הרעיון לבנות תעלה בין הים השחור לים המרמרה, כנתיב תחבורה מקביל למצר הבוספורוס, מקודם באסרטיביות על ידי הנשיא הטורקי ארדואן מזה כעשור. לא מדובר אמנם ברעיון חדש, ולאורך מאות שנים הועלה מדי פעם, אולם כעת נראה שארדואן נחוש לקדם את הפרויקט.
רעיון התעלה בין הים השחור לים המרמרה, כנתיב תחבורה מקביל למצר הבוספורוס, מקודם באסרטיביות ע"י הנשיא הטורקי ארדואן מזה כעשור, וקיים כבר מאות שנים. כעת נראה שארדואן נחוש לקדמו
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
מדובר במעבר מים חדש, שאורכו אמור להיות כ–45 ק"מ, רוחבו כ–275 מ', ועומקו כ – 21 מ'. עלות ההקמה מוערכת בין 10 ל – 20 מיליארד דולר. המעבר מכונה כאמור – תעלת איסטנבול.
התעלה אמורה לתפקד כנתיב מעבר מקביל למצר הבוספורוס, שכבר כיום חווה עומס רב. עוברות דרכו יותר מ–40,000 ספינות בשנה (יותר מהתעבורה בתעלות סואץ ופנמה יחד!). במילים אחרות: הצורך במעבר נוסף נתפס כחיוני, לפחות לכאורה, ולבטח מבחינתו של הנשיא הטורקי. מנגד, הפרויקט זוכה לביקורת רחבה וחריפה, מבית ומחוץ.
מאליו ברור, שפרויקט בסדר גודל מעין זה מחייב בחינת ההשלכות הסביבתיות, הן לעיר איסטנבול ולאזורים הסמוכים לה, והן לים השחור מן העבר האחד, והים האגאי מן העבר השני (ואולי אף הלאה לעבר הים התיכון). כמו לגבי כל פרויקט עצום ויומרני מעין זה הדעות חלוקות, וכל צד מצטייד במחקרים סביבתיים שמגבים את עמדתו.
פרויקט בסדר גודל כזה מחייב בחינת ההשלכות הסביבתיות, הן לאיסטנבול ולאזורים הסמוכים לה, והן לים השחור מן העבר האחד, והים האגאי מן העבר השני (ואולי אף הלאה לעבר הים התיכון)
היבט נוסף נוגע למחיר הכלכלי האדיר, ולסימני השאלה האם טורקיה, ועל אחת כמה וכמה במצבה הכלכלי הנוכחי (שאינו מזהיר, בלשון המעטה), תוכל לעמוד בכך. סביר כי ארדואן מטיל את יהבו על השקעות חיצוניות משמעותיות ביותר, כמו גם התרומה שבנייתה של התעלה תעניק לכלכלה המקומית.
ראוי לבחון במקביל מספר היבטים חשובים ביותר, הממחישים עד כמה מדובר בפרויקט בעל השלכות בינלאומיות – מדיניות, כלכליות ומשפטיות כאחד.
מבחינה בינלאומית ראוי לבחון מספר היבטים מרכזיים:
אמנת מונטרה
אמנת מונטרה מ–1936 הינה אמנה רב-צדדית, המסדירה את המעבר הימי במצרי הבוספורוס, הדרדנלים וים מרמרה. היא קובעת, בין השאר, את המעבר החופשי ללא תשלום, כמו גם את התנאים למעברם של כלי שייט צבאיים לים השחור של מדינות שאינן שוכנות לחופיו.
הפרויקט של תעלת איסטנבול יעלה, לכאורה, את השאלה האם הוא "מכוסה" על ידי אמנה זו, או שמא יהיה צורך (או רצון) בשינוים. רק להזכיר, כי בכלל הרטוריקה של ארדואן בנדון מוזכרת האפשרות לגבות דמי מעבר בתעלה החדשה. בהצהרה מה–18.12.2019 אמר:
"לא ניתנו לנו זכויות באמנת מונטרה. ספינות עוברות במצר כפי שהן רוצות. תעלת איסטנבול לא תהיה כך. יהיה לה משטר משפטי חדש, כמו תעלת סואץ ותעלות אחרות".
ברור שהצהרות מעין אלו לא נתפסות באופן חיובי, בלשון המעטה, בזירה הבינלאומית.
עפ"י ארדואן "לא ניתנו לנו זכויות באמנת מונטרה. ספינות עוברות במצר כרצונן. לתעלת איסטנבול יהיה משטר משפטי חדש, כמו תעלת סואץ ואחרות". הצהרות כאלו לא נתפסות באופן חיובי בזירה הבינלאומית
רוסיה
רוסיה הינה אחד השחקנים המרכזיים ביותר בהקשר זה. יש להניח כי לא תתלהב מפרויקט, שייקר את הוצאות המעבר של סחורות, ובעיקר נפט וגז (למרות מערך הצינורות המפותח הקיים להעברת גז לאירופה). לא פחות חשוב מכך ההיבט המדיני-אסטרטגי מבחינתה.
מוסקבה כבר הבהירה, כי מבחינתה לא תסכים לשינוי במתכונת הקיימת הנוגעת לאמנת מונטרה. אולם ככלל אין התייחסויות פומביות מרובות מדי, אולי מתוך הערכה שהפרויקט לא ייצא לפועל, ושהוא נועד בעיקר לצרכי הפנים של ארדואן.
ארה"ב (וברית נאט"ו)
עוקבים בעניין רב כולל סביב ההשלכות האפשריות על הגישה לים השחור של מדינות שאינן שוכנות לחופו. מאליו מובן, שעיקר העניין (או הדאגה) האמריקאיים נוגעים להשפעות על מעמדן של יריבות כרוסיה וסין.
סין
מהווה שחקן מרכזי ומשמעותי ביותר לבטח מבחינתה של טורקיה. ענינה של סין במעורבות בפרויקט מעין זה מובנת, לבטח סביב תוכנית ה–BELT AND ROAD INITIATIVE. בשנים האחרונות דווח על הבטחות סיניות להשקעות בסדר גודל עצום, מעבר למעורבות שכבר קיימת במסילת הרכבת מתחת לגשר על הבוספורוס, כמו גם גשר "סולטן סלים", גם-כן על הבוספורוס.
הזירה הפנים-טורקית
מבחינות רבות, נראה שהזירה הפנים-טורקית זו אולי הזירה העיקרית עבור ארדואן. שאיפתו לאורך השנים להטביע את חותמו בטורקיה, באופן שישווה ואף יעמעם את מורשת אתא-טורק, באה לידי ביטוי, יומרני ו"משוגע" כפי שהפרויקט מכונה בטורקיה, בתעלת איסטנבול.
שאיפת ארדואן להטביע חותם בטורקיה, באופן שישווה ואף יעמעם את מורשת אתא-טורק, באה לידי ביטוי, יומרני ו"משוגע" כפי שהפרויקט מכונה בטורקיה, בתעלת איסטנבול
כבר עתה רבים הדיווחים וההאשמות על שחיתות בהיקף נרחב סביב הפרויקט המדובר (עסקאות נדל"ן באזור המיועד לתעלה ועוד כהנה וכהנה). ארדואן איננו שבע רצון כמובן מקולות הביקורת.
כך, למשל, מכתב פתוח שפורסם ב–31.1.2020 על ידי 126 שגרירים בדימוס, ונוסף ב–3.4.2020 על ידי 104 גנרלים בדימוס, הזהירו מפני ניסיון לשנות את אמנת מונטרה, והדגישו את ההשלכות השליליות עקב כך לטורקיה. המשטר כינה את מכתב הגנרלים "איום בהפיכה" (!) ואיים לפתוח בהליכים משפטיים נגד כותביו.
אולם בעקבות המכתב ארדואן ניסה לצנן את האווירה באומרו:
"אין לנו כל כוונה לסגת מאמנת מונטרה, אולם לא נהסס לבחון הסכם טוב יותר לטורקיה אם יהיה בכך צורך בעתיד".
בשורה התחתונה, מובן שהפרויקט מעורר שיח ער משני צידי המפה הפוליטית, והשאלה עד כמה ארדואן יראה בכך כלי המשרת את האינטרסים שלו כעת נותרת בעינה.
אגן מזרח הים-התיכון וישראל
מבחינתה של ישראל וחברותיה לארכיטקטורה האזורית שנבנתה בשנים האחרונות – ההשלכות אינן ברורות, אולם בוודאי מחייבות תשומת לב רבה. ההשפעות הסביבתיות לפרויקט ישליכו, קרוב לוודאי, גם על הים האגאי ואולי גם על הים התיכון.
מעבר לכך, קיים כמובן ההיבט המדיני-אסטרטגי וההשלכות על מעמדה של טורקיה ומערכת היחסים שלה עם שורה של שחקנים מרכזיים – יוון, מצרים, קפריסין – וכאמור ישראל. טורקיה איננה שבעת רצון מן הבידוד האזורי בו היא נמצאת, ופרויקט עצום מעין זה עשוי בראייתה לסייע לה לשנות את כללי המשחק.
אולם בשורה התחתונה סימני השאלה לגבי מעשיותו של הפרויקט מרובים מאד. מחד גיסא, ניתן לצייר אותו כעוד ניסיון מגלומני ויומרני של ארדואן לעצב את טורקיה בצלמו ובדמותו, ובכך לערער עוד יותר את מורשת אתא-טורק, ו"להשיב עטרה לקדמותה" מבחינתו. מאידך גיסא, כל פרויקט בסדר גודל מעין זה נתקל בסקפטיות עמוקה ובביקורת רבה, ועל אחת כמה וכמה לנוכח התחושות המורכבות שמעוררת מנהיגות מסוגו של ארדואן. ימים יגידו אם מדובר אכן ב"פרויקט משוגע" או ב"ראייה מרשימה ואמיצה קדימה".
השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם