי הטייקונים הללו גם בכיסו וגם בתודעתו.

עד להעברת התקציב התנהל שיח שעיקרו "האם התקציב יעבור או יהיו עריקים" ועכשיו כשהתקציב עבר, מתנהל הדיון האם הממשלה תשרוד, האם הרוטציה תתקיים.

לכאורה כל חיינו כאן סובבים סביב שאלה מי ראשון בשלטון. כמו משחק כדורגל משבת לשבת, מי יהיה בראש הטבלה השבוע.

אלא שהבחירות נגמרו. ממשלה נבחרה לנהל את חיינו וכעת צריך לעסוק במהות ולא בספקולציות על הבחירות הבאות, כאילו הן עומדות מעבר לפינה.

יש כאן מדינה לנהל. פרשנים שחושבים שישראל אמורה להיות במערכת בחירות תמידית יומיום אינם משרתים את אזרחי המדינה. סקרים על בסיס שבועי של מצב המנדטים, כאילו כל שבוע נערכות בחירות, משרתים רק את שטיפת המוח התעמולתית של האופוזיציה, בניסיונה לפגוע בלגיטימיות של הממשלה שנבחרה.
הנתק הזה בין המציאות לבין הפרשנות שלה, מעולם לא היה גדול יותר.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.