פעילי סביבה, בוגרי ועדות האקלים וכל מי שעוקב אחריהן כמוני, מכיר את המנטרה הקבועה "לצערנו לא הצלחנו להגיע להסכמות". זה חוזר על עצמו החל מפרוטוקול קיוטו בשנת 1997 ועד היום.
מארגני ועידת האקלים שהתקיימה החודש בגלזגו, COP26, חזרו גם הפעם על המנטרה הזו. והיא נשמעה מלנכולית במיוחד כשנשיא הועידה, אלוק שארמה הבריטי, שדחף להשגת הסכם מחייב יותר ולעמידה ביעדי הוועדה, אמר כשהוא על סף דמעות: "אם אוכל רק לומר לכל המשלחות – אני מצטער על הדרך שההליך הזה התנהל, אני מתנצל עמוקות".
פעילי סביבה, בוגרי ועדות האקלים וכל מי שעוקב אחריהן כמוני, מכיר את המנטרה הקבועה "לצערנו לא הצלחנו להגיע להסכמות". זה חוזר על עצמו החל מפרוטוקול קיוטו בשנת 1997 ועד היום
עדיף לא להשתמש במונחים של כישלון או הצלחה, הואיל וכן הושגה התקדמות מסוימת, אך אין ספק שהוועידה לא עמדה בציפיות. המטרה המרכזית לא הושגה. המדינות לא השיגו הסכם שיוכל להבטיח כי טמפרטורת כדור הארץ לא תעלה מעל מעלה וחצי, כשבנקודה זו כדוה"א עלול לקרוס.
* * *
הסרט זוכה האוסקר "אמת מטרידה" של סגן נשיא ארה"ב לשעבר אל גור יצא לאקרנים בשנת 2006. אין ספק שמדובר באחד הסרטים המשפיעים ביותר, ועדיין, 15 שנים לאחר מכן, ההתקדמות בנושא מעטה ואיטית, על אף עליית המודעות, כמו גם ועידות האקלים הרבות.
עדיין ישנם אנשים שחיים בסרט במקום להאמין במציאות. או כפי שראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון ניסח זאת: "משבר האקלים אינו סרט, ומכונת יום הדין אמיתית".
על מנת להבין את חוסר ההתקדמות כדאי להביט על הנושא מכמה זוויות: המדיניות הננקטת ע"י מנהיגים, סך הפליטות של כל מדינה, הדינמיקה בין המדינות ובעיקר בין חצי כדור הדרומי לצפוני, כלומר בין המדינות המתפתחות למדינות המפותחות.
אמנם בועידה הקודמת בפריז הגיעו להסכמות חלקיות, אולם הבעיה המרכזית בכל התהליך היא שכל החלטה חייבת להתקבל בקונצנזוס מלא ולא ברוב, כך שמספיקה מדינה אחת סוררת כדי שלא יהיה הסכם.
אמנם בועידה הקודמת בפריז הגיעו להסכמות חלקיות, אך הבעיה המרכזית בתהליך היא שכל החלטה חייבת להתקבל בקונצנזוס מלא ולא ברוב, כך שמספיקה מדינה סוררת כדי שלא יהיה הסכם
המשמעות של אי הגעה להסכם היא שהטמפרטורה הממוצעת תעלה באופן משמעותי בכל העולם, גלי חום ואירועי קיצון אקלימיים יפקדו את המדינות לעיתים קרובות יותר, אספקת המזון תפגע, יעלה הסיכון למחלות חדשות, כפי שחווינו, מפלס פני הים צפוי לעלות, גוברת סכנת הצפות ושקיעת אזורי חוף מתחת לפני הים ועוד. לדוגמה, בארגון הבריאות העולמי מזהירים מבצורות שעלולות לפגוע בכ-700 מיליון בני אדם עד שנת 2030.
מה שגרם להתחממות הגלובלית זו התנהגות אנושית, מה שפוגע במאבק זה גם הוא התנהגות אנושית, התנהגות אינטרסנטית ואנוכית של מנהיגים. לעניות דעתי, הרשימה השחורה של המנהיגים כוללת בין היתר את בוש הבן, טראמפ, פוטין, שי ג'ינפינג מסין ובולסונרו מברזיל. כל אלו פגעו אנושות במאמץ הקבוצתי להגן על כדוה"א.
אחד האירועים החיוביים ששוחרי כדור הארץ יכולים לברך עליו הוא החלפת הממשל בארה"ב. כפי שכתבתי בפוסט באתר זה לפני שנה, טראמפ חירב את הרגולציה הסביבתית של אובמה וביצע פעולות שמזיקות לסביבה ולמגוון המינים. ביוני 2017, הודיע ממשל טראמפ על פרישתו מההסכם, מהלך שגרם גם למדינות אחרות לא להתחייב לתהליך.
ממבט גלובלי למבט מקומי: נתניהו, חברו של טראמפ מישראל, לא היה רגיש לאיכות הסביבה, אלא לאיכות הסביבה של מקורביו בלבד, ובעיקר למי שהצטיין בחנופה כלפיו או בחשבון בנק מנופח.
נתניהו אמנם לא היה אנטי סביבתי כאידיאולוגיה, אלא פשוט משך את ידיו מכל התערבות בנושא. הוא הרי הבין שתמיכתו בסביבה לא תשרת את מטרותיו האישיות ולא תגביר את התמיכה בו בקהל תומכיו, ולכן התעלם מהנושא כפי שהתעלם מנושאי חברה, חינוך ובריאות עוד בטרם פרוץ הקורונה.
נתניהו לא היה אנטי סביבתי כאידיאולוגיה, אלא פשוט משך את ידיו מכל התערבות בנושא כי הבין שתמיכתו בסביבה לא תשרת את מטרותיו האישיות בקהל תומכיו
טראמפ ונתניהו משתייכים לרשימה השחורה של ראשי מדינות, שביכולתם היה להשפיע על שרידותו של כדור הארץ, אך העדיפו להתעסק אך ורק בשרידותם ובקידום האינטרסים הפרטיים שלהם, על חשבוננו ועל חשבון כדור הארץ שעליו אנו חיים. כך בין היתר ההיסטוריה תזכור אותם.
ולא רק שנתניהו הזניח את השמירה על הסביבה כמו שהזניח את מערכות הבריאות, החינוך והרווחה, אלא אף פגע בה בשיטתיות באותו אופן בו פגע בדמוקרטיה ובחברה הישראלית.
נתניהו, בכל שנותיו כרה"מ, לא טס פעם אחת לועידת אקלים, פעם אחת שלח את ארדן ופעם אחרת שלח את הנשיא שמעון פרס ז"ל, העיקר שלא יצטרך להתעסק בנושא. על אף שאשתו הראשונה מיקי הרן שימשה כמנכ"לית של המשרד להגנת הסביבה, לא נראה שנושאי הסביבה עניינו אותו במיוחד. הוא דיבר רבות על מדינות העולם ועל יחסיו הטובים עם מנהיגיהם, אך לא על כדור הארץ.
בתקופת שלטון נתניהו, המדיניות האנטי סביבתית כללה בעיקר ניהול בעייתי, בלשון המעטה, של נושא הגז, כולל החלטה שגויה לייצא את הגז לחו"ל. במקום לאפשר לישראל ליהנות מפירות גילוי הגז ולקדם במקביל פיתוח אנרגיות מתחדשות – נתניהו קידם ניסויים מסוכנים בפצלי שמן, רפורמה בתכנון (רפורמת המרפסות) ועוד. וזו רשימה חלקית ביותר של מהלכים וצעדים רבים שהזיקו לסביבה.
טראמפ ונתניהו משתייכים לרשימה השחורה של ראשי מדינות, שביכולתם היה להשפיע על שרידותו של כדור הארץ, אך העדיפו להתעסק אך ורק בשרידותם ובקידום האינטרסים הפרטיים שלהם
בנאומו האחרון בכנסת לקראת אישור התקציב לנתניהו היתה את עזות המצח לבקר את המשלחת לוועידת האקלים. עד שפועלים סוף סוף ויש תזוזה כלשהי בכיוון הנכון – נתניהו מוצא לנכון לבקר את המהלך. אולי גם בכך הוא התבלבל, כמו בהצבעות התקציב. אבל במהלכים להצלת כדור הארץ אסור להתבלבל.
עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם