אין פתרון צבאי לגרעין האיראני

ארכיון: הכור הגרעיני בבושהר, איראן, 2010 (צילום: AP Photo/Mehr News Agency, Majid Asgaripour)
AP Photo/Mehr News Agency, Majid Asgaripour
ארכיון: הכור הגרעיני בבושהר, איראן, 2010

בשבועות האחרונים מתגברות ההצהרות של בכירים ישראלים בהווה ובעבר באשר לצורך להתכונן לתקיפה באיראן. לכאורה הצורך ברור – להרתיע את האיראנים כדי שיפסיקו את התקדמותם בתחום הגרעיני וגם לאותת לארה"ב לגבי הצורך לנקוט בצעדים מעשיים לעצירת ההתקדמות האיראנית.

לכאורה הצורך להתכונן לתקיפה באיראן ברור – הרתעת האיראנים מהתקדמות בתחום הגרעיני ואיתות לארה"ב לגבי הצורך לנקוט צעדים מעשיים בעניין

אבל לפני הכל צריך לדבר על ההתכנות. בניגוד לסוריה ועיראק, להן היו תוכניות גרעין על בסיס של כור גרעיני יחיד, התוכנית האיראנית היא על בסיס שני מתקני העשרה מבוזרים בנתנז ובפורדו, ממוגנים ומוגנים. בנוסף, באיראן עצמה ישנם מספר אתרים נוספים שקשורים לתוכנית עצמה.

זאת ועוד, בעוד שהתשתית הגרעינית של עיראק (צרפת) וסוריה (צפון קוריאה) נבנתה על ידי גורמים זרים, איראן השכילה במרוצת השנים (לאחר עזרה ראשונית מעבד אלקאדיר ח'אן, המדען הפקיסטני) לבנות תוכנית שמתבססת על כוח אדם עצמאי. כלומר גם אם האתרים ייעלמו, הידע באיראן ישאר. ידע זה רק הולך ומתפתח מאז יציאת איראן מהסכם הגרעין. התקדמותה של איראן היום בעיקר בתחום ההעשרה הינה חסרת תקדים.

כמו-כן בניגוד לתקיפה בעיראק ובסוריה הנחת העבודה בהקשר האיראני חייבת להיות שאיראן וגרורותיה יגיבו על תקיפת איראן. כמו שלמדנו במבצע שומר החומות, התיאום "הצירי" השתפר משמעותית, באופן שיוביל את ישראל להסלמה וכנראה למערכה מולן. קרי, הפרסום בדבר המיליארדים שניתנו להכנות לתקיפה הוא רק "המתאבן", שכן לתגובה של ציר ההתנגדות על תקיפה זו יהיו עלויות אסטרונומיות שספק אם מדינת ישראל שילמה כמותן בעבר.

כלומר בניגוד לתקיפות הקודמות של אתרי גרעין בעיראק ובסוריה, הסיפור בתקיפה באיראן הוא לא רק היכולת לפגוע באתרים המוגנים ולספוג תגובה איראנית חד פעמית. כאן מדובר בניהול מערכה קשה (אולי קשה מנשוא) מול שאר רכיבי ציר ההתנגדות, שהתעצמו משמעותית בשנים האחרונות. מה גם שלא מדובר "במבצע עלום" שניתן להכחישו. "מרחב הההכחשה" שאיפשר לכאורה לאסד לא להגיב על התקיפה בסוריה לא קיים במקרה האיראני. מי שחושב שאיראן "תעדיף לא לדעת" מי עמד מאחורי התקיפה טועה, בוודאי באווירה הנוכחית של המשטר באיראן לאחר בחירת ראיסי.

בעוד שהתשתית הגרעינית של עיראק וסוריה נבנתה ע"י גורמים זרים, איראן השכילה במרוצת השנים לבנות תוכנית שמתבססת על כוח אדם עצמאי. כלומר גם אם האתרים ייעלמו, הידע באיראן ישאר

כלומר, דוברים שונים משליכים את יהבם על תקיפה שלכל היותר תעכב את תוכנית הגרעין (לאור הידע הקיים באיראן), רק תאיץ את בניין הכוח הגרעיני באיראן ללא פיקוח וללא מגבלות לאחריה, ובדרך ישראל עלולה למצוא את עצמה במלחמה קשה מאוד בחזית הצפונית.

ישראל צריכה להיות מוטרדת כמובן מתוכנית גרעין בידיה של מדינה שקוראת בגלוי להשמדתה, אבל ההיסטריה איננה במקומה. האופציה הצבאית צריכה להשאר למצב שבו "כלו כל הקיצים", ואנחנו עדיין לא שם.

אז מה נכון לעשות? ישראל צריכה למקד את מאמציה בחשיבה כיצד ניתן להשאיר את איראן "במרחב האזרחי" של תוכנית הגרעין, שכן לפי ראש אמ"ן הקודם איראן רחוקה לפחות שנתיים מפצצה וגם לא קיבלה החלטה לחזור לפרויקט הצבאי.

אם ישראל חושבת שתהיה לה לגיטימציה מדינית לפעולה שכזו היא טועה.

העולם, כולל ארצות הברית, מכיר בזכות איראן להעשרה, ולכן הגישה הישראלית של "אפס העשרה" איננה ריאלית. כל עוד איראן לא בונה פצצת גרעין, וכל עוד אתרים אלו מפוקחים על-ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אף אחד לא יתמוך בתקיפה ישראלית, גם לא ארצות הברית.

על ישראל להוביל את המאבק מול איראן מאחור, ולהתמקד בעבודה עם הממשל האמריקאי ושאר המעצמות, במטרה לבנות תוכנית אלטרנטיבית שתנצל את החולשות האיראניות.

דוברים שונים משליכים את יהבם על תקיפה, שלכל היותר תעכב את תוכנית הגרעין, רק תאיץ את בניין הכוח הגרעיני באיראן ללא פיקוח או מגבלות, ובדרך ישראל עלולה למצוא עצמה במלחמה קשה מאוד בחזית הצפונית

היכולת של ישראל להשפיע בנושא תהיה רלוונטית רק אם היא תתפס כשחקן קואופרטיבי. זאת ועוד, ההצהרות הללו רק שופכות שמן למדורת ההסלמה, לא משפיעות במאומה על האסטרטגיה האיראנית, ורק מקרבות עימות מאוד לא רצוי עם איראן בעת הנוכחית.

גם הפעילות החשאית מול מתקני הגרעין האיראנית לא הניבה תוצאות של ממש. זו לכל היותר עיכבה, בטח לא מנעה מאיראן להתקדם בתוכניתה הגרעינית. זאת ועוד, איראן משתמשת בפעילות זו כתירוץ לפגוע במשטר הפיקוח על אותם אתרים.

שורה תחתונה, גם תקיפה מוצלחת של אתרי הגרעין האיראניים לא פותרת את הבעיה. זאת לכל היותר תעכב אותה (במקרה הטוב), תדחוף את איראן לבנייה מחדש של התוכנית עם לגיטימציה בינ"ל, וחמור מכך – עלולה להוביל את ישראל להסלמה חמורה שהמחיר שלה, לאור ההתעצמות של חברות "הציר" עלול להיות בלתי נסבל. לאור זאת נכון לחשוב מחדש על האופציות.

יתרה מכך, האיומים הישראלים גם עלולים לדחוף עוד יותר את הממשל להסכם בכל מחיר, שכן סביר שהממשל יחשוש שתקיפה ישראלית תאלץ את ארה"ב "לאפסן" את תוכניותיה להקטין את נוכחותה במזה"ת. יש צורך להכיר במציאות. אין פתרון קסם לתוכנית הגרעין האיראנית. מה שהיה נכון לפני עשור, כשעמדנו מול תוכנית גרעין (יחסית), מצומצמת, ממוגנת ומוגנת באופן חלקי, ספק מאוד אם נכון בעת הנוכחית.

מול ישראל ישנן רק אופציות גרועות. אין אופציות טובות. זאת כתוצאה מאימוץ מדיניות כושלת, שהניחה הנחות יסוד מוטעות. בעקבותיה ישראל ביצעה פעולות מדיניות ואחרות, שבמקום לעכב רק דחפו את איראן להתקדם בתוכניתה. עדיף שנלמד מלקחי העבר ובעיקר מהשינוי העמוק שעבר על תוכנית הגרעין האיראנית.

אבל יש גם חצי כוס מלאה. המצב באיראן חמור ביותר. כלכלית ספק אם מצבם היה גרוע כל כך אי פעם. והכי חמור מבחינתם – אין לראיסי כלים של ממש להתמודד עם מצב זה. בוודאי כשהוא חושב ש"כלכלת ההתנגדות" תציל אותו.

מול ישראל יש רק אופציות גרועות. זאת כתוצאה מאימוץ מדיניות כושלת, שהניחה הנחות יסוד מוטעות. בעקבותיה ישראל ביצעה פעולות מדיניות ואחרות, שבמקום לעכב – רק דחפו את איראן להתקדם בתוכניתה

האם השינוי באיראן יקרה מחר? כנראה שלא, אבל איראן תתקשה מאוד לצאת מהברוך הכלכלי שלה, וזה כנראה יקרה באופן שיוביל להעמקת הפער בין האזרח לבין השלטון. הגם שצריך לזכור – תוכנית הגרעין נהנית באיראן מקונצנזוס רחב, ולכן כל שלטון עתיד לשמרה. הסיפור הוא כבר לא שלילת תוכנית הגרעין האיראנית אלא מניעת המעבר למסלול הצבאי.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 896 מילים
סגירה