מה הייתם עושים לו הוצבה בפניכם הברירה להודות במה שלא עשיתם ולקבל עונש קל או להילחם על חפותכם במחיר כלכלי עצום, חודשים ארוכים של חרדה מפני סכנה להרשעה בפשע חמור ומאסר ארוך בכלא על לא עוול בכפכם? כל אחת מהבחירות עלולה להיות בלתי נסבלת?
איננו יודעים מה עבר בראשו או האם היה אשם במעשים שיוחסו לו, אך כ-48 שעות לפני שהיה אמור לחתום על עסקת טיעון, שבמסגרתה עמד להודות בשניים משלושת האישומים נגדו, פָנְטָה טׇרַפה, אשר זעק כל העת לחפותו, בחר לסיים את חייו.
כ-48 שעות לפני שהיה אמור לחתום על עסקת טיעון, שבמסגרתה עמד להודות בשניים משלושת האישומים נגדו, פָנְטָה טׇרַפה שזעק כל העת לחפותו, בחר לסיים את חייו
מסכת חייו הקצרים של פָנְטָה טׇרַפה מלמדת שהיה אדם אמיץ, הנחוש לפעול לטובת האידאלים בהם דבק גם במחיר של סיכון אישי. עלינו לתמוך באנשים הנלחמים למען החברה, ואם פָנְטָה הרגיש שהמערכת לא מותירה לו ברירה, משהו עמוק במערכת לקוי מיסודו ודורש תיקון.
מצטיין הנשיא שהואשם באונס שם קץ לחייו בכלא: פנטה טרפה בן ה-25 ששהה במעצר כשנתיים – נמצא ללא רוח חיים בתאוhttps://t.co/a9Yw7bLGIS@OrRavid
צילום: מתוך אתר צה"ל pic.twitter.com/HbC4T6AupL— החדשות – N12 (@N12News) October 24, 2021
בדרך דומה בחר אהרון הִלל שוורץ, פעיל חברתי יהודי-אמריקני, ממפתחי תקן RSS וטכנולוגיות נוספות לשיתוף פעולה לתועלת הכלל, לשים קץ לחייו. הלל שוורץ התאבד, כך נראה, בשל מערכת משפט דורסנית. מערכת משפט שלא אפשרה לו מוצא אחר לשמירה על עקרונותיו ועל כבודו, בלי להשית על משפחתו חורבן כלכלי הכרוך בניהול משפט, וסכנה לעונש דרקוני במקרה שהיה מורשע.
בינואר 2013 שוורץ תלה את עצמו בדירתו בברוקלין. לאחר מותו ביטלה התביעה הפדרלית את כתב האישום נגדו. כמו כן הודו התובעים שניסו להציע לו, זמן קצר לפני התאבדותו, עסקת טיעון שבמסגרתה הוא יודה בביצוע עבירה פדרלית, והם בתמורה ידרשו רק שלושה חודשי מאסר בפועל.
סנגורו של פָנְטָה טׇרַפה, עו"ד אדי אבינועם, מאמין בחפותו: "30 שנה אני במקצוע הזה, ואני אומר לך חד וחלק: פנטה טרפה לא אשם בכלום". כך הסביר הסניגור את השיקולים להמלצתו לערוך עסקת טיעון:
"על הסדר הטיעון המלצתי לו לחתום לא כי הוא עשה משהו לא בסדר, אלא משיקולי ניהול סיכונים. בתיק פלילי אנחנו בוחנים את התועלת אל מול הנזק שעלול להיגרם ללקוח, ובנסיבות של התיק הזה סברנו שיהיה נכון להגיע להסדר טיעון, שבמסגרתו כתב האישום יתוקן בצורה משמעותית, והלקוח יודה בעובדות שבאישום המתוקן תוך שימת דגש על היבט טיפולי שיקומי. ככה אנחנו מצמצמים למינימום אפשרות של ענישה מחמירה במקרה שבית המשפט היה קובע את אשמתו בכתב האישום המקורי. בהנחה שהוא לא עשה דבר והוא מבין שהמציאות המשפטית מתגברת על המציאות העובדתית, היה כדאי לו לאשר את עסקת הטיעון. זה כמו לאבד איבר אחד במקום לאבד את כל הגוף".
לאחר ששוורץ תלה עצמו בדירתו בברוקלין, ביטלה התביעה הפדרלית את כתב האישום נגדו. התובעים הודו שניסו להציע לו עסקת טיעון, במסגרתה יודה בביצוע עבירה פדרלית, ובתמורה ידרשו רק 3 חודשי מאסר בפועל
על פי הפסיקה של בית המשפט העליון:
"שיקול רלוונטי הוא לתביעה, ביודעה (או בהעריכה) את חוסר סיכוייה להוכיח את האשמה שהיא מייחסת לנאשם, להעדיף הסדר טיעון עמו, ולפיו יודה בעובדות שבכתב האישום, על פני זיכויו. זאת משום שבהכירה את חומר הראיות שבתיק החקירה, משוכנעת התביעה באשמת הנאשם" (השופט גולדברג בע"פ 6675/95 שילוח נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 672, 678-679).
בית המשפט העליון הסמיך למעשה את התביעה להביא להרשעה גם כשהקשיים הראייתיים מלמדים על קיומו של ספק סביר באשמת הנאשם. התוצאה היא שמעל 95% מהכרעות הדין מבוססות כיום על הודאה שנמסרה בבית משפט, וכ-55% מסעיפי האישום נמחקים כחלק מהמיקח ומימכר על עסקאות הטיעון.
הנה כי כן, האפשרות להרשיע על סמך הודאה בלבד מייצרת תהליך שבו המערכת נוטה יותר ויותר להסתמך על הודאה במקום על חקירה מקצועית, איסוף ראיות והוכחת האשמה בבית המשפט. הסתמכות שכזו חוטאת לחקר האמת, והתוצאה הינה שהאפשרות להרשיע כך, לא רק שפוגעת ביותר חפים אלא בסופו של דבר גורמת להתחמקותם של יותר אשמים מדין.
יתרה מכך, בתצפיות שערכנו בעזרת סטודנטים למשפטים מאוניברסיטת בר-אילן בדיונים מקדמיים באולמות בית המשפט השלום ת"א, נוכחנו לדעת כי במקום לפקח ולבקר את ההליך, השופטים עשויים להפגין בתיקים רבים אקטיביות בהנעת הצדדים להתפשר ולסיים את התיק בעסקת טיעון, תוך שהם חוזרים וקובעים ישיבות בפניהם, שבהן מופעלים לחצים מסוגים שונים על נאשמים וסנגורים.
ביהמ"ש העליון הסמיך למעשה את התביעה להביא להרשעה גם כשהקשיים הראייתיים מלמדים על ספק סביר. כתוצאה, מעל 95% מהכרעות הדין מבוססות על הודאה בביהמ"ש, וכ-55% מסעיפי האישום נמחקים
אין עוול גדול יותר שהמדינה עלולה לגרום לאזרח מאשר האשמתו והרשעתו על לא עוול בכפו. בשיחות עם אנשים שונים שחוו זאת על בשרם, עלתה תמיד המילה בגידה לתיאור התחושה.
בשל העובדה שבעבר טעו לחשוב שכמעט אין הרשעות-שווא, לא פותחו במערכת המשפט הפלילי מנגנוני בטיחות. משום שאין לנו "נייר-לקמוס" שבאמצעותו ניתן לבדוק אם הרשעה היא נכונה, גם אין לנו פידבק; אין משוב שבאמצעותו נוכל לבדוק אם המערכת משתפרת. לכן צריך להשתדל ללמוד מתחומים אחרים שיטות בטיחותיות.
בתחומים אחרים של חיינו, כגון תעופה, תחבורה והנדסה, שבהם התאונות גלויות, פותחו שיטות בטיחות משוכללות. בשיטות הבטיחות המודרניות חוקרים לא רק תאונות, אלא גם תקריות, מצבים של כמעט-תאונה. כדי לחקור כראוי כל תקרית, קיימת חובת דיווח – לא רק על תאונות (אותן בתחומים אחרים הרי רואים בעיניים) אלא גם על תקריות. במשפט הפלילי אפילו התאונות החמורות ביותר (הרשעות של חפים מפשע) לא נחקרות כראוי ואין כל חובה לדווח על תקריות.
בטיחות במשפט הפלילי משמעותה חופש של הציבור מפגיעה מקרית או נמנעת כתוצאה מפשע או מהליך משפטי פלילי. תקרית היא אירוע, שאם לא נוטר או לא תוקן עלול היה להוביל לפגיעה באדם כתוצאה מהתערבות מערכת המשפט הפלילי או כשל בהתערבות. ומכאן שהרשעת שווא הינה כישלון ניהולי חמור של מערכת המשפט הפלילי להנהיג או להבטיח פעילות בטוחה, או שימוש במתכונת שגויה להשגת תוצאה.
אירוע בטיחות מאותת כי יש חולשה במערכת או בתהליך והוא על פי רוב תוצאה של רצף טעויות, ואם ייבדק כראוי יהיה עשוי לספק מפתחות חשובים לחיזוק המערכת ולמניעת הישנות התופעות. בדיקת אירועי בטיחות הינה תהליך שנועד לקדם תרבות של שיפור מתמיד, והיא שונה מתהליכי בדיקה אחרים של אירועים קריטיים כגון ועדות חקירה, בהיותה הליך שלא נועד להטיל אחריות או אשמה. ניתן ללמוד רבות מבדיקת אירועי בטיחות של תקריות, אירועים שלעיתים נדירות נלמדים או זוכים להתייחסות.
בתחומים כמו תעופה, תחבורה והנדסה, בהם התאונות גלויות, פותחו שיטות בטיחות משוכללות. במשפט הפלילי אפילו התאונות החמורות ביותר (הרשעות חפים מפשע) לא נחקרות כראוי ואין חובה לדווח על תקריות
ברוח תובנות אלו, נוסד ב-2020 במכללה האקדמית גליל מערבי, המכון לבטיחות במשפט הפלילי, על פי חזונו ובהובלתו של פרופ' בועז סנג'רו, מומחה עולמי למניעת הרשעות שווא.
בשלב הראשון הוקם צוות בטיחות משפט הפלילי שמתכנס באופן קבוע כפעם בחודש וכולל נציגים של רוב בעלי התפקידים המשתתפים בהליך הפלילי; מהפרקליטות, מהסניגוריה הציבורית, מלשכת עורכי-הדין, מהמשטרה, מקרב המומחים למדע פורנזי, מהאקדמיה ועוד.
הצוות דן באירועי בטיחות של "תאונה" או תקרית (כמעט-תאונה) באופן אנונימי וללא הטלת אחריות, בניסיון לנתח את הגורמים לכשל ובניסיון לפתח שיטות בטיחותיות שתמנענה את הכשלים הבאים, ומבצע תחקירים בפתיחות, כמקובל בתחומים אחרים, כגון בחיל-האוויר.
כמקור ההשראה להקמת צוות בטיחות משפט הפלילי – משמש מודל אשר בשנת 2014 החל לפעול בחסות ממשלתית-פדרלית של משרד המשפטים האמריקאי במדינות: מילווקי, פילדלפיה ובולטימור ושוכפל מאז במדינות נוספות ברחבי ארה"ב.
איומים ופיתויים פוסלים את קבילותה של הודאה בחקירה, אך הם מובנים במתכונת עסקת הטיעון. לכן הפער בין כתב האישום המקורי לבין עסקת הטיעון שהתרקמה משאיר את הציבור בסימן שאלה – האם צדיק הרשיע את עצמו לשווא, או שרשע נמלט ממלוא חומר הדין. הבעיה היא שלא ניתן למנוע את קיומן של הסכמות, הסדרים ועסקאות בין הצדדים.
איומים ופיתויים פוסלים את קבילותה של הודאה בחקירה, אך הם מובנים במתכונת עסקת הטיעון. לכן הפער בין כתב האישום המקורי לבין עסקת הטיעון שהתרקמה משאיר את הציבור בסימן שאלה
כדי ליישם שיטת בטיחות שמטרתה להבטיח שגם במקרים בהם נאשמים מעדיפים להודות בבית המשפט באשמתם יתנהל הליך של בירור האמת, יש לשנות את סדר הדין הפלילי כך ש:
- לפני התחלת הדיון המקדמי בית המשפט יעיין בחומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום, ובהסכמת ההגנה גם בחומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם על ידה.
- אישום שנאשם הודה בו, לא יראוהו כעובדה מוכחת כלפיו.
- בכל אישום שבו הודה הנאשם ו/או מוותר בנוגע אליו על הזכות לשמוע את עדי התביעה וזכויות נוספות הנובעות מהשיטה האדוורסרית, האחריות על החקירה תעבור לשופט, אשר ינהל את ההליך על בסיס חומר החקירה שיועבר לעיונו ותשאול הנאשם. תשאול הנאשם יכלול קבלת הסבר מלא לשאלות; מה הנאשם עשה, כיצד הוא עשה ומדוע, מדוע הוא מודה, ווידוא קיומה של ראיית סיוע חזקה להודאת הנאשם.
עצמאותנו והבטחת קיומנו כדמוקרטיה חופשית, כרוכה גם במחויבות השופטים לחירות הפרט מהאשמתו והרשעתו על לא עוול, ולהגנה על זכותו של הציבור לכך שהאמת המשפטית תתקרב לאמת העובדתית.
אלא שכדי לבצע רפורמה אמיתית ולשפר באופן משמעותי את מערכת המשפט הפלילי, במטרה למנוע גורמים לכשלים מסוג אלו שהוזכרו לעיל, בין היתר באמצעות חקיקה ורגולציה כגון קביעת נהלים לעריכת מסדרי הזיהוי, קביעת נהלים בטיחותיים להפקת ראיות מדעיות, דרישת סיוע חזק להודאה, תיקון סדר הדין הפלילי ועוד, רצוי מאוד להקים מכון בטיחות לאומי בחסות ממשלתית, עם סמכויות לכפות שיטות עבודה בטיחותיות.
חוקר ומרצה למשפט פלילי. חבר סגל בכיר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, ומנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי. מחבר הספר הקבצן השביעי – רשימות מבית המעצר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם