"אמצעים מיוחדים" ו"הפללה" – טרגדיה, פארסה ומה שביניהן

הפגנה נגד הכרזת ששת אירגוני זכויות האדם הפלסטינים כאירגוני טרור (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)
AP Photo/Sebastian Scheiner
הפגנה נגד הכרזת ששת אירגוני זכויות האדם הפלסטינים כאירגוני טרור

פרשת הפללת ששת ארגוני החברה האזרחית הקשורים לארגון החזית העממית כ"ארגוני טרור", היא לא עוד מחדל ביורוקרטי מן הסוג שאוזנו של אזרח ישראלי התרגלה לא לשמוע ועיניו התרגלו לא לראות. התחקיר של "שיחה מקומית", שחשף את "מסמך ההפללה" המקורי שייצרה המערכת הבטחונית-מדינית-משפטית ישראלית הוא מטריד, ומחייב התיחסות רצינית.

פרשת הפללת ששת ארגוני החברה האזרחית הקשורים לארגון החזית העממית כ"ארגוני טרור", היא לא עוד מחדל ביורוקרטי מן הסוג שאוזנו של אזרח ישראלי התרגלה לא לשמוע ועיניו התרגלו לא לראות

מיום חשיפת הפרשה העלתה התנהלותם של כלל גופי המערכת – השב"כ, משרד הבטחון, משרד המשפטים והממשלה כולה כגוף – סימני שאלה רבים, והתחקיר מעצים אותם. אילו ראיות מוצקות למעורבות בטרור אכן קיימות? נגד מי בדיוק? אילו אמצעים הופעלו כדי להשיג את הראיות? מי אישר את הפעלתם ועל סמך מה? ומי סבר בטעות שדי בהן בכדי לשכנע מדינות ידידותיות באירופה, ואת הממשל האמריקני, בצדקת המהלך הישראלי?

מעשה שטן, זמן קצר לאחר ההכרזה צפו שתי פרשיות מסעירות הקשורות אליה, פרשיות שכל אחת מהן ראויה לחקירה בפני עצמה: פרשיית NSO, ופרשיית הודאת-השווא לכאורה שסחטו חוקרי השב"כ משני צעירים פלסטינים (תוכנית "המקור" ביצעה תחקיר בנושא, שישודר בקרוב). בשני המקרים מדובר בהפעלת "אמצעים מיוחדים" על ידי רשויות המדינה בכדי להשיג ראיות והודאות, באופן שערורייתי וכושל.

באשר לתוכנת פגסוס של NSO, נחשף, כי נעשה בה לכאורה שימוש על ידי רשויות בטחון ישראליות, כדי להאזין למספר פעילים, כולל אזרח אמריקאי. במקביל, ולא ברור עדיין עד כמה יש קשר בין הדברים, הכריזה ארה"ב על NSO – באופן שהפתיע והרעיד את אמות הסיפים בישראל – כחברה הפוגעת בבטחון הלאומי של ארה"ב.

סיכום ביניים – לכאורה, בפרשת ההכרזה על ששת הארגונים נעשה שימוש הן בתוכנת פגסוס והן בחקירות שב"כ ברוטליות, בכדי לייצר ראיות ולהפליל את הארגונים. הנסיון הזה לא צלח את מבחן ידידי ישראל בעולם, וגם לא את מבחן התקשורת והציבוריות הישראלית. אבל ממשלת ישראל מתבצרת בעמדתה ולא מספקת הסברים משכנעים לציבור.

לכאורה, בפרשת ההכרזה על ששת הארגונים נעשה שימוש הן בתוכנת פגסוס והן בחקירות שב"כ ברוטליות, בכדי לייצר ראיות ולהפליל את הארגונים. הנסיון הזה לא צלח

לא ברור עדיין מהו המינון של מרכיבי הטרגדיה, הפארסה והזדון בפרשה הזו. אבל ברור מה צריך לקרות עכשיו. הממשלה חייבת להציג בפני הציבור הישראלי את כלל הראיות המפלילות שיש בידיה באשר לששת הארגונים ופעיליהם המואשמים.

על פי התחקיר של "שיחה מקומית", הציגו פקידים ישראלים מסמך הפללה המקיף 74 עמודים, בפני גורמים זרים רבים, ולכן אין ולא יכולה להיות מניעה להציגו בפני הציבור הישראלי.

המסמך הזה לא שכנע את אותם גורמים, ועל פי פרסומים שונים גורמי שב"כ ומשרד החוץ הציגו ראיות נוספות בפני גורמים אמריקאים. ככל הנראה גם הראיות הללו לא שכנעו את הנמענים, אבל גם אותן ניתן וראוי להציגן גם כאן בישראל.

לא ברור מה מינון מרכיבי הטרגדיה, הפארסה והזדון בפרשה, אבל ברור שהממשלה חייבת להציג בפני הציבור הישראלי את הראיות המפלילות שבידיה, באשר ל-6 הארגונים ופעיליהם המואשמים

גורם מוסמך מטעם השב"כ ומטעם משרד הביטחון, שהוביל את עבודת המטה, חייב להתייצב מול התקשורת ולהסביר בפירוט את השתלשלות העניינים, את חומרת וחוזק הראיות, ולהשיב על השאלות שמעלה התחקיר ושמעלים אזרחים ישראלים לא מעטים, בצדק.

הרושם הכללי הוא שמישהו/ם הלכו ארגון אחד רחוק מדי עם קמפיין ההפללה. זאת לאחר שנים ארוכות של ניהול קמפיינים כאלה נגד ארגוני טרור מובהקים כמו חמאס וחיזבאללה, מהלכים שבסופו של דבר זכו להצלחות לא מעטות, אם כי לא מלאות.

ההגיון הזה ושיטות הפעולה שפותחו במסגרתו, בעיקר היתחקות אחר כספי טרור מזה וכספי סיוע אירופים ובינלאומיים מזה, הן בחו"ל, הן בשטחים והן בישראל, זלג מארגוני טרור מובהקים והגיע עד ארגוני חברה אזרחית תמימים-לכאורה. חמור יותר, הוא זלג מתוך מערכת הבטחון לעולם העמותות הישראליות.

הדוגמה המובהקת היא NGO Monitor, שכל קיומו מושתת על פרקטיקות ההפללה הללו. אבל זה לא נעצר שם. זה הגיע ממש עד שערי הכנסת, אל תוך דיוני התקציב, עם הקמפיין השקרי שניסה לקשור בין עבאס לחמאס, ובין עמותת "סיוע 48" לבין טרור. ההגיון אותו הגיון, השיטות אותן שיטות, רק שמה שהתחיל בלב ממלכת הביטחון והסוד, זלג ללב המאפליה הביביסטית ותעשיית הפייק.

לא קשה לזהות כאן את האירוניה. מי שיצא במסע להוכיח שהגבולות בין ארגונים לגיטימיים לבין ארגוני טרור מטושטשים עד לא קיימים, הביא את השיח הישראלי למצב שבו הגבולות בין חקירות שב"כ לבין "תחקירים" תקשורתיים מפוברקים, פייק ניוז והסתה פוליטית – מטושטשים עד לא קיימים.

כעת, כשהמוניטין של השב"כ, של משרד הבטחון ושל כל המערכת המדינית-בטחונית מוטלים על הכף, יש להם הזדמנות לשרטט מחדש ובבירור את הקווים בין ראיות ועובדות לבין פוליטיקת-ביבים. זה חיוני לא רק עבור המערכת החשובה הזאת, אלא גם עבור הדמוקרטיה הישראלית. ואם כתוצאה מזה יחודדו ההבדלים בין ארגונים לגיטימיים לבין ארגוני טרור – תהיה זו תרומה חשובה לא רק לניקיון השיח אלא למאבק בטרור ולאמינותה של ישראל בזירה הבינלאומית.

זה הגיע לדיוני התקציב, עם הקמפיין השקרי שניסה לקשור בין עבאס לחמאס, ובין עמותת "סיוע 48" לטרור. ההגיון אותו הגיון, השיטות אותן שיטות, רק שמה שהתחיל בממלכת הביטחון זלג ללב המאפליה הביביסטית

ככל שיש פעילים אזרחיים שביצעו עבירות כלשהן, יש למצות עימם את הדין. אם יש ראיות מוצקות כנגד הנהלת ארגון כלשהו, המוכיחות שסייעו לטרור – יש להוציאו מחוץ לחוק. אבל עד כמה שניתן להתרשם מן החומרים שנחשפו עד כה – זה לא המצב. על המערכת הישראלית לבדוק את עצמה, להציג את הראיות במלואן, ולכייל מחדש הן את מדיניותה והן את השימוש בכלים העוצמתיים שבידיה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 820 מילים
סגירה