הפרופיל והראיון שערך הילו גלזר ב"הארץ" עם ד"ר מיכה גודמן מעוררים הרבה מחשבות. הוא מתואר שם כמי שכותב את המניפסט של המרכז הישראלי. אני חושב שהמרכז הזה הוא איום אמיתי על עתידה של ישראל. אבל בשלב ראשון שווה להצביע על שקר אחד מוסכם שהוא נושא בגאון – שקר הביטחון.
השקר הוא, שאם לא יהיה כיבוש מדינת ישראל תותקף ותאוים ללא הרף על ידי המדינה הפלסטינית ושגם כעת הכיבוש הוא כורח המציאות כדי לשמור על בטחון. גודמן חושב שאותו "בטחון" עדיף על צדק.
השקר הוא, שאם לא יהיה כיבוש מדינת ישראל תותקף ותאוים ללא הרף ע"י המדינה הפלסטינית, ושגם כעת הכיבוש הוא כורח המציאות כדי לשמור על בטחון. גודמן חושב שאותו "בטחון" עדיף על צדק
איפה השקר? עיקרו טמון בהנחה שהבטחון של ישראל לא קשור לפעולותיה של ישראל. בטחון, על פי התפיסה הזו, הוא ניסיון לבלום מציאות שמשתוללת סביבנו ועלינו גם ככה. מה שאנחנו עושים הוא מה שאנחנו חייבים לעשות. אם רק היו מניחים לנו היינו שמחים לשבת תחת גפננו ותאנתנו ולהרבות טוב בעולם.
ובמלים אחרות, תפיסת בטחון כזו מייחסת לאויב שלנו אידיאולוגיה וחזון ותכנית פעולה, בעוד שאנחנו רק מכבים שרפות או מכים על ראשו של החולד במשחק whack-a-mole שאין לו סוף. זו, דרך אגב, גם הגישה שאנחנו מפעילים מול איראן. "להם" יש אידיאולוגיה ואמונה וחזון, לכן הם תוקפים אותנו. אנחנו אך ורק מתגוננים ובולמים.
למה זה שקר? כי העולם לא עובד כך וגם ישראל לא. ישראל היא שחקנית כוחנית לפחות כמו כל השחקניות האחרות, כולל איראן. יש שיאמרו (ויצדקו) שלעתים קרובות ישראל כוחנית הרבה יותר. מחול ההסלמה בין ישראל לאיראן מתחולל לגמרי הדדית.
שווה לציין, למשל, שכשמדינה עם ארסנל גרעיני המונה (לוחשים לי באוזניה) מאות פצצות שניתנות לשיגור ממגוון פלטפורמות, מאיימת תחת כל עץ רענן בתקיפה של מדינה אחרת בכל מחיר, מדובר באקט תוקפני ומסלים, גם אם שום תקיפה כזו לא מתבצעת. כל זה, כמובן, בלי לדבר על מגוון התקיפות וההתנקשויות והסנקציות שישראל מייצרת ביחס לאיראן.
ישראל היא שחקנית כוחנית לפחות כמו כל האחרות, כולל איראן. יש שיאמרו (ויצדקו) שלעתים קרובות ישראל כוחנית הרבה יותר. מחול ההסלמה בין ישראל לאיראן הדדי לגמרי
בהקשר הפלסטיני זה כמובן בוטה בהרבה. הכיבוש הוא מסכת כוחנית של דיכוי והתעמרות. כאשר הצבא פושט על בתי פעילים פלסטינים שמתעדים טרור מתנחלי זו הפעלת כח בוטה. כשהצבא מבצע "מעצרים" מדי לילה בכל הגדה זו הפעלת כח בוטה. כשהצבא מפיל מגדלים בעזה זו הפעלת כח בוטה לשם הפעלת הכח. אפשר לטעון שצריך להפעיל את הכח הזה. אי אפשר, ממש אי אפשר, לטעון שהפעלת הכח הזו לא מייצרת שום תגובה ששואפת להיות שקולה והפוכה.
זו "העצלות המוסרית" הבסיסית של מיכה גודמן בעיניי, עוד לפני הפניית העורף לעוולות שמתבצעות ממש בחצר האחורית שלו. הוא מתואר במאמר וגם מתאר את עצמו כמי שמניח שבכל תפיסת עולם וסדר יום יש אמת, גם כשהם מצויים בתחרות קיומית עם שלו.
המסקנה האופרטיבית שלו מן התובנה הזו היא שהשקפת העולם שלו עצמו היא שלא צריך באמת השקפת עולם. אם הכל יכול להיות נכון, הוא רק צריך להיות החלל המרכזי שמאפשר את הזרימה. זה שקר.
אין חללים ריקים בעולם. הטבע מתעב חלל ריק. הבחירה להנציח מצב קיים היא בחירה פעילה לגמרי. הבחירה בפסיביות כביכול היא בחירה אגרסיבית ופחדנית כאחד. כיוון שישראל רק "מנהלת" או "מצמצמת", היא מתנערת מאחריות למציאות המתהווה. ישראל לא "משנה" אלא רק מתכיילת.
בחסות השקר הזה ישראל איבדה את היכולת להיות יותר מטקטיקה, לייצג איזה ערך שמאחד בין תושביה בכל אופן שהוא. ישראל היא סוג של שום דבר ברמה הרעיונית, וזה הופך אותה לנחשול משתולל של פערים, חוסר סולידריות ואלימות פרועה בתוכה פנימה.
הבחירה להנציח מצב קיים היא בחירה פעילה לגמרי. הבחירה בפסיביות כביכול היא בחירה אגרסיבית ופחדנית כאחד. כיוון שישראל רק "מנהלת" או "מצמצמת", היא מתנערת מאחריות למציאות המתהווה
כדי לשמור על "הזרימה" הגודמנית בשם "הבטחון" הגודמני, צריך לוותר על כל שאיפה לעתיד שהוא יותר מהשרדות. ישראל רק מתקזזת ומקזזת, מעמידה פנים שמעשיה ההולכים ומסלימים לא מותירים חותם בעולם.
האם גודמן מסתפק באופטימיזציה על חשבון המהות? בספר שהתפרסם באנגלית כ-The Wondering Jew, גודמן מפתח תפיסה תיאולוגית, לפיה הדרך היחידה ליישב בין דתיות קיצונית וכופה לבין חילוניות מנותקת היא יצירת נתיב אמצעי התלוי כולו בלאומיות יהודית יציבה וריבונית. למעשה, עבור גודמן, השלטון היהודי באדמת הארץ המובטחת הוא הרכיב הקבוע המאפשר עוצמה ריבונית.
יתר על כן, כפי שכותב דניאל מיי בסקירה על הספר the guilty conscience of jewish empire, גודמן רואה את הביטוי המזוקק ביותר של הריבונות היהודית ההכרחית לחיים לאומיים כאימפריה יהודית, ישות השולטת באדמתה על עמים זרים הכפופים לה.
The Guilty Conscience of Jewish Empire https://t.co/u4BPzun6gx
— Luiz (@lhgraeff) September 25, 2021
לא לחינם מעדיף גודמן להתעלם בחינניות משאלות מעשיות על פינוי חאן אל אחמר ועל הפרקטיקות של הכיבוש. שלטון יהודי על השטחים שלא במסגרת מדינה שוויונית הוא תנאי יסוד לחזונו המאחד בין חילוניות ודתיות תלושות.
גודמן מפתח תפיסה תיאולוגית, לפיה הדרך היחידה ליישב בין דתיות קיצונית וכופה לבין חילוניות מנותקת, היא נתיב אמצעי התלוי כולו בלאומיות יהודית יציבה וריבונית
כל זה שקר שהתמכרנו אליו כדי להמשיך ולשמר את אשליית היותנו "מקצוענים נטולי פניות". זה לא עובד. העולם דוחה את השקר הזה. החל מסין, שמבינה כמה הוא נטול אחיזה במציאות, ועד ארה"ב שרואה בו עלבון לאינטליגנציה (חכו לעוד בפרשת NSO). זה לא בטחון. זה שקר שעובד עלינו כמו סם ושואב את הרצון לחיות.
דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם