אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
גִּינּוּי 109

מומחים מעריכים שאם נחבר את כל הגינויים השונים שנשמעים בישראל במשך שנה, הטקסט המחובר יגיע מנווה אילן ועד גינאה החדשה ובחזרה ● בהינתן שאלה פני הדברים, מפתיע לגלות שרבים עדיין מעיזים להגיע לאולפני הצדקנות והטרחנות בלי אסטרטגיית גינוי הולמת, ולפעמים אפילו בלי להכין מראש טיוטה של הצהרת גינוי בסיסית

לעולם הנדל"ן הישראלי יש קלף מנצח של "פינוי בינוי". לעולם התקשורת הישראלי יש את "עינוי גינוי" – טקס היטהרות וטהרנות יומיומי, שבו נתבעים פוליטיקאים, אנשי ציבור, אמנים ואורחים מזדמנים, להצליף בגוום באקט הכאה על חטא פומבי, כמנהג השיעים ביום העשוראא ואז לקרצף את עורם במטלית צמר פלדה, כשבעיניהם דמעות תנין של גינוי עצמי וקבוצתי.

הם נדרשים להמשיך ולעשות את זה עד שהעודד בן-עמי התורן יתרצה וינפיק להם תעודת מחילה זמנית, או עד לאירוע החדשותי מעורר המחלוקת הבא, שימגנט אליו את חיילי צבא הגינוי לישראל, הפזורים לאורך הגבולות ברשתות החברתיות ובתוכניות "בוא לצעוק איתנו" ברדיו.

ברור שטקסי הגינוי האלה הם קודם כל האקטים העצלים ביותר של עיתונות. הם חסרי כל חשיבות ציבורית ואין בהם כל תועלת, ומעולם לא הייתה. הם פשוט מחזיקים בקלות ניוז-סייקל שלם ולפעמים יותר מאחד.

ברור שטקסי הגינוי האלה הם קודם כל האקטים העצלים ביותר של עיתונות. הם חסרי כל חשיבות ציבורית ואין בהם כל תועלת, ומעולם לא הייתה. הם פשוט מחזיקים בקלות ניוז-סייקל שלם ולפעמים יותר מאחד

ממבזק החדשות של שבע בבוקר ("מדוע חבר הכנסת גמליאל צוקרוואסר מסרב לגנות את הפרשה החדשה?"), הריאיון הנרחב ביומן הצהריים ("ח"כ גמליאל צוקרוואסר לא חוזר בו מהסירוב לגנות את הפרשה"), דרך הדו-קרב בתוכניות האקטואליה של אחר הצהריים ("עוד מעט: יגנה או לא יגנה? חבר הכנסת צוקרוואסר בעימות חריף") ועד סיכום הפרשה במאמרי סוף השבוע ("חבר הכנסת צוקרוואסר אמר השבוע  לחבריו באירוע פרטי").

מומחים מעריכים שאם נחבר את כל הגינויים השונים שנשמעים בישראל במשך שנה, הטקסט המחובר יגיע מנווה אילן ועד גינאה החדשה ובחזרה. בהינתן שאלה פני הדברים, מפתיע לגלות שרבים עדיין מעיזים להגיע לאולפני הצדקנות והטרחנות בלי אסטרטגיית גינוי הולמת, ולפעמים אפילו בלי להכין מראש טיוטה של הצהרת גינוי בסיסית.

פעם אחר פעם הם נתפסים מופתעים, מאדימים ומגמגמים כאילו לא מדובר בטקס שכל כלליו ידועים מראש. כאילו אינם יודעים עדיין, שכל דיון תקשורתי בישראל נשען על שתי רגליים עקומות: מה הרגשת? (למי שנקלע לאירוע) והאם אתה מגנה? (למי שנדמה שהוא קשור איכשהו לאירוע, גם אם לא ברור לגמרי איך).

כמה עוגמת נפש ובזבוז זמן היו נחסכים מאיתנו, אם כללי הגינוי התקני היו ברורים יותר לכל הנוגעים בדבר. הבעיה היא שאמנות הגינוי הנאות מורכבת מניואנסים רבים, שחלקם – כפי שנראה עוד מעט – עלולים לתעתע: מה טיבו של האירוע שדורש גינוי? מי האיש שנתבע לגנות? מה מידת הקירבה שלו לאירוע המגונה? איפה ועל ידי מי נערך טקס הגינוי? כל כך הרבה שאלות, כל כך מעט זמן לפני הפרסומות.

הבעיה היא שאמנות הגינוי הנאות מורכבת מניואנסים רבים, שחלקם עלולים לתעתע: מה טיבו של האירוע שדורש גינוי? מי האיש שנתבע לגנות? מה מידת הקירבה שלו לאירוע המגונה? איפה ועל ידי מי נערך טקס הגינוי?

מאחר שמדובר בתופעה תקשורתית-חברתית שעליה נשענים החיים המשותפים בישראל – הרי מהי הישראליות אם לא דיון אינסופי בשאלה מי גינה, ואיך הוא ניסח את הגינוי, ומה אומרים אלה שמגנים את הגינוי, ובהמשך גם המפגש המרגש והמעצים בין המגנים למגונים באולפן, וחוזר חס וחלילה – על כן אין מנוס מרגולציה מקיפה של התחום כולו, לטובת כל הנוגעים הדבר.

הנה, אם כן, כמה עקרונות מנחים, שעל פיהם אפשר יהיה לקבוע את הווליום הנכון של הגינוי, ורמת הניג'וס שתלווה אותו:

  • מדרג האירועים המחייבים גינוי (מהחמור לפעוט): פיגוע רב נפגעים, רצח, אונס, הטרדה מינית, חקירה פלילית, התנהגות אישית מבישה, התבטאות מטופשת.
  • מדרג הקבוצות הנדרשות לגנות (בסדר לחץ יורד): ערבים, שמאלנים, מתנחלים, חרדים, חברי מפלגה, אמנים, בעלי זהות משותפת.

נדגים את המורכבות של קביעת מידת הגינוי הנכונה לאירוע המגונה בעזרת כמה דוגמאות מתחומי גינוי שונים:

ערבים – הציבור שעליו מוטלת חובת הגינוי הגבוהה ביותר. בכל זאת: אויבי המדינה. כמו בבדיחה על השפן שחוטף מכות מהאריה והשועל בין אם הוא חובש כובע ובין אם לא, ככה המרואיינים הערבים חוטפים מהמראיינים ומהאורחים האחרים בפאנל בלי קשר לאירוע המגונה ולנוסח הגינוי.

כמו בבדיחה על השפן שחוטף מכות מהאריה והשועל בין אם הוא חובש כובע ובין אם לא, ככה המרואיינים הערבים חוטפים מהמראיינים ומהאורחים האחרים בפאנל בלי קשר לאירוע המגונה ולנוסח הגינוי

הציפיה העקרונית מערבי היא לגנות כל מעשה של כל ערבי אחר, ולפעמים אפילו של כל מוסלמי אחר. לא רק בישראל – במזרח התיכון, ובמקרים קיצוניים בעולם כולו. מידת החומרה של הגינוי הנדרש נקבעת על פי מידת הריחוק של המעשה המגונה.

על השאלה "האם נשמע ממך כעת גינוי ברור לאירועי הדמים אמש בפרברי חומס?" אפשר בהחלט להסתפק בגינוי הקלאסי "עודד, חשבתי שזה כבר ברור שאני מגנה כל צורה של אלימות".

אם האירוע המדובר התרחש בישראל ונפגעו ממנו ערבים, לגיטימי – בדרך כלל – להשתמש בטקטיקת הגינוי הכפול, שמשלבת מעבר מהיר מהגנה להתקפה ("בוודאי שאני מגנה את הרצח המתועב בשפרעם, האלימות הזו היא מכת מדינה, אך אני גם מציע שלא נשכח – עודד – כי מי שאשמות באלימות הזו הן ממשלות ישראל לדורותיהן שהפקירו את הציבור הערבי").

העניינים מסתבכים כאשר האירוע שדורש גינוי הוא אירוע שבו ערבי תקף – והשם ישמור, חלילה הרג – יהודי או יהודים. במקרה כזה קשה עד בלתי אפשרי לנסח גינוי מתאים, כפי שלמדה השבוע ח"כ אבתיסאם מראענה, שגינתה את רצח אליהו קיי בירושלים במילים הנוקבות "מי שהורג, רוצח ופוצע אזרחים בלב ירושלים הוא רוצח מתועב, לא שהיד ולא גיבור" – גינוי שהעלה מייד את הטענה שהוא כללי מדי ועקרוני מדי, במקום להיות גינוי ספציפי לשולחיו של הרוצח הספציפי של הנרצח הספציפי.

כלליות עשויה ללמד שהח"כית הערמומית בעצם מנסה לרמוז – אוי לאוזניים – שגם יהודים יכולים להרוג, לרצוח ולפצוע אזרחים. וזה כמובן עניין שלא יעלה על דעתו של עודד.

כלליות עשויה ללמד שהח"כית הערמומית בעצם מנסה לרמוז – אוי לאוזניים – שגם יהודים יכולים להרוג, לרצוח ולפצוע אזרחים. וזה כמובן עניין שלא יעלה על דעתו של עודד

כך או כך, הגינוי הזה הקפיץ את מחולל הגינויים האוטומטי של תנועת הליכוד, ששיגר מיד דרישה "ממנסור עבאס ומרע"ם לגנות באופן רשמי וחד-משמעי את פיגוע הטרור הנפשע בירושלים – בלי סייגים ובלי תירוצים". ניסוח שלא במקרה מזכיר את ה"בלי שטיקים ובלי טריקים" הידוע לשמצה.

ומה קרה כשכבר יצאה הודעת הגינוי המיוחלת של מפלגת רע"ם, לפיה התנועה מתנגדת ומגנה כל פגיעה בחפים מפשע בשני הצדדים? ברור – מיד עלתה השאלה למה ההודעה יצאה רק בעברית ולא בערבית. אגב, גם אם היא הייתה יוצאת בערבית זה לא היה נגמר. כי במקרה כזה נהוג להפעיל מיד מנגנון מורכב של השוואת תרגומים.

ומה קרה כשכבר יצאה הודעת הגינוי המיוחלת של מפלגת רע"ם, לפיה התנועה מתנגדת ומגנה כל פגיעה בחפים מפשע בשני הצדדים? ברור – מיד עלתה השאלה למה ההודעה יצאה רק בעברית ולא בערבית

שמאלנים – כידידיהם הטובים של גיבורי הסעיף הקודם, מצופה משמאלני לגנות בחריפות כל מקרה שבו ערבי תקף יהודי, לפחות באותה מידת נחרצות שבה השמאלני גינה לפני שמונה שנים יהודי שתקף ערבי, בציטוט שנשלף מההיסטוריה של חשבון הטוויטר שלו. התירוץ הקלוש "ברור שאני מתבייש יותר כשיהודי עושה משהו" הוא לא יותר מהוכחה ל"גזענות הציפיות הנמוכות" של השמאל.

וחוץ מזה, שמאלנים נדרשים לגנות כל דבר שטות שאמר מישהו שהפגין פעם בבלפור. כי הרי ברור שכל השמאלנים ערבים זה לזה (חה, כן זה משחק מילים).

מתנחלים – הם למדו לקח מר מאירועי המחתרת היהודית ורצח רבין. יותר זה לא יקרה להם. חסל סדר "עשבים שוטים". יותר הם לא ירכינו ראש ולעולם לא יגנו יהודים. רק ערבים ושמאלנים.

חרדים – היחידים שמעולם לא התרגשו מתרבות הגינוי התקשורתית. חוטפים על בסיס קבוע דרישה לגינויים קלילים (צילומים של חרדים ממשיכים ללכת בצפירה ביום הזיכרון או יום השואה), ודרישה לגינויים עקרוניים יותר (כשהנחיות שערורייתיות של רבנים מובילות לאסון בהר מירון, או להתפרצות קורונה) וממשיכים הלאה. כי ברחוב שלהם, לאף אחד לא אכפת מה עודד זה או אחר חושב.

היחידים שמעולם לא התרגשו מתרבות הגינוי התקשורתית, החרדים חוטפים על בסיס קבוע דרישה לגינויים קלילים ודרישה לגינויים עקרוניים יותר – וממשיכים הלאה. כי ברחוב שלהם, לאף אחד לא אכפת מה עודד חושב

אירוע מי טו – דוגמה לאירועים חדשותיים מורכבים, שמקשים מאוד על גיבוש אסטרטגיית גינוי נכונה. נדגים: אם נחשפה התנהגות מינית טורפנית של גבר כלפי נשים, אף אחד לא יעלה בדעתו לדרוש מכל גבר שמגיע לאולפן להצהיר שהוא מגנה את ההתנהגות הזו בשם הגברים כולם, כי הרי לא נצא מזה.

אבל אם נחשפת התנהגות מינית טורפנית של הומו, אז לפחות במשך שבוע כל הומו שמגיע לאולפן יתבקש לגנות את האירוע. וברור שאם מדובר באירוע מי-טו שבמרכזו חרדי – כל החרדים יידרשו להתייחס אליו, ואם מדובר בחילוני, החילונים פטורים מגינוי.

מקרים אפילו סבוכים יותר הם מקרים שנוגעים לבעלי כישורים מיוחדים, או זהות מיוחדת.

נניח שנחשפת פרשת אונס שבמרכזה צ'לן מוערך בלהקת אינדי תל אביבית. ברור שזמרים מזרחיים לא יידרשו לגנות את האירוע. מה להם וללהקות אינדי? אבל הם יידרשו לגנות כל אירוע שבו מעורב זמר מזרחי אחר, ובדרך כלל יתחמקו כשיגידו "אני לא מכיר את פרטי המקרה ומציע שנשאיר למשטרה ולפרקליטות לעשות את העבודה שלהם. וסליחה, עוד יש גם חזקת חפות במדינה הזאת".

נניח שנחשפת פרשת אונס שבמרכזה צ'לן מוערך בלהקת אינדי תל אביבית. ברור שזמרים מזרחיים לא יידרשו לגנות את האירוע. מה להם וללהקות אינדי

את הצ'לן מלהקת האינדי יידרשו לגנות רק מי שנחשבים בעצמם לחברי להקות אינדי, ומאחר שאת אלה כמעט שלא מראיינים יותר, זה כנראה לא יקרה. נשים לב, שלמרות שמדובר בצ'לן, איש לא ידרוש מצ'לני התזמורת הפילהרמונית לגנות אותו. כי העניין בגינוי הוא לא כלי הנגינה, אלא המילייה החברתי.

מצד שני – אם מדובר בצ'לן חרדי, בהחלט תהיה ציפייה גם מחרדים לגנות. ואם מדובר בצ'לן ערבי, הוא ממילא אלמוני ולכן לא מעניין אף אחד. גינויי מי-טו שמורים רק לאנשים מוכרים.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אני מגנה בכל תוקף את הלעג המרומז לחלק היפה כל כך בתרבות הישראלית, ועוד יותר את הרמיזה הדקה לעצלות ורדיפת פרובוקציות שיטחיות של התקשורת הישראלית. אגב, לגבי ח"כים אפשר אולי לחשוב על מנגנו... המשך קריאה

אני מגנה בכל תוקף את הלעג המרומז לחלק היפה כל כך בתרבות הישראלית, ועוד יותר את הרמיזה הדקה לעצלות ורדיפת פרובוקציות שיטחיות של התקשורת הישראלית.
אגב, לגבי ח"כים אפשר אולי לחשוב על מנגנון קיזוז, כמו זה שמשמש בהצבעות על חוקים – זה יכול לחסוך להם הרבה זמן, אבל אולי הם ישקיעו אותו בלחשוב על נושאים נוספים שבהם הצד השני נדרש לגנות, כדי להשאר בהובלה.

עוד 1,444 מילים ו-1 תגובות
סגירה