בוחן ריאליטי תקין, האתגר

מארק צוקרברג מציג את המטאברס, צילום מסך מסרטון של CNET
מארק צוקרברג מציג את המטאברס, צילום מסך מסרטון של CNET

המציאות בידיים טובות: לאחרונה הודיע נשיא פייסבוק מארק צוקברג על הקמת "פייסבוק ריאליטי לאבס", שם תטופל המציאות ותעוצב לפי מיטב ערכי ושיקול-דעת התאגיד. בהודעה לתקשורת ניצבים צוקברג למול האווטאר שלו, או שמא להיפך, מפיצים יחדיו את בשורת העתיד בו נעבוד, נתקשר, נשחק ונרכוש באמצעות שלוחינו הוירטואליים, שיִנְכחו בהיעדרנו כאילו היו אנחנו.

המציאות בידיים טובות: לאחרונה הודיע נשיא פייסבוק מארק צוקברג על הקמת "פייסבוק ריאליטי לאבס", שם תטופל המציאות ותעוצב לפי מיטב ערכי ושיקול-דעת התאגיד

השאלה בידי מי מוחזקת המציאות העסיקה לאחרונה הורים רבים, ממש בזמן שילדיהם תהו בידי מי מוחזק אחד, כוכב-רשת בשם ג'וזף. בסרטון מבית-היוצר המשפחתי של הנ"ל נראה האיש נחטף בידי גנב אופניים, בעוד משפחתו מתמודדת עם כיתוב מאיים על-גבי מארז פיצה, המכריז "אני רואה אתכם".

כמה מההורים העידו כי רק כשילדיהם נמנעו פתאום בחרדה מפעולות שגרה כמו כניסה למיטה, לשירותים ולמקלחת בהשראת הסרטון, נוכחו לדעת שהילדים נחשפים לסוּגה – הפופולרית כמסתבר – שמפיקה המשפחה, שבעיניהם הילדותיות נדמית למציאות אמיתית.

פלטפורמות רבות מכריזות על עצמן כמציגות "מציאות": תכניות "ריאליטי", רשתות מקוונות כמו פייסבוק, סרטונים, ואף דפי-מסרים של בעלי-עניין, המשקפים לשיטתם באופן נטול-פניות את "המציאות".

בוחן-המציאות, או היכולת להבחין בין מציאות חיצונית ואובייקטיבית לבין מציאות פנימית, מתפתח בתהליך מורכב בו מבשילות ומִסְתַנְכְרֵנוֹת פונקציות סנסוריות, מוטוריות, קוגניטיביות, רגשיות ובין-אישיות. יכולתנו לבטוח בתפיסה שלנו בידיעה כי סביר שמה שקלטנו מסביבתנו מבוסס-מציאות הוא, ומנגד, לזהות מה מגיע מעולמנו הפנימי ומתבסס עליו, מהווה חלק יסודי מתחושת השפיות והמסוגלות שלנו.

יכולתנו לבטוח בתפיסה שלנו בידיעה כי סביר שמה שקלטנו מסביבתנו מבוסס-מציאות הוא, ומנגד, לזהות מה מגיע מעולמנו הפנימי ומתבסס עליו, מהווה חלק יסודי מתחושת השפיות והמסוגלות שלנו

הוגה תיאוריית ההתפתחות המנטלית בשנים המוקדמות, הפסיכולוג השוויצרי ז'אן פיאז'ה, הדגיש את התפתחות היכולת ליִיצוג מנטלי של עצמים שאינם נתפסים בעין ובשאר החושים. רק מגיל 3 חודשים יחל תינוק להתבונן בכיוון חפץ שיצא מטווח ראייתו. תינוק צעיר ממנו יסב את ראשו, כי לגביו חפץ אינו קיים מרגע שחדל להיראות. רק לקראת גיל שנה יחלו תינוקות בחיפוש אקטיבי אחר חפץ שנעלם מעיניהם.

היכולת לשמר ייצוג מנטלי של אובייקט שאינו נחווה בחושים מכונה "קביעות האובייקט". בהמשך להתפתחות הפסיכולוגית של תפיסת המציאות, עולה השאלה הפילוסופית האם המציאות בכלל קיימת בהיעדר מי שתופס אותה. שאלה זו מוכרת בנוסח "האם עץ שנופל ביער אכן נפל גם אם לא נכח לידו איש כדי לראות ולשמוע זאת".

"תחשבי על שולחן מטבח כשאת אינך", מציע אחיה הגדול של המספרת הילדה בספר "אל המגדלור" מאת וירג'יניה וולף, כשהיא מנסה להבין מה כותב אביהם בספריו, שנושאים את השם המסתורי "סובייקט, אובייקט וטיבה של הממשות".

"אל המגדלור" מתאר יום בחיי משפחה שמתכננת להפליג למחרת למגדלור, לשמחת בן-הזקונים ג'יימס. בעוד האב מודיע נחרצות שמזג-האוויר הצפוי לא יאפשר לשוט, מבקשת האם להשאיר מקום לתקווה שאולי בכל-זאת יפליגו. מחלוקת עקרונית פעורה בין השניים: הוא מקפיד להיצמד לעובדות היבשות המוצקות, ואילו לה חשוב להותיר מרחב לפנטזיה ולדמיון.

לנו, הקוראים, ברור בינתיים שמדובר בסיפור, שהתרחשותו תחומה לגבולות הספר שבידינו, ולא באירוע שקרה באמת, כי האומנות מאפשרת לטשטש זמנית את חוקי המציאות, דווקא בזכות הגבולות המוסכמים שהיא מציבה.

לנו, הקוראים, ברור שמדובר בסיפור, שהתרחשותו תחומה לגבולות הספר שבידינו, ולא באירוע שקרה באמת, כי האומנות מאפשרת לטשטש זמנית את חוקי המציאות, בזכות הגבולות המוסכמים שהיא מציבה

כשנפתח הספר, כשנכבים האורות בתיאטרון או בקולנוע, כשמוצג אות הפתיחה לסדרה – מוסכם עלינו שהנה יוצג בפנינו סיפור בדיוני. במסגרת המדיום האומנותי, שמובחן מהמציאות, יכולים הקוראים והצופים להשעות הגנות רגשיות ולהתמסר לבִּדיון, ביודעם שגבולות המסגרת מפרידים בין הסיפור לבין עולמם האמיתי, ומגנים עליהם מפני מה שקורה לדמויות בעלילה.

בדומה, אנו יודעים להבחין גם בין חלום למציאות. כי חלומותינו, הרקוחים מבליל עובדות, רגשות ודמיונות, נתונים במסגרת מובחנת: משום שהם מתרחשים לרוב בשינה, וגם בגלל "תהליכי החשיבה הראשוניים" שמאפיינים אותם. לפי פרויד, החשיבה הראשונית אינה כפופה לחוקי העולם החומרי, ולכן מאפשרת למשל להיות בשני מקומות בו-זמנית, בדומה לצוקברג ולאווטאר שלו, ואף מניחה להגשים משאלות בחופשי מאילוצי הפיזיקה, הלוגיקה, החוק או המוסכמה. משום כך מתברר לנו עם היקיצה שהיה זה חלום.

ביסוד צריכת תכני ה"ריאליטי" ברשתות החברתיות ובטלוויזיה מונח טשטוש הגבול בין המציאות האמיתית לבין ה"ריאליטי". פלטפורמות אלו בנויות על שבירת מוסכמת ההבחנה בין חומרים בדויים, לבין מציאות מובהקת.

ככל שבדיית ה"ריאליטי" נחווית כמציאותית יותר, כן חדירתה לחיינו יעילה יותר. כך למשל מפורסמת המפזזת בסרטון-כושר מיד אחרי לידה נחווית כדוגמה מציאותית לתהליך התאוששות מלידה, וחוטפיו של ג'וזף בסרטון נחווים כסכנה אמיתית, ברורה ומיידית גם עבור הצופים. משקפי המציאות המדומה של צוקברג לוקחים את ערבוב הבדיה במציאות צעד רחוק קדימה.

ביסוד צריכת תכני ה"ריאליטי" ברשתות ובטלוויזיה – טשטוש הגבול בין המציאות האמיתית לבין ה"ריאליטי". פלטפורמות אלו בנויות על שבירת מוסכמת ההבחנה בין חומרים בדויים לבין מציאות מובהקת

דוגמה לפלישה פרועה של עולם הדמיון למציאות ולהיפך, מציעה סדרת הפריקוול לסדרת המד"ב "באטלסטאר גלקטיקה". בסדרה, "קפריקה", מ-2009, מוצג נשיא עוצמתי של תאגיד הייטק, החדור אובססיה לשכלל את מוצר משקפי המציאות המדומה שלו, המכונים "הולובנד", דרכם מגשימים אנשים את מאווייהם ודחפיהם באמצעות האווטארים שלהם, שבניגוד להם עצמם מסתובבים חופשיים מכבלי החוקים והמוסכמות.

ביקום הוירטואלי שיצר משתוללים האווטארים בתאוות בשרים, רצח ותככים. הרוחות הרעות שמפעפעות משם לעולם האמיתי מביאות להרס הציוויליזציה, ומובילות לעולם הדיסטופי של "באטלסטאר גלקטיקה". אך צופי "קפריקה", יש לומר, מוגנים ממה שמתרחש בסדרה ביודעם שמדובר בבדיה ולא במציאות, בזכות גבולות המסגרת האומנותית.

https://www.youtube.com/watch?v=cTrrJzbR9wM&ab_channel=BlogOut.es

באירוע השקת משקפי המציאות המדומה שלו, הציג נשיא פייסבוק את חזונו למרחב שייפתח בפני ציבור המשתמשים, במטרה "להחיות את המטאברס". סרטון ההדגמה שהביא מכיל בלנד דלוּזיוני מעיק של בדיה ומציאות, שכמו נוצר בידי עורך קדחתני שהדביק יחדיו קרעי סרטונים זרים.

נראים בו דמויות שעובדות בסביבה משחקית או משחקות בסביבה תעסוקתית, דגים מעופפים, אווטארים מרחפים, שרטוט גרפיטי מופשט שקם לתחייה, אנשים אמיתיים שצצים בקופסאות. הכל מתקדם בשטף עולץ, רציף והגיוני להחריד שעתיד כנראה לאפיין את ממלכת ה"ריאליטי" שמקים צוקברג.

באירוע השקת משקפי המציאות המדומה שלו, הציג נשיא פייסבוק את חזונו. סרטון ההדגמה שהביא מכיל בלנד דלוּזיוני מעיק של בדיה ומציאות, שכמו נוצר בידי עורך קדחתני שהדביק יחדיו קרעי סרטונים זרים.

דריסת טופרי ה"ריאליטי" במציאות הומחשה לאחרונה כשפקיד בכיר לשעבר היוון את יוקרתו הפרופסיונלית כרופא ואת מעמדו הממלכתי זה לא כבר, לדקת-תהילה בה הגיח מתחפושת אפון מזמר.

פרופ' איתמר גרוטו מגיח מתוך אפון מזמר, צילום מסך מערוץ 12
פרופ' איתמר גרוטו מגיח מתוך אפון מזמר, צילום מסך מערוץ 12

בדומה היא הומחשה על-ידי פסיכולוגים מומחים שמשיאים עצות למשתתפים בתוכנית ריאליטי בתחום הזוגיות תוך היוון מעמד מקצועם, בעודם מעוררים תהייה בציבור טובתו ועניינו של מי עומדת בקדמת שיקוליהם.

הפסיכולוגים של חתונה ממבט ראשון, דני פרידלנדר ויעל דורוןצילום מסך מתוך חתונה ממבט ראשון
הפסיכולוגים של חתונה ממבט ראשון, דני פרידלנדר ויעל דורוןצילום מסך מתוך חתונה ממבט ראשון

כוחו של מדיום הריאליטי טמון בערבוב הגס שבין הבדיה והבידור לבין המציאות. כלליו אינם מגינים על הצופה, שנאלץ לתהות למול המראות והקולות על מה חשב הפקיד כשכיהן בתפקידו, מה מנחה את שיקול דעתם של רופאים, ולְמה מכוונים פסיכולוגים בעבודתם.

אנו זקוקים לעוגן מציאותי. השפה מעידה על הצורך האנושי במציאות ברורה, אומר הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט במאמרו "המקום שבו אנו חיים": ברצוננו לדעת "היכן אנו עומדים". אנו מבקשים "לדרוך על קרקע מוצקה", חותרים "להגיע לנמל מבטחים", ורק אם "ביתנו הוא מבצרנו" נוכל "להיות ברקיע השביעי".

אנו זקוקים לעוגן מציאותי. השפה מעידה על הצורך במציאות ברורה, אומר הפסיכואנליטיקאי ויניקוט ב"המקום שבו אנו חיים": ברצוננו לדעת "היכן אנו עומדים". אנו מבקשים "לדרוך על קרקע מוצקה"

מנגד, אומר ויניקוט, כולנו, ממש כמו ג'יימס הקטן מ"אל המגדלור", זקוקים גם למרחב לפנטזיה ולחלימה בו מושעית חלקית ודאותן של עובדות. הִצמדות נוקשה מדי למציאות עלולה לחסום את מרחב הדמיון, בעוד שהתבוססות מופרזת בבדיוני עלולה להפריע לנו להסתגל ולפעול.

לפי ויניקוט, מותר וחשוב להחזיק במרחב-אשליה, אך למנוע מצבים בהם "אדם מאלץ אחרים להודות בשותפות לאשליה שאינה אשלייתם שלהם". ואולי, למנוע גם מצבים בהם חודרים אנשים לדמיון זולתם תוך טשטוש מכוון של הגבולות שיכולים לאפשר לזולת להבחין בין מציאות לאשליה.

אין סוסים שמדברים עברית, אין אנשים שלא מתים; אחרת היו מילות השיר "אנטארקטיקה" מעניינות פחות. לו חזינו השכם והערב בדגים מעופפים, לא היו משתמשים בהם כדוגמה ליקום ה"ריאליטי" של צוקברג. לו חזינו מדי ערב בפרופסורים ובפקידים בכירים מזמרים או בבעלי-מקצוע מורשים המייעצים בכנות מתעתעת בשעשועונים, היו מקצועם ומעמדם נתפסים כקוריוז וממילא מאבדים מערכם הבידורי בשוק ה"ריאליטי".

בניגוד לאומנות, שתְחוּמה בגבולות ידועים ומוסכמים, מכרסמת ה"ריאליטי" בכללי המציאות המשותפת, ומרדדת בהדרגה מערכם המוסכם. "אני רואה אתכם" קובע מגש הפיצה. ומי יודע, אולי הוא צודק. ואולי אמיתוֹת חשובות מגיחות מאפונים דווקא, כמו חוקי התורשה של מנדל. ואולי שולחנות מטבח אינם מתקיימים בהעדרנו, וקביעות-האובייקט נתונה, בדומה לנו עצמנו, לעדכוני-גרסה תזזיתיים.

בעת המבלבלת הזו, עם ה"פייק-ניוז", ה"עובדות החלופיות", התכנים המרצדים וסף-הריגוש הגבוה, דומה שה"ריאליטי" נחווית לא-אחת כאמינה ומציאותית יותר מהמציאות עצמה.

בניגוד לאומנות, שתְחוּמה בגבולות ידועים ומוסכמים, מכרסמת ה"ריאליטי" בכללי המציאות המשותפת, ומרדדת בהדרגה מערכם המוסכם. "אני רואה אתכם" קובע מגש הפיצה. ומי יודע, אולי הוא צודק

ובינתיים, כדי לשמר בוחן-מציאות תקין, מותר וחשוב לחלום. למשל, שהמציאות תוחזק בכל זאת בידיים טובות, ולא תיחטף בידי ממזרים חסרי-כבוד כלפי מוסכמות וגבולות, כמו אותם חוטפים מסתוריים של כוכב-הרשת ג'וזף.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,319 מילים
סגירה